איפה לומדים יח"צ וכתיבה שיווקית באופן מקצועי?

  • פותח הנושא מי
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #61
הנושא מוצה,
בפרט שאף אחד לא השתכנע מהצד שכנגד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
נכתב ע"י מי;945857:
להרגיע את הזעזוע, אושר:
אף אחד לא היה מתחיל להשמיץ כאן מורות, אם לא שהיה מי שניסה להסביר למה המורות הן בדרגה רוחנית גבוהה יותר מבעלי מקצועות חופשיים.
בתגובה טבעית להאשמה, מגיעה ההאשמת נגד, וכך נפתח דיון בו כל צד מתאמץ להוכיח שבצד השני נמצאים המושחתים האמיתיים...
בקיצור, אפשר לשים לזה סטופ? מה אתן אומרות?
מי מחפש בשיווק מושחתים?
אם מישהו ניסה לעשות את זה זו ממש בדיחה.
העלו [FONT=&quot]כאן נקודה טעונה ו[/FONT][FONT=&quot]כאובה וראויה לשיקול דעת מעמיק, וזו באמת טפשות לתקוע את עובדי ההוראה ב[/FONT][FONT=&quot][FONT=&quot]כל מקום, מה גם [/FONT]שנדיר למצוא מורה שהתקבלה לעבודה בגלל אישיותה, אלא יותר בגלל הויטמין פי שבסביבה.
אבל העובדה שלמורה יש תקנון שהיא מחויבת אליו בעוד המשווקת לא ה[/FONT][FONT=&quot]כינה משהו [/FONT][FONT=&quot]כזה- מעמידה אותן בנסיון שונה.
זהו, מבחינתי אפשר לשים ע[/FONT][FONT=&quot][FONT=&quot]כשיו סטופ[/FONT](עד שמישהי אחרת תז[/FONT][FONT=&quot]כה להקפיץ אותי)[/FONT]
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
נכתב ע"י chavi9;945862:
לא באתי לשלול את העיסוק בפקסום. (גם אני שם... ב"ה נהנית ומרוצה עד למאוד).
אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה תחום שמצריך ערנות ורגישות (רוחנית..)- בפרט בהשואה להוראה.
לבא ולהגיד 'מורות מושחתות' ועוד כהנא וכהנא, זה לא תרוץ....

ערנות צריך בכל מקום עבודה,

ולכל הנבהלות - ב"ה יש גם הרבה (?) מורות טובות ובעלות אישיות.
אין ספק שביה"ס אכן מהווה חממה לעובדותיו,
אך זה לבד לא סיבה לעבוד בהוראה (מלבד הויטמינים שישנם או לא)
ללא התאמה לתפקיד.

הסיבה היחידה שאני מתברברת כאן (בניגוד להחלטתי לאחרונה להשתדל להפסיק להתברבר בדיונים חסרי תוחלת) זה ההקפצה, למה פרסום יותר גרוע מכל מקצוע חופשי אחר??? כך בכל אופן השתמע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
נכתב ע"י mig;945774:
את מתכוונת שמשרד מעורב או שעובדים בו בני מין אחד אבל ברמות רוחניות שונות הוא בעייתי?
עם זה אני מסכימה בהחלט - אי לכך בחרתי אני ועוד רבות להיות עצמאיות.

אך זה לא פוסל את הפרסום עצמו.

הידעת אלו סיפורים יש על מזכירות פשוטות במשרדי עו"ד?
או מזכירות פשוטה ללא ידע וללא השכלה במקומות פרובלמטיים....

אכן, על האדם לבחון שוב ושוב את מקום עבודתו ואופן עבודתו עם זה משפיע טוב עליו ועל ביתו או להיפך, אך בגלל זה לפסול את כל התחום?

בענין העבודה הרוחנית של הוראה, עדיין חקוקה במוחי ובליבי אישה "צדיקה" (בעיני עצמה, כן?) מושחתת המכהנת במשרת חינוך רמה, והיא לא יחידה.
כאן יש אחריות על נשמות אחרים.

לקחת לי את המילים...
זה בדיוק מה שרשמתי בתחילת האשכול, במילים אחרות.

יש לי חברה חסידת בעלזא, ועוד אחת חסידת צאנז, שתיהן עובדות במשרדי פרסום גדולים (לא מהראשונים, אלא בעשירייה הראשונה), והן נשים חזקות ויראות שמיים, צדיקות אמיתיות שיודעות איפה להעמיד גבולות..
ניסיונות יש בכל מקום עבודה.
צורת ההתמודדות איתם היא תוצאה של חינוך וערכים.

עכשיו אני רואה שמיצו את האשכול... אחרי שהתגובה נשלחה...
רוב הצלחות לכולן
ויכולת עמידה בכל ניסיון שהוא בחיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
נכתב ע"י אושר;945868:
אבל העובדה שלמורה יש תקנון שהיא מחויבת אליו בעוד המשווקת לא

גם למשווקת ולפרסומאית, למוכרת, ולמהנדסת יש תקנון צניעות,
בהחלט.

השאלה מי אוכף אותו?

אכן למורה אולי קל יותר מהבחינה הזו,
אך זה לא פותר את זו שאין לה מנהלת מלהקפיד ע"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
נכתב ע"י אפרתה;945742:
ג'י במטותא, כאשר יפתח משרד פרסום בתוך בית המקדש אולי הוא יראה אחרת... ברור שהעיסוק בקודש לעומת העיסוק בחול הוא מאוד משמעותי ואני בטוחה שאת מכירה בכך. כמי שעוסקת בתחום ההוראה וגם בשוק הכללי, ניתן להוכיח את התופעה באופן מוחץ- בתחום החינוך העובדים מחוייבים לרמה רוחנית מסוימת ועל כן עבודה שומרת עליהם במידה כל שהיא, בתחומים אחרים- יש צורך לשמור על עצמך מפני ההשפעות. אז בואו ותיתממו ותגידו ש'מה זה משנה'... זה משנה מאוד! אם למישהי ברור שמקומה בנישה מסוימת ויש לה על כך ברכת רב וכו', יהי רצון שתצליח אבל איך אומרים- לא נראה לי שהעבודה שלה תיקח אותה למחוזות הקודש והטוהר. מותר להכיר בכך שיש דברים שהם בדיעבד. אולי יותר נכון חובה להכיר בכך. ובודאי שאין היתר לדחוף לשם אנשים נוספים בביטחון כזה. אם מישהי תפנה בהמלצתי להוראה- לא אפחד מהתוצאות שירשמו על שמי. האם גם בתחום הפרסום אתם מרגישים כך? בטוחני שלא.
שנתחיל לריב?;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
נכתב ע"י mig;945888:
גם למשווקת ולפרסומאית, למוכרת, ולמהנדסת יש תקנון צניעות,
בהחלט.

השאלה מי אוכף אותו?

אכן למורה אולי קל יותר מהבחינה הזו,
אך זה לא פותר את זו שאין לה מנהלת מלהקפיד ע"כ.
שום דבר לא פותר אותה, ובדיוק בגלל זה התחיל הדיון. [FONT=&quot][/FONT]
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
נכתב ע"י mig;945869:
ערנות צריך בכל מקום עבודה,

ולכל הנבהלות - ב"ה יש גם הרבה (?) מורות טובות ובעלות אישיות.
אין ספק שביה"ס אכן מהווה חממה לעובדותיו,
אך זה לבד לא סיבה לעבוד בהוראה (מלבד הויטמינים שישנם או לא)
ללא התאמה לתפקיד.

הסיבה היחידה שאני מתברברת כאן (בניגוד להחלטתי לאחרונה להשתדל להפסיק להתברבר בדיונים חסרי תוחלת) זה ההקפצה, למה פרסום יותר גרוע מכל מקצוע חופשי אחר??? כך בכל אופן השתמע.

מבחינת בעיות צניעות, אינטרנט וכו' - עבודה במשרד פרסום לא בהכרח גרועה יותר מדברים אחרים.
סיטואציה של מזכירה משועממת במשרד של רופא או עו"ד או לא משנה מה - יכולה להיות הרבה יותר גרועה...

הנקודה הי שהפרסום, הוא תחום תאוני וחושני.
יותר מאדריכלות, או מזכירות, או רפואת שיניים או שמירה על תינוקות או אימון מקהלות או... או..או...
אי אפשר להתכחש לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
נכתב ע"י mig;945833:
בעיני לשלול את כל תחום הפרסום, בגלל שיש בו כאלו שהידרדרו עקב מקומות עבודה שאינם מהוגנים זה קצת סטייה מהנושא פרסום לנושא - מקומות עבודה בעייתיים.
אכן, הכוונה היתה כמובן על משרדי פרסום, לא על עצמאים. חשבתי שזה ברור מאליו.
ואכן הדיון, בעיניי, מוצה. (אם כי לא הובהר, למרבית הציבור.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נכתב ע"י אושר;945851:
אני קצת מזועזעת מצורת ההשמצה של עובדי ההוראה ומנימת הזלזול שנשמעה [FONT=&quot]כאן.
אני מזועזעת [/FONT][FONT=&quot]כיוון שמדובר בהוצאת שם רע על קבוצה ענקית שבהחלט משתדלת למלא את תפקידה באמונה, גם אם יש ביניהן בודדות בעייתיות.
[/FONT][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot]
אני לא חושבת שמורה בדרגה יותר גבוהה ממעצבת ומפרסומאית.
לפעמים זה עשוי להיות ההפך, אבל אין ספק שההוראה לא היא זו שדרדרה אותה, מה שאני לא י[/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot]כולה להגיד לך על רבות שאני ספציפית מ[/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot][FONT=&quot]כירה ועוסקות בתחום השיווק, שלפני חמש שנים היו נראות יותר טוב, ובאמת חבל שהגיעו לאן שהגיעו.
[/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][/FONT][/FONT] [/FONT][FONT=&quot][/FONT]

בתור מורה וקופרייטרית חלק מן הדברים מעוותים ונאיביים.
הוראה היא מקצוע שדורש ממך להתקדם, לא להישאר באותו מקום, להמשיך ולהוסיף דעת, לפתוח ספרים, לדאוג להעברת המסורת בדיוקנה המלא והמדויק. בפרסום אתה בקרב שלא ליפול. אז אין כאן בכלל שאלה מה עדיף על מה.

אני יכולה לומר שמה ששינה אותי באמת בארבע שנות ההוראה האחרונות- הן התלמידות המקסימות שלי, לא משרדי הפרסום ולא הלקוחות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
ידעתם שיש דבר כזה - מפעל לייצור חמוצים?
אני אף פעם לא ידעתי.
תקראו לי בורה, תקראו לי נאיבית, תקראו לי סתם סתומה, איך שמתחשק לכם לא משנה הסדר.
אני בבורותי עמדתי: חמוצים זה דבר שסבתא כובשת בבית, ככה לאט ובאהבה בתוך צנצנת זכוכית מגניבה כזאת עם מכסה ירוק,
או לחילופין - חמוצים מייצרים במפעלי ענק כאלה שמריצים סטוקים ענקיים של קופסאות שימורים משימורים שונים.
לא כך?

כך חשבתי, ובטעות טראגית כזאת גדלתי כל חיי,
ועוד הייתי עתידה לגדול ולצמוח עוד עד מאה ועשרים שנה, כשחיי מבוססים על טעות שכזאת.

עד שבאישון בוקר נעים וצח (טוב, האמת שזה היה ערב קריר וגשום),
התקשר אליי דוד גלוק ובפיו בשורה:
"היי יאמי, יש לי מפעל לייצור חמוצים ואני צריך אתר".

- יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי כמו סתומה.
- חמוצים, חמוצים. פיקלס, השיב גלוק בעליזות אופיינית.
- אני חושבת שלא שמעתי טוב. יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי שוב, לא כמו אלא ממש-ממש.

וכך התברר לי שיש במעלה אדומים מפעל, חמוד ומגניב ומרתק לגמרי,
שבו אשכרה עומדים אנשים ומייצרים חמוצים, פיקלס, מכל הבא ליד. חריף, חמוץ-מתוק, חמוצים בטעם של פעם, חמוצים סתם סטנדרטיים, מיקסים של ירקות וכל מיני כאלה.
פעם הבאה שאתם במעלה אדומים, תרימו טלפון לגלוק ותתאמו סיור. זה מגניב, תזכרו אני המלצתי.

בקיצור - (שימו לב למה הכנסתי את עצמי: כאן בעצם הבטחתי לקצר. אהיייי!! מה עשיתי לעצמי, למה אני מבטיחה דברים שאין בכוחות נפשי לקיים?!)
בקיצור,
השלב הראשון של האתר היה להיפגש, ולדבר על מה אנחנו רוצים לעשות.
מה צריך להיות באתר הזה? מה צריך לא להיות? מה המטרה של האתר?
כל המידע הרגיל שצריך לדעת בשביל לעשות איפיון נכון.

עכשיו צ'מעו קטע מגניב.
במהלך השיחה, אני שואלת את גלוק את שאלת השאלות,
השאלה הקריטית,
החיונית ביותר,
הדרמטית,
ההיסטרית:
למה בכלל אתה צריך אתר?
שזאת, בעיניי, שאלה מאוד-מאוד חשובה. אני רוצה לדעת למה הלקוח החליט לבוא אליי ביום קייצי שכזה ולשלם לי הרבה כסף (מיליונים, ממש) - בשביל מה הוא צריך את כל זה? מה הוא רוצה להשיג?
כשאני יודעת מה התשובה, אני יכולה לדעת מה המטרה הכי חשובה שאני צריכה להשיג באתר הזה.
מה אני חייבת לעשות בו, כדי שאני אוכל לקרוא לו פרויקט הצלחה. מה אנחנו מנסים בעצם להשיג?

בדרך כלל אני רגילה לשמוע תשובות כמו:
“אני צריכה שיוכלו ליצור איתי קשר בצורה רשמית”
“אני רוצה מקום שבו אוכל להציג את כל העבודות שלי בצורה יפה”
“אני צריך מקום למכור את המוצרים שלי באופן אוטומטי”.
הנה, הנה, תפסיקו לצעוק, אני מקצרת. אני מגיעה לפואנטה! תהיו בשקט ותנו לי לדבר, נו באמת!

הלקוח הזה לא ענה לי שום דבר מעין זה.
הוא גיחך קצת,
ואז אמר:
ת’אמת?
אני בכלל לא צריך אתר.
אני מסתדר יופי בלי זה.
הלקוחות מכירים אותי, הספקים מכירים אותי, החנויות מכירות אותי,
הכל טוב.

נו????
עיניי יוצאות מחוריהן,
אז מה אתה משגע לי ת’שכל?
קח את הכסף, קח ת’בריף, לך חזרה הביתה ונסיים כידידים! למה לבנות לך אתר???
ואז הוא מגחך עוד קצת, ואומר:
פשוט, אנחנו בשנת 2025. ואני חושב שבשנת 2025 עסק שמכבד את עצמו צריך אתר. ואני עסק שמכבד את עצמי.
ככה שלמרות שאין שום מטרה ספציפית לאתר הזה,
ואין לי שום כאב שאני צריך לפתור,
ושום פסיכולוג לא אמר לי להקים אתר,
ואישתי לא מצמידה לי אקדח לרקה שתהיה מפורסמת,
אני צריך אתר.
כי עסק ב2025 צריך שיהיה לו אתר.

טרילילייי. הוא קנה אותי, חד וקנה. יאייי! עסק שמכבד את עצמו צריך אתר!!! שמעתם את זה, אנשים טובים והגונים? שמעתם??
הוא לא צריך את זה, אבל הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.
אז למרות שאין שום מטרה לאתר הזה,
הוא משקיע כמה אלפים בלבנות אותו,
כי הוא רוצה תדמית, הוא רוצה כרטיס ביקור, הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.


בקיצור,
הנה הנה, אנחנו מתקדמים! אנחנו אוחזים כבר בשלב השני!!!
השלב השני היה האפיון.
החלטנו שהאתר כולו יהיה בעברית, מכיוון שזוהי השפה של מרבית קהל היעד,
אבל בגלל שחלק מאוד גדול של הלקוחות שלו אמריקאי ורוצה לראות אזכור לזה שהוא אמריקאי, נכניס גם את כל הכותרות באנגלית, וחוץ מזה גם את טקסט האודות כולו באנגלית ובעברית.
משוגעת על התוצאה, חושבת שזה יצא פרפקטו.
להלן הוויירפריים למול עיניכם, שתחזו עיניכם בעבודת המחשבת הזאת.
וויירפריים.png

השלב הבא היה כמובן העיצוב,
שעליו אני לא צריכה בכלל לדבר, מספיק פשוט להראות לכם.
תראו! תראו איזה יופי!!!
עיצוב.png

על הפונט המשוגע הזה אחראית, אגב, הממתגת שלו - חיה אסתר גולדמן האדירה.


וזהו. והשלב האחרון היה כמובן הפיתוח, וורפדרס פלוס אלמנטור, אפס מוחלט של תוספים כדי שיהיה מהיר ועדכני - כל מה שהיה צריך לקסטם עשיתי בקוד,
וזהו. ויש לנו אתר.

אם תלחצו חזק חזק על הלינק הזה, אולי אפילו תזכו לראות אותו.
טאדה. טאדה.

תודה, תודה,
אני אוהבת כשאתם מתלהבים ומחמיאים ומפדבקים ככה בקול, זה ממש גורם לי לעלוז.
זה אפילו לא מסובך. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לגלול קצת למטה, לכתוב שמה בתיבה הזאתי כמה התלהבתם על האתר ואיך שהוא מהמם, וללחוץ "פרסם תגובה". זהו, לא מסובך בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה