עזרה אותם אף אחד לא זוכר... (התמודדות עם מחלות נפש)

[userit]

כמי שמכירה מקרוב בחור עם מחלה שמתפתחת בתקופה האחרונה והא מתארח אצלנו הרבה
אני יכולה לשתף בפחד שמלווה אותנו ואני לא יודעת איך מתגברים עליו
אולי יודעי דבר ידעו איך להרגיע.

אני לא יודעת ממה הוא סובל,
אני רק יודעת שהוא בנס בחיים כי המחלה שלו הובילה אותו כמעט לסוף.
כל פעם שאני פוגשת בו אני מפחדת מה יקרה עוד מעט, אולי מילה שאומר תפגע בו
אולי בכלל מחר הוא לא יהיה עוד ביננו
זהו חוסר ודאות מחריד, ואני מרגישה שהאי ודאות הזאת היא שגורמת לנו למרחק ולחשש,

כוונתך שהוא ניסה להתאבד?
תדברו עם המשפחה או עם מישהו שמכיר, תשאלו בעדינות איך לנהוג בו ומה יפריע לו.
כולם צריכים אהבה. אהבה, חום, יחס מכבד. זו התרופה האמיתית. תנהגו בו בכבוד. תכבדו את הנשמה הטהורה שלו.

 

[נחמי פורתא]

זה מה שאני שואלת
כתבו כאן למה מסתירים וזה מאוד מובן
אם המחלות תורשתיות למה שאנשים יגלו ואח"כ יפחדו להשתדך איתם?

לשאלתך, מצטטת את מה שכבר כתבתי:

"ושיהיה ברור, אני לא מדברת כאן על לפרסם דברים כדי שלאנשים יהיו נושאים ומושאים חדשים לניתוח על שולחן השבת... אלא לשיתוף אנשים רלוונטיים כמו: חברות קרובות, גיסות, בנות דודות וכו' שיכולות להיות משמעותיות מאד בתהליך הריפוי. ובמצב הקיים, לרוב גם הן מודרות בשל הפחד המוצדק לצערי של איך הן יקבלו את העניין"

ו... עזבו שידוכים, אלמונית כאובה לא ביקשה מאף אחד להשתדך אתה... כל מה שביקשה זה אם אפשר לקבל קצת יותר הכלה והבנה מהסביבה, ולפחות לא לקבל דחייה, התנשאות והתנכרות.

חישבו על זה שבהתמודדויות אחרות, קשות ככל שיהיו, לפחות יש את הפריוויליגיה של לבכות על כתף מישהו, להעזר כלכלית עם אי מי כי כולם יודעים ובד"כ גם מעריכים על ההתמודדות הקשה,
אך מי שחווה חולי נפשי - אוי ואבוי לו... זהו חולי לא לגיטימי לחלוטין שהבן אדם הביא את זה על עצמו הרי (????????) ולכן אפילו לרחמים הוא לא ראוי.... אם כבר, צריכים לנער אותו חזק!!!! כדי שיואיל בטובו לחזור לשפיות....
תנסו להתחבר לחלקים היפים שבבן אדם העומד מולכם, תנסו לכבד אותו ואת דעתו, ואל תקחו אותו כמקשה אחת של "בעיה נפשית" ותו לא...

 

[צלילוש]

"ושיהיה ברור, אני לא מדברת כאן על לפרסם דברים כדי שלאנשים יהיו נושאים ומושאים חדשים לניתוח על שולחן השבת... אלא לשיתוף אנשים רלוונטיים כמו: חברות קרובות, גיסות, בנות דודות וכו' שיכולות להיות משמעותיות מאד בתהליך הריפוי. ובמצב הקיים, לרוב גם הן מודרות בשל הפחד המוצדק לצערי של איך הן יקבלו את העניין"

ו... עזבו שידוכים, אלמונית כאובה לא ביקשה מאף אחד להשתדך אתה... כל מה שביקשה זה אם אפשר לקבל קצת יותר הכלה והבנה מהסביבה, ולפחות לא לקבל דחייה, התנשאות והתנכרות.

חישבו על זה שבהתמודדויות אחרות, קשות ככל שיהיו, לפחות יש את הפריוויליגיה של לבכות על כתף מישהו, להעזר כלכלית עם אי מי כי כולם יודעים ובד"כ גם מעריכים על ההתמודדות הקשה,
אך מי שחווה חולי נפשי - אוי ואבוי לו... זהו חולי לא לגיטימי לחלוטין שהבן אדם הביא את זה על עצמו הרי (????????) ולכן אפילו לרחמים הוא לא ראוי.... אם כבר, צריכים לנער אותו חזק!!!! כדי שיואיל בטובו לחזור לשפיות....
תנסו להתחבר לחלקים היפים שבבן אדם העומד מולכם, תנסו לכבד אותו ואת דעתו, ואל תקחו אותו כמקשה אחת של "בעיה נפשית" ותו לא...

סופר נכון!
תחשבו על זה שלא רק הכאב קיים, אלא הוא גורם לדחיה. האם יש אבסורד גדול מכך?
והדבר ההוא בין הקשיים הגדולים והכואבים ביותר, קל וחומר בן בנו.

 

[כוכב103]

כוונתך שהוא ניסה להתאבד?
תדברו עם המשפחה או עם מישהו שמכיר, תשאלו בעדינות איך לנהוג בו ומה יפריע לו.
כולם צריכים אהבה. אהבה, חום, יחס מכבד. זו התרופה האמיתית. תנהגו בו בכבוד. תכבדו את הנשמה הטהורה שלו.

כן. הוא ניסה להתאבד. בנס הוא לא הצליח.
הבעיה שהוא כבר לא כ"כ צעיר והמשפחה פחות מעודכנת מאיתנו...

הוא מתארח אצלנו הרבה וזה בדיוק מה שאנחנו נותנים לו
כבוד, חם, אהבה, הערכה, אוכל, משפחה.
וזה המקום שלנו.

אבל להכל מצטרף תמיד הפחד להיות מספיק טובים ולא מלחיצים ולא פוגעים,
כדי שח"ו לא תגיע הנפילה הבאה.

 

[טרוצער]

@כוכב103 פשוט להתנהג איתו ר ג י ל
כמו כל אדם יש לו אישיות וכבוד עצמי וגם אם היו לו נפילות זה בסדר,
לא לחפור מידי, כן להתעניין וכמובן להיות רגישים

 

[צלילוש]

כן. הוא ניסה להתאבד. בנס הוא לא הצליח.
הבעיה שהוא כבר לא כ"כ צעיר והמשפחה פחות מעודכנת מאיתנו...

הוא מתארח אצלנו הרבה וזה בדיוק מה שאנחנו נותנים לו
כבוד, חם, אהבה, הערכה, אוכל, משפחה.
וזה המקום שלנו.

אבל להכל מצטרף תמיד הפחד להיות מספיק טובים ולא מלחיצים ולא פוגעים,
כדי שח"ו לא תגיע הנפילה הבאה.

כל הכבוד

פשוט להתנהג איתו ר ג י ל
כמו כל אדם יש לו אישיות וכבוד עצמי וגם אם היו לו נפילות זה בסדר,
לא לחפור מידי, כן להתעניין וכמובן להיות רגישים

ועוד יותר -
אל תעשו טובה שאתם מתייחסים רגיל.
הוא רגיל.
ויחד עם כך הוא "סוחב מזוודה".
ומה שנותר זה להעריך ולשדר.
בכנות - ולא מרחמים ועליונות

 

[userit]

כן. הוא ניסה להתאבד. בנס הוא לא הצליח.
הבעיה שהוא כבר לא כ"כ צעיר והמשפחה פחות מעודכנת מאיתנו...

הוא מתארח אצלנו הרבה וזה בדיוק מה שאנחנו נותנים לו
כבוד, חם, אהבה, הערכה, אוכל, משפחה.
וזה המקום שלנו.

אבל להכל מצטרף תמיד הפחד להיות מספיק טובים ולא מלחיצים ולא פוגעים,
כדי שח"ו לא תגיע הנפילה הבאה.

הפחד ללא ספק במקום. איך את חושבת מרגיש פסיכולוג שהמטופל שלו התאבד? אשם. אבל אתם ביחס שלכם מצילים אותו.

 

[מריומה~]

תסלחו לי האשכול כאן עם הדוגמאות רק מזיק יותר ויותר ויותר ויותר.
טוב לו שלא נברא משנברא

 

[צלילוש]

תסלחו לי האשכול כאן עם הדוגמנית רק מזיק יותר ויותר ויותר ויותר.
טוב לו שלא נברא משנברא

למה???????????????????

 

[efrat1]

כן. הוא ניסה להתאבד. בנס הוא לא הצליח.
הבעיה שהוא כבר לא כ"כ צעיר והמשפחה פחות מעודכנת מאיתנו...

הוא מתארח אצלנו הרבה וזה בדיוק מה שאנחנו נותנים לו
כבוד, חם, אהבה, הערכה, אוכל, משפחה.
וזה המקום שלנו.

אבל להכל מצטרף תמיד הפחד להיות מספיק טובים ולא מלחיצים ולא פוגעים,
כדי שח"ו לא תגיע הנפילה הבאה.

תקחו בחשבון שזה לא ממש תלוי בכם, אלא בתרופות שלו.
אין לכם מה לעשות חוץ מלהתפלל שזה לא יקרה, אבל זה מלחיץ בהחלט.

 

[מריומה~]

תקחו בחשבון שזה לא ממש תלוי בכם, אלא בתרופות שלו.
אין לכם מה לעשות חוץ מלהתפלל שזה לא יקרה, אבל זה מלחיץ בהחלט.

ובעיקר לזכור שזה מקרה קיצון מאד.
ולא על זה מדברים כאן באשכול

 

[צלילוש]

בעיקר לזכור שזה מקרה קיצון מאד.
ולא על זה מדברים כאן באשכול

מסכימה.
אולי כדאי יותר להתמקד באלה שבעלי התנהגות נורמטיבית.
ולפני שישאלו - למה??
התשובה - שמקראה קיצוני מכאיב לאלה שקיימת אצלהם בעיה בנפש.
היא שוב מגדירה אותם ככלל ככאלה ומתעלמת מהצדדים הנדירים והמדהימים שלהם.
ודאי שכדאי לכתוב, אבל מקרים קיצוניים כגון דא - לא הנושא פה. ואפשר לפתוח להם אשכול נפרד.

 

[efrat1]

ובעיקר לזכור שזה מקרה קיצון מאד.
ולא על זה מדברים כאן באשכול

הלוואי שאת צודקת.

 

[Ruti Kepler]

מה גם שלא רואה שום עזרה בזה שהשכן ידע ששכנו עכשיו/אתמול/לפני 8 שנים היה בהתקף מאניה, איך הוא הלך ומה הוא דיבר, מה הוא חשב וכו'. מה זה עוזר לחולה?

לאט לאט.
איש לא יעמיד את כל הלוקים במחלות נפש כדי לפרט מה עובר עליהם. אין צורך. מיותר.

אבל כמי שנולדה בדור בו עוד הסתירו ילדי תסמונת דאון במרפסת סגורה, יש לי אמון גדול ביכולת ההתפתחות המחשבתית של הציבור.

הלוואי שנגיע למצב שבו יהיה מרחב מאפשר. שנחיה בעולם בו אדם עם מחלת נפש, או קרוביו, יוכלו לספר מה שיבחרו לספר, ולהתקבל ברוגע ובהכלה.
וכמו שאם לילדון דאון מתוק יכולה היום לספר לשכנתה: "הייתי עם לייבי אצל קלינאית תקשורת כדי לעבוד על הדיבור שלו", או אפילו לבקש "יש לנו ביקורת אצל הקרדיולוג, תוכלי להכניס את הילדים אלייך בצהריים?"
כך, בעולם האוטופי שעוד נגיע אליו, אשה תיעדר מהעבודה, ותספר לחברתה הטובה: "היה לי התקף חרדה. הרגשתי רע מאד. לקח לי יומיים להתאושש והיום אני ב"ה בסדר".
וכשהיא תלך לפסיכיאטר, היא תוכל להגיד לשכנה בלי חשש: "יש לי תור לד"ר איקס הפסיכיאטר".

אחר כך, יגיעו מחלות הנפש לספרים. לא רק בתור הגיבור המשוגע, או ההוא שרוצים להתגרש ממנו, אלא כחלק מגיבורים ספרותיים רגילים, בלי קשר ישיר לעלילה. כמו שבספרים של היום, אנשים חולים לפעמים בכל מיני דברים - כך אז יהיו, בין הגיבורים, כאלו עם מחלות נפש, או קשר אליהן. בעדינות, בלי להתלהם, בלי לשים את המחלה במרכז הבמה - אבל כן כחלק בלתי נפרד מהחיים.
והם יהיו אנשים רגילים וחמודים וחכמים ומצחיקים ומעניינים, ותהיה להם גם מחלת נפש.

הלוואי.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הוא בסך הכול שונה
ואחר
נכון שהוא
לא בוחר
אבל אפילו
לפעמים
בלילות ובימים
הלב שלו רועש
וגועש
כמוך

ואתה שחושב
שעומד על ההר
מביט מאושר
מצקצק
מתאפק
לא לומר
שאתה לעומת
מושלם

מגלגל ת'עיניים
לוחש "משמיים"
ובטוח שאין
כמותך
כי הכול הרי
בזכותך

ויש כאלה ש"נעבך" נדפקו
כשכולם נכבו -
הם נדלקו
כשכולם בכו -
הם צחקו
בקיצור
הם יוצאים
מן הכלל

אבל חשבת פעם
על אדם
שנושא מזוודה
וכואב לו - היא כבדה
ובמקום להניח
ולהתיישב בקרן רחוב
והכול
לעזוב

הוא מזיע, מתאמץ
נושא על כפיו
שורד בחיייו
ואל אף, ולמרות
אין סוף
המראות
של בלבול
וזלזול
וייאוש
נחוש
הוא עדיין
מפלס את דרכו???

הרי זהו גיבור
כובש ממלכות
ומה
אנו
לעומתו???

אנחנו נולדנו הרי על ההר, מה השאלה?

 

[שרלוט]

הלוואי.

הלוואי.
ומענן תרד עלינו קשת.
מכירות את השיר?
הלוואי
ויש סיכוי אחד לכל מה שכתבת.
והעולם יתבגר.
והאנשים גם.
ויתנו לגיטימציה ואמפתיה למה שבאמת צריך לתת.
הלוואי......

 

[לא אני]

לאט לאט.
איש לא יעמיד את כל הלוקים במחלות נפש כדי לפרט מה עובר עליהם. אין צורך. מיותר.

אבל כמי שנולדה בדור בו עוד הסתירו ילדי תסמונת דאון במרפסת סגורה, יש לי אמון גדול ביכולת ההתפתחות המחשבתית של הציבור.

הלוואי שנגיע למצב שבו יהיה מרחב מאפשר. שנחיה בעולם בו אדם עם מחלת נפש, או קרוביו, יוכלו לספר מה שיבחרו לספר, ולהתקבל ברוגע ובהכלה.
וכמו שאם לילדון דאון מתוק יכולה היום לספר לשכנתה: "הייתי עם לייבי אצל קלינאית תקשורת כדי לעבוד על הדיבור שלו", או אפילו לבקש "יש לנו ביקורת אצל הקרדיולוג, תוכלי להכניס את הילדים אלייך בצהריים?"
כך, בעולם האוטופי שעוד נגיע אליו, אשה תיעדר מהעבודה, ותספר לחברתה הטובה: "היה לי התקף חרדה. הרגשתי רע מאד. לקח לי יומיים להתאושש והיום אני ב"ה בסדר".
וכשהיא תלך לפסיכיאטר, היא תוכל להגיד לשכנה בלי חשש: "יש לי תור לד"ר איקס הפסיכיאטר".

אחר כך, יגיעו מחלות הנפש לספרים. לא רק בתור הגיבור המשוגע, או ההוא שרוצים להתגרש ממנו, אלא כחלק מגיבורים ספרותיים רגילים, בלי קשר ישיר לעלילה. כמו שבספרים של היום, אנשים חולים לפעמים בכל מיני דברים - כך אז יהיו, בין הגיבורים, כאלו עם מחלות נפש, או קשר אליהן. בעדינות, בלי להתלהם, בלי לשים את המחלה במרכז הבמה - אבל כן כחלק בלתי נפרד מהחיים.
והם יהיו אנשים רגילים וחמודים וחכמים ומצחיקים ומעניינים, ותהיה להם גם מחלת נפש.

הלוואי.

אלוקים.
אני הולכת להשמע רבנית אמיתית,
חייבת לומר -
הכל נכון,
אבל ההתפתחות האבולוציונית הזו שהיא מושא השאיפות העתידיות , לא דומה לבית חולים על גשר?
הפתרון לעקרות הוא ספרים?
התרופה לסרטן היא מודעות?
נכון, ההכרה חשובה. הרתיעה פסולה.
אבל יש עולם אוטופי. שעוד נגיע אליו בחלומי,
הוא עולם מושלם באמת.
שהנפשות בו בריאות ויציבות.
אוהבות ואהובות.
ועושות את שליחותן בעולם באמונה.
שהגופים בו בריאים ומשרתים נאמנה את תוכם.
שהאנשים בו חיים לנצח.
ואין בו עוד כאב. ויתמות. ופחד. ובדידות.
זה עוד יקרה. והלוואי מהר יוצר ממה שאנחנו חושבים.
תפילותי.

 

[Ruti Kepler]

אלוקים.
אני הולכת להשמע רבנית אמיתית,
חייבת לומר -
הכל נכון,
אבל ההתפתחות האבולוציונית הזו שהיא מושא השאיפות העתידיות , לא דומה לבית חולים על גשר?
הפתרון לעקרות הוא ספרים?
התרופה לסרטן היא מודעות?
נכון, ההכרה חשובה. הרתיעה פסולה.
העולם האוטופי שעוד נגיע אליו בחלומי,
הוא עולם מושלם באמת.
שהנפשות בו בריאות ויציבות.
אוהבות ואהובות.
ועושות את שליחותן בעולם באמונה.
שהגופים בו בריאים ומשרתים נאמנה את תוכם.
שהאנשים בו חיים לנצח.
ואין בו עוד כאב. ויתמות. ופחד. ובדידות.
זה עוד יקרה. והלוואי מהר יוצר ממה שאנחנו חושבים.
תפילותי.

נכון. הלוואי שה' יעשה את כל זה (יביא משיח, ירפא מחלות),
אבל בינתיים, ובלי סתירה, אנחנו נעשה את שלנו (נקדם ככל האפשר מרחב נקי ומכיל ומודע).

 

[לא אני]

נכון. הלוואי שה' יעשה את כל זה (יביא משיח, ירפא מחלות),
אבל בינתיים, ובלי סתירה, אנחנו נעשה את שלנו (נקדם ככל האפשר מרחב נקי ומכיל ומודע).

כמעשה עכשוי.
לא כתקוה אוטופית...

 

[צלילוש]

הלוואי
שיגיע היום
ופתע פתאום
יפתח העולם
לכולם

הלוואי
ודמעות ימחו
הבלים ישכחו
תהומות בחורבן
ימוגו

הלוואי
שהלילה יאיר
ויזהר
וכל מטלות
יעלמו לי
מחר

הלוואי
שאהיה כמו
מושלמת
אבל עדיין
נושמת
שכרון אנשי
העמל

הלוואי
שבלון מועקה
ושברי צעקה
יהפכו
לחלום
והסטוריה

הלוואי
שאני
וגם את
נזכה
עוד מעט
לגאולת
תכלית
הבריאה

אמן!!!