איך אתם מעסיקים את הילדים אחר הצהריים

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מחפשת רעיונות לביצוע עם ילד בן שנתיים וחצי, יצירה או משחק

שנתחיל ביחד, והוא יוכל להמשיך לבד... ( כי יש עוד תינוק שדורש יחס...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
טיפול בתינוק;)
לא מכירה משהו שיכול להעסיק ילד בגיל הזה לבדו יותר מ-10 דקות.

אנחנו דאגנו לחברים פחות או יותר בגיל הזה, לצאת לגינה וכו'.
לבד לא הלך, גם לא אצל השכנות המושלמות.;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הכי קשה זה להעסיק את הבכור לבדו, אבל אל תדאגי, צ'יק צ'ק הקטן נהיה גדול והם כבר יכולים לשחק יחדיו. ילד בן 9 חודשים וילד בן שלוש - כבר הופכים לצמד.
בינתיים - כמו שכתבה CKUH לא קיים שום משחק בעולם שיחזיק ילד בן שנתיים יותר מ 10 ד'. שתפי אותו בעיסוקייך השוטפים. תראי לו איך מחליפים טיטול לקטנצ'יק וכמובן הילד הגדול שלנו עוזר לאמא ושם את הטיטול בפח. תני לו לעזור לך לתלות כביסה - הוא מוזמן להגיש לך את האטבים. הוא יכול לעמוד לידך שאת שוטפת כלים, בקיץ זה לא נורא להרטב ועוד על זה הדרך...
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
גם אני התחבטתי בשאלה הזו הרבה זמן (במיוחד בחורף)
והגעתי למסקנה שאם אני רוצה קצת שקט אחה"צ אני פשוט יוצאת איתם לגינה!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י סטודנטית;568895:
גם אני התחבטתי בשאלה הזו הרבה זמן (במיוחד בחורף)
והגעתי למסקנה שאם אני רוצה קצת שקט אחה"צ אני פשוט יוצאת איתם לגינה!!!!!!!
לחצ/י כדי להרחיב...

אין מה לעשות!
לחפש שכנות טובות ולהעביר את הזמן יחד, או כל פעם משהי אחרת עם כל הילדים...
עד שהם יגדלו ויתחילו לנהל אותנו;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י מי;568890:
ילד בן 9 חודשים וילד בן שלוש - כבר הופכים לצמד.
.
לחצ/י כדי להרחיב...

איך עושים את זה??:confused:
יש לי בן 7.5 חודשים ובן שלוש, צמד לא הייתי קוראת להם.........:eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אפילו לא מושכים אחד לשני בשערות?
אוי ואבוי... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חכי עוד קצת שיגדלו והם יעסיקו אותך במקצוע המוכר "הפרדת מריבות"
(תאמיני לי שאני לפעמים מתגעגעת לימים הרגועים כשהם היו בגילאים של הילדים שלך...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אצלי 2 הקטנים בהפרש של 3 שנים בדיוק והם צמד חמד(לפעמים...)
הם אוהבים לקפוץ יחדיו על המיטות...גם זו תעסוקה...
(כיום בני 4 ו-8 חודשים ושנה ו-8...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה באמת בעיה כל יום אחרי צהרים מחדש במיוחד שאין לנו גינות באזור רק רחוק אבל יש לנו "הכל בשקל" כך שללכת להכל בשקל זה תעסוקה- לבחור מדבקות ואחר כך להדביק בדף ומהדף לשולחן ומהשולחן לארון... ולמקרר וחצי כבר על הרצפה.. :) יום אחר קונים צבים וחוברת צביעה כל דבר שקל.. וצובעים את כל החוברת מהתחלה עד הסוף...
יום אחר יש לה "סברס" היא בונה יחד איתי לבד לא הולך לה. הקטן כל הזמן על הרצפה עפ הצעצועים שלו עד שנמאס לו וצריך להשכיב אותו...
אתמול עשיתי לה "בריכה" באמבטיה לצורך בדיקת כינים זה כבר תעסוקה עם כל החיות במים וצעצועים מעבירים מים מכלי לכלי וכו'
היא עוזרת לי להכין ארוחת ערב ואחר כך התארגנות לשינה... יש לה גם משחקי קופסא שאפשר לומר שמעסיקים אותה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 2 726
    • א
    בקשה הילדים המיוחדים בבית, ההורים על סף ייאוש, ואתם יכולים לעזור (ביתרים ולא רק)
  • אהבת עולם //
    • אני שכנה של שלושה ילדים מתוקים עם פיגור בינוני שחיים בבית אחד.
    זהו אתגר קשוח בשגרה, אבל נסו לדמיין איך זה נראה בחופש הגדול...

    כל המשפחה בבית, כולל המיוחדים שחוזרים ביום רגיל בין 4 ל6
    אין להם סדר יום, ובטח שלא תעסוקה
    (אם לא לוקחים בחשבון הצקות ומריבות)

    אי אפשר לצאת איתם לטיולים, אי אפשר להשאיר בבית עם בייביסיטר

    אי אפשר לשלוח לקייטנה, ואפשר רק לנסות להעביר בשלום עוד יום ועוד אחד.


    עד היום הנס של הילדים המיוחדים וההורים שלהם היה ארגון עזרה ומרפא.

    במשך שנים (בטח קרוב ל10) הוא משיג תקציבים , מתנדבות , ועורך קיטנות טיולים ונופשונים נון סטופ מסביב לשנה.

    זה מתחיל ביום חמישי כל שבוע, ממשיך בחופש הגדול, ולא נגמר בחול המועד, ערב פסח, ובטח יש עוד זמנים ששכחתי.

    וכל פעם ההצלה הזו היתה בחינם לגמרי. עיריית ביתר עילית הייתה מקצה מיקום , התקציבים הגיעו מעזרה ומרפא וההורים רק הודו לה' על מזלם הטוב.

    אבל השנה העירייה הפסיקה להקצות את המתנ"ס לפעילות.
    ומאז הילדים האלו בבית.

    אני מקווה שרק מטעמים ענייניים, אבל אין לנו שום הבנה למה להפסיק פעילות מדהימה שכזו לארגון מיוחד שכזה ולחפש ארגון אחר(?) שעדיין לא נמצא.

    אם אתם רוצים לעזור ולהקדיש שתי דקות מזמנכם כדי לתת תקווה לילדים האלו.
    אנא שילחו מייל (ולאחר מכן כתבו שלחתי והקפיצו את השרשור)
    לכתובת
    pniyot
    שטרודל
    betar-illit.muni.il

    אפשר להעתיק את הנוסח הבא:
    שלום רב,
    אני פונה אליכם בלב כואב , בנוגע להפסקת פעילות הנופשונים של עמותת עזרה ומרפא – מסגרת יקרה מפז לילדים המיוחדים ולמשפחותיהם.
    המצב הנוכחי, בו הילדים נמצאים ימים ארוכים בבית ללא מענה, חסרי שגרה ומסגרת – הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. גם אם קיימות סיבות מוצדקות להפסקה, לא ייתכן שהמחיר הציבורי והאנושי יהיה כה כבד.
    שמענו כי נשקלת העברת האחריות לגוף אחר – אך חשוב לומר בפשטות: עזרה ומרפא נתנו את הלב והנפש. עבור המשפחות, הם לא "ספק שירות" אלא שליחי ציבור אמיתיים, שבנו מערכת עם נשמה, רגישות, ועמידה באתגרים שדורשים מסירות נדירה.
    הפסקת הפעילות שלהם, גם אם זמנית, יוצרת ריק מערכתי ורגשי כואב, שגם כל שינוי עתידי לא יוכל בקלות למלא.

    אנא – אל תתעלמו מהכאב ומהזעקה השקטה של ילדים והורים.
    השיבו את הפעילות – ותנו לעזרה ומרפא להמשיך להיות העוגן עבור משפחות רבות, שלמענן הם עושים את מה שכולנו היינו צריכים לעשות.

    בתודה על האכפתיות ותקווה לשינוי מהיר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ALESIS, cherry c, Michalir ועוד 10 משתמשים13 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המוצא יבוא על שכרו
    כתבתי כאן באשכול, למי שצריך, ועדיפות לתקופות ממושכות...
    • מאמר
    123
    • ה
    מידע שימושי לא מדבר עם המקרר
  • הדר 310 //
    • הייתי משוכנע שהמקרר מדבר אלי. לא במילים, חלילה - יותר ברמזים. כל פעם שאני פותח אותו, אני ממש שומע אותו נאנח כאילו אומר: “שוב חביתה לבד, הא?”
    היו כמה פעמים שכמעט התפתתי לענות לו "אז מה אם לבד? לבד. זהו גורלם של הזקנים. לא כך ידידי?"
    אבל אני עדיין מספיק צלול בשביל לא לענות למקררים.
    נו, גם זו נחמה, הלא כן?

    אני מתיישב על עזרי, והוא חורק כהרגלו, קורע את הדממה.
    עזרי כוונתי לכיסא שהיה פעם של עזרי.
    עוד כשהיה ילד.
    אני נוהג לכנות את הכיסאות סביב השולחן הקטן במטבח בשמות בני המשפחה שבעבר היו יושבים עליהם. אולי זה תמוה, אפילו תימהוני, אבל זו דרך יצירתית להרגיש שעוד מישהו יושב כאן במטבח.
    אז חוץ מאנוכי יש פה את חפצי זכרונה לברכה, את צחי, ואת עזרי.
    מצחיק שצחי עדיין עם הכוויה הקטנה שלו על המושב. זו שצחי המקורי יצר ששיחק בערב ההוא בגפרורים.
    הו הו כמה שחפצי כעסה עליו אז.
    הכיסאות היו עוד חדשים והוא היה כל כך שובב!
    שונה לחלוטין מעזרי הרציני והחושב.
    לא פלא שהלך למחשבים.
    רק חבל שמעבר לים ולא קרוב יותר לאביו המזדקן לו בהתמדה.
    לפעמים אני חושב לעצמי, אם אני אמות כאן יום אחד, מישהו ידע בכלל?
    אני לא אוהב את המחשבה הזו, אבל היא מטרידה.

    אני קם מעזרי, טופח על המשענת של צחי בחיבה ומחייך לחפצי. נשמתה עדן.
    אישה טובה הייתה.

    נו מה עשות? כשאין הרבה מה לעשות - כל משימה הופכת לטקס.
    אני ממשיך לכיוון העציצים במרפסת. שלושה במספר.
    הו הו, המשפך התרוקן ממים וזה אומר שני דברים - האחד הוא שהיום הוא יום שני.
    השני הוא - שאני צריך למלא אותו שוב. כמו בשבוע שעבר בדיוק.

    אני ממלא אותו עד למעלה, שופך מעט יותר מידי חזרה לכיור, ממלא עוד כמה טיפות ושופך טיפה אחת בדיוק.
    עכשיו הוא מלא עד הקו ויספיק בדיוק עד ליום שני הבא.

    העציצים החביבים שלי במרפסת. שניים מימין ועוד אחד על המדף משמאל.
    השניים מחייכים אלי בחביבות, מקבלים בתודה את המים כמו בכל יום בשעה עשר ושלושים.
    רק רגע מחמדי! אני צועד להשקות גם אותך! מעט סבלנות חבר, זקנים לא הולכים מהר, הא?
    הנה, הא לך עציץ חביב.

    עכשיו אשב במרפסת עד למנוחת הצהריים.
    עוד רגע יצאו הילדים בגן ממול לחצר, אני אתבונן בהם.
    אני כל כך אוהב ילדים.
    חבל שהילדים של עזרי כל כך רחוקים מפה.

    עזרי.
    צחי.
    חפצי.


    אני מרגיש איך לאט לאט נופלת עלי כבדות מסוימת, איטיות.
    פתאום כל דקה ארוכה יותר מהשנים כולן.
    קולות הילדים מהגן נמסים לתוך השקט, ורק קול נשימותי הכבדות נשמע.
    כל נשימה שוקלת עולם.
    אני מנסה לקום,
    רק עוד פעם אחת - אבל דבר לא זז, רק העולם מתרחק.
    נשאב.

    ומשום מה בתוך הערפול המוזר הזה, מפריע לי רק דבר אחד - אף אחד לא דופק על הדלת.
    אף אחד.

    אולי מחר ידפוק מישהו. אולי שבוע הבא.
    אבל עד אז - אני כאן לבד, כמו שתמיד הייתי.


    - - - - - - - - - -


    אמבולנס מתרחק בדממה.
    אין צופר.
    אין לחץ.
    שכונה תוססת חוזרת לשגרת אחר הצהריים הומה.
    כאילו לא קרה דבר.
    רק העציצים במרפסת הקומה השלישית השילו עלה, בקול איוושה דקה.


    - - -

    הייתי חייבת לכתוב על זה, בעקבות מה שקראתי כאן:
    www.jdn.co.il

    בעקבות התופעה החמורה של מות קשישים: קריאה לאומית 'תפתחו עיניים, תרימו טלפון' - JDN

    על רקע התופעה הקשה של מקרי מוות קשים של זקנים שגופותיהם נמצאו ימים ואף שבועות לאחר מותם, העיתונאי מאיר אוליאל יוצא במיזם חברתי נרחב המעודד מעורבות אזרחית ושכנות טובה.
    www.jdn.co.il www.jdn.co.il
    על ה"מוות השקט".
    שאנחנו יכולים למנוע.
    אם רק נשים לב לזקן שגר בדלת ממול.
    או בבניין מאחור.
    אפשר למנוע את המקרה הבא.
    אני מדברת אל עצמי, אבל בואו נתחזק בזה ביחד!
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: מירית לוי, מחפשת שם, תפוח מלון ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השובב ממגנצא
    מטורףףף... העברת מסר בצורה יוצאת דופן כתיבה מעולה הנושא באמת חייב לעלות למודעות לשים לב לזקן...
    • מאמר
    777
    • ה
    עזרה ילד שאין לו חברים!!
  • הדר 310 //
    • לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
    עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

    לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

    אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

    כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

    הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

    כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
    אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



    הסיפור

    אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
    הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


    הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


    החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


    בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


    וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


    לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

    המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


    הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


    בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


    ואז הגיע חיים דוד.


    חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


    עד לאותו יום.


    זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


    ומשהו קרה.


    למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


    הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
    אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


    באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


    אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


    אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


    אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


    ואז – דברים התחילו להשתנות.


    כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


    במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


    במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

    בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


    בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

    ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
    והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


    והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
    וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”
    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png
    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
    ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png
    ועוד 2 נוספים
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נעה 5, -אפרת-, שלמות של אירוע ועוד 65 משתמשים68 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הדר 310
    ה הקראתי לילד והראתי לו את התמונות אחרי שכבר התחיל המהלך, ואמרתי לו שיראה איזה דבר גדול הוא...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה