כללי אינדיזיין | איך יוצרים מסך שיתחיל ישר מזוג דפים אחד מול השני?

הירשם עכשיו!
  • פותח הנושא riki
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
כשאני פותחת מסמך חדש בעל 2 עמודים ישר הוא פותח לי אחד בצד שמאל (או ימין)
ולאחריו הוא מתחיל לעשות לי עמודיים זוגיים,
אני רוצה שיהיה לי מסמך רק בעל 2 דפים אחד מול השני,
איך אני עושה זאת??
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כשאת פותחת מסמך באינדיזיין את צריכה להוריד את הוי מ- facing pages
כי זה נותן את ההגדרה לשים עמוד אחד מול השני.
אם כבר פתחת את המסמך את צריכה ללכת לפייל>דקומנט סטאפ-הגדרת עמוד
ואז להוריד את הוי מ- facing pages
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אבל היא לא רוצה עמוד בודד.
היא רוצה כפולת עמודים אבל לבטל את העמוד הראשון הבודד.
לדעתי פשוט תתעלמי ממנו וכשאת סוגרת את המסמך אל תכללי את העמוד הראשון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ה-facing pages נותן הוראת צמדי עמודים, ואין צורך לבטלו
אם את רוצה שיתחיל מימין התחילי את המספור בחלון הפייג' מ-2
(גם אם את לא עושה מספור אוטומטי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ואם את פשוט רוצה לעצב על 2 עמודים צמודים תעשי כפי שיעצה SMESHI
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בלשונית חלון הדף (F12) להוריד את הסימון הרביעי מלמטה.
הוא מתייחס לסדר עמודים אקראי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה שלמה, אכן הורדתי את הסימון הרביעי...
לאחר מכן עשיתי "דליט" לדף הראשון ואז נוצרו לי רק 2 עמודים זה ליד זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איזו הקפצה לשאכול ישן...
מה ששלמה כתב זה כנראה לבטל את Allow Pages To Shuffle.
אבל אין צורך בזה בכלל.
פותחים מסמך של 2 עמודים. עומדים על עמוד מספר 1, נכנסים להגדרות המספור,
שזה נמצא ב: Layout > Numbering and Section וכותבים מספר 2 בStart Page Numbering
מה שיקרה זה, שיהיה לך צמד עמודים, כי מספר 2 יכול להיות רק בצד ימין.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 42
    • ח
    טכניקות בצילום פלאש - ספיד־לייט , איך להשתמש בו נכון.
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    אחרי שהסתבכתי ונסיתי להבין בעזרת הצ'אט,
    משתפת לטובת מי שגם מנסה להבין,
    לכבוד חג ה"אור".
    יש לי פלאש גודוקס V1 עם מרכך אבל אני לא יודעת איך לכוון אותו נכון, אפשר הסבר טכני לגבי הכפתורים אני בלי משדר זה על המצלמה.

    בשמחה.
    אני אתן לך הסבר טכני וברור, שלב־שלב, רק למה שרלוונטי כש-ה-Godox V1 יושב על המצלמה בלי משדר.


    הכפתורים והחוגה – מה כל דבר עושה​

    🔘 כפתור ON / OFF​

    ברור 🙂
    הפלאש צריך כמה שניות לטעינה אחרי הדלקה.


    🔘 כפתור MODE​

    זה הכפתור הכי חשוב.
    כל לחיצה מחליפה מצב:
    • TTL – הפלאש מודד לבד כמה אור לתת
    • M – ידני, את קובעת בעצמך את העוצמה
    💡 טיפ למתחילות:
    להבנת הפלאש – עבדי ב-M, זה מלמד הרבה יותר.


    🔄 החוגה הגדולה​

    החוגה משמשת לשינוי ערכים:

    במצב M:​

    • מסובבים → עוצמת פלאש
    • הערכים:
      • 1/1 = עוצמה מלאה
      • 1/2 חצי
      • 1/4
      • 1/8
      • 1/16
      • 1/32
      • 1/64
      • 1/128 (חלש מאוד)
    📌 כלל אצבע עם מרכך:
    • התחילי ב־1/8 או 1/16


    🔘 כפתור ZOOM​

    שולט על פיזור האור.
    • 24–28mm → אור רחב ורך
    • 50–105mm → אור ממוקד וחזק
    עם מרכך:
    👉 שימי על 24–28mm
    אין סיבה למקד.


    🔘 כפתור H (HSS)​

    לא צריך כרגע.
    • מיועד למהירויות תריס מעל 1/200–1/250
    • גורם לפלאש לעבוד קשה ולהיחלש
    📌 בלי משדר ועל המצלמה – תשאירי כבוי.


    🔘 כפתור ⚡ TEST​

    בודק שהפלאש יורה.
    טוב לוודא שהכול עובד.


    כיוון הפלאש פיזית (קריטי!)​

    עם מרכך:
    • לא לירות ישר קדימה
    • הטיה קלה למעלה (כ-45°)
    • אם יש תקרה בהירה – מצוין
      אם אין:
    • עדיין הטיה למעלה נותנת אור פחות שטוח


    סט הגדרות התחלה מומלץ (צילום רגוע)​

    על המצלמה:
    • ISO: 100–400
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200
    על הפלאש:
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה מעט למעלה
    מכאן:
    • כהה מדי? מעלים ל-1/8
    • חזק מדי? יורדים ל-1/32


    טעות נפוצה​

    ❌ לשנות כל הזמן מצלמה במקום פלאש
    ✔️ בפלאש – משחקים בעוצמה
    ✔️ במצלמה – קובעים אווירה


    אם תרצי, בשלב הבא אני יכולה:
    • לבנות לך “סט קבוע” לפורטרט רך
    • להסביר איך הפלאש והאור הטבעי עובדים יחד
    • או לעבור איתך על סצנה מסוימת שאת מצלמת
    תגידי מה הכי יעזור לך עכשיו.

    אני שואלת איך אני יודעת שערכים נכונים לפלאש ולא למשדר שלא באמת קיים?

    זו שאלה מצוינת – ואת נוגעת בדיוק בנקודה שמבלבלת הרבה צלמות, אז נעשה סדר טכני וחד.
    התשובה הקצרה:
    👉 כשאין משדר – הפלאש עצמו הוא המשדר.
    כל מה שאת רואה על המסך של ה-V1 הוא מה שקובע בפועל.
    ועכשיו בהסבר ברור:


    מה זה “משדר” ומה התפקיד שלו בעצם​

    משדר הוא רק שלט מרחוק.
    הוא לא יוצר אור, לא מחשב עוצמה, ולא מוסיף מידע קסום.
    כשפלאש יושב על המצלמה:
    • אין “חוליה חסרה”
    • אין ערכים חבויים
    • אין משהו שלא הוגדר
    📌 הערכים שעל מסך הפלאש = הערכים האמיתיים


    אז איך אני יודעת שהפלאש עובד לפי מה שהגדרתי?​

    יש 3 בדיקות פשוטות, חד־משמעיות:

    1️⃣ שינוי עוצמה → שינוי בתמונה​

    • שימי את הפלאש על M
    • צלמי ב-1/16
    • צלמי שוב ב-1/8
    אם התמונה השנייה בהירה יותר –
    ✔️ הפלאש מגיב לערכים
    ✔️ אין “משדר נסתר”


    2️⃣ שינוי ZOOM → שינוי פיזור אור​

    • ZOOM על 24mm → אור רך ורחב
    • ZOOM על 105mm → נקודה חזקה וממוקדת
    רואים שינוי?
    ✔️ ההגדרות פעילות


    3️⃣ כיבוי פלאש → חושך​

    • צלמי עם פלאש
    • כבי את הפלאש
    • צלמי שוב באותם ערכי מצלמה
    אם התמונה נופלת דרמטית:
    ✔️ האור הגיע מהפלאש
    ✔️ לא ממשהו אחר


    למה התחושה שיש “משהו שחסר”?​

    כי כשעובדים עם משדר:
    • רואים ערכים על המצלמה
    • מרגיש “יותר מקצועי”
    אבל טכנית:
    פלאש על המצלמה = פלאש + משדר + מקלט באותו גוף
    לחצ/י כדי להרחיב...


    מה כן משתנה כשיש משדר?​

    לא העוצמה.
    לא הדיוק.
    רק:
    • שליטה מרחוק
    • עבודה עם כמה פלאשים
    • נוחות


    כלל זהב שחשוב שתזכרי​

    אם האור בתמונה משתנה – הפלאש מציית.
    אין מצב ביניים.
    את לא “מדמיינת” הגדרות,
    ואין מערכת שלא קיימת.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • ללמד אותך איך לקרוא תמונה ולהבין אם הפלאש חזק/חלש
    • לתת לך תרגיל קצר של 5 דקות שמקבע את הביטחון בזה
    • או להסביר איך תדעי מתי משדר באמת נחוץ ומתי לא
    רק תגידי.

    לא זה פשוט שיש כפתורים שמגדירים משדרים ואני לא יודעת אם נגעתי בהם אז יש כמה אופציות ואני לא יודעת למה זה מכוון.

    עכשיו אני מבינה אותך לגמרי.
    את לא שואלת עקרונית – את שואלת טכנית: “אולי נגעתי במשהו מיותר בפלאש עצמו”.
    אז הנה סדר ברור, בלי ניחושים.


    קודם כל – איפוס מהיר ובטוח (מומלץ)​

    כדי לדעת ב־100% שאין הגדרת משדר פעילה:
    1. כבי את הפלאש
    2. הדליקי אותו
    3. לחצי לחיצה ארוכה על כפתור MODE (כ־2–3 שניות)
    4. יופיע RESET / CLR
    5. אשרי
    👉 עכשיו הפלאש חזר לברירת מחדל של פלאש על מצלמה.


    עכשיו נבדוק מה לא צריך להיות פעיל​

    🔹 סמל אנטנה / גל רדיו​

    אם את רואה:
    • MASTER
    • SLAVE
    • Rx
    • Tx
    • CH / GR
    ❌ זה מצב אלחוטי
    ✔️ לצילום על המצלמה – אסור שזה יופיע
    כדי לבטל:
    • לחיצה קצרה על הכפתור עם סמל האנטנה
    • עד שאין שום ציון של רדיו על המסך
    המסך צריך להיראות “נקי”.


    איך צריך להיראות המסך כשאת בסדר​

    על המסך:
    • MODE: M או TTL
    • ערך עוצמה (למשל 1/16)
    • ZOOM (למשל 24mm)
    ❌ בלי:
    • ערוץ (CH)
    • קבוצה (GR)
    • Master / Slave
    • סמל רדיו


    הכפתור שמבלבל הכי הרבה​

    🔘 כפתור האנטנה (Wireless / 2.4G)
    הוא לא עושה כלום כשלא משתמשים בו,
    אבל אם נוגעים בו בטעות:
    • הפלאש עובר להמתנה לפקודות שלא יגיעו
    • ואז מרגיש “לא ברור” או לא מגיב


    בדיקה סופית פשוטה​

    אחרי האיפוס:
    1. MODE על M
    2. עוצמה 1/16
    3. צלמי
    אם יש אור –
    ✔️ את במצב הנכון
    ✔️ אין שום הגדרת משדר פעילה


    משפט חשוב להרגעה​

    אי אפשר “לקלקל” את הפלאש מהכפתורים האלה.
    מקסימום הוא מחכה לפקודה – וברגע שמבטלים רדיו / עושים RESET – הכל חוזר.
    אם את רוצה, את יכולה:
    • לכתוב לי בדיוק מה מופיע לך על המסך עכשיו
    • או לצלם את המסך ואני אגיד לך מיד: “תקין / לא תקין”
    את לגמרי בסדר – זו בלבול נפוץ מאוד.

    איפה אני מגדירה את הזום

    מצוין, זה ממש פשוט ברגע שיודעים איפה להסתכל.

    איפה מגדירים ZOOM ב-Godox V1​

    🔘 כפתור ZOOM
    הוא נמצא בצד שמאל של המסך (מתחת או ליד כפתור MODE, תלוי בדגם).

    איך משתמשים:​

    1. לחצי פעם אחת על ZOOM
    2. המספר שעל המסך (למשל 24 / 28 / 35 / 50 / 70 / 105) יתחיל להבהב
    3. סובבי את החוגה הגדולה כדי לשנות
    4. לחצי שוב על ZOOM או חכי שנייה – וזה נשמר


    מה את אמורה לראות על המסך​

    בשורה העליונה או בצד:
    • ZOOM 24mm
    • ZOOM 28mm
    • וכו'
    אם את רואה AUTO ליד הזום –
    זה אומר שהפלאש מתאים את עצמו לעדשה.
    👉 עם מרכך:
    ✔️ העבירי ל־ידני (לא AUTO)
    ✔️ בחרי 24mm או 28mm


    טיפ קטן אבל חשוב​

    אם את משנה עדשה וה-ZOOM על AUTO –
    הפלאש ישנה פיזור לבד.
    לכן בצילום אומנותי / רך:
    • עדיף ZOOM ידני
    • פחות הפתעות


    הגדרת ברירת מחדל מומלצת לך​

    • ZOOM: 24mm
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    אם תרצי – אעשה לך “צ’ק ליסט” קצר לפני כל צילום, כדי שלא תתעסקי בזה כל פעם מחדש.

    המרכך מחליש את האור 1/16 זה מספיק?

    שאלה מצוינת – והתשובה היא: לפעמים כן, לפעמים לא, וזה תלוי בכמה גורמים ברורים. בואי נפרק את זה טכנית, בלי תחושות בטן.


    כן, מרכך מחליש אור​

    אבל חשוב לדעת כמה ובאילו תנאים.
    ברוב המרככים הקטנים ל-V1 (כיפה / דיפיוזר מגנטי):
    • איבוד אור ממוצע: כ־1 עד 2 סטופים
    כלומר:
    • אם בלי מרכך היית צריכה 1/32
    • עם מרכך → בערך 1/16 או 1/8


    אז האם 1/16 “מספיק”?​

    ברוב המצבים הביתיים – כן.​

    אם מתקיימים התנאים הבאים:
    • מרכך קטן רגיל
    • פלאש על המצלמה
    • מרחק 1–2 מטר מהמצולם
    • ISO 100–400
    • צמצם 4–5.6
    👉 1/16 הוא ערך פתיחה מצוין.


    מתי 1/16 לא יספיק​

    • חדר גדול / תקרה גבוהה
    • קירות כהים
    • מצולם רחוק (3 מטר ומעלה)
    • צמצם סגור (8 ומעלה)
    • ISO 100 בלבד
    אז תצטרכי:
    • 1/8
    • או להעלות ISO ל-400
    • או לפתוח צמצם
    (עדיף להעלות פלאש לפני ISO, כדי לשמור על איכות)


    סימן מיידי בתמונה​

    לא צריך לנחש:
    • הפנים אפורות / שטוחות → חלש מדי
    • אזורים לבנים “נשרפים” → חזק מדי
    היתרון בפלאש:
    👉 שינוי קטן (סטופ אחד) עושה הבדל גדול.


    כלל זהב שיקל עלייך​

    עם מרכך:
    • התחילי ב־1/16
    • אם חסר → 1/8
    • אם חזק → 1/32
    אל תקפצי בין ערכים –
    סטופ אחד כל פעם.


    טיפ חשוב מאוד​

    הרבה צלמות חושבות:
    “המרכך חלש – אז צריך פלאש חזק”
    אבל:
    מרכך לא נועד להאיר
    הוא נועד ליפות אור
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ולכן:
    • לפעמים אור עדין ב-1/16 נראה הרבה יותר טוב מ-1/8 חזק וגס.


    אם תרצי, בפעם הבאה נוכל:
    • לבנות לך טבלת מצבים (מרחק / עוצמה)
    • או ללמוד איך לקרוא היסטוגרמה בשביל פלאש
    • או לעבוד על אור מחמיא לפנים בלי שריפה
    רק תגידי מה הכי עוזר לך.

    האם חשוב להשתמש בכרטיס לבן? זה משמעותי? יש לי אבל אני רוצה לצלם קל..

    כן — זה משמעותי, אבל לא תמיד הכרחי.
    אפשר בהחלט לצלם קל גם בלי כרטיס לבן, כל עוד מבינים מה הוא מוסיף ומתי הוא באמת שווה את ההתעסקות.


    מה הכרטיס הלבן עושה בפועל​

    הוא לא מחזק עוצמה, אלא:
    • ממלא צללים מתחת לעיניים
    • מחזיר אור לפנים
    • מונע מראה “מלמעלה” קשה כשפלאש מוטה
    בפלאש על המצלמה עם הטיה לתקרה:
    👉 האור העיקרי מגיע מהתקרה
    👉 הכרטיס מוסיף מגע קטן קדמי


    מתי זה באמת חשוב​

    ✔️ פורטרט מקרוב
    ✔️ פנים בהירות
    ✔️ תקרה גבוהה
    ✔️ כשיש צללים חזקים מתחת לעיניים
    ✔️ צילום יחסית רשמי / נקי
    שם ההבדל כן נראה לעין.


    מתי אפשר לוותר לגמרי​

    ✔️ צילום קליל
    ✔️ תנועה / ילדים
    ✔️ אור סביבתי טוב
    ✔️ מרכך רך
    ✔️ אווירה טבעית ולא “מלוטשת”
    במצבים כאלה:
    👉 המרכך + פלאש עדין מספיקים.


    פתרון ביניים (קליל באמת)​

    אם אין לך כוח לכרטיס:
    • השאירי את הפלאש מוטה למעלה
    • הנמיכי קצת את הזווית (לא 90°, אלא 60–70°)
    • עוצמה 1/16–1/8
    זה נותן ריכוך בלי התעסקות.


    כלל זהב שיחסוך לך מחשבה​

    כרטיס לבן = דיוק
    בלי כרטיס = חופש
    אין פה נכון / לא נכון — רק בחירה מודעת.


    טיפ קטן מניסיון​

    הרבה צלמות מצלמות בלי כרטיס,
    ואז בעיבוד:
    • מרימות מעט צללים
    • מוסיפות אור רך
    וזה נראה מצוין.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להראות לך בדיקה של 2 תמונות – עם ובלי כרטיס
    • לעזור לך לבחור סט קליל קבוע שלא דורש אביזרים
    • או להסביר איך לפצות בעיבוד כשאין כרטיס
    תגידי מה מתאים לך.

    אני מצלמת ארוע אם הרבה משתתפים מה לשים לב?

    מעולה. באירוע עם הרבה משתתפים המפתח הוא עקביות, מהירות, ואור בטוח — לא ניסויים. הנה צ’ק־ליסט ברור שיחזיק אותך רגועה לאורך כל האירוע.


    לפני האירוע – להכין את עצמך​

    ✔️ סוללה טעונה + ספייר
    ✔️ כרטיסי זיכרון ריקים
    ✔️ מרכך מחובר היטב
    ✔️ פלאש על M
    ✔️ בדיקה: צילום ניסיון אחד במקום


    הגדרות בטוחות לאירוע (פלאש על המצלמה)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 (פתיחה)
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה למעלה 60–75°
    • בלי רדיו / בלי HSS
    👉 מכאן את זזה רק בסטופ אחד לפי הצורך.


    מה לבדוק כל הזמן תוך כדי​

    🔹 מרחק מהמצולמים​

    • קרוב → הורידי ל-1/32
    • רחוק → העלי ל-1/8
    אל תנסי “לפצות” במצלמה תוך כדי ריצה.


    🔹 תקרה וקירות​

    • תקרה לבנה / בהירה → מצוין
    • תקרה כהה / גבוהה → תצטרכי יותר עוצמה
    • בלי תקרה בכלל → הטיה קלה קדימה + מרכך


    🔹 צבעי אור​

    אם יש תאורה צהובה / כתומה:
    • עדיף WB אוטומטי
    • אל תנסי לתקן בשטח


    מה לצלם באירוע גדול​

    ✔️ קבוצות קטנות (2–4)
    ✔️ רגעים באמצע שיחה
    ✔️ חיוכים טבעיים
    ✔️ לא רק “כולם מסתכלים למצלמה”
    טיפ חשוב:
    תמונה חיה עם אור טוב שווה יותר מתמונה “מסודרת” וקפואה.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טעויות נפוצות להימנע מהן​

    ❌ לקפוץ בין TTL ל-M
    ❌ לשחק עם ZOOM תוך כדי
    ❌ לירות ישר קדימה
    ❌ לצלם הכול מאותו גובה


    כלל זהב לאירוע​

    עדיף אור קצת חלש ורך מאור חזק ואלים.
    אירוע סולח על עדינות — לא על שריפה.


    הרגעה חשובה​

    אם את:
    • עקבית
    • לא מחפשת שלמות
    • ושומרת על אור מחמיא
    יצא לך אירוע טוב.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להכין לך כרטיס הגדרות קצר להדפסה
    • לעבור איתך על תרחישים בעייתיים (ריקודים / קבוצה גדולה / רחוק)
    • או לתת שגרה מנטלית לאירוע שלא מעייפת
    את בכיוון הנכון.

    למה לא להשאיר איזו 100 כשיש לי פיצוי אור?

    שאלה מצוינת, והיא לגמרי מקצועית.
    התשובה הקצרה: כי פיצוי אור לא מחליף ISO באירוע, והוא גם לא נותן לך את אותו מרווח ביטחון.
    עכשיו ההסבר המדויק:


    מה פיצוי אור עושה (ומה לא)​

    פיצוי אור:
    • עובד בעיקר ב־TTL
    • אומר לפלאש “תן קצת יותר / פחות ממה שאתה חושב”
    אבל:
    ❌ הוא לא משנה את האור הסביבתי
    ❌ הוא לא מקל על עבודת הפלאש
    ❌ והוא מגיב אחרת מכל פריים לפריים


    למה ISO 100 בעייתי באירוע​

    כש־ISO על 100:
    • הפלאש צריך לעבוד חזק יותר
    • זמן הטעינה מתארך
    • יש יותר סיכוי לפספוסים
    • קשה לצלם רצף
    גם אם יש פיצוי אור:
    👉 הפלאש פשוט מתאמץ יותר.


    למה ISO 400–800 חכם יותר​

    • הפלאש עובד ברוגע
    • טעינה מהירה
    • פחות חום
    • אור רך יותר
    • רצף יציב
    וזה קריטי באירוע עם הרבה אנשים.


    ההבדל המהותי​

    ISO 100 + פיצויISO 400 בלי פיצוי
    פלאש חזקפלאש עדין
    טעינה איטיתטעינה מהירה
    פחות יציבעקבי
    סיכון לשריפהטווח בטוח


    כלל זהב לאירועים​

    ISO מרים את החדר
    פלאש משלים את האנשים
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כש־ISO נמוך מדי – הפלאש נאלץ “לעשות הכול לבד”.


    אז מתי כן ISO 100?​

    ✔️ צילום מבוקר
    ✔️ סטטי
    ✔️ זמן
    ✔️ לא אירוע


    משפט אחרון שחשוב שתזכרי​

    פיצוי אור הוא תיקון קטן — לא אסטרטגיה.
    באירוע עובדים עם מרווח ביטחון, לא על הקצה.
    אם תרצי, אני יכולה להראות לך:
    • איך “לפתוח חדר” בלי לפגוע באווירה
    • או איך לשלב ISO, פלאש ותריס בצורה קבועה שלא משתנה כל הזמן
    את שואלת בדיוק את השאלות הנכונות.

    איך הפלאש מתאמץ אם הגדרתי אותו על 1/16?

    שאלה מעולה — ופה יש נקודה טכנית עדינה אבל חשובה מאוד.

    בקיצור:​

    גם כשכתוב 1/16 – הפלאש יכול “להתאמץ יותר” בגלל המצלמה והסביבה.
    עכשיו נסביר למה זה לא סתירה.


    1️⃣ מה 1/16 אומר באמת​

    כשאת על M = Manual:
    • 1/16 אומר: כמות אנרגיה קבועה לכל הבזק
    • הפלאש לא מחליט, לא מחשב, לא משנה
    כלומר:
    ✔️ הוא יורה תמיד אותו הבזק


    2️⃣ אז איפה נכנס ה“מאמץ”?​

    המאמץ הוא לא בהחלטה — הוא בתוצאה.
    אם:
    • ISO נמוך מאוד (100)
    • חדר חשוך
    • תקרה גבוהה
    • מרכך שמחליש
    אז:
    • אותו 1/16 לא מספיק
    • את מעלה ל־1/8 או 1/4
    • עכשיו הפלאש באמת עובד קשה יותר
    לעומת זאת:
    • ISO 400–800
    • אותו 1/16 פתאום מספיק
    • והפלאש לא צריך לעלות


    3️⃣ טעינה וקצב ירי​

    “מאמץ” מתבטא ב־3 דברים:
    • ⏱️ זמן טעינה
    • 🔥 חימום
    • 📉 ירי לא עקבי
    ב־1/16:
    • אם ISO נמוך → תגיעי מהר לצורך להעלות עוצמה
    • אם ISO גבוה → תישארי ב־1/16 לאורך כל האירוע


    4️⃣ למה פיצוי אור לא פותר את זה​

    פיצוי אור:
    • לא מרים את החדר
    • לא משנה את הפיזיקה
    • רק מבקש “עוד קצת” מהפלאש
    אבל אם הבסיס נמוך מדי:
    👉 הפלאש נאלץ לעלות עוצמה בפועל.


    5️⃣ דוגמה פשוטה​

    אותו פלאש, אותו 1/16:
    מצב א’
    ISO 100 → כהה → עולים ל־1/8
    מצב ב’
    ISO 400 → נראה טוב → נשארים ב־1/16
    במצב ב’ הפלאש רגוע יותר לאורך זמן.


    משפט מפתח שיסדר לך את הראש​

    1/16 זה מספר.
    ISO זה מרחב עבודה.
    ככל שהמרחב גדול יותר —
    הפלאש פחות נדחף לפינה.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • לתת לך נוסחה פשוטה “אם–אז” לאירוע
    • או להראות איך מזהים מראש שה־ISO נמוך מדי עוד לפני שמעלים עוצמה
    את ממש מדייקת.

    בלייב ויו המצלמה משקללת את נתוני הפלאש?

    בקיצור חד וברור:
    לא.
    בלייב־ויו המצלמה לא משקללת את אור הפלאש (כמעט בכל המצלמות).
    ועכשיו ההסבר המסודר, כדי שתדעי למה את רואה מה שאת רואה:


    למה בלייב ויו לא “רואה” פלאש​

    פלאש הוא:
    • הבזק קצר מאוד (אלפיות שנייה)
    • קורה רק בזמן הצילום
    הלייב־ויו הוא:
    • תצוגה רציפה
    • מבוססת על האור הקיים בלבד
    לכן:
    👉 המסך מראה רק אור סביבתי
    👉 הפלאש לא נכנס לחישוב


    יוצא מן הכלל (נדיר)​

    ב־TTL לפעמים יש:
    • פרה־פלאש חלש למדידה
      אבל:
    • הוא לא מוצג בלייב־ויו
    • הוא לא נותן תצוגה מקדימה אמיתית


    מה כן כן עובד בלייב ויו​

    • חשיפה סביבתית (ISO / תריס / צמצם)
    • WB
    • קומפוזיציה
    • פוקוס


    אז איך יודעים אם הפלאש נכון?​

    שלוש דרכים אמינות:

    1️⃣ צילום ניסיון​

    • צילום → בדיקה → התאמה
      הדרך הכי בטוחה.


    2️⃣ היסטוגרמה​

    • בדקי שאין שריפות בפנים
    • שיהיה נפח במיד־טונים


    3️⃣ ניסיון קטן בעוצמה​

    • 1/16 → 1/8
      אם רואים הבדל ברור – הפלאש עובד


    טיפ חשוב לאירועים​

    אל תיבהלי אם:
    • המסך נראה כהה
    • אבל התמונות יוצאות מצוין
    זה מצב תקין לגמרי בפלאש.


    משפט מפתח לזכור​

    לייב־ויו מראה את החדר.
    הפלאש מאיר את האנשים.
    שני דברים שונים.
    אם תרצי, אסביר לך:
    • איך לכוון לייב־ויו “שיראה הגיוני” בלי לפגוע בפלאש
    • או איך לעבוד עם פלאש בלי להסתכל כמעט על המסך
    את כבר שולטת בזה הרבה יותר ממה שנדמה לך.

    עדיף שהמסך יראה כהה לא?

    כן — וזה דווקא מעולה.
    המסך כהה בלייב־ויו לא אומר שהצילום יכשל, זה הפוך: זו תוצאה של פלאש שמאיר בדיוק בזמן הצילום.


    למה המסך כהה – וזה טוב​

    1. הלייב־ויו רואה רק אור סביבתי
      • פלאש הוא הבזק קצר (אלפיות שנייה)
      • לא נכנס לתצוגה
    2. חוסך בלבול
      • אם המסך היה “מנסה לנחש” אור פלאש, היית רואה תמונה מוארת יותר מהמציאות
      • ואז קשה להבין מה באמת יצא
    3. מסך כהה = יותר אמיתי לגבי הסביבה
      • אתה רואה את התאורה החיצונית
      • הפלאש הוא ההפתעה שבצילום


    איך לדעת שהפלאש עובד​

    • צלמי ניסיון 1–2 תמונות
    • בדקי שהפנים מוארים
    • אם עדיין כהה → העלי עוצמה 1/16 → 1/8


    טיפ נוסף​

    אל תנסי “להאיר” את המסך כדי לראות פלאש – זה מבלבל.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    הדרך לראות אמת היא:
    • תמונה אחרי צילום
    • היסטוגרמה
    • בדיקה בפוקוס / קומפוזיציה


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלה קצרה “מה רואים בלייב־ויו מול מה יצא בפועל” כדי שתדעי מראש למה לצפות.
    זה חוסך בלבול ענק באירועים.

    אני טעיתי בפעם הקודמת וצילמתי בהתחלה עם איזו אוטומטי כל התמונות יצאו שרופות.

    כן, זה בדיוק מה שקורה כשמצלמים בהתחלה עם Auto / TTL בלי לשלוט בעוצמה, במיוחד עם פלאש על המצלמה.
    אני אפרק לך בדיוק למה זה קרה ואיך להימנע מזה בעתיד:


    למה התמונות יצאו שרופות​

    1. TTL = פלאש מודד לבד את האור
      • מצלמה אומרת לפלאש “תן כמה שאתה חושב”
      • לפעמים הוא מפרש חדר בהיר או משתקפים כתוצאה מהמרכך / תקרה לבנה
      • התוצאה: יותר מדי אור
    2. מרכך מחליש אור, אבל TTL מנסה לפצות
      • במצב אוטומטי הפלאש “מגביר” את עצמו כדי לפצות על הצללים
      • אם החדר מואר מספיק – זה גורם לשריפה
    3. לייב־ויו ראה את האור הסביבתי בלבד
      • לא היה שום אינדיקציה שהפלאש יתרגש
      • התוצאה בפועל = פנים שרופות / היילייטים קשים


    איך להימנע מזה בעתיד​

    1️⃣ עברי ל־M (Manual)​

    • קובעים עוצמה ברורה: 1/16 – 1/8
    • אין הפתעות

    2️⃣ בדיקת לייב־ויו​

    • קחי את זה כהכוונה רק לסביבה
    • אל תנסי לנחש אור פלאש במסך

    3️⃣ צילום ניסיון קצר​

    • 1–2 פריימים
    • בדקי אור על הפנים / היילייטים
    • ואז צלמי רצף

    4️⃣ ZOOM + מרכך​

    • ZOOM על 24–28mm
    • מרכך מחובר
    • כך האור רך ומפוזר


    כלל זהב​

    Auto / TTL = נוח אך מסוכן באירועים עם הרבה אנשים / תאורה משתנה.
    M = עקבי, רך, בטוח.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “פרוטוקול התחלה מהירה לאירוע”:
    • הגדרות M
    • עוצמה מוצעת
    • ZOOM
    • מרחקים
      כך שלא יצטרכי לחשוש משריפות יותר.
    רוצה שאעשה את זה?

