התייעצות איך מתמודדים עם הצער והכאב הנורא והאיום על משפחת ביבס?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
מזדהה מאד, מהרגע שזוהו הגופות ולא משנה האופן, הרעיון שזהו, המלאכים האלה כבר לא פה פשוט לא יכולתי לדבר עם אף אחד, ברגע שפתחתי את הפה יצאו לי דמעות
שחילקו את השמות בתחילת המלחמה קיבלתי את כפיר ואריאל, בהתחלה בכלל לא ידעתי שהם תינוקות
500 יום אני מתפללת עליהם מכירה את השמות המלאים מתוך שינה,
אין מה להגיד, גזירה קשה מאד
שהקב"ה יתן לכל עם ישראל כוחות להמשיך הלאה
שמחנו כימות עניתנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
מזדהה איתך מאוד!!
גם לי פתאום עולות דמעות ופתאום הלב שלי "נשנק" וכואב לי הלב...
בפרט שכל הזמן האמנתי שהם חוזרים (וחלמתי על זה אפילו...), כל הזמן "הדחקתי" לצד את האפשרות שהם כבר לא בין החיים, אפילו שידעתי שהסיכויים לא גבוהים...

את לא מגזימה בכלל!!
אני מנסה לשרוד, פשוט מתנתקת, עושה כל מיני דברים, מנסה להשכיח את זה מהתודעה
לפעמים זה לא מצליח (נניח כשאני צריכה לטפל בילדים וכו' אני ישר נזכרת וזה מציף).

בשורות טובות, בעז"ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
בטח שזה נורמלי..
אני נזכרת בתקופה שאחרי הטבח בשמחת תורה, כולנו היינו בטלטלה איומה
היתה איזו דמות ששמעתי עליה (מדי הרבה) ופשוט לא תפקדתי שבועות (!) רק מלחשוב עליה
הייתי בוכה המון אפילו שלא הכרתי אותה
ולא הצלחתי לצאת מזה..
מה שעזר לי מאוד, זה שהחלטתי לומר תהילים כל יום לעילוי נשמתה,
זה כ"כ עזר לי!
הבנתי שלהתאבל ולהצטער כל היום לא יקדם אותי ורק יחליש אותי, וכ"כ כאבתי עליה שבסופו של דבר, זה שעשיתי משהו לע"נ - עזר לי מאוד. לקחתי את המקום של הבכי והכאב למעשה טוב, וזה שיקם אותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הודעה קצת מוזרה ולא שגרתית, אני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה מיכם.
אני פשוט עוברת פה באשכולות השונים על שירים שנכתבו, על תמונות שמתפסמות ועל הודעות שעולות עליהם ופשוט לא מצליחה לנשום.
איך ששמעתי על הצורה שהם מתו, יום שלם כמעט לא הצלתי להישיר מבט ארוך לעבר ילדי הקטנים בלי שיעלו לי דמעות.
וכל זה עוד יחסית שאני לא באמת חשופה ושמעתי לפרטי פרטים.
זה בטח גם יתגבר ויתחזק ככל שיגיעו עוד דיווחים ועדכונים על ההלוויה וכו...
פשוט הרגשה של סוף העולם שאני לא רואה איך אפשר לצאת מיזה איי פעם.
חייבת לומר פה מילה לכל המוכשרים על היצירות המושלמות שאתם מעלים (הלוואי ואצליח לא לראות עוד).
אבל איך אתם שורדים את הצער הזה? אולי אני סתם מגזימה?
כאב אינסופי.
אני אישית 'נמחקתי' מהם לכמה ימים. בקושי הצלחתי לתפקד, לעבוד.
אבל חושב שנכון לתת מקום לכאב השורף הזה, פשוט להיות איתו ולהתפלל אותו.
להרגיש כאב של יהודי אחר זה דבר יקר.

יש כאן סודות שאין לנו יכולת להבין אותם.
כמו שכתב @אשר לב -

ארונות של כאב​

הַיּוֹם כֻּלָּנוּ שְׁבוּרֵי לֵב
מִשְּׁבוּיֵי חֶרֶב שׁוֹבֵי לֵב
שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ

הַיּוֹם כֻּלָּנוּ מִתְקַשִּׁים לָצֵאת מֵהַפּוּךְ
לֹא מַצְלִיחִים לָצֵאת אֶל עוֹלָם-הָפוּךְ
זוֹעֲקִים: נְקֹם נִקְמַת דָּם עַבְדֶּךָ הַשָּׁפוּךְ

וּבַיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הַצְּחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
יְלָדִים מְלֵאֵי תֹּם, בְּכָתֹם
יָגִיחוּ בְּרִיצָה מִן הָעֲרָפֶל

יְגַלּוּ סוֹדוֹת עַל גִּלְגּוּלֵי גְּאֻלָּה
תִּקּוּנִים עֶלְיוֹנִים, טְמִירִים, נִסְתָּרִים
וְעוֹלָם שֶׁאַף פַּעַם לֹא בֶּאֱמֶת הִתְקַלְקֵל
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
סליחה מפותחת האשכול
הייתי חייבת להתייחס לדיבורים על הקדושים שנרצחו על קידוש ה'

הבחור יוסף יהודה לוי ז"ל, אחד מקורבנות אסון מירון, היה מופיע לעיתים קרובות בחלומותיה של אמו לאחר מותו. נוכחותו העניקה לה נחמה, חיזוק ותחושת קרבה לבן זקוניה, שאותו ילדה לאחר ניסים גדולים. בכל פעם שהגיע בחלום, הוא היה נראה זוהר ומאיר, ודבריו מילאו את ליבה תקווה.

אולם, לאחר מתקפת הטרור הקשה בשמחת תורה אשתקד, חלפה תקופה ארוכה שבה לא הופיע כלל בחלומותיה. האם המודאגת ציפתה לראותו שוב, אך הפעם הוא בושש מלהגיע. ימים ארוכים תהתה מדוע נפסקו ביקוריו, ותהיותיה הלכו וגברו ככל שהזמן חלף.


לאחר זמן רב, הופיע לפתע שוב. כשהבחינה בו, מיהרה לשאול אותו מתוך החלום: "מדוע לא באת לבקר אותי כמו תמיד?" תשובתו הותירה אותה המומה – הוא פשט את ידיו ואמר: "אמא, יש לי עבודה רבה. עבודה קשה." האם, המופתעת, ביקשה להבין למה הוא מתכוון ושאלה אותו: "איזו עבודה יש לך?"


יוסף יהודה ז"ל השיב לה כי רבים מהנרצחים בשמחת תורה הגיעו כקדושים, אך חלקם היו בבחינת "תינוקות שנשבו" – יהודים שלא הכירו תורה ולא זכו ללמוד. "אני עסוק כל הזמן בללמד אותם תורה," סיפר לה, "ולכן לא מצאתי זמן להגיע אלייך בחלום." דבריו ריגשו את האם עד דמעות, והיא הבינה שהוא ממלא שליחות גם בעולם הבא. כך פורסם בביטאון 'הדרך' בסוף השבוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30

הרב יצחק בצרי - מעלת חיילי צה"ל שנהרגו במלחמות והנרצחים בפיגועים​

מורינו ורבינו הגאון המקובל הרב יצחק בצרי שליט"א בספרו שיח יצחק על מסכת סנהדרין (דף מז:), הביא תשובה הלכתית על מעלת החיילים שנפלו במערכות ישראל ועל הנרצחים בפיגועים​


תשובת מורינו ורבינו הגאון המקובל הרב יצחק בצרי שליט"א אודות קדושתם של יהודים שנפלו על קדושת שמו יתברך:
"הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי - הויא להו כפרה, הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי - לא הוי להו כפרה"
שאלה: אדם רשע, שנהרג בפיגוע טרור שנעשה על ידי שונאי ישראל, שאינם מבחינים בין רשע לצדיק, או חייל הנהרג בעת מבצע צבאי או מלחמה באויב, האם תהא מיתתו כפרה על עוונותיו? והאם נחשב כנהרג על קידוש השם?
תשובה: לכאורה, צדדי הספק הם: האם 'מיתה על קידוש השם' נחשבת רק כאשר הוא נהרג על קיום מצוות השי"ת, או שמא כל הנהרג על עצם היותו יהודי, נחשב כנהרג על קידוש שמו יתברך.
ומדברי החינוך (רצו) נראה, ש'קידוש השם' נאמר רק בנהרגים על מצוות השי"ת, ולא מחמת היותם יהודים. שהרי כתב וז"ל: "נצטווינו לקדש את השם. כלומר, שנמסור נפשנו למות על קיום מצוות הדת וכו'. שורש מצוה זו, כי האדם לא נברא אלא לעבוד את בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו - אינו עבד טוב". וכך סבר הגרש"ז אויערבאך (כמובא בספר 'בכל נפשך' עמ' שעח) אודות הרוגי השואה, שאין הם נחשבים כנהרגו 'על קידוש השם' שהרי לא נרצחו על אשר לא רצו להמיר דתם, שכן אף המומרים הגדולים ביותר נהרגו (וראה עוד דברי הגרא"א דסלר ב'מכתב מאליהו' ח"ג עמ' 348).
אמנם, משם הגר"ח קנייבסקי (הובא בספר 'בכל נפשך' שם, ועיין בספר 'דרך שיחה' פרשת מקץ) אמרו, שכבר נהגו כמה גדולים להחשיבם כמקדשי השם, והנפקא-מינה בזה תהא, לענין אם צריכים לברך ברכת קידוש השם קודם הריגתם, שכן כידוע הגאון רבי אלחנן וסרמן לימד את בנו קודם שנהרג את ברכת קידוש השם, כמובא בשו"ת 'ממעמקים' (ח"ב סי' ד, וראה בהקדמה לקובץ שיעורים; והובא ב'שיח יצחק' עמ"ס פסחים דף נג ע"ב, וראה בספרנו שם את נוסח הברכה).

ובדינו של הנפגע מפיגוע טרור יש לומר, שלכו"ע מתקיימת בו מצוות קידוש ה', ואף שלא נתנו הרוצחים בחירה על קיום המצוות, אך בוודאי הנהרגים הם או מחמת שהם מקימים מצות יישוב ארץ ישראל, או מחמת מצוות אחרות אשר הם כצנינים לעיני אויבינו. וכל שכן כאשר המדובר בחייל שנהרג כאשר עסק במצוה לשמור על אחיו היהודים מפני הצוררים. וכן כתב לנו דודי הגאון הגדול הרב עזרא בצרי שליט"א, שכל יהודי הנהרג בגלל עצם היותו יהודי, פשוט הוא שנחשב כנהרג על קידוש ה'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה