"לא יכול להיות! לא יכול להיות שדוד אֶלֶן נעלם!"
זעק פַסֵר בן החמש ורקע ברגלו בעצבנות
"הוא הבטיח לי אגוזים מסוכרים!"
חִשְׁבֶר ניסה להרגיע את בנו הזועף
אך לא מצה מילים,
"דוד אלן הוא..." ניסה להתחיל
"דוד אלן הוא מה," זעק פסר בשנית,
"הוא מתחבא ממני כי אין לו אגוזים מסוכרים?"
"דוד אלן באמת נעלם",
חשבר לא מצא איך להסביר לילדו
שדודו מת.
"הוא לא מתחבא ממך."
פסר לא נרגע,
"איך נעלם, איך, לאן הוא הלך?"
חשבר איך להרגיע את בנו,
אז הוא בחר בדרך שגם תרגיע את עצמו.
"רוצה שנלך לחוף, לצוף על המים?" אמר לבנו.
"לא, לא רוצה!" פסר התחיל להשתולל
"לאיפה הוא הלך, אבא, לאיפה הוא הלך?"
פסר הפיל עוד כיסא.
חישבר החליט להגיד את האמת.
"הוא עכשיו משמים מותק." אמר.
"אז אנחנו הולכים עכשיו לשמים
לדוד אלן שיביא לי אגוזים מסוכרים"
פסר החליט על מטרה אחד, ולא להרפות ממנה.
חשבר החליט גם הוא להשאר על אותו קו.
"אז שנצא לצוף?"
"ככה דוד אלן הגיע לשמים?"
שאל פסר בתמימות, אך מתוך רוגז.
"מה? כשיש גלים גדולים גדולים
אז הם מביאים אותך לשמים?"
'הוא לא יודע עד כמה הוא צודק, פסר'
הרהר חשבר 'הוא לא יודע שבדיוק כך,
אלן הלך אל הים ולא חזר משם, וכנראה מת.
מת, איזה מילה גסה'
"אאאבא!" פסר משח בשרוולו.
"כן, אפשר לומר"
חשבר אמר תוך כדי התנערות מהמחשבות.
"אז בא נלך עכשיו לחוף!"
§•×¦¦×•§
חשבר נזכר, תוך כדי ציפה,
בשיר של משורר הידוע, ששמע פעם.
"פרידה, סיום, גמר.
לא נראה אותו מחר."
העצב מתחיל להכנס, לתפוס את המקום.
"סוף ערוד, שממון"
'רק שאחרי שערוד נגמר,
יכולים לבוא אחריו עוד אלפי ערודים,
ואלן, לא יחזור, נשאר רק שממון'
"האם המוות, חידלון?"
חשבר מצא את עצמו שר, ושואל.
"האם המוות, חידלון?"
"קשה להכיל,
אני רץ מקיר אל קיר"
הדמעות מתחילות להיווצר,
חשבר מוצא את ליבו סוער בים רגוע.
"לפני יומיים פה היה,
עלה לו השמימה"
'אוי, למה, למה אלן היה צריך,
למה אלן היה צריך לטבוע?'
"לא ידעתי שזה מפגש אחרון,
'גם אני לא'
ושישוב רק בארון"
'אך אלן לא זכה לשוב,
ולהיקבר במקום מולדתו'
"פרידה קשה, מכאוב"
סוף בית.
הדמעות כבר יורדות מאליהן,
משום אלן.
"אנ לא יכול להמשיך,
ועכשיו גם חשבר
הוא לא נגמר, התהליך"
לא נגמר, כי סיפור חייו נגמר.
"שנפרדים ממישהוא, זה קשה,
אבל לאט הלב נרגע, כמו אולשה"
המלך בסטיאן אוֹלְשֶׁה, שכל ימיו היה רגוע.
אבל כאן פורץ הגעגוע.
"אבל כשפתאום נעלם,
בלי להתריע מוקדם."
'זה נכון, אין דומה פרידה בידיעה,
לידיעה פתאומית, שהוא לא יחזור.'
"הלב בוכה, דמעות רבות כמו חול,
יותר אי אפשר לצאת במחול"
'איך אפשר בכלל לצאת במחול,
כשאלן לא פה.'
"דמעות, עצבות בלי סוף,
דמעות רבות כמו מים בחוף"
גם חשבר בוכה,
דמעות, מים בחוף.
"אבל הים ממשיך, מהסער יורד."
'באמת צריך להירגע, אחרי שפורקים,
גם אחרי סערה, הים בסוף נרגע.'
"מזכיר לנו מישהוא שממנו אי אפשר להיפרד."
בסוף נרגעים, ואם מתבוננים,
נשארת רק מילה אחת,
אלוקים.
הנושאים החמים
Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, ח.ד. וחלק ועוד 6 משתמשים9 //