מידע שימושי איך אני מוודא שהקונה לא יבטל את ההעברה הבנקאית?

  • פותח הנושא MOM
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #22
אז עכשיו נותרה הבחירה שלך אם לסמוך עליו או לא.
לשאלתך - פעם מישהו עשה לי העברה בטעות ומשך את הכסף חזרה...
אז הכל יכול להיות
כן
אולי רק בפאג"י:)
יום אחד התקשרו לומר לי שמישהו בטעות העביר לי כסף אז הם מושכים אותו...
אפילו לא שמתי לב ואישרתי להם (באמת לא היה כסף שלי)
אבל תהיתי לעצמי מה היה קורה אם כן היה מדובר בכסף שלי...
אתה לא חייב לאשר, אם אתה לא מאשר אין להם מה לעשות.
 
  • תודה
Reactions: MOM
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני פעם העברתי בטעות למישהו שלא הייתי צריכה בסוף לשלם לו
כמה דקות אחרי התחננתי לבנק להחזיר לי חזרה ולא יכלו בשום דרך שהיא לבטל את ההעברה
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
על פי החוק העברה יכולה להתבטל רק באותו יום עסקים שהיא בוצעה.
אחרי שהיא בוצעה אין שום דרך לבטל אותה לא דרך בית משפט. (אלא אם כן בהסכמת שתי הצדדים).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מדריך: כך תהפכו את המקלדת שלכם ל"חכמה" (קיצורי דרך למיילים, לוגו  וביטויים שכיחים)
מכירים את זה שאתם צריכים להקליד שוב ושוב את אותה כתובת מייל ארוכה,
או ביטויים כמו "בברכה מרובה" או "בעזרת ה'"?
במקום להקליד הכל מחדש, אפשר להגדיר "מילות קוד" קצרות שהמכשיר יהפוך אוטומטית לטקסט המלא.
(מניסיון אישי:
מומלץ לעשות כתובת מייל. למשל @@ לכתובת מייל שלכם ואז אוטומטית זה ישלים. או אפל וזה יעשה  את הלוגו שלהם (שלא קיים במקלדת)
אבל אפשר לעשות הכל כולל הכל… מניח שגם קישורים אבל אין לי מושג.
תבקשו בתגובות ואנסה בע״ה)


1. במכשירי אפל (iPhone / iPad)


הפיצ'ר נקרא "החלפת מלל":
• נכנסים להגדרות > כללי > מקלדת.
• בוחרים בהחלפת מלל (Text Replacement).
• לוחצים על ה-+ בצד כדי להוסיף קיצור חדש.
• ביטוי: כאן כותבים את הטקסט הארוך שאתם רוצים שיופיע (למשל: המייל שלכם, או להדביק את הלוגו ).
• קיצור: כאן כותבים את ה"קוד" שיפעיל אותו (למשל: @@ למייל, או אא ללוגו).
• איך זה עובד? פשוט מקלידים את הקיצור בכל אפליקציה ולוחצים על רווח. המכשיר יחליף את זה מיד.


2. במחשבי Mac


הקיצורים שתגדירו באייפון יסתנכרנו אוטומטית למחשב (דרך ה-iCloud):
• נכנסים לתפריט התפוח () > הגדרות מערכת > מקלדת.
• לוחצים על החלפת טקסט....
• בונוס למאק: לחיצה על Option + Shift + K תכתוב לכם את הלוגו  באופן מיידי בלי הגדרות.


3. במחשבי ווינדוס (Windows)


בווינדוס אין כלי מובנה זהה, אבל יש פתרון פשוט מאוד:
• היסטוריית הלוח: לוחצים על מקש Windows + האות V. זה פותח תפריט של כל מה שהעתקתם לאחרונה.
• אפשר ללחוץ על ה-נעץ (Pin) ליד כתובת המייל או המשפט שלכם, והוא יישאר שם לתמיד. בכל פעם שתלחצו Win+V, תוכלו לבחור אותו בלחיצה.


4. במכשירי אנדרואיד


• נכנסים להגדרות > שפות והזנה > מקלדת וירטואלית > Gboard.
• בוחרים במילון > מילון אישי > עברית.
• לוחצים על ה-+ ומגדירים את המילה המלאה ואת הקיצור שלה.
רעיונות ליישום:
• יעילות: להגדיר ש-בשלו יהפוך ל"בברכה מרובה, שלמה".
• כתיבה תורנית: להגדיר ש-בעזה יהפוך ל"בעזרת ה' יתברך" או חזל ל"חכמינו זכרונם לברכה".
• דיוק: להגדיר קיצור לכתובת המגורים או למספר הטלפון כדי למנוע טעויות הקלדה.
בהצלחה!

הערה מכותב השורות-
שימושי ברמה אחרת!
  • תודה
Reactions: קשבק1 //
1 תגובות
אני רוצה להעלות נקודה שפתאום 'קפצה' לי.

כאשר בחור ספרדי מישיבה בפריפריה נוסע הביתה כי לא חש בטוב, והמשטרה הצבאית מופיעה באותו לילה בביתו. זה לא ולא קרה במקרה, נכון?


נניח שמו בישראל: יהודה בן זקן.

נניח רגע לשאלה המקוממת לכשעצמה למה נטפלים דווקא לספרדים, ונתמקד בשאלה הבאה: איך הם ידעו? מי גילה להם שבליל י"ד כסליו אפשר לתפוס עריק פלוני בכתובת הוריו??


יש 2 אפשרויות בסך הכל.


  1. איכון סלולרי על כל המוגדרים עריקים
  2. רשת עניפה של משתפ"ים

נפרק את זה רגע לבנה אחרי לבנה, אוקיי?

אם יש איכון – האם לכל בחור ישיבה יש קו סלולרי על שמו? אני די בטוח שלא. אז המשמעות היא שהם צריכים להשיג רשומות של כל בעלי הקווים במשפחה, נגיד למשפחה בן זקן מנתיבות יש 10 קווים. ואז לאכן את כולם, ולבודד אחד מהם שנמצא בקביעות במשך ימים ארוכים באותה נקודה, ואז בהצלבה עם מערכות מידע אחרות יודעים שהכתובת X בבני ברק היא ישיבה כלשהי. שם לומד כנראה העריק "שלהם" – יהודה ני"ו.

מסקנה?

עריק יהודה בן זקן משוייך למס' סלולרי 05555555 שרשום על שם האבא, אליעזר בן זקן. ואז כאשר המספר הנ"ל פתאום מגיע לילה לבית הוריו – הגייסים יכולים להתנפל.

מה שמעלה את השאלה הבאה...

עד כמה זה חוקי, למען ה'?

נגיד נגיד שהמשטרה הצבאית ביקה אישור מגלי בהרב מיארה שאישרה בחפץ לב לבצע איכון אחר מס' סלולרי הרשום על שם יהודה בן זקן. העריק. אני מניח שהוגשה בקשה רוחבית כזו ואושרה בחיוך גדול.

אבל איזה פעלול חוקי יכול לגרום לאישור לעשות איכון סלולרי אחרי מס' של האבא? אליעזר? מבחינת החוק הוא אזרח שומר חוק, שבנו בן ה 18 לא ברשותו.

חשבתם על זה?

ובוא ניגע באפשרות השניה. ב'.

כדי שבחור מישיבת כסא רחמים או כל ישיבה אחרת, יסכים להיות חלאת המין האנושי ולדווח לגייסים על כל בן ישיבה שנוסע להוריו, הוא צריך להיות יצור מאוד מריר, מאוד אוהב כסף, ומישהו שקל לשכנע אותו לעשות את העבודה שלו. להלשין.

אז אם הייתי רכז שטח בשב"כ, הייתי מפעיל חמ"ל עם כמה עשרות בני תורה לשעבר, שמכרו את נשמתם לשטן, והם 'מדובבים' בחורי ישיבה תמימים, חלשים, בכל ישיבה ספרדית, נותנים להם כמה מאות שקלים על כל פיסת מידע, ומבטיחים להם שלא יקרה שום רע לכל בחור שהם ילשינו עליו.

אוקיי?

אבל זו אפשרות לא סבירה. כי כדי להפעיל רשת כזו צריך המון כוח אדם מאוד ספציפי. אנשים שמכירים את השפה, הז'רגון של בני התורה הספרדים, ויכולים להפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים חכמים, ולהפוך אותם למשת"פים.

כמה חבר'ה כאלו יש? כנראה בודדים. אז הצבא צריך לאתר כמה עשרות כאלו, שמוכשרים בשכנוע, לתת להם כלים וכסף ולסייע להם במערך שלם וענף להשיג משת"פים בכל ישיבה ספרדית...

זה לא מחזיק, כי מתישהו מישהו יישבר, הלב היהודי יכה בו, והוא יספר לרב של הישיבה שהוא בתפקיד כזה וכזה – והרשת כולה תיחשף וכולם יהיו זהירים.

אז מה כן קורה פה? (עשו לי חסד ואל תיכנסו לפוליטיקה פנים חרדית, זה לא מעניין אותי)
לפני כמה שנים, כשהתמודדתי עם מצוקה מתמשכת, פניתי לטיפול. הרבה אנשים המליצו לי על מטפלת מסוימת – אמרו לי שהיא מקצועית, שהיא יודעת, שהיא מצליחה מאוד. והאמת? האישה שטיפלה בי באמת הייתה נעימה, רצינית, השקיעה בי. הייתי בטוח שאני בידיים טובות.


אבל משהו לא עבד.


היא טיפלה במה שבלט לעין – בתסמינים. לא בשורש. היא אפילו לא זיהתה מה בעצם עובר עליי. רק בדיעבד הבנתי: מה שהיה לי הוא OCD. ולטיפול בזה צריך מישהו שמבין לעומק, שמזהה את הדפוסים הפנימיים, ויודע איך לגשת לשם — בעדינות, אבל גם בדיוק.


הכי כואב? שלקחו לי כמה שנים טובות עד שחזרתי שוב לטיפול. לא כי פחדתי או נרתעתי — בהתחלה פשוט לא קלטתי שבעצם יש כאן בעיה עמוקה יותר ממה שחשבתי. וכשהבנתי שיש בעיה לקח לי זמן למצוא מטפל מתאים.
ובמשך אותן שנים – סבלתי. באמת סבלתי.
זה לא היה רק תסכול. זה היה סבל יומיומי, מתמשך, מתיש — כזה שיכול היה להיחסך, אילו רק הייתה שם מקצועיות אמיתית. או אפילו רק הכנות פשוטה לומר: "אני לא בטוחה שאני יודעת איך לעזור במקרה הזה".


היום, ברוך השם, אני במקום אחר. אני סוף סוף בתהליך טיפולי אמיתי, מדויק, מקצועי. תהליך שנוגע בשורש, לא רק בשכבות החיצוניות.


אני לא כותב את זה כדי להאשים – אלא כדי להזהיר בעדינות:
טיפול הוא דבר רציני. לא כל אחד שיודע "להקשיב" באמת יודע לטפל. ואם אתם מרגישים שהטיפול לא משנה את החיים באמת – תעצרו. תתבוננו מחדש. תתעקשו להבין מה באמת קורה איתכם. מגיע לכם יותר.
התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה