התייעצות איך מתמודדים עם הצער והכאב הנורא והאיום על משפחת ביבס?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
יש לקופות החולים שירות בחינם, של יעוץ ותמיכה לתחושות קשות שכאלה.
מומלץ להיעזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הצער הוא גדול מאוד, ולא רק על משפ' ביבס הי"ד. יש עוד המון משפחות שפשוט פחות מדברים עליהם. ה' יקום דמם.

אבא שלי ניצול שואה.
בגיל 16 עבר את התופת בתור בן בכור לאחים קטנים ואמא אלמנה.
שאלנו אותו איך נשארת איתן וחזק באמונה?
הוא הסתכל עלינו בעיניים מבריקות והרים את המבט למעלה, ואמר 2 מילים:
"ככה זה."
זהו. 2 מילים.
והאמונה הפשוטה הזו בוערת בי עד היום. ככה זה.
ולמרות שהייתי רואה לפעמים בעיניים שלו את הצער והכאב שעבר, (בסיטואציות מסויימות), הוא חי את החיים במלואם, ידע להנות מכל הדברים הקטנים. לשבת במרפסת ולהנות מהשמש החמימה, לראות את הציפורים, להתפעל ממש מהדברים של היומיום.
פעם אחת כשהייתי ילדה קטנה, הוא בא לשתות כוס מים, ואמר: "אההה, לו היה לי אז, ברכבות, כוס כזו למשך 3 ימים, זה היה טוב."
ומצד שני לראות אותו נאנח אנחה של רווחה והנאה מכוס תה רותחת, או לשמוח בכל נכד שנולד, או בקישוט חדש ויפה לסוכה, וכו' וכו' עם הנאה אמיתית, עם שמחה והתלהבות, זה לימד אותי הרבה.
להודות לה' על כל דבר. להאמין שככה זה ולא את ולא אתה אחראים על מה שקורה.

ברגע שתפנימי את זה, יהיה לך קל יותר להרים את הראש ולחיות בשמחה.
וכן, להתפלל עוד יותר לגאולה השלמה בקרוב ולע"נ הנרצחים.

וטיפ נוסף - את לא חייבת לשמוע את כל הפרטים ואת כל החדשות כדי להשתתף בצער.
יש הרבה שחושבים שמן הראוי שנהיה שותפים בצער על מי שחווה את זה. אז לא. זה לא מוסיף טוב לעולם.
אם הקב"ה שם אותך רחוק מהתופת, תודי במזמורי תהילים ותחיי את החיים שאת צריכה לחיות אותם. אל תמנעי מעצמך או מבני הבית הנאות והתרחקות משיגרה. לא זה מה שה' רוצה.
כן להרבות בתפילה ובחסדים.

מקווה שעזר קצת...
(לע"נ אבי מורי אורי בן מנחם יהודה. נפטר לפני שנתיים בשיבה טובה.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה באמת קורע לב.
שתדעי שזה היה מר מאד, קודם כל, את נורמלית. המוני אנשים הסתובבו כאן עם כאב לב נוראי נוראי.
הכי טבעי בעולם להרגיש ככה.
מה שכן, את צריכה לבדוק לאן זה לוקח אותך וכמה זמן את בסיטואציה הזאת.
תשמרי על עצמך עכשיו, אל תשמעי חדשות ואל תראי סרטונים.
אישית, מה שעזר לי מאד זה לחשוב באיזה מקום גבוה הנשמות שלהם נמצאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
את לא מגזימה
הצער הוא עצום והכאב קשה
בפרט שאת רואה את הסיטואציה דרך המשקפיים האישיים שלך
משום שהרבה פעמים אנחנו מגיבים לסיטואציות קשות שפוקדות אחרים
דרך החיים שלנו.

מה שכן, יש הרבה צער בעולם
וכל הסיפור של שמחת תורה פ"ד
מלא טרגדיות כאלו ואחרות
הנפש שלנו לא יכולה לשאת ה-כ-ל
או לא יכולה לשאת כלל
ורוב האנשים לא מכניסים את הכאב לליבם - ממקום של הגנה על הנפש

וכאן אני ממליצה לך
מאחר והכאב פגע בלבך ואת מרגישה מצב של סוף העולם
זה הגיוני ומראה על נפש רגישה ונשיאה בעול
אבל כעת צאי מהמקום הזה
הוא לא עושה לך טוב, וגם לא מועיל למשפחה היקרה הזו,
כאבת את כאבם, ראית בסבלם ויש מקום לצאת, כי הקב"ה רוצה שנחייה את החיים שלנו ולא נתמוטט בהם,
וזה לא נקרא ניתוק אלא איזון.

איך יוצאים?
שלושה שלבים עיקריים
1. ביטוי לרגש - להכיר בכאב שלהם שנגע בלבך, דברי על זה עם בעלך/ידידה וגם עם עצמך
זה באמת דבר בלתי נתפס, איזה רוע, איך עושים כזה דבר לעוללים רכים, למשפחה
קשה לי לשאת את זה, הלב לא מכיל, קשה לנשום וכדו'

2. שכל - משפטי אמונה ע"מ לסדר את הראש ולהגיע לאיזון בנפש
הקב"ה אב הרחמן, וכל הרחמים שיש בליבי הם ממנו - אנחנו לא רחמנים יותר מהבורא
אני לא מנהלת את העולם - יש מנהיג לבירה ולא ניתן להבין חשבונות שמים
לילדים הרכים ולאמם שמור מקום מיוחד של הרוגים על קידוש ה' ובפרט לעוללים הרכים שלא טעמו טעם חטא

3. מעשה - מעשיות עוזרת לצאת ממצב של כאב
מה אני לוקחת מהסיפור הזה ע"מ להיות טובה יותר, להיות אמא אוהבת יותר, להכיר בערך של משפחה שזה לא יהיה לי מובן מאליו. בעיקרון מספיקה מסקנה ע"מ להרגיע את הנפש, אבל אם זה לא מספיק לך אפשר גם קבלה מעשית כמו להודות לה' ע"י מזמור לתודה, אשר יצר מהכתוב למשך שבוע, חיזוק בברכות השחר, כמובן מה שמתאים לך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לשנן משפטי אמונה.
הם זכו להגיע למחיצות גבוהות בתור הרוגי מלכות ולהם בוודאות טוב כעת.
לנו עוד יש מה לתקן לכן אנחנו עדיין פה, ולצערנו בסיכון לקלקל חלילה.
הם סיימו את תפקידם בשלמות מופלאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
למה להתעדכן בדיוק איך הם מתו ?
למה לצרוך כל היום תקשורת שמדכדכת והורסת את המצב רוח (הרבה פעמים זה ממניעים פוליטיים להראות כמה רע פה)
אפשר לשמוע בערך מה קרה ולהתקדם.
אחרת לא נשרוד הרבה זמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ולשמחתנו עדיין יכולים להספיק ולתקן
לחיות על קידוש ה' זו דרגה גבוהה ביותר
למה ללכת על השלילי?
אכן, זה מה שכתבתי בחלק הראשון של המשפט, אבל זה לא נושא האשכול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
יש לנו על מי להשען: "אין עוד מלבדו"
ההורים שלי זצ"ל, היו ניצולי שואה . גם הם יכלו ליפול לזרועות היאוש הדיכאון, העצב וכו' וכו'
הם בחרו בנקמה אחרת: הקמת משפחה . על כל תינוק שנולד הם אמרו: נקמה בשטן. והכל בשמחה
הבחירה בחיים בהתחדשות בהתרעננות נפחה בהם יותר ויותר רוח חיים
אכן הם זכו להתנער מעפר ומאפר הכבשנים שחזו בעיניהם ולא רצו להאמין שזה העשן שעולה ממשפחתם ...
והשבט שהם הקימו זוכה ב"ה להמשיך את האור הגדול
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
את לא היחידה..
גם אני לא תפקדתי כמה ימים
זה פשוט מזעזע!!!!!!!!!
הנחמה היחידה היא שעכשיו הם נמצאים
במקום גבוה למעלה ושטוב להם.
כואב לי מאוד על האבא
שצריך להתמודד עם כל החורבן הנורא הזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אין ספק שהתחושות שלך משותפות לכל מי שלב יהודי פעום בו. שלב אנושי.

אני מנסה לשנן לעצמי: "פן יאמר אויבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט, ואני בחסדך בטחתי"
לא ניתן לחמאס את העונג שהם קיוו לו ולכן התנהלו באופן המזוויע ביותר ששייך, מתוך רצון לפרק אותנו נפשית. אנחנו נקום מהשבר, ומתוך בטחון בה' לא ניתן לכאב להניס אותנו למחוזות החידלון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
את לא מגזימה
הצער הוא עצום והכאב קשה
בפרט שאת רואה את הסיטואציה דרך המשקפיים האישיים שלך
משום שהרבה פעמים אנחנו מגיבים לסיטואציות קשות שפוקדות אחרים
דרך החיים שלנו.

מה שכן, יש הרבה צער בעולם
וכל הסיפור של שמחת תורה פ"ד
מלא טרגדיות כאלו ואחרות
הנפש שלנו לא יכולה לשאת ה-כ-ל
או לא יכולה לשאת כלל
ורוב האנשים לא מכניסים את הכאב לליבם - ממקום של הגנה על הנפש

וכאן אני ממליצה לך
מאחר והכאב פגע בלבך ואת מרגישה מצב של סוף העולם
זה הגיוני ומראה על נפש רגישה ונשיאה בעול
אבל כעת צאי מהמקום הזה
הוא לא עושה לך טוב, וגם לא מועיל למשפחה היקרה הזו,
כאבת את כאבם, ראית בסבלם ויש מקום לצאת, כי הקב"ה רוצה שנחייה את החיים שלנו ולא נתמוטט בהם,
וזה לא נקרא ניתוק אלא איזון.

איך יוצאים?
שלושה שלבים עיקריים
1. ביטוי לרגש - להכיר בכאב שלהם שנגע בלבך, דברי על זה עם בעלך/ידידה וגם עם עצמך
זה באמת דבר בלתי נתפס, איזה רוע, איך עושים כזה דבר לעוללים רכים, למשפחה
קשה לי לשאת את זה, הלב לא מכיל, קשה לנשום וכדו'

2. שכל - משפטי אמונה ע"מ לסדר את הראש ולהגיע לאיזון בנפש
הקב"ה אב הרחמן, וכל הרחמים שיש בליבי הם ממנו - אנחנו לא רחמנים יותר מהבורא
אני לא מנהלת את העולם - יש מנהיג לבירה ולא ניתן להבין חשבונות שמים
לילדים הרכים ולאמם שמור מקום מיוחד של הרוגים על קידוש ה' ובפרט לעוללים הרכים שלא טעמו טעם חטא

3. מעשה - מעשיות עוזרת לצאת ממצב של כאב
מה אני לוקחת מהסיפור הזה ע"מ להיות טובה יותר, להיות אמא אוהבת יותר, להכיר בערך של משפחה שזה לא יהיה לי מובן מאליו. בעיקרון מספיקה מסקנה ע"מ להרגיע את הנפש, אבל אם זה לא מספיק לך אפשר גם קבלה מעשית כמו להודות לה' ע"י מזמור לתודה, אשר יצר מהכתוב למשך שבוע, חיזוק בברכות השחר, כמובן מה שמתאים לך.
תודה על הדברים! עושה סדר בראש ובלב.
ברשותך אני מעתיקה על מנת לחזק את מי שצריך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מישהו יודע פרטים על הלוויה מחר?
איפה ומתי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ה_הלוויה_של_משפחת_ביבס.jpg
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה