עזרה אותם אף אחד לא זוכר... (התמודדות עם מחלות נפש)

[.Ayala]

1. מה רמת הסיכון של אדם שאינו קרוב של חולה?
2. יש דרך להפחית את הסיכון? נניח, זיהוי מראש של איתותים, הפחתת טריגרים, וטיפול בשלב מוקדם שימנע החמרה?

יש כ"כ הרבה סוגים, ולכל אחד סיכון אחר, וזיהוי אחר, וטיפול אחר, ולכל חולה זה ברמה אחרת,

עזבי, אם את רוצה נתונים מדוייקים מאד- לא פה זה המקום. תפני לרופא.

 

[מריומה~]

----

 

[אלמונית כאובה]

1. מה רמת הסיכון של אדם שאינו קרוב של חולה?
2. יש דרך להפחית את הסיכון? נניח, זיהוי מראש של איתותים, הפחתת טריגרים, וטיפול בשלב מוקדם שימנע החמרה?

אני לא רופאה ולא מומחית, אולי חכמים ממני יוכלו לענות על השאלה הזאת.
נמצאת ברשותי הטבלה הבאה, אותה כתב הפסיכיאטר אילן רבינוביץ', אשר מפרטת בדיוק את אחוזי התורשה אצל קרוביהם של אנשים שאובחנו כחולי נפש:

 

[כוכב103]

אלמונית-
אני מודה לך שפתחת את הנושא
צעד כזה שלך ועוד כמה צעדים של עוד אנשים
יוכלו לפזר את הערפל השורר סביב הנושא
הטבלה שהעלית קצת קשה לקריאה- זה נראה כאילו מדובר באיזה מצורע או משהו כזה.
ובאמת- מדובר באנשים רגילים שמסתובבים ביננו.
חכמים, נחמדים, שמחים ומתפקדים.
1 מכל 6 חוו התקף חרדה או דכאון...
ז"א אתם פוגשים כנראה הרבה אנשים שהיה להם התקף פסיכוטי
יתכן שהם אף נזקקו לעזרה תרופתית, ואתם רק לא יודעים מזה.

זה רק אומר שמדובר באנשים שלא צמחו להם קרניים והם לא אלימים ולא מסוכנים.

 

[מרחבית]

הטבלה הזו מעניקה ידע חשוב.
בעיניי היא לא מבטאת ריחוק ובידוד, אלא תכנון.
כמו היחס לדור ישרים.
מנסים לתכנן (בתור השתדלות) מה שפחות נזק, ומצד שני מה שפחות פחדים מיותרים ומוטעים.

לדוגמא, חולה רוצה להתחתן. הוא מתלבט אם להתחתן עם מישהי עם אותה מחלה. בטבלה הוא יכול לראות מה הסיכון כאשר שני ההורים חולים באותה מחלה, לעומת הורה אחד. הוא רואה בטבלה שזה מגביר משמעותית מאוד את הסיכוי לילדים חולים. אולי יגיע למסקנה שעדיף להתחתן עם מישהי עם בעיה שונה.
או מישהו שומע שבמשפחה שהציעו לו שידוך, יש בן דוד חולה, והוא חושש לגשת. ואז הוא רואה בטבלה, נניח (תלוי איזו מחלה), שלבן דוד של אדם יש סיכוי של אחד עד שני אחוז לחלות בה. כלומר סטטיסטית עלול להיות מקרה של אחד עד שניים בכל מאה אנשים. ואלו הסיכון הרגיל באוכלוסיה הוא אחוז אחד. כלומר סיכון של אחד למאה. ואז הוא מבין, שההבדל לא כל-כך משמעותי.
ואם החשש שלו הוא לילדים העתידיים, זה עוד דור.

 

[מריומה~]

יש אצלנו בציבור שטיחים שכבר ממזמן נראים כמו גבעות, יותר מידי דברים טואטאו תחתם...

ברגע שננער ניעזר_ ב @פנס בערפל

 

[מרחבית]

אגב, טוענים שככל שההתפתחות המופלאה בחקר הגנים תתפתח - כמעט לא יוכלו להתחתן...
כל אחד ידע מה ה'חולשות' שלו, לאיזה מחלות ותופעות הוא נוטה גנטית, ומי שיחפש אפס בעיות - לא ימצא...

 

[קריאייטיבית]

אחר כך, יגיעו מחלות הנפש לספרים. לא רק בתור הגיבור המשוגע, או ההוא שרוצים להתגרש ממנו, אלא כחלק מגיבורים ספרותיים רגילים, בלי קשר ישיר לעלילה. כמו שבספרים של היום, אנשים חולים לפעמים בכל מיני דברים - כך אז יהיו, בין הגיבורים, כאלו עם מחלות נפש, או קשר אליהן. בעדינות, בלי להתלהם, בלי לשים את המחלה במרכז הבמה - אבל כן כחלק בלתי נפרד מהחיים.
והם יהיו אנשים רגילים וחמודים וחכמים ומצחיקים ומעניינים, ותהיה להם גם מחלת נפש.

הלוואי.

קדימה רותי - - - -

 

[תמרג]

כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).

ואז כשיהיו כאלו ספרים אנשים יכנסו לסרטים...כמו שהיה עם לילה ולא דומיה.

 

[ברוך אתה]

השאלה היא האם לאחר הדיון הזה אנשים ישתדכו איתם? יחייכו להם? זה המבחן!!

 

[צלילוש]

אנחנו לא חייבים להרחיק לכת עד המילה "להשתדך" שצכניסה ללחצים.
באנה נשאר בהשקפה, שלנו.
המילים "הכלה ואמפטיה" חוזרת כאן הרבה. יש כאלה שזה נראה להן כמו תקליט שבור. הן מצטטות אותו בראשם, משערות מה הוא אמור להביע באופן כללי, אבל הם לא יורדות למשמעות הטמירה שכלולה בהם.
אני לא מגזימה.
לכל אדם בעולם - יש צרכים, שהם בבחינת "אוכל נפש".
הגוף - לא יכול להתקיים בלי אוכל, ובהשוואה לכך יש דברים שהנפש לא מסוגלת להתפתח בלעדיהם.
ואם נמשיך ת'משל - "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", יש דברים שהם בבחינת רצונות גדולים. הם נצרכים להתפתחות, אבל הבן אדם יוכל לשרוד ולהעביר את חייו בלעדיהם.
ויש את המגדנות, הפירות והמשמנים, שהם מעניקים ויטמינם, מחזקים ונותנים טעם וחיות. אבל כולם מבינים שהם רק רצונות. לא מותרות - אלא רצונות
והכלה מה זה?
קבלה. לומר לך שאתה בסדר - איך שאתה.
אם תספר לי שעשית מעשה נורא - אולי לא אקבל את המעשה. כי הוא לא ראוי לקבלה.
אבל אותך - אקבל!
אהין שוודאי היו לך מניעים שנראו כמוצדקים. אאמין בטוהר כוונותיך ובעצם זה שאתה אדם טוב ומצליח מיסודך רק שנכשלת.
וארשה לך-
להיכשל.
לחשוב אחרת ממני.
לטעות.
להרגיש רע.
לא להיות מושלם.
ואמשיך לאהוב אותך ככה, למרות ואולי בזכות.
וגם אשדר לך את זה, שיהיה מחוור כאור יום בהיר ונוצץ.
וכל המלל הנ"ל - שייך למחלקת ה"לחם".
עוד בתחילת חייו - אם אמא של תינוק לא תקבל אותו ותכיל אותו -
האנטיתזה שכשהוא יבכה - תניח לו.
כשיגדל כפעוט - תובך ממנו, ותתעלם ממנו.
(בחרתי דווקא בצורה הדרגתית שממחישה באופן מוקצן את השלכות אי הקבלה).
כשהוא יגדל לנער, ואולי לא יתנהג כראוי - היא תאמר לו במילים או שלא "לא רוצה אותך ככה".
ואז -
הבן אדם מרגיש במילכוד.
כי לפעמים זה כרגע, ולפעמים זה לעולם - הוא לא יכול להשתנות.
וודאי גם הוא לא רוצה להיות כך.
אוי לו מיוצרו - ואוי לו מיצרו.
הוא ברשת לכודה שהרי להשתנות - כרגע אינו יכול. ומשכך בעיני הזולת הוא כאילו מסומן באיקס אחד ענק, לא שווה בעיניו. מושפל.
לכן לפעמים אנשים יכולים לומר לנו משפטים קטנים שמשמשים טריגר להתפרצות כואבת.
ואם נבדוק למה זה הדליק אותנו - כי לא קבלו אותנו, לא הכילו.
ובעצם לא התירו לנו תבנית רצויה בעולם.

 

[קריאייטיבית]

השאלה היא האם לאחר הדיון הזה אנשים ישתדכו איתם? יחייכו להם? זה המבחן!!

לאט לאט
יש הרבה שלבים בין לראות את חולי הנפש כאנושיים בעלי רגשות ותחושות
לבין להנשא להם..
והלוואי שהשלב הראשון יקרה.

 

[טרוצער]

טעות

 

[צלילוש]

כל שנוי קטן החל מאדם אחד.
מליוני אנשים בשתמשים בחשמל - פי המצאתו של אדיסון.
טובי מוחות החוקרים - דנים על תורת היחסות של איינשטין - שלא היה מפורסם עד אז אלא - נהיה מפורסם בזכות זה.
קל וחומר שמדובר בהרבה נשים וקהל רחב.
וכמו שאומרים - מאשכול אחד - יוצא דורות של אשכולות...

 

[אריסטוקקטוס]

הכלה ואמפטיה אמיתיים מתפתחים מהצעדים הקטנים, בפיתוח האישיות מקיום מצוות שבין אדם לחברו, עם הסובבים האנשים ה'רגילים'. כאשר האדם דן לכף זכות, אינו מלבין פנים, אוהב כל יהודי וכו', הרגישות שלו מתפתחת, כתוצאה מזה הוא גם בסוף יידע להכיל גם את השונים מכל סיבה שהיא ולא משנה מהי.
כאשר האנושות תקיים בכל מצב את המצוות הללו, העולם יהיה באמת אוטופי. המצוות הללו הם בדיוק רק בשביל זה.

 

[כוכב103]

אנחנו צריכים להבין שהתפיסה הזאת נובעת מחשיבה פרהיסטורית שבה מי שחלה במחלת נפש הוא חולה מסוכן לציבור.
כמו שמי שחלה בסרטן עוד שבועיים שמו יתנוסס על מודעות האבל ברחובות או כל תפיסה מיושנת אחרת.
היום, ב"ה ישנם פתרונות טובים ומועילים ומרפאים, ורב הדברים הם הפיכים באחוזים גבוהים מאוד.
רק מה?
אנחנו צריכים להפנים את זה, שלא כל מה שידענו לפני 30 שנה, הוא גם היום.
ולא על כל מה שסבתא שלכם ספקה כפיים ביאוש - אתם גם צריכים לעשות אחריה.
כי המציאות השתנתה.

(אגב- מי שחלה ולא מוכן לטפל בעצמו אותו לא יכלו להסתיר או להחביא...)