איך בונים זוגיות תקינה כאשר הדוגמא האישית שלילית?

[שונמית]

אני שמה לב שיש כאן הרבה ניקים שקובעים בבטחון ש"זה לא משנה", "היא נמצאת במקום משודרג"," העיקר המודעות שלה".
יש לי שאלה קטנה. האם אי פעם קרה לך בילדותך שחשבת לעצמך "כשאני אתחתן אני אנהג בצורה אחרת/ לא אגיב כמו אמא שלי וכו. (ואני לא מדברת דווקא על נושאים של זוגיות ושלום בית. )והיום את מוצאת את עצמך מגיבה בדיוק כמו שלא רצית, ואף הבטחת לעצמך???
לדעתי האישית, הדוגמא שראינו בבית ההורים היא משפיעה בצורה מדהימה על כל מערכת היחסים שלנו, וקשה מאד מאד לשנות אותה. דפוסים שחוזרים על עצמם מתקבעים אצלנו בתודעה, וההתנהגות שלה לגבי חברות, ממש לא מדד לקשר זוגי.
אני מעריכה אותה מאד על הרצון והמודעות. והייתי ממליצה לה לעשות עכשיו מה שיותר כדי להבטיח לעצמה זוגיות וקשר תקין. כי יש כאן בהחלט מקום לעבודה עצמית ולימוד.

זו בדיוק השאלה, מה עושים כדי שהרצון לא יישאר ברמת המודעות והרצון אלא יעזור לשינוי דפוסים? מה היא יכולה לעשות כדי להגביר את הסיכויים שלה לזוגיות וקשר תקין?

 

[קפפוצצינו]

ללמוד על הנושא והרבה
לקרוא לשמוע... מה שיותר
וגם להבין איך חיים בצורה נכונה לא רק בהבנה אלא במעשה-דוג'
ו... להתיעץ עם משהי/ו טובה ובאמת (לא רק היא מומלץ להרבה יעוץ לייעול ולא רק לבעיות)

 

[פרלמן משה]

"השאלה היא התשובה", כשיודעים שאין דוגמא אישית המצב הוא בכי טוב, הרצון הפנימי והחשש שהסיפור לא יחזור על עצמו ח"ו כשלעצמו מהוה מפתח לחיים הדדיים נכונים.
הבעיות התדירות נובעות במקרים רבים מאלה שחושבים שיש להם דוגמא אישית, וצפיותיהם לחלום המקרקר בראשם גורר אותם לסיבוכים ואשליות, כשיודעים שעומדים לקראת התחלה ח-ד- ש-ה יש לקוות שאכן צועדים בנתיב נכון, וצריך לעזוב את החששות והפחדים שמהוים רק תקיעת מסמרים בגלגל התנעת החיים ובנין הבית החדש.

 

[קפוצון]

(גם) כאלו שהגיעו מבית עם דוגמא אישית טובה לא תמיד יודעים כמה עבודת המידות נדרשה להורים בשביל להגיע לשם ואז הם מגיעים שאננים לנישואים ונופלים.

נישואים זו עבודת מידות מתמדת!!

 

[רחשי הלב]

אחד מגדולי ישראל (הסיפור מסופר על כמה צדיקים) ביקש מאיש פלוני להתמנות לתפקיד חינוכי רב אחריות. אמר לו האיש שהוא חושש מגודל האחריות, שמא לא יעשה מלאכתו נאמנה וחלילה יחטא לתפקידו.
אמר לו הרב "ואת מי אתה רוצה שאמנה, מי שלא חושש מכל הנ"ל?!"
לזה מתכוונים כשאומרים שידיעת הבעיה היא חצי מהפתרון.

 

[שונמית]

אחד מגדולי ישראל (הסיפור מסופר על כמה צדיקים) ביקש מאיש פלוני להתמנות לתפקיד חינוכי רב אחריות. אמר לו האיש שהוא חושש מגודל האחריות, שמא לא יעשה מלאכתו נאמנה וחלילה יחטא לתפקידו.
אמר לו הרב "ואת מי אתה רוצה שאמנה, מי שלא חושש מכל הנ"ל?!"
לזה מתכוונים כשאומרים שידיעת הבעיה היא חצי מהפתרון.

אוקיי, אז החשש מעיד על רצון ומודעות וזה טוב מאוד, עכשיו איך מתקדמים מכאן?

 

[efrat1]

זו בדיוק השאלה, מה עושים כדי שהרצון לא יישאר ברמת המודעות והרצון אלא יעזור לשינוי דפוסים? מה היא יכולה לעשות כדי להגביר את הסיכויים שלה לזוגיות וקשר תקין?

על השאלה הזו כבר ענו ניקים נוספים.
אני רק רציתי לחדד את החשיבות של ההכנה לנישואים, שהבחורה לא תצא מהאשכול הזה בהרגשה שההשתדלות שלה מיותרת, ומספיק שהיא מודעת לענין וכו' וכו.
טוב שהיא חוששת, ומצוין שהיא מוכנה להתאמץ למען הזוגיות העתידית.

 

[מרחבית]

לא קראתי הכל. ישנן כאלה, שנצמדות קצת לדמויות שמחוץ לביתן, וחוות לפחות במקצת - מודל תקין. זה יכול לתת המון. מובן שצריך בצניעות ובטקט. ללמוד ולהיות מודעים - זה חשוב מאוד. אבל עדיין הדברים בתיאוריה. לחוות מקרוב - זה משהו אחר. יש נשים צדיקות שמארחות בנות לשבתות ועוד - והבנות האלה רואות וחוות משהו אחר ממה שהן הכירו: כבוד הדדי, הערכה הדדית, התחשבות, הצורה שבה מבקשים, מסירות וכן הלאה. וביותר - האווירה הכללית. פתאום מבינים על מה דברו ואיך זה נראה...

 

[בן מיכאל]

יש לי שאלה חשובה - יש לה שלום בית עם עצמה?????
- אם כן היא מסודרת ולא צריכה מאומה (מקסימום מדריכת כלות מומחית יותר)!
אך אם היא חווה קשיים רגשיים, אשמה או כל מרעין בישין אחרים הבאים בדרך כלל לאדם שחי בבית להורים כאלו, אזי חשוב חשוב חשוב לטובת עצמה ללכת למטפל מקצועי מבלי כל קשר לשלום הבית העתידי שלה.

 

[yochi000]

אני מכירה כל כך הרבה זוגות מאושרים שגדלו על רקע זוגיות רעועה
וזוגות עם זוגיות רעועה שגדלו במשפחה עם זוגיות נפלאה.

 

[חלוש]

אני מכירה כל כך הרבה זוגות מאושרים שגדלו על רקע זוגיות רעועה
וזוגות עם זוגיות רעועה שגדלו במשפחה עם זוגיות נפלאה.

נכון, ולמרות זאת, הסיכויים להתנהלות לא נכונה בזוגיות כן גבוהים יותר כשלא היה מודל נכון בילדות.
החיקוי של דפוסי התנהגות שחווה האדם בילדותו הוא משהו מוכח, מעבר לשליטה שלנו.
החיקוי חזק יותר מהאופי של האדם. מה שנראה כתורשה של תכונות (לבן יש את האופי של האמא, בול!) הוא בעצם למידה פסיבית מהדמויות העיקריות שגידלו את האדם בילדותו.
לא סתם כל כך חזקה הגירסא דינקותא שלנו, ולא סתם כשאני שומעת ילדים ברחוב, אני רואה העתקים מושלמים של ההורים בסגנון המילים, בטונים, בתנועות, בצורת החשיבה והמנטליות.

זה לא מחייב, אבל זה קורה הרבה.

 

[עקיבא1]

הרב יחיאל יעקבזון שליט''א פעם סיפר בשיעור שהעולם משוכנע ש''דוגמא אישית'' הוא הקובע של כל דבר, אבל אמר הוכחה גדולה שלא כן, והוא שרואים הרבה זוגות שבדווקא בגלל שלא ראו זוגיות תקינה אצל הוריהם שהצליחו לבנות בתים נפלאים.
העיקר, שלא תחשוב שיש לה פגם והיא לא בסדר, אלא להחליט להשקיע כוחות שלה לבנות ולהצליח, וכן לא להתבייש להתייעץ, ובאופן הזה תוכל לעשות ולהשיג לא פחות (ואף יותר) מאחרים שכן ראו זוגיות תקינה.

 

[Open Mind]

מודעות זה האלף, היא קיימת וזה מעולה, בעיקר כי היא יודעת שהיא צריכה לעבוד קשה.
לדעתי אין מנוס (וגם למה לחפש אותו?) מטיפול טוב ומקצועי, כי כל עוד יש מערכת יחסים לא פתורה עם ההורים היא תשפיע בדרך כלשהיא.
ללא טיפול - או שהיא תחיה את חייה 'בגלל' מה שחוותה, או שהיא תתנהג 'למרות'...
טיפול טוב אמור לנקות את השטח ולהביא אותה לחיות את החיים שלה, לא חיים בהם היא מתגוננת ממה שהיה או משכפלת בלי דעת מי שבמודע לא הייתה רוצה לשכפל.
ההשפעה של ההורים היא מדהימה בהיקפיה, וללא עבודה קשה וידע מקצועי לרוב לא ניתן בכלל לזהות את הקשר בין ההתנהגות בהווה להתניות שנוצרו אצלנו בילדות ולכאבים שחווינו בעבר.
ולפני הכל הרבה תפילה שהשם יאיר את עיניה וייתן לה את הריפוי ואת כוחות הנפש לעבודה העצמית הקשה והעמוקה הזאת.
ומה שכתבו כאן על ויתור, עבודת המידות ושיעורים שונים - נכון מאד, אבל לכל זוג.
מי שמרגיש שאצל ההורים שלו היה לא טוב צריך מעבר לזה.