השנקל שלי לנושא:
התלות והצורך - ההולכים וגוברים עם הזמן - לסמארטפונים, מול הבעייתיות שבהם,
די מקבילה לתקופה של לפני פחות מעשור, עם התלות והצורך ההולכים וגוברים - לאינטרנט בכלל, מול הבעייתיות שבו.
וכמו שאז היו פתרונות לא ממש מושלמים לסינון האינטרנט, וממילא המשתמשים בו גם קוטלגו באיזשהו מקום כסוג ב',
גם היום כמו שרמזו כבר, עדיין יש חורים בפתרונות הקיימים לסמארטפונים, והמשתמשים בהם מקוטלגים כסוג ב'.
ולעניות דעתי אפשר גם להמשיך את המשוואה הלאה...
כמו שאז (ועד היום) לא קמה וועדת רבנים כלל מגזרית והנחיתה פתרון קסמים בנושא האינטרנט,
אלא פשוט קמו כמה מתכנתים צדיקים שמאסו במצב, והקימו פתרון קודם כל בשביל עצמם! ושוב, אם זה היה מתוך מטרה מסחרית, כמו הפתרונות האחרים שכבר היו קיימים, ברגע שהם היו מגיעים לרמה מסוימת והיו מרוצים מהתוצאה, אם אין מתחרים עם עליונות טכנולוגית, הפיתוח היה נעצר.
גם היום אין לנו מה לצפות ש"הציבור החרדי" ירים את הכפפה ויארגן פתרון, כי זה פשוט לא יקרה.
בשביל שזה יקרה יצטרכו שוב לקום מתכנתים שאכפת להם מעצמם ולארגן פתרון שיהיה באמת מושלם מהפן הטכנולוגי והכשרותי.
וכמו שמאז, נוצר איזון די ראוי בנושא האינטרנט: עד היום הוא לא מקבל גושפנקה רשמית של כשרות לכתחילה, ולא כל אברך רץ להזמין אינטרנט הביתה סתם שיהיה, ומאידך, מי שצריך יודע לאן לפנות, ועם הזמן ממילא כבר פחות מסתכלים כסוג ב' על מי שמשתמש בסינון מהודר (ואולי גם מסתכלים סוג ג' על מי שמשתמש בסינון בעייתי),
כך בעתיד(?), מן הסתם ייווצר אותו איזון בנושא הסמארטפונים. הם לעולם לא יקבלו גושפנקה של לכתחילה, ולא יפוצצו את כל הערים החרדיות בפרסומות לאברכים לרוץ ולקנות את הסמארטפונים הכשרים, ומאידך, הציבור יכיר בעובדה שמי שצריך פתרון יש כתובת אמיתית, וממילא עם הזמן גם פחות יסתכלו סוג ב' על מי שיש לו סמארטפון כשר למהדרין.