עזרה איבדת את אבא או אמא בהיותך רווקה?

[Deleted 66182]

נערה יקרה כל כך, שלחתי לך בפרטי..

 

[בכוון הנכון]

אמ....
וזה נורמאלי שלא מתגעגעים אות מרגישים תחושת אבלות בכלל
והשיח סביב זה הוא כאילו אמ... לא יודעת להגדיר.
מן הקלה גדולה ומסויימת???
אולי בגלל שסיבת המוות לא הייתה קורונה או מגפה שהרסה לכולם את החיים.
אלא חיים שלנו שנהרסו בגלל טפשות ורגע אחד של....

פחדתי מאוד לקפוץ על האשכול הזה ותסלחי לי @נערה יהודיה שסטיתי מעט ואולי הרבה ממטרת האשכול
אבל המצפון המייסר הזה לא נותן מנוח
ותחושת החריגות ואולי הייתי מוסיפה בדידות קשה לא תורמים הרבה לקושי.
ואצלי זה כלל גם עסקת חבילה כבדה וקשה של נשיאה בעול הבית, הפרנסה והילדים בעודי בכיתה נמוכה בבית ספר
עד היום....

אולי מכאן גם אמצא מנוח וישועה. הלוואי.

כאב לי מאד לשמוע איך את מרגישה
נשמע שאת סוחבת את זה כבר הרבה שנים....

אני מאמינה שבפנים את כן מתגעגעת וחווה חסר
אבל נסיבות החיים הובילו אותך לא להרגיש את זה

ממליצה ללכת ולפרוק את זה
אצל בעלת מקצוע מתאימה

כי נראה לי שהלא להרגיש קשה הרבה יותר מלהרגיש!!!

 

[נקודת זינוק]

חזקי ואמצי ויהיה ה' עימך!
שנה ראשונה היא קשה כל כך, כל דבר קטן מציף אותך בגעגועים ובדמעות. וזה לא משנה באיזה שלב בחיים את אוחזת. זה כואב עד דיכדוכה של נפש, גם כשכבר יש לך משפחה משלך...
אבל כמו שאמרו, אחרי שנה הכאב הופך לזכרונות, ואת לומדת לחיות לצידם, ולהמשיך עם ה"אין" הזה.
עצותי:
1. קחי את הזמן שלך לחשוב עליו ולהיזכר בקטעי חיים יפים, חשבי על שיחות שהיו לכם יחד, על אמרות חכמות וסיפורים ששמעת ממנו, חשבי איזו צידה קיבלת ממנו, ועל מה שלמדת ממנו גם בלי מילים. תוכלי גם לכתוב זאת לעצמך. אלה יעמדו לזיכרון בעז"ה ויהוו ציון ואבן דרך כאשר תקימי משפחה בעז"ה.
2. עד כמה שזה נשמע קשה, אבל ממש יעיל ושווה: השתדלי להשקיע ולטרוח כדי למלא את החלל אצל אימך, לשמח ולהפתיע אותה, להיות יצירתית, להכין ולהזמין, לטייל עימה ולהוות משענת... זה ימלא אותך סיפוק ועשייה בכך שאת ממלאת את תפקידו של אביך, את תרגישי שאת משקיעה אנרגיות בכיוון הנכון...

 

[Deleted 66182]

בנוסף למה שכתבתי לך באישי
עוד משהו שאולי בהתחלה נראה הזוי אך יכול כל כך לעזור:
השנה הראשונה היא כמו "חממה" לגיטימית לכאב לצער לבכי...
השנה הזאת יכולה להיות נכס מחזק לכל החיים!
קחי מחברת, תקראי לה מה שאת רוצה,
ותכתבי.
מה שיוצא.
הכל.
בלי לקרוא.
בלי למחוק.
לנקז.
כמה שיותר.
לא לחסום את הכאב
לתת לו מקום.
כל הרגשות שעולים.
גם כאלה שאולי מפתיעים.
תכתבי למי שאת רוצה תתבטאי.
בהתחלה קשה להסתכל לכאב בעיניים
אבל את תצליחי בעזרת הקב"ה הרחום, שרק הוא יכול להבין באמת ולנחם.
זה שלב הכרחי בעיבוד האבל.
גם זכרונות כי הם מתכהים עם השנם גם אם זה נשמע כרגע מופקע, שאין סיכוי.
זו תרופה שה' ברא וזה קורה.
מתאים לכל משבר
וגם לתקופות משמעותיות.
לא צריך לדעת לכתוב יפה ולא להתנסח.
פשוט לדבר בכתב.
זה רק שלך.

 

[2020 ESTER]

תאמת התלבטתי הרבה אם לכתוב או לא....
אני ב"ה לא מגיעה משם...
אבל אני שומעת הרבה רבנים גדולים ומפורסמים שאומרים שהמשיח בפתח!!
ולא צריך להיות חכמים גדולים בשביל לראות ולהרגיש את זה...
אנחנו עוד רגע נגאלים, ממש הגאולה בפתח!
ועוד מעט ממש תפגשי עם אבא שלך, זה לא חלום רחוק! תאמיני זה הולך לקרות!
תמשיכי להיות חזקה, את גדולה מהחיים, וה' בחר דווקא בך!! הוא אוהב אותך!! ה' מנסה אותך כי הוא יודע שדווקא את תעמדי בניסיון הקשה והלא קל הזה.
שולחת לך חיבוק גדול
מן השמים תנוחמו
שנשמע ונבשר רק בשורות טובות!!

 

[חרש עץ]

אמי נפטרה כשהייתי בן 15
אני לא יודע לנחם על אף שהלב שלי נשרף מכל סיפור כזה, במקום לנחם אתן לך טיפ משמעותי:
לשמור על האחים והאחיות... כמובן שזה קשה לחשוב על אחרים כשקשה לך מאד בעצמך, אבל לכי תדעי איך הם מרגישים ומה זה עושה להם.
ביחד תעברו את זה מחוזקים יותר, ויתכן שפשוט תצילי אותם, הם צריכים אותך. גם הגדולים, וכמובן בעיקר הקטנים. אם את מהגדולות במשפחה זה קריטי ממש!!
גם אם לא זה חשוב מאד.
נקודה נוספת - יש ציר שנה בין התעלמות והדחקה בקצה האחד, לבין אובססיה של יגון ודיכאון בצד השני.
את צריכה להיות עם יד על הדופק כל הזמן לא ליפול לא לפה ולא לפה. מצד אחד להמשיך את החיים, ומצד שני לא לברוח מהמצב בשום צורה גם אם מאד קשה, לא לעבור פתאום מוסד לימודים / לעזוב את הבית, לא לעשות צעדים משמעותיים לפני שאת חוזרת לעצמך, אלא אם כן מגיעים למצב חריג.
נקודה נוספת - תבני לעצמך נקודות של פינוק כשקשה לך, את יודעת מה עושה לך את זה.
לא זלילה או שגעון אחר, וגם לא בריחה מהמציאות אל ספר או סרט או אינטרנט.
מה למשל כן? מקלחת טובה, מנוחה בפינה החביבה עליך, ריח טוב, להכין סלט מעניין, טיול קצר במקום יפה על יד הבית וכו'.
אני מניח שאת חושבת שאף אחד לא יכול להבין אותך ואת הכאב שלך, את צודקת, וזה בסדר גמור.
בהצלחה.

 

[ר.ב.ב.ש]

אמ....
וזה נורמאלי שלא מתגעגעים אות מרגישים תחושת אבלות בכלל
והשיח סביב זה הוא כאילו אמ... לא יודעת להגדיר.
מן הקלה גדולה ומסויימת???
אולי בגלל שסיבת המוות לא הייתה קורונה או מגפה שהרסה לכולם את החיים.
אלא חיים שלנו שנהרסו בגלל טפשות ורגע אחד של....

פחדתי מאוד לקפוץ על האשכול הזה ותסלחי לי @נערה יהודיה שסטיתי מעט ואולי הרבה ממטרת האשכול
אבל המצפון המייסר הזה לא נותן מנוח
ותחושת החריגות ואולי הייתי מוסיפה בדידות קשה לא תורמים הרבה לקושי.
ואצלי זה כלל גם עסקת חבילה כבדה וקשה של נשיאה בעול הבית, הפרנסה והילדים בעודי בכיתה נמוכה בבית ספר
עד היום....

אולי מכאן גם אמצא מנוח וישועה. הלוואי.

כתבתי לעיל שכל אחד לוקח אחרת את הקושי,
וכן, יש כאלו שלוקחים את זה בצורה אחרת, גם אצלנו בתוך המשפחה היו מספר תגובות,

אחד הדברים שמאד מאפיינים משפחות של יתומים, שהשיח על מוות הוא דבר מובן, ולעיתים קליל, אולי קליל מידי,
אני זוכר שכאשר נכנסה הכלה הראשונה למשפחתנו, היא עמדה המומה וכמעט פגועה מהשיח על המוות, והקלילות בשיח.
ואז סבתי אמרה לה - אין מה לעשות, זה שיח יתומים, הם באטמוספרה אחרת....

ומצפון? על הרגש, על ההרגשה, על הדרך להתמודד עם קושי, אף פעם אין מצפון.

והמון המון בהצלחה .

 

[אש א.ש.]

אני באמת לא זוכר מתי פעם אחרונה ירדו לי דמעות רק מלקרוא טקסט..
@נערה יהודיה @מצווה ועושה תודה על סדר מוסר מטלטל ככה סתם באמצע השגרה..
אנחנו רק באייר וזכיתי לרגע להרגיש בעשרת ימי תשובה
והחי יתן אל ליבו !!!
ויהי"ר שתהיה ההתעוררות הזאת לע"נ

 

[חזן הדגול]

אני איבדתי את 2 הורי בהיותי כבן 9 ובן 12 היום אני נשוי באושר עם ילד
כתבתי את סיפורי לאריה ארליך מעיתון משפחה סיפור אמיתי לחלוטין עם שינויי עריכה קלים והוא רק טיפה מהים מה שעברתי.
סיפרתי לרב מפורסם את סיפורי והוא שאל אותי מה גרם לך להצליח
עניתי לו 2 דברים, 1 - תמיד ידעתי שהקב"ה לא מביא ניסיון על בן אדם שהוא לא יכול 2 - תמיד היה לי מוטיבציה להצליח תמיד רציתי להגיע למקום הכי רחוק - והגעתי לישיבות הכי טובות כי באמת רציתי.
והיום כשאני נשוי אני משתמש בזה לעזור לתת לאחרים מה שאני יכול לתת ממני את המיטב
אבל תמיד תמיד תזכרו הכל בידיים שלכם ולא לשכוח לתת טפיחת שכם לעצמכם על כל הצלחה כפי שרק אני יכלתי לעשות לעצמי,
ודבר נוסף שמותר לשמוח גם בשנה הראשונה ליתמות וזה לא קשור לכך שזה לא מתאים כי אבא שלי נפטר מותר וצריך לשמוח זה מה שימשיך את שגרת חייכם לטובה
וכן יתמות זה לא לא מילה גסה או מעליבה לא אנחנו בחרנו בזה לא הרגנו את אבא שלנו שאנחנו אשמים אלא זה משהו לגדול איתו ולצמוח איתו
אם יש שאלות אשמח להוסיף

 

[s2061]

יש כאן מישהו שאיבד את אחיו מהוריו כשהיה רווק/ה??
תוכלו לתת קצת דברי חיזוק????? לעודד קצת..
איך מתמודדים עם כזה דבר??
חודשים ושלושה שבועות עברו מאז שאבא נפטר מהקורונה, שלושה חודשים שלא ראיתי את אבא!
ולא שלא ראיתי ועוד מעט אני אראה, אני פשוט לא יכולה לראות אותו יותר, אני פשוט לא מסוגלת להמשיך ככה!
אני לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה?? זה ממש קשה, אני כל היום חושבת עליו, כל היום זוכרת אותו, לא יכולה להסתכל בתמונות שלו- הוא צועק לי משם שהוא חיי!!! אבל הוא לא חיי, הוא לא פה, אני לא יכולה לראות אותו, אני שבורה , לא מסוגלת להמשיך ככה,
איך אתם התמודדתם עם כזה דבר?? כמה זמן לקח לכם להצליח לחזור לחיי שיגרה??

וואו
ההודעה שלך מחזירה אותי אחורה,
פתאום להרגיש שוב את הכאב בכל העוצמות,
במבט לאחור לפעמים אני מתגעגעת לכאב הזה, לא רוצה להשלים עם זה שהשלמתי, אבל לכל זמן ועת,
וכמו שכתבו כאן, החודשים הראשונים הם קשים וכואבים נפשית ופיזית,
וזה הזמן להתאבל, להצטער ולעכל,
ולנסות כמה שאפשר כן לחזור לשגרה וכן לנסות לשמוח ולשמח את עצמנו,
אבל לתת מקום לאבל.
אח"כ אין ברירה והחיים איכשהו ממשיכים למרות שלא חשבנו שזה יכול לקרות וצריך לזרום אתם,
יכולה להגיד לך שאני ואחי ראינו ס"ד גדולה מאד בהרבה עניינים,
עד היום אני מרגישה שיש לי מלאך שמוביל ומתפלל עלי מהשמים ומיישר לי את הדרך,
ואת השבר הזה תנצלי להתפלל על המשך החיים,
שמכאן ולעולם לא תדעי צער!

 

[מרובע]

נראה לי גם שהחפצים המיותמים מגדילים מאוד את הכאב.
יש כאלו שעוברים דירה אחרי שקורה משהו ל"ע. הם לא מסוגלים לראות את המיטה, הכסא, וכו'.
(לא חייבים לעבור, אבל להעביר את החפצים למקום אחר שלא יהיו מול העינים).
מצד אחד אם בוכים הרבה זה עוזר להתפרק, מצד שני אולי יש כאלו שמעדיפים שלא.

 

[ר.ב.ב.ש]

מילים שכתבתי בעבר,

אבא יקירי
מכרית רטובה דמעות,
בכי שקט, קורע עולמות,
קרון הרכבת מטלטל ברחובות,
לאן יש לפנות.

נעלמת, ברגע אחד עזבת,
את הגננת לא הכרת,
באספת הורים מעולם לא ביקרת,
ולאיזה ישיבה ללכת לא אתה בחרת,

כשהחברים הציקו, לא היית,
כשאמא התמוטטה לא עזרת,
ומזל טוב בבר מצוה לא איחלת,
וישיבה? לא אתה בחרת.

איך את הצאן נטשת?
האם באמת שכחת?
למה לא נשארת?
ואיה אהבת אמת עליה דברת?

וכשאני מהרהר, ועם עצמי חושב,
ונותן למוח רוח לנשב,
אני מגלה הפתעה,
אבא איתי בכל שעה.

כשהחברים הציקו? מלמעלה התפללת,
כשאמא התמוטטה, את החברים שלך שלחת,
בבר מצוה מזל טוב בשקט ואהבה איחלת,
ואת אהבת הצוות בישיבה, אתה זה שארגנת.

דוגמאות אין סוף אוכל לכתוב,
רגעים מופלאים, ניסים גלויים,
יש מישהו אותי נלחם לאהוב,
דואג, אוהב, למלא בחסדים.

יד ביד אותי אתה מלווה,
משפיע ממרומים בכל רגע הווה,
מסייע, מתחנן, מתעקש,
לפני אבא במרומים מבקש,

ולפני סיום בקשה קטנה,
המשך להתפלל עלינו, לייחל להצלחתנו,
ובעיקר נצל כוחותיך וזכויותיך,
להביא משיח לעם אליו מייחל.

ועתה אני מבין משמעות,
את המילים שאמרת בנשימות האחרונות,
אהבת אמת,
כן - יש אהבת אמת, והיא לנצח.

 

[משהX2]

מילים שכתבתי בעבר,

אבא יקירי
מכרית רטובה דמעות,
בכי שקט, קורע עולמות,
קרון הרכבת מטלטל ברחובות,
לאן יש לפנות.

נעלמת, ברגע אחד עזבת,
את הגננת לא הכרת,
באספת הורים מעולם לא ביקרת,
ולאיזה ישיבה ללכת לא אתה בחרת,

כשהחברים הציקו, לא היית,
כשאמא התמוטטה לא עזרת,
ומזל טוב בבר מצוה לא איחלת,
וישיבה? לא אתה בחרת.

איך את הצאן נטשת?
האם באמת שכחת?
למה לא נשארת?
ואיה אהבת אמת עליה דברת?

וכשאני מהרהר, ועם עצמי חושב,
ונותן למוח רוח לנשב,
אני מגלה הפתעה,
אבא איתי בכל שעה.

כשהחברים הציקו? מלמעלה התפללת,
כשאמא התמוטטה, את החברים שלך שלחת,
בבר מצוה מזל טוב בשקט ואהבה איחלת,
ואת אהבת הצוות בישיבה, אתה זה שארגנת.

דוגמאות אין סוף אוכל לכתוב,
רגעים מופלאים, ניסים גלויים,
יש מישהו אותי נלחם לאהוב,
דואג, אוהב, למלא בחסדים.

יד ביד אותי אתה מלווה,
משפיע ממרומים בכל רגע הווה,
מסייע, מתחנן, מתעקש,
לפני אבא במרומים מבקש,

ולפני סיום בקשה קטנה,
המשך להתפלל עלינו, לייחל להצלחתנו,
ובעיקר נצל כוחותיך וזכויותיך,
להביא משיח לעם אליו מייחל.

ועתה אני מבין משמעות,
את המילים שאמרת בנשימות האחרונות,
אהבת אמת,
כן - יש אהבת אמת, והיא לנצח.

מדהים!!!!
דמעות בעיניים...

 

[שיר השירות]

יש מכתב מרטיט של הרב וולבה זצ"ל שהשאיר לילדיו לאחר פטירתו,
שם הוא מבקש מהם שלא יהיו עצובים יותר מדי ומאריך להסביר להם שלאחרי הפטירה אבא נמצא עם ילדיו יותר מאשר לפני הפטירה, משום שאין מגבלות של זמן ומקום, והוא יכול לדאוג להם יותר מאשר בחייו. ושבאמת הוא איתם בכל רגע בחייהם.

 

[Deleted 66182]

יש מכתב מרטיט של הרב וולבה זצ"ל שהשאיר לילדיו לאחר פטירתו,
שם הוא מבקש מהם שלא יהיו עצובים יותר מדי ומאריך להסביר להם שלאחרי הפטירה אבא נמצא עם ילדיו יותר מאשר לפני הפטירה, משום שאין מגבלות של זמן ומקום, והוא יכול לדאוג להם יותר מאשר בחייו. ושבאמת הוא איתם בכל רגע בחייהם.

אפשר להעלות לטובת לכולם? או היכן אפשר להשיג?

 

[בבושקלה]

@נערה יהודיה את ענקית! גדולה מהחיים!
מעריכה את המודעות שלך, את השיתוף, הנכונות לשמוע אנשים אחרים.
קראתי. סימתי. שוב קראתי. דמעתי. קראתי. בכיתי.
התפללתי על הגאולה הקרובה
על תחית המתים
על שכינה בגלות
על צרות הכלל והפרט
על קרבנות ציבור,
אוי כמה קרבנות הקרבנו בשנה האחרונה לכפרת עוונות הכלל.
אבא שלך התבקש ביניהם לישיבה של מעלה ואתם פה עם כל הצער והכאב.
את יודעת שאבא יושב עם צדיקים בגן עדן בעולמות עליונים שם יודעים רק טוב ואור יקרות.
אבל עדין אתם עם הנסיון שקבלתם מה'. הקב''ה לא מנסה אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו, מאחלת לך שלא תדעי יותר מצער.
עם כל נסיון הוא שולח מזוודה עם כלים כוחות להתמודד, רק צריך לפקוח עיניים ולהביט סביב, היכן היא מונחת, מי השליח לעזור, לתמוך, לנחם, להקשיב.
חברה טובה שלי שהתיתמה ספרה שלפני הלויה באה אליה הביתה חברה יתומה ואמרה לה, רק באתי לומר לך שתבכי בלויה, תבכי בשבעה, ותבכי מתי שזה בא לך, אני (כך היא לא רק אמרה) לא בכיתי, רציתי להתגבר, להתמודד ועד היום לא מפסיקה לבכות.
אז אם כן בכי זה פורקן טוב, תשתמשי בו כשאת מרגישה צורך ותנצלי את הדמעות לתפילה על הגאולה, זכרי ששערי דמעות לא ננעלים, בקשי מהקב''ה שישים את דמעותיך בנאד להיות, ושיצרף אותם לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.
חזקי ואמצי!! אני בטוחה שלא רק אני התחזקי מהפוסט שלך, שיהיה לך לזכות ולאבא לע''נ.

 

[אני456]

את הכאב של עכשיו, ה' נתן סגולה בזמן לרפאות, ואכן זה כך.
וכדי להרגיש את הקשר הלאה, אוכל לתת לך מתנה שנתנו לנו בשבעה.
זה דבר ידוע שכל מעשה טוב שהילד עושה למטה מועיל לנשמה למעלה, וכך אמר לנו אחד הרבנים שבאו לנחם "תשלחו חבילות לאבא"
אז אני משתדלת, כשאני מצליחה להימנע מאיזה לשה"ר שממש השתוקק לפרוץ החוצה, או לשמור על השלום גם כשלא פשוט וכו' - פשוט לומר לעצמי בשקט בלב "אבא ואמא זה בשבילכם, ד"ש "

 

[2020 ESTER]

מילים שכתבתי בעבר,

אבא יקירי
מכרית רטובה דמעות,
בכי שקט, קורע עולמות,
קרון הרכבת מטלטל ברחובות,
לאן יש לפנות.

נעלמת, ברגע אחד עזבת,
את הגננת לא הכרת,
באספת הורים מעולם לא ביקרת,
ולאיזה ישיבה ללכת לא אתה בחרת,

כשהחברים הציקו, לא היית,
כשאמא התמוטטה לא עזרת,
ומזל טוב בבר מצוה לא איחלת,
וישיבה? לא אתה בחרת.

איך את הצאן נטשת?
האם באמת שכחת?
למה לא נשארת?
ואיה אהבת אמת עליה דברת?

וכשאני מהרהר, ועם עצמי חושב,
ונותן למוח רוח לנשב,
אני מגלה הפתעה,
אבא איתי בכל שעה.

כשהחברים הציקו? מלמעלה התפללת,
כשאמא התמוטטה, את החברים שלך שלחת,
בבר מצוה מזל טוב בשקט ואהבה איחלת,
ואת אהבת הצוות בישיבה, אתה זה שארגנת.

דוגמאות אין סוף אוכל לכתוב,
רגעים מופלאים, ניסים גלויים,
יש מישהו אותי נלחם לאהוב,
דואג, אוהב, למלא בחסדים.

יד ביד אותי אתה מלווה,
משפיע ממרומים בכל רגע הווה,
מסייע, מתחנן, מתעקש,
לפני אבא במרומים מבקש,

ולפני סיום בקשה קטנה,
המשך להתפלל עלינו, לייחל להצלחתנו,
ובעיקר נצל כוחותיך וזכויותיך,
להביא משיח לעם אליו מייחל.

ועתה אני מבין משמעות,
את המילים שאמרת בנשימות האחרונות,
אהבת אמת,
כן - יש אהבת אמת, והיא לנצח.

מצמרר!!!!

 

[sol key]

@נערה יהודיה
הנסיון הזה הגיע אליך בהפתעה, כמו כל הנסיונות, ואם לא היה בו קושי אז זה לא היה גם נסיון
הקב''ה רצה לקדם אותך דרגה ולקרב אותך אליו יותר
לכל בן אדם יש מאגר של כוחות בכל יום המאגר מתמלא מחדש
תקחי משם כוחות תנצלי אותם יש לך המון.
את עברת תקופה ברוך ה' קצרה אבל קשה
אבא שלך היה צדיק מאוד ולכן הקב''ה רצה אותו קרוב אליו
---
יש לי 2 בני דודים שהתייתמו לפני 4 שנים- (דוד שלי נרצח)
יצא לי לדבר עם בת דודה שלי (בת 7 עכשיו) (אבא שלה נרצח כשהיא היתה בת 4)
ופתאום היא אומרת לי
"אני מתגעגעת לאבא שלי, כולם עצובים וזה קשה, אני רואה את אמא בוכה הרבה, אבל אני שמחה את יודעת למה?, כי אני יודעת שאבא שלי צדיק הוא עדין אוהב אותי, והוא עדין שומר עלי, הוא רק רחוק ואי אפשר יותר לאות אותו (עד הגאולה)
אני לא דואגת הרי הקב''ה עושה הכל לטובה אז אני נשארת מחייכת!
עכשיו את יכולה לחבק אותי? התגעגעתי לחיבוק של אבא שלי"
נתתי לה חיבוק חזק ואמרתי לה -"את קיבלת את החיבוק הכי הכי חזק מאבא (הקב''ה)

ואת @נערה יהודיה את קיבלת את החיבוק הזה וגם אתם מגיבים באשכול...
החיבוק הכי חזק בכל פעם שקשה לכם תושיטו ידים ואז תרגישו את הקירבה את אהבה ואת החיבוק החזק
תקבלו הטענה של המון כוחות וחוזק להמשיך להתמודד עם המציאות הקשה

מצרפת כאן משהו שהקלדתי אותו מסירטון שעבר אלי..
הבאתי את זה לחברה שלי כשישבה שבעה על אמא- המחנכת שלי... "ציפורה צביה בת יוכבד ע''ה
מקווה שיחזק אתכם

מכתב מאבא

ביתי היקרה, ואהובה,

הייתי חייב לכתוב לך את המילים האלו,

התלבטתי עמוקות אם לשלוח לך את המכתב הזה,

אבל ראיתי שקשה לך,

שאת זקוקה לחיבוק מאבא,

ואני כמו תמיד רוצה להיות שם בשבילך!

דעי ביתי היקרה שיש לי הכל!

הכסף, היהלומים והנכסים שיש בעולם הם שלי,

אבל את הדבר הכי יקר שיש לי, היהלום הכי יקר שלי,

זה שאני שומר עליו בכל רגע ולא מוריד עיניים ממנו,

ולו לרגע אחד.

כי אני יודע שאת זקוקה לו,

אבל דעי ילדה שלי,

שגם אני זקוק לך,

לתפילות שלך, לאמונה שלך, לדיבורים שאת משתפת אותי, אני מתאווה אליהם.

מחכה לך בלילה שתפני אלי שתשתפי אותי במה שאת עוברת,

אני שומע כל מילה, אני רואה כל השתדלות,

כשאת בוכה, גם אני מנגב דמעות,

וכשכואב לך, כואב לי,

אבל כואב לך רק בגלל שאת לא יודעת שמה שקורה לך זה הכי טוב בשבילך,

אני שולט בכל.

אין רגע ודבר בחיים שקרה במקרה!

הכל בהשגחה מדוייקת,

במיוחד בשביל ביתי היחידה,

אותה בת שבראתי עולם שלם בשבילה,

אני יודע שלפעמים את נשברת, כואבת, פגועה,

שהלב שלך נשבר,

אני מרגיש את הכאב שלך, כשאת פונה אלי בדמעות ואומרת,

"אבא כואב לי, קשה לי, תעזור לי..."

בא לי לצעוק לך,

"הדבר הזה שקרה לך זה העזרה, זה הישועה, זה הנס שלך!!

את פשוט לא יודעת את זה עדין, חכי ביתי בסבלנות תביני הכל"

אני רוצה לראות אותך שמחה ביתי אהובתי,

רוצה לראות אותך קורנת מאושר,

רוצה שלא ייחסר לך דבר,

אבל יש לנו עבודה לעשות ביחד אני ואת,

וכדי שנגיע לפיסגה אנחנו חייבים לעלות על הר תלול שכולו מלא בורות ומהמורות,

אך אל דאגה ביתי אני לעולם לא עוזב לך את היד,

ובכל פעם שתפלי לבור,

אני אמשוך אותך החוצה אם רק תאפשרי לי.

והכוח הזה שתקבלי לצאת מן הבור הזה,

זה כוח שלא היה בך קודם,

זה הכוח שקיבלת עם הנסיון

וכשנסיון יעבור הכוח ישאר שלך לנצח!

חכי עוד קצת ביתי היקרה,

אל תשברי,

כי אחרי הנפילה מבטיח לך,

שהעלה אותך גבוהה,

למחוזות שלא חשבת עליהם שהם קיימים ,

ביתי היקרה והאהובה,

אני יודע שחוסר הוודאות קשה לך,

שאת לא מבינה למה אני עושה לך את זה.

למה את צריכה לחוש כאב או צער ,

למה צריך להיות חוסר אם אני כל כך אוהב,

אז דעי יקרה שלי,

שגם הדבר הזה שלקחתי ממך,

זה היה רק כי אני רוצה לשלוח לך משהו טוב יותר,

שהחוסר הזה הוא רק רגעי,

אבל ההתמודדות איתו היא שתמלא אותך,

והרבה יותר ממה שחסר לך,

הכלים שתקבלי יעזרו לך בהמשך,

אני רוצה לרפא אותך.

אבל לפעמים אני רוצה להעלות אותך מדרגה,

לתת לך מתנה עצומה,

אז אני חייב לתת לך מבחן קטן,

כדי לוודא שאת ראויה לזה.

את אוהבת אותי? או לא?

זה המבחן שלך!

אם תעמדי במבחן בהצלחה ,

ובמקום להתלונן רק תשמחי,

ותקבלי את הייסורים באהבה

מבטיח לך אני ימתיק מעליך את כל הדינים,

רק תאמיני בי, שאני יכול,

את יודעת ביתי

שכל רצוני הוא לשמח אותך,

ושאת שמחה אני מתמוגג מאושר,

שאת שמחה בי במצוות שלי,

בכל מה שאני נותן לך,

שאת מוסרת נפש גם כשקשה לך,

כשאת מאמינה גם כשאת לא מבינה ,

אני יושב עם פמליה של מעלה,

ומצביע עליך בגאווה ואומר,

" תראו זאת הבת שלי "

את גורמת לי להרגיש גאווה עצומה, מעריץ את הכוח שלך להאמין גם כשקשה,

זה מה שהופך אותך להיות ראויה לתואר הכי חשוב שיש "בת ישראל"

היידעת ביתי אהובתי,

שכשאני רואה אותך מקיימת מצווה ולו הקטנה ביותר,

בשמים נערכת מסיבה,

את חושבת שבסך הכל את עושה פעולה פשוטה ,

אבל אין לך מושג מה את עושה בעולמות העליונים ,

ברגעים האלה שאת מקיימת מצווה גם בשעה שקשה לך,

יורד שפע עצום לעולם,

בזכותך אני שולח עוד חיים, עוד בריאות, עוד שפע לעם ישראל,

השפע יורד לעולם ב-ז-כ-ו-ת-ך-!

בזכות המסירות נפש שלך, האמונה שלך, המאמץ שלך,

שאת מתגברת על הקושי והופכת לגיבורה אמיתית .

הלוואי ויכולתי לתאר לך במילים עד כמה אני גאה בך,

עד כמה אני שמח בך ,

אז דעי ביתי אהובתי,

ברגע זה ממש,

יש לך כל מה שאת זקוקה לו כדי להיות מאושרת,

נתתי לך הכל ,

בבקשה תאמיני לי ,

יבוא יום ואת תביני איך הכל היה לטובתך הנצחית,

יום יבוא ואת תביני שאהבה שלי אליך איננה יכולה להימדד במילים,

שאני מחבק אותך בכל רגע ,

כואב איתך ובוכה איתך ושמח איתך ובעיקר גאה בך,

תחזיקי מעמד קטנה שלי,

מבטיח לך שזה ישתלם לך,

מבטיח לך שלעולם לא אעזוב את ידך ,

אני איתך תמיד ואדאג לכל מחסורך,

ולא אפסיק לחבק אותך,

רק תאמיני בי,

אוהב אותך

אבא שבשמים.​

 

[נערה יהודיה]

תודה רבה לכם כולכם!!
על השיתוף והמילים החמות,
כבר חשבתי שאולי אני מוזרה, שאולי חודשיים ושלושה שבועות זה כבר הרבה זמן, שאולי כבר מוזר שאהיה עצובה,
להביט לכאב בעיניים , לחוות ולהרגיש אותו זה קשה קשה עד שלפעמים מעדיפים לברוח ממנו, להיות שקועים בעבודה, אני יודעת שהשם עושה הכי טוב לנו אבל לא מצליחה להבין מה יכול להיות טוב כשאהיה מתחת לחופה ולא יהיה לי את אבא שיבוא לברך אותי, זה פשוט שורףףף , זה דוקר, הלב נקרע..