התייעצות איך משפחה חרדית-אברכית במרכז (בית שמש) סוגרת חודש????

[הטעם המושלם]

בלת"ק חלקי
בהרבה מקרים זה עובד ככה.
סוחבים כמה שיכולים. מצמצמים הוצאות כמה שאפשר. (מחיה למשל. שבת ל6 נפשות יכולה לעלות 300-350 שקל, וקניה שבועית עוד כ450 שקל. אם רק רוצים.) לא שולים למעונות אם אין סבסוד. מטפלת פרטית עד 4 עולה פחות ממעון- 2700!
וכשמגיע השלב שכבר אי אפשר בד"כ יוצאים לעבוד. לצאת לעבוד זה לא אומר לצאת מהלימוד.
יש תלמידים פרטיים, עריכה תורנית, שטעלע וכו'.
אגב יש חייבי גיוס גם עם 5 ילדים.

 

[קוונטים]

אתה צודק, אבל מזה ומזה אל תנח.... אין ספק שמי שמסוגל ויכול להישאר אברך תבוא עליו כל הברכות, עם זאת אם הוא רואה שהדבר לא עולה בידו מכל מיני עניינים כלכליים, האחריות מוטלת עליו לנווט את הספינה של משפחתו למקום מבטחים,

צודק!
מכיר אברך חשוב מאוד מאוד עם משפחה ברוכה שקיבל דירה גדולה בלי משכנתא ותמיכה מההורים כל השנים.
שתמיד זלזל במי שעושה השתדלות לפרנסה, או התלונן על קשיי פרנסה, וטען שזה חוסר באמונה.

ועכשיו האברך החשוב הגיע לחתן ילדים, והוא פשוט טובע כפשוטו המצב הכלכלי שלו מדרדר מיום ליום.
וכשהוא בא לזעוק לעזרה לסביבתו הקרובה.
הייתי צריך להתאפק בכוחות על לא להזכיר לו את מה שהוא ענה כל השנים למי שבכה שקשה לו כלכלית.
שיש להם בעיות אמונה ולא זכו להיות מאוכלי המן וכו'.

 

[חמדה יקרה]

השאלה היא לא איך האברכים סוגרים את החודש אלא איך העובדים סוגרים...
לאברך יש כל מיני מזמים ועזרות ושלל הנחות

אבל העובדים כלום!!
רק המס הכנסה\בריאות\ב.ל ששלמתי החודש זה יותר ממשכורת של אברך ממוצע
אין לי הנחה בארנונה וגם לא עזרה בשכירות
במוסדות החינוך אין הנחות.. משלם בסביבות 3K כל חודש על חינוך (בלי מעון) !!!
אז אני עובד קשה וחי כמו אברך ונשאר עם פחות כסף ..

איך חיים ? סוחבים ומתפללים.. אבל בהחלט מוותרים על הרבה הרבה דברים אבל באמונה שזה בשביל האידיאל של להביא ולגדל ילדים לתורה ולמצוות

לא לכל האברכים יש מיזמים והנחות, בעלי אברך ואין לנו שקל הנחה ולא שום סיוע.
אני מתפלצת מלשמוע את סכומי מענק העבודה שאנשים מקבלים פה על מגש של כסף, ואני שעובדת קשה ומרוויחה טיפה יותר לא זכאית לכלום.

 

[קשיבות]

לא לכל האברכים יש מיזמים והנחות, בעלי אברך ואין לנו שקל הנחה ולא שום סיוע.
אני מתפלצת מלשמוע את סכומי מענק העבודה שאנשים מקבלים פה על מגש של כסף, ואני שעובדת קשה ומרוויחה טיפה יותר לא זכאית לכלום.

תנוח דעתך
רוב הנשים לא מקבלות את הסכומים האלה כמענק עבודה, אלה מקרים נדירים

 

[נץ]

כתבתי באשכול אחר-

חבל שזה לא ברור אצל הבנות היום-
תסיברי לה, בהמחשה שאם הבעל עובד ולא לומד החיים בעולם הזה באמת יותר קלים.
עם פחות אתגרים כלכלים.
אבל העולם הזה הוא אפי' לא פרומיל מחיי נצח בעולם הבא, והעולם הזה אנו מסיימים עוד כמה עשרות שנים..
עכשיו יש בידה בחירה איפה להשקיע?בכמה עשרות שנים פה? או בחיי נצח בעולם הבא?!
הכלי הכי גדול שדרכו ניתן להשפיע על חי העולם הבא זה לימוד התורה. הבעל -על ידי לימודו האשה -על ידי האפשור לתת לו ללמוד- בכך שהיא יוצאת לעבוד.
אמנם גם אם הבעל יצא לעבוד- הוא לא יכנס לגיהנום כי זה לא נחשב ביטול תורה
אבל הוא לא יגיע לדרגה של מי שישב ולמד.. עם כל הצער..
אז זה פשוט עניין של השקעה חכמה,לא חובות וזכויות
וכל זה בהנחה שמדובר בעבודה שלא מורידה אותו מרמתו הרוחנית ושהוא מנצל כל רגע פנוי ללימוד
ולא נהפך ל"חרדי מודרני" במשמעות השלילית של המילה

 

[כוס נייר]

לא לכל האברכים יש מיזמים והנחות, בעלי אברך ואין לנו שקל הנחה ולא שום סיוע.
אני מתפלצת מלשמוע את סכומי מענק העבודה שאנשים מקבלים פה על מגש של כסף, ואני שעובדת קשה ומרוויחה טיפה יותר לא זכאית לכלום.

כל אחד מקבל בדיוק את מה שמגיע לו
אחד הצינור הוא
מס הכנסה
אחר הוא עבודה
אבל הכל מידיו של הקבה

 

[די]

אין בעיה אני בא לקראתך, מוחק את השורה של הלחץ, משאיר את השורה של הארוחת ערב של לחם וגבינה ועוף רק בשבת, עכשיו זה בסדר??
אם היית מנסה לגור עם שלושה ארבעה ילדים בדירת סלח לי, שלא עוזבים אותו מחמת חנק תקציבי היית כנראה מבין יותר על איזה לחץ מדובר
אבל כבר אמרנו - לרש אין קול והשבע לא יבין את הרעב....

איפה הם גרים? בבית ישראל?
סתם לעדכון, בבית שמש מחיר של יחידת סלח לי הוא בערך 4500 ש"ח, לעומת מחיר של דירת 3 חדרים חדשה מהניילונים ענקית ומרווחת עם נוף מדהים ופסטורלי (אני רואה שאתה אוהב סופרלטיבים אז זורם איתך) עולה 5000 ש"ח.
(ואפשר גם לעבור לפריפריה).
ארוחת ערב זה לחם עם גבינה, וארוחת צהרים? בשרית בצהרון/בית ספר/עבודה/כולל (מיר)? נשמע מעולה.

 

[הדר 310]

מהנסיון רואים שקשה מאוד להגדיר מיהו חרדי.
המון עם כובעים וחליפות ופתוחים מאוד.
המון במוסדות חרדיים ופתוחים מאוד וכו' וכו' וכו'
הדבר שהכי מסמל כיום יהודי חזק ביראת שמים זה אברך כולל שהחממה הרוחנית וההקרבה היום יומית שומרת עליו תמיד יש יוצאים מן הכלל כמו שיש בודדים עם כיפה סרוגה שמקפידים על קלה כבחמורה אבל ההכללה הכי כוללנית לעובד ה' באמת זה אברך כולל.

ואברכי כולל שיושבים שם רק כי השווער שילם כל דירה?
אין?
גם יש.

לכן המסכנה היא תשמור על עצמך ותעבוד את ה' כי טייטל לא אומר היום כלום.

 

[נץ]

פשוט מפריע לי שלא מדברים על עיקר העיקרים
מדברים הרבה על כמה בעל יוצא בסדר מבחינה הלכתית ותורנית.
אבל אנחנו לא מחפשים לצאת בסדר, ורק לקיים את חובותינו,
אנחנו מחפשים להשקיע!
ואנחנו מעדיפים לסבול קצת ואפי' הרבה ברכבת...
ולטפח ככל הניתן את היעד, "הטרקלין" את העולם הבא,
שהוא לא רק כמה שנים... אלא נצח!
ולכן אברכים ונשותיהם יסבלו ואפי' הרבה בשביל לימוד התורה
וזה נטו עניין של השקעה וראייה לטווח הרחוק

 

[e.m.p]

קצת מוזר שלימוד תורה זה סבל וצריך לסבול עבורו
ורק שמקסימום זה משתלם כי יש תיק השקעות בשמיים שהולך וצובר ריביות ...
נראה לי שצריך לחשב מסלול מחדש בתפיסה.

 

[נץ]

קצת מוזר שלימוד תורה זה סבל וצריך לסבול עבורו
ורק שמקסימום זה משתלם כי יש תיק השקעות בשמיים שהולך וצובר ריביות ...
נראה לי שצריך לחשב מסלול מחדש בתפיסה.

-אף אחד לא אמר ש"לימוד תורה" זה סבל-
אבל אפשר לקחת רק את המשל בלי להבין את הנמשל
ולעשות דמגוגיה עם ריביות
רק שזה לא מראה על בינה יתירה...

 

[קוונטים]

לצערנו הזמנים השתנו.
ורוב האברכים שאני מכיר שיצאו לעבוד בתקופה האחרונה.
יצאו כשהחרב מונפת על צווארם, אם הם לא מכניסים עכשיו כסף המשכיר מעיף אותם מהדירה.
והילדים נשלחים הביתה, כי אין כסף לשלם שכר לימוד.
אבל האברכים החשובים האלו יוצאים לעבוד עם דמעות בעיניים.
הם היו רוצים לעשות הכול הכול כדי להשאר בבית המדרש.
אבל הם בעלי אמונה שיודעים מה הקב"ה רוצה מהם עכשיו.
וגם כשהם נמצאים פיזית בעבודה, הראש והלב שלהם בבית המדרש.

כמו שהיהודים הלכו לגלות בדמעות כי כך הקב"ה רצה.
וידעו כי יום אחד יחזרו שוב לארץ ישראל.
כך גם אותם אברכים באפשרות הראשונה שיתאפשר להם וירווח להם יחזרו שוב לבית המדרש.

 

[שירטיול]

קצת מוזר שלימוד תורה זה סבל וצריך לסבול עבורו
ורק שמקסימום זה משתלם כי יש תיק השקעות בשמיים שהולך וצובר ריביות ...
נראה לי שצריך לחשב מסלול מחדש בתפיסה.

אין אח ורע לנחת, היופי והקדושה בבית של תורה בעולם הזה.
אבל אין ספק שבשביל לזכות לזה עברנו בחלק מהשנים סבל של עניות מחפירה.
אם הייתי קוראת בזמנו את דיבורי "אוכלי המן" שכתובים כאן הייתי מאוד מאוד נחלשת ואלי נשברת.
מה שנתן לי את הכוח להחזיק בתקופות הקשות היא הידיעה שיש שכר לפעולותי בעולם הבא
ושזה יקר וחשוב מאוד בעיני ה' גם בעולם הזה, ושה' רואה את כל המסירות נפש שלנו.
הדור הבא יש לו פחות יכולת לשאת סבל, לדחות סיפוקים ולהסתפק במועט.
עם זאת, כל מעשה קטן שלהם בקדושה חשוב ויקר מאוד אצל ה', כי הניסיונות קשים מאוד ואחרים משלנו.
וכבר אמרו צדיקים שלא היו רוצים להיות בדור הזה.