פרסמתי פעם כתבה בעניין.
אולי זה יעניין אתכם:
בס"ד
"כאן מותר להרגיש!"
כך נִיפתח ונפַתח את העולם הריגשי של ילדינו
מאת אסתר
"הוא יושב בכיתה וכאילו לא יושב בה. מדוע זה קורה לו?" – שאלת המלמד.
"למה את לא יורדת לשחק עם כולם בחצר, חמודה?" – הסבתא החביבה שהגיעה לביקור.
"אז נכון, הוא כעס שלקחו לו שני גוגואים, אבל מכאן ועד לתגובה הזאת, לטרוק דלתות?!..." האם המודאגת אינה מבינה.
המשותף לכל השאלות הנ"ל, ולעוד רבות נוספות, הוא מושג חדש יחסית, המתייחס ליכולת של בני אדם לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות.
"הילדים שתוארו, הם ילדים שאינם מחוברים לעולם הריגשי שלהם, ברמות שונות של קושי", מסבירה גב' ח. טאוב מבני ברק, מאמנת ריגשית מוסמכת.
מהו העולם הריגשי, מדוע צריך להתחבר אליו, וכיצד עושים זאת?
כדי להבין, עלינו להקדים ולשאול מהי בכלל אינטליגנציה ריגשית?
כאשר מדברים על אינטליגנציה, אנו חושבים בדרך כלל על ההיבט הקוגניטיבי, כלומר יכולות שכליות כמו זיכרון וחשיבה. האינטליגנציה מתוארת כיכולת להיות בעל כישורים הנדרשים להתמודד עם דרישות ואתגרים שבני האדם מתמודדים עמם בחיי היום יום. היכולת לקלוט ולהבין מידע בעל משמעויות חדשות. עד לפני מספר שנים, נהגו לייחס משמעות בעיקר ליכולת הקוגניטיבית של האדם, הכישורים הקוגניטיביים הכוללים בתוכם יכולת זיהוי עצמים, הבנת שפה מדוברת, חישוב, הסקת מסקנות, הערכה. כישורים אלו הינם כולם חשובים ויפים; הם הבסיס לידע. קיימים מבחני מדידה לאינטליגנציה זו, כשתוצאה מסוכמת במנת משכל, המכונה גם I.Q. - Intelligence Quotient . זה היה המדד המקובל להצלחה בחיים. כשרצו לבחון מועמדים לעבודה מסוימת, נערכו להם מבחנים למדידת כמות ה-IQ שלהם. הגבוה ביותר – המוצלח ביותר.
אך בכמה עשרות השנים האחרונות, נפל דבר בעולם. נעשו מחקרים רבים שבחנו מקרים שונים של אנשים עם אינטליגנציה גבוהה במיוחד, אך שלא כצפוי הם נכשלו, ולא הצליחו להשיג יעדים. מצד שני נבחנו מקרים רבים של אנשים נעדרי כישורים ובעלי אינטליגנציה נמוכה, שלמרות התחזיות, הגיעו רחוק, וחייהם המשפחתיים והעיסקיים פרחו.
מסקנתם של כל המחקרים היתה, שלאדם יש אינטליגנציות מרובות, שאחת מהן היא האינטליגנציה הרגשית. יכולות לימודיות קוגניטיביות אינן מספיקות כדי להביא את האדם להצלחה. היכולת המאד קריטית היא דווקא זו המכונה אינטליגנציה ריגשית. וכאן, כמו בכל תחום, יש כאלה שהתברכו ביותר, ויש כאלו שבפחות. היכולת של אדם להתקדם, לכבוש יעדים שהציב לעצמו, ולהצליח במגוון תחומים, תלויה במידה רבה באינטליגנציה הריגשית דווקא, המכונה EQ – Emotional Quotient .
"רבקה, תלמידה בכיתה ז', היתה כל מה שמורה יכולה להתברך בה. ראש מבריק, ציונים מזהירים. תשובות מצוינות בשיעורים ובמבחנים. כבר בכיתות הנמוכות ניכר היה שהיא שונה מעט מיתר בנות גילה. היא היתה נוטה להתפרץ בבכי כשהדברים לא הסתדרו בדיוק על פי רצונה, היא לא הצליחה למצוא לעצמה מקום בפסיפס הכיתתי למרות שהשקיעה בכך מאמצים לא מבוטלים. בהערותיה המחוכמות, היא פגעה לא אחת בחברות כיתתה וגרמה להן להתרחק ממנה. אין לה חברות, והיא כאובה מכך. וכל כמה מאמצים שהיא משקיעה בכך, היא מתאכזבת פעם אחר פעם לגלות שמעמדה בכיתה שולי ביותר."
"הנה לנו דוגמא, לכך שלאינטליגנציה הכללית, האַיי קיו, אין קשר לאינטליגנציה ריגשית, האִי קיו. רואים את זה במיוחד אצל תלמידים מחוננים, שמתפקדים ללא דופי במישור הלימודי, אך בכל הנוגע להתנהלות ריגשית, הם עדיין מדדים מאחור".
"המריבות בין יוסי לחני, שני הגדולים שלי, הפכו לאחרונה לתופעה בלתי נסבלת. השניים מציקים זה לזה בלי סיבה הנראית לעין, בדרך כלל חני היא הראשונה להיפגע. היא פורצת בבכי וממהרת למצוא מחסה והגנה תחת כנפי סינרי. גם היא מצידה לא טומנת ידה בצלחת. היא למדה להכיר את הנקודות הרגישות אצל אחיה, והיא לוחצת עליהן פעם אחר פעם. התגובה הנזעמת של יוסי לא מאחרת מלבוא, שוב חני מזדעקת בבכיותיה, וחוזר חלילה, כמו במעגל."
אז למה זה כל כך חשוב?
טאוב מסבירה: "אדם שהעולם הריגשי שלו מפותח, והוא מחובר אליו ומודע לו, מסוגל לנהל אותו בצורה טובה יותר. אנשים שהאינטליגנציה הריגשית שלהם נמוכה, אינם מזהים את הרגשות שהם מרגישים. אין להם גם יכולת להרגיש את זולתם ולבוא לקראתו.
אם העולם הריגשי שלי לא מפותח, אני לא יכול להבין את השני, כי כל עולם הרגשות מתפרש אצלי בצורה שונה לגמרי.
החוויות שהם עוברים גורמות להם לחרדות, הם אינם מודעים לסימנים פיזיים שונים המופיעים אצלם בהקשר לחוויות ריגשיות:
לדוגמא: פיק ברכיים כתוצאה מפחד, קשיי הירדמות כתוצאה מהתרגשות, נשימה שנעתקת בעמידה מול כישלון.
העולם הפנימי שלהם מפחיד ובלתי ידידותי בעליל. הם מתקשים להסתגל למצבים חדשים, הם נתונים יותר לדחפים, בדידות, והסיכון שלהם להיקלע למצבים נפשיים קשים, גדול. במיוחד אצל ילדים, שתופסים את העולם שסביבם אחרת מהמבוגרים.
ילדים קטנים נוטים לסווג את רגשותיהם לשני סוגים בלבד: שמח ועצוב. או לחילופין, טוב או רע. ככל שילד גדל הוא לומד להכיר קשת רחבה יותר של רגשות, משני קצות הסקאלה. רגשות חיוביים, ולמצער, גם רגשות שליליים. אך יש ילדים שגדלים, וההבנה הריגשית שלהם לא גדלה עימם. לפעמים אני שואלת ילד שמגיע אלי לטיפול, לגבי דבר מסוים: "איך הרגשת?" והתשובה מגיעה: "רע". ובאמת, האם זה רע? אולי זה מייאש, מאכזב, פוגע, מעליב, מעציב, מרגיז, גורם לקנאה, מעורר רצון לנקמה, אבל רע?"
הבשורה הטובה היא, שרגש הוא דבר הניתן לפיתוח וטיפוח.
נעים להכיר, אני הרגש!
"לא צריך להגיע לטיפול. בעזרת 'טיפול מונע', להורים יש חשיבות ראשונה במעלה, בהקניית אינטליגנציה ריגשית לילדיהם", אומרת גב' טאוב. והיא גם מקנה כלים מעשיים כיצד.
כלל מפתח מס' 1:
"הורים בעלי אינטליגנציה ריגשית מפותחת שמודעים לרגשותיהם, יכולים בס"ד ללמד את ילדיהם לזהות רגשות ולשלוט בהם".
תהיו אתם מבוגרים מרגישים, ודברו על הרגש שלכם באזני הילדים, ברמה המתאימה לגילם ולהבנתם, כמובן. תארו אותו, ספרו עליו, תנו לו מקום, הכירו בו, והעניקו לו לגיטימציה. דוגמאות:
*"כמה התאכזבתי לגלות שהפריט המסוים הזה היה חסר בחנות (או שהחנות כבר נסגרה בשעה שהגעתי)."
*"שושי, כשיצאתי לחתונה, הייתי בטוחה שתדיחי את הכלים, מרגיז אותי לגלות אותם בכיור, ממתינים לטיפולי בשעה כה מאוחרת".
*ממש נפגעתי מיחסה של המזכירה בקופת חולים, היא האשימה אותי בכך שעקפתי את התור מה שבכלל לא היה נכון".
*"כל כך הצטערתי לשמוע שאיחרת את ההסעה".
הילדים רואים שגם להורים יש רגשות קשים, ולמרות זאת הם בוחרים בדרך תגובה חיובית. כך הם לומדים את דרך התגובה הראויה. היכולת של ההורים לשמור על שלווה ורוגע תלמד גם את הילדים לעשות כך. דרך תקשורת זאת לא רק שמעשירה את עולמם הריגשי של הילדים, היא גם פותחת אותם בעצמם לדבר על רגשותיהם בפתיחות.
בדרך כלל, בבית שמתאפיין בסגירות ריגשית, ובו האמא שקטה, לא מדברת הרבה, ולא משתפת ברגשותיה, יגדלו ילדים בעלי דפוס דומה. הרגשות שלה לא יעברו הלאה לילדים ולא ייכנסו למודעות שלהם. לכן כל כך חשוב לדבר על רגשות, ובעצם בכך לתווך לילדים את הרגשות ואת עוצמתם.
ממתי זה מתחיל?
"מגיל אפס!".
*"אתה רעב עכשיו, מתוקי, בוא נאכיל אותך ותהיה יותר רגוע".
*"נפלת וקיבלת מכה, וזה כל כך כואב. אני מבינה שאתה עצוב ולכן אתה בוכה".
*"נכון נבהלת מהכלב שראינו פתאום?"
*את לא מצליחה להירדם כי את מתרגשת. מחר מקבלים תעודות".
כלל מפתח מס' 2:
לתווך במילים ולשיים. שִׁיּוּם רגשות – נתינת שם לרגשות הקיימים.
בהלה, התרגשות, כאב, עלבון, אכזבה, תקווה, ועוד. הרגשות מקיפים את כל תחומי החיים שלנו, ושל ילדינו, וצורת הדיבור הזאת חיבת להיכנס לשפה שלנו. בצורה כזו אפשר להתחבר לרגשות, ולפתוח להם שערים חדשים בתוכנו.
בוקר. גב' איקס נכנסת להעיר את ילדיה אל יום נוסף של עשייה ופעילות. כולם כבר כמו חוץ מברכי. שוב ברכי. רגע, היום יום רביעי, נכון? כך זה מידי שבוע. ביום רביעי ברכי מתקשה לקום. כואבת לה הבטן או הראש, או היד, או שבדיוק יש לה איזה פצע קטן ביד שדורש טיפול. לפעמים הגננת מתקשרת מהגן שברכי הקיאה, או שכואבת לה הבטן והיא רוצה ללכת הביתה. תמיד ביום רביעי. מה פשר התעלומה? בירור קצר מול ברכי בעצמה מבהיר את התמונה. יום רביעי הוא יומה החופשי של הגננת לאה, ואל הגן מגיעה הגננת המשלימה. נחמדה לכשעצמה, אבל ברכי מתקשה להסתגל לשינוי, ומגיבה על כך במגוון דרכים, מודעות ושאינן מודעות".
ברגע שאמא של ברכי הבינה מה קורה לילדתה, היא החלה לשוחח עימה בפתיחות על העניין. ברכי, את לא אוהבת ללכת לגן ביום רביעי, נכון? הגננת לאה לא מגיעה ואת מתגעגעת. קשה לך. ברגע שדיברו על העניין, ברכי התחילה להבין מה קורה לה ומדוע היא מרגישה את התחושות הללו. מכאן ועד לפתרון הבעיה היתה הדרך קצרה. נכון, היום יום רביעי וזהו היום בו לאה איננה, אבל למרות זאת, אני ילדה גדולה, ואני הולכת לגן גם ביום רביעי.
בביתנו התחלנו לאחרונה לדבר על רגשות בפתיחות. למדתי מספר עקרונות והשתדלתי ליישם אותם. כך, מתנהל מרבית הדיאלוג ביני לבין ילדי סביב עולם הרגש.
"ילדים, שימחתם אותי מאד אתמול כשארגנתם כל כך יפה את החדר לשינה!" "לראות אותך רבקה'לה, מספרת ליוכי סיפור, גורם לי הנאה ונחת!"
גם הילדים מחזירים לי באותה מטבע, והנה, מוישי קטן שלי בן השלוש, כבר גם למד לדבר בשפת הרגש: אמא, אני הולך להגיד לך משהו שישמח אותך, ויתרתי לאלי על הבימבה!"
כלל מפתח מס' 3:
שקפו את רגשות ילדיכם, לאחר מעשה או גם לפניו
כשילד מדבר איתנו, נקשיב לו ברוב קשב, ונשקף את הדברים שהוא אומר. נחזור על הדברים בתוספת הרגשות העולם מתוכם. נלמד לשאול את השאלות הנכונות. עם השאלות שלנו אפשר להוביל אותם למקום של מה הרגשתי.
לדוגמא: החבר אמר לך כך. איך אנחנו כהורים מגיבים. האם נאמר: זה בודאי הגיע לך, כנראה אתה הצקת לו, ואז הוא החזיר לך...? או שנביע הזדהות ונברר בעדינות: "איך הרגשת עם זה. זה כאב לך? היית עצוב? נעלבת? איך הגבת? בכית?
ילד עומד ללכת לרופא השיניים. לדבר על החששות. להסביר שזה יכאב מעט (חלילה לא לומר שזה לא יכאב כלל, זה שקר!). להגיד שגם המבוגרים לעיתים מתוחים וחוששים לפני טיפול שיניים. זה בסדר שאתה מרגיש כך.
"איך אקח את רחלי בת הארבע לחתונה? תמהה שרה. היא קטנה ומפונקת, ובוודאי תפחד מהמון האנשים ומעוצמת הרמקולים של התזמורת". אבל לא היתה ברירה. רחלי כבר ילדה גדולה ומבינה, שותפה להתרגשות הגדולה סביב נישואי הדוד. שרה החליטה להקדים רפואה למכה. כבר חודשיים או יותר לפני היום הגדול, היא ספרה ותיארה, ודרשה, שוררה וחרזה, והסבירה, מה יהיה, ואיך יהיה, והתזמורת תרעיש, וכל הדודות יסתכלו עליך ועל השמלה היפה שלך, רחלי, ואת תהיי חמודה ותחייכי יפה. ואם פתאום לא תמצאי את אמא, אז תשבי יפה על הכסא ותחכי עד שאמא תחזור, או תעמדי על הכסא ותסתכלי על הכלה.
רחלי הפנימה את התיאורים, וחיכתה בכיליון עיניים ליום הגדול.
ואכן, בסיעתא דשמיא ההכנות המרובות תרתי משמע, הצדיקו את עמן ורחלי התנהגה בחתונה למופת!
בכלל, דיבור מקדים על אירועים וחוויות ריגשיות, מהווה הכנה נאותה לקבלתם בצורה טובה. הכינו את הילדים לפני חתונה במשפחה, שינוי או מעבר, או כל אירוע צפוי אחר. דברו על זה מראש, הסבירו מה יהיה, ואיך יהיה, ואיך אולי נרגיש לגבי המאורע. זוהי תרופת מנע פלאית!
הילד פוחד מהמיקסר הרועש, מהמקדחה, משואב האבק? ספרו לו לפני ההפעלה: "כעת אני עומדת להפעיל את המיקסר. יהיה כאן רעש, ואולי תיבהל קצת, אבל זה רק למספר דקות". אפשר גם להוסיף: "ואחר כך תצא עוגה טעימה לכבוד שבת!"
כלל מפתח מס' 4:
למדו לווסת את עוצמת הרגשות.
טוביה, ילד חכם ואינטליגנט, חברותי ופעלתן. אימו הגיעה איתו לטיפול לאחר שהבינה כי תגובותיו הריגשיות יוצאות מכלל פרופורציה. לדוגמא, יום אחד החביא טוביה לעצמו ארטיק במקפיא. לאחר יום הוא גילה כי יד נעלמה שלפה את הארטיק ואכלה אותו. התוצאה: התפרצות חסרת שליטה. דוגמא נוספת, ילד הרגיז אותו ב'חדר', לקח לו את הכיסא, וגם כאן היתה התגובה קיצונית וקשה. ההורים הדאוגים לא הבינו, כך מגיבים?
אז זהו, שגם טוביה לא ידע ולא הבין איך מגיבים, כי הוא פשוט לא ידע איך להסתדר עם הרגשות הקשים שלו. כולנו חווים רגשות בעוצמות שונות. לאותו אירוע יש שיגיבו כך, ויש שיגיבו אחרת. יש את הנשים שנטייתם הרגשנית נמוכה יותר, וכך ההיפך, אנשים סוערים שחווים את האירועים בעוצמה גבוהה מבחינה ריגשית. כאן חשוב ללמד ילדים להכיר את רגשותיהם, ולאחר מכן לווסת אותם. לכוון אותם לעוצמה הראויה כדי לאפשר להם חיי חברה תקינים בין האנשים שסביבם.
"אני מראה לילד סרגל רגשות, מ-0 ועד 10. בכל מספר ממוקמת דמות עם פרצוף. במספר אחד הדמות רגועה, במספר שתים, הפה שלה כבר קצת מתחיל להתעקם. במספר שלוש הפה מעוקם, והעיניים מתחילות להתכווץ, כך עד שמגיעים למספר עשר, שם הדמות חווה התפרצות ריגשית קשה – טיפול נמרץ...
אנחנו מדברים על האירוע שהיווה את הטריגר להתפרצות הזעם, ומשוחחים עליו: נפגעת, נעלבת? כאב לך שלקחו לך את הארטיק, את הכסא? איך אתה מרגיש, כמו במספר עשר? אולי רק כמו במספר שבע? ואיך תהיה התגובה בהתאם לעוצמת הרגש? כך לומד הילד למספר את עוצמת הרגש על סרגל הרגשות, והתגובות מתמתנות בהתאם.
כלל מפתח מס' 5:
נצלו את שעת הסיפור עם ילדיכם כזמן איכות להעברת רגשות ושיקופם
אין כמו שעת סיפור עם אמא מול הספר, או אפילו כשהסיפור מסופר בעל פה. סיפורים הם כלי נפלא להעברת רגשות.
רבות כבר דובר בין דפי עיתוננו, על הסיפור הביבליותרפי בעל כוח הריפוי ריגשי, ולא כאן המקום להרחיב בעניין. אולם נזכיר שוב בקצרה, כי בעזרת הסיפור, אפשר לדבר על רגשות ללא קשר אישי אל הילד. לילדים רבים קשה להיפתח ולדבר על רגשותיהם, אבל אם מדובר בסיפור על דמויות אחרות, זה בסדר. ניתוח ההתנהגויות שלהן, הרגשות שלהן, התגובות שלהן, פותח בילדים אפיקים חדשים, ועוזר להם להכיל את עצמם עם רגשותיהם.
השלכת הרגש על הדמות בסיפור, משחררת ומעצימה.
במסגרת: לשוב במנהרת הזמן
הורים ומורים, אנשי חינוך ובעלי מקצוע, שואלים: מה נשתנה?
מדוע היום יש צורך לתת הדרכה על דברים שבעבר היו טבעיים ומובנים מאליהם?
הסיבה לכך פשוטה וכואבת. בעבר, האינטליגנציה הרגשית הייתה מוקנית באופן טבעי דרך משחק של ילדים עם הוריהם וחיקוי המבוגרים. אבל בשפעת העולם המערבי חדרה לגודל הצער גם אלינו. היום ההורים עסוקים מאוד והזמנים בהם הם שוהים בחברת ילדיהם הצטמצמו עד מאד. כך שאנשי מקצוע צופים כל העת ירידה משמעותית ברמת האינטליגנציה הרגשית. בעולם שמחוץ לגדר, גורמת ירידה זו לעליה משמעותית בשיעורי האלימות והפשיעה.
סיבה נוספת לירידה באינטליגנציה הרגשית בעולם הכללי, היא המדיה לסוגיה, במקום שילד יפתח קשרים חברתיים חיים, ומכך ירכוש מיומנויות ריגשיות רבות, המשחק האלקטרוני לסוגיו מחליף זאת, וממילא יש פגיעה ביכולת של ילדים לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות.
ברוך שמסר עולמו לשומרים. אנו האמונים על חיי תורה על כל המשתמע מכך, המתנזרים מכל וכל ממחקי מחשב וצפייה, רשאיים וצריכים לעשות את כל שביכולתנו כדי להעלות את רמת האינטליגנציה הריגשית של ילדינו.
פיתוח ריגשות האהבה בתוכם יוביל אותם אל האהבה הניצחית:
ואהבת את ה' אלוקיך!
הנושאים החמים
