עזרה איך מנחמים הורים על פטירת תינוקם?

[שרה עטיל]

פג שנולד לפני חצי שנה,
נפטר לפני יומיים ,
ואני שואלת מה אומרים להורים?לאמא? איך מנחמים בצורה כזו של ניחום ולא להכאיב?

 

[ששונית]

עכשיו זה לא הזמן לדיבורי חיזוק ואמונה
רק להראות כמה אכפת לכם וכמה אתם משתתפים איתם
לשלוח שוקולדים, פרחים, גלידות עם כיתוב קצר כמה אתם מתפללים עליהם ואוהבים אותם

 

[הני ר.]

שאלה במקומה!
מדריך מקוצר מה לא אומרים: [וגם הוא משתנה לפי קירבה אופי וכו']
="ה' דופק על קנקנים חזקים" אני לא קנקן. ולא רוצה שידפקו עליי.
="זאת הייתה נשמה גבוה" אז אולי אני מעדיפה נשמות פשוטות?
="עדיף ככה. הוא גם ככה סבל" אז אני רוצה ילד בריא.
="נס שהוא קטן ולא נקשרתם אליו" אני לא מוסיפה פה כלום. טיפשות בהתגלמותה שחוזרת הרבה [גם בלידות שקטות]
="יופי שיש עוד ילדים להתנחם בהם"
="התאוששתם?" לא רוצה להתאושש. וחוצמזה, נראה לך שבגלל ששלחת לי שוקולד או התקשרת, או שמרת על הילדים שלי התאוששתי?
כמעט כל משפט ניחום שהוא לא אמת מעורר כפירה.
שימי לב לחשוב עליה. לא עלייך.
קל לנו מאד לרחם כי כואב לנו. כי מפחיד לנו.
כי אנחנו לא רוצים לחשוב שזה יכול להיות במשמרת שלנו.
אומרים אם את צריכה עזרה אני כאן.
אם יש משהו שיכול להקל, אשמח.
לפעמים באובדן יש 2 חלקים החלק הראשון הוא הטראומה, חוסר אמון שזה קרה לי.
והחלק השני עולה רק אחרי תקופה וזה החסר. געגוע צורב או "חור בלב" כמו ששמעתי לא פעם מאמהות שכולות.
החלק הראשון מעלה שאלות. חשוב לשמוע אותן.
ההבדל בין כופר למאמין, לשניהם יש שאלות.
רק שהמאמין מחפש תשובה והכופר לא.
בהצלחה!!!!
שנשמע רק בשורות טובות!

 

[שרה עטיל]

די מבולבלת, וממש פוחדת שאני יגיד דברים לא במקום.....
אז לאלו משפטים האמא כן מחכה שיגידו?

 

[miri r]

עכשיו זה לא הזמן לדיבורי חיזוק ואמונה
רק להראות כמה אכפת לכם וכמה אתם משתתפים איתם
לשלוח שוקולדים, פרחים, גלידות עם כיתוב קצר כמה אתם מתפללים עליהם ואוהבים אותם

דווקא אני לא חושבת שזה המקום לשלוח גלידות ופרחים ושוקולדים...
נותן קונוטציה של אירוע משמח
מקסימום ארוחת אבלים נחמדה חלבית של סלט ושקשוקה בערב, עזרה שקטה עם הילדים והבית וכמו שאמרה @הני ר. עדיף כמה שפחות לדבר. על מה שלא אומרים לא מצטערים...

 

[miri r]

די מבולבלת, וממש פוחדת שאני יגיד דברים לא במקום.....
אז לאלו משפטים האמא כן מחכה שיגידו?

עדיף לשתק, לבכות איתה ביחד, להגיד לה כמה את חושבת עליה וכמה את בשבילה.
וכמובן - המקום ינחם, כי רק הוא יכול לנחם

 

[סופרוומן]

די מבולבלת, וממש פוחדת שאני יגיד דברים לא במקום.....
אז לאלו משפטים האמא כן מחכה שיגידו?

לדעתי הענייה מאד, לא תמיד צריך להגיד.
יש מצבים שהמשכיל בעת ההיא ידום.
לא נראה לי שאם לא תגידי היא תזכור לך את זה בתור משו לא בסדר.
בואי אליה, חבקי אותה ותשאלי בכנות מה את יכולה לעשות בשבילה
ואם היא בעניין של לספר רק להנהן שאת איתה.
אין צורך ביותר

 

[שקדי]

יכול מאד להיות שלא רוצה שידברו.
וגם אם כן רוצה, קשה להאמין שבדיוק את תקלעי לזה.
לשבת בשקט, להשתתף בעזרה טכנית, לשלוח משהו כמו שכתבו
ולהתפלל עליהם.

 

[בנברקית]

לבכות איתם ביחד
לא צריך לומר כלום
שלא נדע

 

[שרה עטיל]

באים לניחום אבלים בשביל לנחם לא בשביל לשתוק,
לכן רציתי לשאול מה כן אפשר לומר

 

[שקדי]

אני מקווה שיוכלו לעזור לך,
אבל מי אמר שפירוש המילה ניחום הוא דוקא לדבר?
לשתוק, אין הכונה לשבת שם בצורה מנותקת. רואים השתתפות על הבנ"א.

 

[משקפיים ורודות]

באים לניחום אבלים כדי לנחם אבל לא לדבר דברים מיותרים ומכאיבים יותר,
צריך להקשיב ולהכיל,
להרגיש את הצער על האובדן,
לא חייב בהכרח לדבר!!
וכמובן : "המקום ינחם..."

 

[הני ר.]

באים לניחום אבלים בשביל לנחם לא בשביל לשתוק,
לכן רציתי לשאול מה כן אפשר לומר

בשביל זה השאירו לך פסוק.
והזהירו שלא תתחילי לדבר לפני האבל.
ויש הלכות רבות מה מותר ומה אסור,
א. שלא תצערי את האבל.
ב. שלא תעוררי כפירה.
אלו הבסיסיות.
אגב באים כדי לנחם.
לא כדי לדבר.
לא כדי להירגע.
לא כדי לספר לעצמנו שלנו זה לא יקרה. [הם צדיקים, יכולים לעמוד בזה וכו']

 

[ששונית]

דווקא אני לא חושבת שזה המקום לשלוח גלידות ופרחים ושוקולדים...
נותן קונוטציה של אירוע משמח
מקסימום ארוחת אבלים נחמדה חלבית של סלט ושקשוקה בערב, עזרה שקטה עם הילדים והבית וכמו שאמרה @הני ר. עדיף כמה שפחות לדבר. על מה שלא אומרים לא מצטערים...

ממש לא קונוטציה משמחת.
מקווה שלא חווית כזה ניסיון, אבל אני מדברת מניסיון.
אלו היו הדברים שהכי חיזקו אותי. (מי יכול להתיישב לאכול שקשוקה בכזה מצב? שוקולדים, פירות וכד' שאפשר להכניס אחד לפה זה הדבר הכי מתאים)

באים לניחום אבלים בשביל לנחם לא בשביל לשתוק,

ניחום איננו דיבור.
לצערי מניסיון אני יכולה לומר שדיבורים הם הדבר האחרון שמנחם.
רק להפגין אמפטיה בכל דרך שתראי לנכון

 

[אסתי3311]

לא נראה לי שיש מתכון אחיד לניחום אבלים מוצלח.
פשוט להגיע עם חוש ריח מחודד וללכת בהתאם למה שהוא אומר.

 

[רבקי בינעט]

והדבר הכי חשוב זה ללכת לנחם למרות שלא נעים.

 

[חישוקים]

באים לניחום אבלים בשביל לנחם לא בשביל לשתוק,
לכן רציתי לשאול מה כן אפשר לומר

בדיוק ניחמתי לצערי אמא שכולה,
שהקרבה שלי אליה יותר טכנית מתוקף הנסיבות (לא מישהי שיש לי קשר קרוב אליה ואני יכולה לנחש מה היא תרצה לשמוע ומה רק יכאיב...)
מאד חששתי לפני שהלכתי, נסיתי לגייס מתנדבת נוספת שתבוא איתי, לאסוף חומר/ ציטוטים/ סיפורים...
בסופו של דבר הגעתי לבד, ואם זה לא מספיק- לא היתה שום מנחמת נוספת באותו זמן, וגם האמא השכולה ישבה לבד, בלי בנות משפחה נוספות!
הייתי בטוחה שאמלמל את הפסוק ואחרי דקה אברח משם,
אבל בסופו של דבר ישבתי איתה שלושת רבעי שעה!
שבמהלכם לא עשיתי כלום חוץ מלהקשיב, ולענות פה ושם לשאלות מצידה.
והיא לא טיפוס שאוהב לדבר...
פשוט הגעתי כנראה בזמן שהיה לה חשוב לשוחח עם מישהו, ואני הייתי הדמות המתאימה בעיתוי הזה.

אז הטיפים שלי הם:
קודם כל, להתפלל לסיעתא דשמיא. פשוט לבקש מהקב"ה שיסייע לך לקיים את המצווה (כן, זו מצווה בדיוק כמו לשמח חתן וכלה, להבדיל) ולהצליח לנחם במלוא מובן המילה.
והדבר השני- לבוא עם רצון אמיתי להיות שם בשבילה, לנסות לדמיין את הכאב, להרגיש אותו עד העומק, לכאוב איתה יחד.

שיהיו בשורות טובות, ושנזכה ללכת רק לשמחות!

 

[יוסי אוסטר(ראובן 23)]

כדאי למחוק את האשכול הזה מפחד שמה ההורים יזהו שמדובר בהם
אף אחד לא רוצה לראות שמתיעצים איך לדבר איתו

 

[פנינה ריימונד]

כמו שכבר כתבו כאן, פשוט להיות איתה.

והטיפ האישי שלי, להיות את.
את לא יודעת מה להגיד? תאמרי לה "אני לא יודעת מה להגיד לך!"
את פוחדת להכאיב יותר? תגידי "אני חוששת להכאיב לך"

יכול להיות שהיא תבכה יותר [בכי בריא, שזה אומר שהיא מרגישה לידך בנוח וחשה שאת משתתפת בצערה], יכול להיות שהיא תהיה צינית "יותר כואב לא יכול להיות" או "מה את כבר מבינה?". אל תיפגעי ואל תשפטי אותה, תכילי!

לשבת איתה כמו בימים היפים שלכן, לא לתת לתחושות קשות להציף אותך, פשוט לשוחח עם החברה הטובה שלך.
ואפילו, אני כותבת בזהירות, אם קרה והיא חייכה, תחייכי אליה בחזרה! וכל מקרה לגופו.

בקיצור, תלכי עם האמת שלך והרגשות שיש לך, ויש לך הרבה מהם, עפ"י ההודעה הנ"ל.

בהצלחה ורק בשורות טובות!!!

 

[e b p]

אני שמרתי על ילדה בבית חולים וכשהיא נפטרה הלכתי לנחם בפחד גדול כי גם לי היה אז סוג של אבל וגם כי באמת לא ידעתי מה להגיד לכזאת אמא גיבורה וגדולה.
פשוט התיישבתי שם בכיתי ושתקתי אחרי כמה דקות האמא התחילה לדבר איתי יצאתי אחרי רבע שעה מנוחמת בעצמי...
והאמא ממש שמחה לדבר עם מישהי שהכירה אותה ומכירה את האמא דרכה. ולא שכנות וכדו'