    לא. הפלאש היה M האיזו היה אוטומט.

    אהה, עכשיו ברור לגמרי. אז הבעיה לא הייתה הפלאש, אלא ה־ISO שהייתה על אוטומטי.
    נפרק את זה:


    למה התמונות יצאו שרופות עם פלאש ב־M אבל ISO אוטומטי​

    1. פלאש על M→ עוצמה קבועה (למשל 1/16)
      • הפלאש לא משנה את עצמו, הוא יורה את אותו הבזק כל פעם.
    2. ISO על Auto→ המצלמה מעלה את ה־ISO כדי לחשוף את התמונה
      • בחדר מואר יחסית, או כשמצלמים פנים קרובות לפלאש, המצלמה מעלה יתר על המידה את ISO
      • התוצאה: הרבה אור על הפנים → תמונות שרופות
    3. לייב־ויו לא מראה פלאש
      • לכן, המסך נראה נורמלי/כהה
      • בפועל התמונות יוצאות בהירות מדי


    איך להימנע בעתיד​

    1. קבעי ISO ידני
      • ISO 400–800 בדרך כלל לאירוע עם פלאש
      • כך המצלמה לא “תעלה יותר מדי” את החשיפה
    2. שימי פלאש על M עם עוצמה מתאימה
      • 1/16–1/8, בהתאם למרחק ותקרה
    3. צילום ניסיון קטן
      • בודקת אם יש שריפה
      • מעלה / מורידה עוצמה אם צריך


    כלל זהב​

    כשפלאש על M – ISO חייב להיות ידני, אחרת התמונות עלולות לצאת שרופות אפילו אם הפלאש עצמו מוגדר נכון.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “הגדרות בטוחות לאירוע” עם ISO, עוצמה ו־ZOOM שמסדרת הכל מראש.
    זה יחסוך בלבול בלייב ויו וימנע שריפות.

    קיצר יש רק כפתור אחד לכוון והוא המוד, והגלגלת משנה את הנתונים, תנקס.

    בדיוק! בדיוק כך:
    • MODE = הכפתור הראשי → בוחרים M / TTL / AUTO וכו’
    • הגלגלת = משנה את הערכים בתוך המוד → עוצמה, ZOOM, כל דבר אחר
    זה כל מה שצריך לדעת בשביל שליטה מלאה על הפלאש בלי משדרים. ✅
    כל השאר רק “תוספות” או הגדרות למצב אלחוטי.

    אוקי חשבתי שטיטיאל זה המשדר.

    הבנתי אותך. כן, הרבה צלמות מתחילות לחשוב ככה, כי TTL נשמע “טכני” ומתקדם, וזה מבלבל.
    למעשה:
    • TTL = Through The Lens → הפלאש מודד את האור דרך העדשה ומחליט כמה להאיר
    • זה לא משדר, לא שולח שום פקודה לאף פלאש אחר
    • כל מה שקורה הוא בתוך הפלאש והמצלמה שלך
    אז אין לך משדר – זה פשוט אוטומציה חכמה של הפלאש עצמו.
    אם תרצי, אני יכולה להסביר בקצרה גם למה לפעמים TTL “מבלבל” עם מרכך או תקרה בהירה.

    למה לא להשתמש בטיטי אל אוטומטי זה נשמע די סבבה

    כן, זה נשמע סבבה, אבל בפועל TTL אוטומטי באירוע עם הרבה משתתפים הוא קצת מסוכן, ויש לזה כמה סיבות טכניות ברורות:


    למה TTL אוטומטי יכול להיכשל​

    1. חוסר עקביות
      • הפלאש מחליט לבד כמה אור לתת בכל צילום
      • אם מישהו קרוב או רחוק, הפנים עלולות לצאת כהות או שרופות
      • בתמונה קבוצתית, מי במרכז יכול להיות מושלם, ומי בקצה – אפל
    2. היסטוריה קצרה של הבזק
      • TTL עושה פרה־פלאש למדידה
      • כשהמרכך מחליש את האור, או התקרה בהירה, הוא יכול “להגזים” → תמונות שרופות
    3. רצף צילום מהיר
      • במצב TTL, הבזק משתנה בכל פריים
      • אין לך שליטה מלאה על אחידות האור לאורך כל האירוע


    מתי TTL אוטומטי מתאים​

    ✔️ פורטרט יחיד
    ✔️ סטודיו מבוקר
    ✔️ צילום קרוב, עם רקע לא משתנה


    למה M עדיף באירוע​

    • את בוחרת עוצמה קבועה (1/16–1/8)
    • אור עקבי על כולם
    • מרכך עובד בצורה צפויה
    • ISO ידני → אין הפתעות


    משפט מפתח​

    TTL נשמע נוח, אבל באירוע עם הרבה משתתפים הוא מגדיל סיכוי לשריפות או אור לא אחיד.
    M נותן לך שליטה מלאה, בלי הפתעות.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם תרצי, אני יכולה להכין טבלת הפלאש המושלמת לאירוע עם עוצמות, ZOOM ו־ISO – ככה שלא תצטרכי לחשוב בכלל בזמן הצילום.

    חשוב שציינת את הקרוב רחוק.

    בדיוק, חנה — זה אחד הדברים המרכזיים שמבלבלים ב־TTL.
    בפועל:
    • TTL מתייחס למרחק לכל פריים בנפרד → פנים קרובות יקבלו פחות אור, רחוקים יקבלו יותר
    • זה עובד יפה בצילום יחיד, אבל בקבוצה עם משתתפים במרחקים שונים → אי־אפשר לחזות איך הפלאש יחלק את האור
    • לכן ב־M, את קובעת עוצמה קבועה שמתאימה לטווח הכללי, ומקבלת אחידות
    זה גם מקל על רצף מהיר, בלי שתצטרכי לתקן את הפלאש בכל תמונה.
    אם את רוצה, אני יכולה להראות לך איך לבחור עוצמה מתאימה לטווח קרוב–רחוק בקבוצה – זה יחסוך ניסויים באירוע.

    ניסויים תמיד יהיו...

    נכון, חנה, ניסויים תמיד יהיו – זה בלתי נמנע, במיוחד כשיש אור משתנה, אנשים בתנועה ומרחקים שונים.
    הטוב הוא שאפשר להפחית אותם למינימום:
    • לקבוע M + עוצמה אחידה
    • ISO ידני
    • ZOOM קבוע
    • מרכך מחובר
    אז כל ניסוי קטן יהיה רק התאמה עדינה, ולא “לשחק כל פריים מחדש”.
    באירוע כזה, גם אם תמיד יהיה משהו קטן לשנות – את שולטת על האור העיקרי, וזה עושה את ההבדל הגדול.

    אם אני מצלמת זוג בלבד, אז מה הערכים?

    מעולה, חנה. זוג זה הרבה יותר פשוט ומדויק מאירוע עם הרבה משתתפים. הנה המלצה מעשית:


    הגדרות פלאש למצב זוגי (Indoor, מרכך מחובר)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800 (תלוי בתאורה החדר)
    • צמצם: 4–5.6 (עומק שדה נעים)
    • תריס: 1/160–1/200 (לצלם בלי טשטוש תנועה)

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 → התחלה, אפשר לעלות ל־1/8 אם רחוקים מהקיר/תקרה
    • ZOOM: 24–28mm (לכיסוי הזוג בלי הרבה פיזור)
    • ראש מוטה מעט כלפי מעלה או קדימה (~60° אם התקרה נמוכה)
    • מרכך: מחובר


    טיפים קטנים​

    1. צלמי תמונה ניסיון אחת – בדקי אם ההיילייטים לא שרופים
    2. אם החדר מואר מדי (קירות לבנים) → יתכן שתצטרכי להוריד עוצמה ל־1/32
    3. המרחק של הזוג עד הפלאש = קריטי
      • 1–2 מטר → 1/16 בדרך כלל מספיק
      • מעל 3 מטר → 1/8


    כלל זהב לזוג​

    עדיף אור מעט חלש ורך (מרכך + M)
    מאשר TTL אוטומטי שמסמן יותר מדי אור ומשרוף פנים
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת זוג-Indoor:
    • מרחק / עוצמה / ZOOM
    • ערכי פתיחה קבועים
      כך שבכל זוג את פשוט מסתדרת בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה אותם ערכים לא עדיף לרדת ל2.8 ליצור בוקה?

    כן, חנה, את צודקת – אם את רוצה בוקה יפה יותר, הצמצם משפיע יותר מהפלאש.


    מה קורה כשאת פותחת לצמצם 2.8​

    • עומק שדה קצר → הרקע מטושטש (בוקה)
    • הפנים נשארות חדות אם הפוקוס נכון
    • פחות אור נכנס מהחדר → לפעמים צריך להעלות פלאש קלות

    איך לשלב עם פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: מתחילים ב־1/16
    • ZOOM: 24–28mm
    • מרכך מחובר
    אם אחרי צילום ניסיון נראה כהה → מעלה ל־1/8
    כך שפותחים צמצם בשביל בוקה, והפלאש רק משלים אור לפנים.


    כלל זהב​

    צמצם רחב = רקע מטושטש
    פלאש אחיד = פנים מוארים
    שילוב של שניהם = תמונה רכה, מקצועית
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “מדריך קצר” לצילום זוג עם פלאש + בוקה – עם כל הערכים שהכי עובדים בפועל.
    רוצה שאעשה את זה?

    אם אני מצלמת בחוץ בחושך אם תאורת רחוב מה ההמלצה לגבי ערכי הפלאש?

    מעולה חנה, צילום זוג בחוץ בלילה עם תאורת רחוב – פה צריך לשלב בין אור סביבתי לבין פלאש עדין, כדי לא לקבל רק פנים מוארים ורקע שחור. הנה ההמלצה:


    הגדרות מצלמה​

    • ISO: 800–1600 (תלוי כמה רחוק/כהה התאורה)
    • צמצם: 2.8–4 (לשמור על בוקה ועדיין מספיק אור מהרחוב)
    • תריס: 1/125–1/160 (מספיק קצר כדי למנוע טשטוש מהתנועה)


    הגדרות פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 או 1/8– התחלה
      • יותר קרוב = 1/16
      • יותר רחוק / חושך מוחלט = 1/8
    • ZOOM: 24–28mm
    • ראש מוטה מעט (או ישר אם אין תקרה)
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף את הפנים


    טיפים חשובים​

    1. תאורת רחוב = רקע צבעוני ומעניין
      • אל תכבי את הפלאש לגמרי
      • תנסי “להתמזג” עם האור הקיים → תמונה טבעית
    2. צילום ניסיון אחד קודם
      • בודקת איזון בין פנים לרקע
      • אם הפנים נשרפות → הורידי פלאש / הגדירי ZOOM
      • אם הרקע שטוח מדי → הגדילי חשיפה סביבתית או צמצם פתוח יותר
    3. מרחק חשוב מאוד
      • 1–3 מטר מהזוג → עוצמה 1/16–1/8
      • מעל 4 מטר → ייתכן שתצטרכי 1/4, אבל זה כבר חזק יחסית


    כלל זהב​

    בלילה – תמיד תחפשי שילוב אור פלאש עדין + תאורה סביבתית
    כך הפנים מוארים, והרקע נשאר טבעי ולא שחור לגמרי.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “ערכי פלאש ללילה בחוץ” עם מרחקים, עוצמה ו־צמצם – כך שתוכלי להרים זוג בכל מצב בלי ניסוי ארוך.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה רק להעלות איזו? למרות שאין לי שום תקרה או קיר?

    נכון, בדיוק — כשאין תקרה או קיר, העלאה של עוצמת פלאש היא מה שתשפר את החשיפה, כי אין שום משטח להחזיר אור.
    כמה נקודות מעשיות:


    למה לא מוטה למעלה / לצד​

    • אין תקרה → לא יוצא רפלקט → אור לא מתפזר
    • אין קיר → אין השתקפות לרקע
    • הפלאש “זורק” אור ישר → צריך עוצמה יותר חזקה


    מה לעשות​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16–1/8, לפי המרחק
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף פנים
    • ZOOM: 24–28mm
    • פוקוס על הפנים
    אם זה זוג קרוב (1–2 מטר) → 1/16 בדרך כלל מספיק
    אם רחוקים יותר → מעלה ל־1/8
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טיפים נוספים​

    1. בדקי צילום ניסיון אחד – עדיף לראות קודם אם השריפה קיימת
    2. אפשר להטות פלאש מעט קדימה / 30° למעלה כדי שהאור יתפזר קלות
    3. אל תנסי “לדחוף את התאורה הסביבתית” – עדיף פלאש מדויק


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת פלאש חוץ לחושך מוחלט עם מרחקים ועוצמות, כדי שלא תצטרכי לנחש כל זוג.
    רוצה שאעשה את זה?

    פוקוס הכוונה לכוון את הפלאש ישיקרות לפנים?

    לא בדיוק. בפלאש אין “פוקוס” במובן של למקד את האור לפנים כמו עם עדשה. מה שיש זה שני דברים נפרדים:


    1️⃣ פוקוס במצלמה​

    • מתייחס לחדות התמונה
    • את בוחרת איפה הפנים יהיו חדות (זוג / פרצוף יחיד)
    • זה לא משנה את אופן פיזור אור הפלאש


    2️⃣ ZOOM / פיזור אור הפלאש​

    • כאן את כן יכולה “לכוון” את האור:
      • ZOOM נמוך (24–28mm) → אור רחב → מכסה זוג או קבוצה
      • ZOOM גבוה (50–105mm) → אור צר ומרוכז → מתאים ליחיד רחוק
    • מרכך עוזר לרכך את האור בלי להכריח כיוון מדויק


    מילה אחרונה​

    “פוקוס” = חדות התמונה
    “כיוונון פלאש” = ZOOM + מרכך
    שילוב נכון = פנים חדות + אור רך ומחמיא
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך מדריך קטן: פוקוס מול ZOOM למצב זוג/אירוע/חוץ, עם ערכים מעשיים שתוכלי להשתמש בהם בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?
    אחרי התנסות עבד לי 1/8 עם מרכך,
    בנוסף העליתי והורדתי איזו לפי הצורך.
    אשמח שתשתפו מנסיונכם.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yossilang
    זה שכל ישר וידיעה של התאוריה והפרקטיקה שלה, וה AI פשוט טועה (אם אפשר ליחס לו כוונה...). אין כל...
  • 804
    • B
    ביקורת ספרות ביקורת ספרות | רזי ניהר | שני בסדרת נאמני הזקן (מכיל מעט ספויילרים)
  • brachy 100 //
    • ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
    כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



    כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

    הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
    העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

    כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

    מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

    נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
    הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

    יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

    מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
    בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
    (ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

    כיף שקראתם עד פה,
    ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
    מומלץ בחום!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: 11543, אליינה גילברט, RIVKA W ועוד 51 משתמשים54 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיתי לינדר
    @מתלמידי הגר"א עדכנתי את ההודעה והביקורת...
  • 2 3 4 4K
    • S
    ביקורת ספרות אל חזור / מ. קינן
  • Sparrow Bird //
    • הספר נפתח בסערה — מסוג הספרים שבתחילתו קשה להניח מהיד, וזה בהחלט הישג שאינו מובן מאליו כבר בפתיחתו של ספר.
    העלילה מתפתלת לה בשני צירים מקבילים, שהקשר ביניהם נותר לוט בערפל:

    בקו אחד — חיים בנימין, יהודי בן המאה ה־16 (שנת 1573), תושב בראנדיס (גרמניה של היום, בוהמיה שבאימפריה הרומית הקדושה של אז) מסייע לחברו יצחק סוחר הבדים להציל את נפשו מידי אציל גוי מרושע, ובמהלך ההתרחשות מצטרף גם צועני מוזר — שהוא בעצם יהודי נסתר.

    בקו השני — יוחנן זהבי, בחור ישיבה בן 22, בן המאה ה-21 שנפל על הצד שלא מרוח בחמאה, חושב שהאתגר הכי גדול שלו הוא לזכות בשידוך המיוחל המוצע לו ע"י ידיד זקן וותיק של סבו המנוח, ואז מסתבך כהוגן ומסיים בכך שהוא נסחט לבצע מסע בזמן - היישר אל אותה תקופה של המאה ה־16.

    זו התחלה עם פוטנציאל אדיר. לאן אותו פוטנציאל מתפתח ? תיכף נשמע היישר מפי הסוס.

    ______________________________________________________________________________________________________​


    יוחנן, גיבור הספר, הוא בחור ירא שמיים, טוב לב, נעים הליכות, סבלני, חכם, מתמיד — ואולי פשוט טוב מדי. הוא כמעט חסר סדקים. וצדיק ורע לו.

    כי איך אומרים בצ'כית עתיקה ? צרות באות בצרורות.
    צרורות של צרות מוחין. החבר'ה בישיבה לא רואים מעבר לעטיפה של החברותא המוצלח ולא מבינים לנפשו המסוכסכת של יוחנן ולמאבקיו האישיים לצמוח על אף הרקע המורכב ממנו הגיע - משפחה סוג ת' לפי הנורמות החרדיות הקדושות.
    הם ושאר העוילם לא מבינים שעלם החמודות שאמור להיות בשידוכים, לא מעז לגשת לפרק האיש המקדש, כי הוא מזהה נכון שהוא לא שייך אפילו לתחתית שרשרת המזון.

    והוא כזה גיבור, ישר מהאגדות. הוא אציל מידות, עדין נפש, בן טוב ואח סובלני. אבל הוא גיבור כזה שטוח שלא עובר אפילו מאבק פנימי אחד אומלל בכל הספר.
    גם ברגעי השיא הדרמטיים, לא נוצר ספק אמיתי לגבי בחירותיו. גם כשהוא נדרש להקרבה כבירה, ברור שהוא יבחר בטוב. כי הוא פשוט טוב — מההתחלה ועד הסוף. ולמרות זאת קל לאהוב אותו. אולי כי בניגוד למרבית גיבוריה של הסופרת, הוא מדבר בגוף ראשון.

    ואם כל זה לא מספיק, אז ליוחנן יש עוד תיק. אבל כמו שאומר הכתוב "אל תקרי תיק, אלא טריק". ולטריק יש משפחה, אבחנה שמוצגת כמעט כמו תואר דוקטורט (אוטיזם, אבל בתפקוד גבוה!), הרגלים נוקשים, ידע מדהים ואובססיבי במדעים. אה, וגם שם. קוראים לו מיכאל.
    מיכאל אגב, הוא הדמות שאת הדיאלוגים (או המונולוגים הארוכים) שלה הכי מעניין לקרוא בספר, אבל הטיפול הספרותי שניתן לו מותיר טעם מר.

    כבר זכינו לקרוא על טורנאל, הטיפוס האקסצנטרי המבריק שמסוגל לקרוא מחשבות שסגר לאיסתרק (ולסדרת "ממלכה במבחן") כמה פינות עלילתיות. אז למה לא לשלב עוד גאון אקסצנטרי שגם יודעים עליו קצת יותר, ומתיימרים במחי יצירה ספרותית לתאר אותו באור מגוחך/אוהד/פטרוני/מכשירני ?

    למה ? כי זה מגניב, זה טרנדי. זה נהיה קטע טוב. אבל זה בעיקר מעורר זעם כבוש.
    זעם על הפטרונות, על ההצגה באור כל כך מגוחך, על חוסר האמינות בהצגה שלו, על האופן שבו אין גרם של התייחסות לרגשות של מיכאל. רק שימוש ציני בדמות ובאבחנה שלו ככלי שרת לקידום העלילה ותו לא.

    ואם חשבנו שמיכאל הוא גאון – טעינו. הגאון האמיתי הוא יוחנן.
    הוא כזה גאון שהוא יכול לעבור מבחן סיכה ולצטט חידושים כבירים של בעל ב"שאגת אריה", אבל הוא גם דובר צ'כית (כי סבא שלו בן המאה ה-20 גר אצלם לעת זקנתו, ולימד אותו צ'כית שוטפת שאיכשהו מתאימה למאה ה-16), הוא יודע לזהות ב-5 שניות שהילד העומד מולו הוא צועני (מה הסגיר אותו בדיוק?!).

    מילא, את הידע המרשים שלו במדע אפשר להסביר כי מיכאל מרצה לו בשטף מאז שהוא קטן, ואפשר לבלוע בקושי את זה שהוא מיומן באומנות לחימה כי שוב מיכאל (כלי השרת של העלילה הזו) השתמש בו כשק אגרוף לאימונים.

    אבל איך הוא מגלה בקיאות כמעט אגבית במאבקי הכבוד והדת בין ספרד הקתולית הקיצונית לקיסר האימפריה הרומית הקדושה המתירני יותר, איך הוא מזהה על המקום שיהודי שמולו דובר לשון כנען, ואיך הוא מודע לכך שהדבר שהכי צריך לפחד ממנו אם אתה בא מהעתיד לאירופה הפרימיטיבית, הוא שיעלו אותך על המוקד בתור מכשפה על מטאטא ?

    הוריהם של מיכאל ויוחנן לא זוכים לטיפול רגיש בהרבה:
    האם, הסובלת מהפרעה נפשית כלשהי, כתובה באופן מוקצן ולא חומל; האב מתפקד על תקן הדג האילם שבסוף הספר הופך לנמר חושף שיניים. האחות הגרושה היא רק עוד סטריאוטיפ שחוק שמוכיח למה הם לא משפחה מיינסטרימית. בשורה התחתונה, קשה להבין את הדינמיקה המשפחתית, ולמה היא בכלל קיימת.

    כל דמויות המאה ה-16 מקבלות זמן מסך קמצני, הן שטוחות עד יאוש, ואין להן כוונות מורכבות מידי. תגידו תודה שהם יודעים קרוא וכתוב.... או משהו כזה. אין הסבר אחר למה כל היהודים שם (כולל הרב הצדיק וראש הקהל התחמן של קהילת אתרא-קדישא דפראג) קטני מוחין וחדלי אישים, כשבמקביל הדמות היחידה שיש לה קורטוב מן התחכום שיהיה שווה ערך אמיתי ליוחנן היא אוסביו הגוי הספרדי.
    _______________________________________________________________________________________________________

    ומה עם העלילה ? האמת, אחת העלילות היותר מטורללות שיצא לי לקרוא.

    הקצב שלה נע בין זה של צב פרה-היסטורי לזה של צבי שכלבי הציד של הרוזן וצלאב דולקים אחריו.
    שני קווי העלילה המקבילים מתנהלים כל אחד בקצב משלו וזה הגיוני ונסבל. אבל ככל שהם מתקרבים להתלכד, העלילה הופכת כל כך קופצנית ולא צפויה שקשה לעקוב ולזכור מי הפעם חטף את יוחנן, מי החליף את התרמיל, מי לא יודע צ'כית ומי חושב שהוא צועני.

    כל התערובת הזו של התרחשויות מהירות ולא צפויות ואז הליכה איטית ביער לסירוגין בצירוף הופעה לא צפויה של דמויות שמופיעות ונעלמות במהירות של כדור שלג שחוטפים בפרצוף, מתישה נורא והתוצאה הסופית נראית כמו סלט כרוב אדום צ'כי.

    ואם כבר עלילה נפתלת ורבת התרחשויות - הכי יתאים לנו האקדח של צ'כוב – אז לא. על פי הכלל הזה, הוצגה לנו טבעת מוזרה בתחילת מסעו של יוחנן והיא מקבלת משמעות עלילתית ומשרתת אותו בהמשך הסיפור.
    לעומת זאת יש את סבא אמנון שנותן ליוחנן אבן שיכולה להחזיר אדם שחזר בזמן... אבל זהו. אין שום הסבר מיהו האמנון הזה, מהי משמעות האבן, מה הקשר שלו לכל זה ומאיפה סבא זקן יודע על חורים שחורים שבולעים את האור ואפשר לעבור דרכם את גבולות המרחב והזמן ?
    ויש את מויש. נו, ההוא שצץ פתאום, סטייל דאוס אקס מכינה בגישת "חשבת שאתה צדיק גדול, אח'שלי? תחשוב שוב".

    ובמילים אחרות: יש רעיון, אבל אין עורך.

    _______________________________________________________________________________________________________

    ואם ניגש לתמה המרכזית בספר שהיא לא רק צידוק להיותו מותחן מד"ב אלא גם מתייחסת למסע המוסרי שבו - המסע בזמן.
    כאן נמצא אחד ההיבטים המהותיים של הספר, אחד ממוקדי המשיכה המסחריים שלו כמותחן מז'אנר פחות נפוץ — וגם אחת מנקודות הכשל הגדולות שבו.

    הניסיון לכתוב סיפור מסע בזמן מצריך בחירה ברורה באחת מהתיאוריות הקיימות (זמן מעגלי, יקומים מקבילים, שינוי קו ההיסטוריה וכו') — או לפחות הצעה קוהרנטית שמחזיקה היגיון פנימי.
    בספר הזה, לא ברור באיזו תיאוריה הסופרת בחרה. יש רמזים למושגים מדעיים כמו "חור שחור", "קו זמן" ו"פרדוקס הסבא", אבל הם נזרקים לחלל הסיפור באקראי, בלי עוגן או הקשר ברור. ניכרת ההשפעה של יצירות אחרות על מסע בזמן, אבל נראה שאת ההיגיון היא לא לקחה משום מקום, כי הוא פשוט לא שם.

    העיקרון היחיד שניתן היה לסחוט במאמצים מחשבתיים וידע מקדים על תת-הז'אנר של מסע בזמן, הוא תאוריית הזמן המעגלי (כמעין ביצה ותרנגולת) ומה שקורה בעתיד קורה כי הוא כבר קרה בעבר ומי שחוזר לעבר יגרום בסופו של דבר למה שקרה בעתיד, לקרות שוב. "מה שהיה הוא שיהיה" נשמע לנו מוכר ?
    בספר, על פניו זה פשוט לא עובר.
    אם לא ידע מקדים מספרים אחרים על מסע בזמן, לא היה הרבה סיכוי להבין את העיקרון כאן. כוס אדומה ? חתול מרוט ? בעיקר הבנתי שלא הבנתי כלום.

    התוצאה מרגישה כמו קונספט מסקרן שהתחיל טוב, אך ננטש באמצע הדרך — או לא נחקר עד הסוף.

    _______________________________________________________________________________________________________​

    בתחילת הספר, נדמה שיוחנן עובר תהליך עמוק ומשמעותי.
    הוא נשלח הרחק מהעולם המוכר לו, מאבד אט־אט את החפצים, התמיכות והזהויות שהגדירו אותו — ונשאר הוא. לבד. מול עצמו ומול ריבונו של עולם.

    זהו מהלך ספרותי יפהפה.
    אבל הוא נקטע מהר מדי.

    בחצי השני של הספר, יוחנן עסוק בעיקר בריצות, סכנות, התחמקויות, תלבושות ותפניות עלילתיות.
    אין לו זמן לעצור. אין רגע אחד שבו מרגישים שהוא באמת עובר התמרה — רוחנית, רגשית או מוסרית.
    העומק שהיה — נעלם, והחיפזון משתלט.

    _______________________________________________________________________________________________________​


    מיה קינן ידועה ככותבת יחידה במינה. העושר הלשוני, הדיוק והשיטתיות שלה נדירים. לא כאן.
    הספר הזה מבחינת כתיבה הוא נפילה. ביחס לסופרת עצמה שהציבה סטנדרט גבוה של כתיבה, אבל לא רק. הכתיבה אמנם קולחת וזורמת אבל היא גולשת בין משלבים נמוכים וגבוהים בלי היגיון. יהודי בן המאה ה-16 ישתמש בסלנג כמו "הכל טוב" ואדם בן המאה ה-21 ידבר במשלב גבוה יותר.
    לכך מצטרפים גם משפטים ואמרות כנף שכמו שאומרים יהודים טובים "באידיש נשמעים יותר טוב", מחליקים להם בקלילות בין צ'כית לגרמנית למרות שזה ממש לא הגיוני (צ'כית וגרמנית לא דומות אפילו קצת ושייכות לשתי משפחות שפה שונות, ומי מדבר על זה שבתקופה ההיא דיברו בניב אחר של גרמנית ובצ'כית עתיקה יותר מזו שאליה לכאורה מתייחס הספר?). באופן כללי הספר מאוד לא עקבי בסגנון הכתיבה שלו ואולי זה מפני שבניגוד לספרים הטובים יותר של הסופרת, נכתב בהמשכים בעיתון, ועם דדליין צפוף יותר.

    הספר נכתב, באופן חריג לסופרת, בגוף ראשון מנקודת מבטן של כמה דמויות. זה דווקא היה החלק הטוב יותר בספר. הדיאלוג הפנימי של יוחנן לא מטיפני בעיניי, הוא היה אנושי, אמיתי ומרתק. והוא היה החלק הטוב היחיד כמעט בספר. זה שהוא נוזף בעצמו ומשוחח עם עצמו בראש, או מפנטז איך הוא נגרר בשלג על כמה ריבועי קומיקס, היה משעשע, כנה ומודע לעצמו. אהבתי.

    והקטע בו נסדק קלות הקיר הרביעי "זוכר את הקומיקסים על הגולם? איך היה התחקיר שלהם? עשו עבודה טובה לדעתך?" היה משעשע ומספק בהחלט, וסיפק קריצה רבת משמעות שהוחלפה בין הסופרת לקוראים על מאחורי הקלעים של כתיבה ספרותית והתחקיר המלווה אותה.
    רק מה? חבל שכאן הקוהרנטיות של המשלב הלשוני והדיאלוגים היתה מגושמת ומרושלת כמו הגולם בכבודו ובעצמו.

    ______________________________________________________________________________________________________​

    לסיכום, התחושה העיקרית שנשארת לאחר הקריאה היא: זה נכתב מהר מדי.

    בעבר כבר ראינו יצירות של קינן שנכתבו תחת מכבש הדד-ליין השבועי בעיתון, אך כאן זה זועק.
    התחקיר חלקי ולא עקבי.
    העלילה מסתעפת עד בלבול.
    הייצוגים של דמויות רגישות מרדדים ומקוממים.
    והאורך? 770 עמודים בפונט DAVID קטנטן, עם רווחים צמודים — מייגע, מתיש ולעיתים אפילו מיותר.


    זהו ספר עם רעיון שאפתני, אך ביצוע חפוז.
    היה כאן פוטנציאל מרתק — אך הוא נזנח לטובת עלילה מתפתלת, תיאורים לא אמינים וחוסר עקביות סגנונית ותכנית.

    לא מצטערת שקראתי. אבל גם לא אחזור אליו.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: תסריטאית, brachy 100, שבח נותנים לו ועוד 53 משתמשים56 //
    71 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    שכחתי לעדכן שבוצע, ב"ה...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה