שיר אין לי את עצמי...

[אני לא כלום]

הלב שלי מנופץ,

שבור לחתיכות זעירות,

כמו זכוכית שהתפזרה על הרצפה,

כל רסיס נושא איתו זיכרונות.



נפצתי אותו בעצמי,

בידיים רועדות,

חשבתי אז בליבי,

שאולי אם אכאיב לעצמי,

אהיה מוכנה לכאב שיבוא.



כל נשימה

היא תזכורת.

ציון לדממה.

כל נשימה היא צורבת,

צריבה שצרבתי בגופי.



והותרתי את עצמי בתווך,

קרוע בין השברים.

כמו חיה במטווח,

מעלי חיצים נורים.



כמו בהמה אבודה,

שמחפשת את עצמה בעצמי.

בתוך הלב אני לכודה,

אך אין לי מקום בתוכי.