עזרה איש תחזוקה שיכול להרחיק ציפורים

  • הוסף לסימניות
  • #1
מחפשים איש תחזוקה
כדי להרחיק קן ציפורים עם גוזלים בפנים
ולשים משו שלא ייכנסו שוב
רשת או משו כזה
בבית שמש
דחוף להיום!!

בבקשה, המלצות,
דחוף!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת מרחב מוגן דירתי
ב"ה

עד שיצרתי לעצמי פינה חמה.
מקדש קטן. שקט. מקום שהוא רק שלי.
דסק אישי (מדף מתקפל מאיקאה, שלא תופס מקום כשהוא סגור ודווקא כן כשהוא פתוח),
כיסא מנהלות (כזה שנלקח באלגנטיות מהמטבח),
מאוורר 14 אינץ’ שמייצר בריזה כאילו אני בים,
רק בלי החול, ובלי הילדים, ובלי ההפתעות.

מרחתי לעצמי חמאת שיאה עם כמה טיפות רוזמרין,
לטיפול בכף רגל יבשה ובנפש עייפה.
תנועות מעגליות, נשימות עמוקות,
תחושת ספא... שנקטעה שלוש שניות לפני שהתחילה.

דפיקה ראשונה.
אני שותקת, אולי יתייאשו.

דפיקה שנייה.
“אמא, אפשר רק שאלה קטנה?”
(אין דבר כזה שאלה קטנה. יש התחלה של סיפור גדול.)

דפיקה שלישית.
“שלומי אוכל בצורת גמל. עם דבשות. מבמבה.”

אני פותחת את הדלת.
הוא עומד שם עם עיניים עגולות ולב מלא שליחות.
נכנס ומתיישב על כיסא ה’מנהלות’ כאילו ירש אותו.
אני מעבירה אצבע על לחיו,
ואומרת בלי קול: שב. אתה מוזמן. גם אם המקדש לא הזמין אותך רשמית.

**

“אמא,” נשמעת שאלה חדשה,
“אם איש הפליימוביל איבד רגל... הוא עדיין יכול לשבת בסעודה שלישית?”
(שאלה הלכתית-צעצועית בדרגת דחיפות גבוהה)

אני שותקת רגע.
כף רגל אחת עטופה חמאת שיאה,
והשנייה עסוקה בלהחזיק את שארית היום.

הוא מניח את הדמות הקטנה על הברך שלי,
ואני מחייכת אליו, מושכת אותו אליי ברוך.
מנשקת את המצח שלו,
ושואלת בשקט:
“ומה איתך, יקירי? אתה מרגיש טוב?”

הוא מהנהן,
ואני לא שואלת עוד.
לפעמים עצם השאלה היא החיבוק.

**

שלושה ילדים ליד הדלת.
הגדול דופק.
האמצעי שותק.
והקטן שואל:
“אמא, אפשר רק לשבת פה? הרצפה שלך מריחה כמו שקט.”

אני נמסה.
הם נכנסים בלי לשאול,
אבל עם כל הלב.

הגדול מתיישב,
האמצעי מתכרבל
והקטן שוקע בין הכריות כמו פוף שתוכנן במיוחד בשבילו.

אני מביטה בהם,
מעבירה יד איטית על גבו של הקטן,
ונותנת לרגע להיות. פשוט להיות.

**

ואז,
נשמעה אזעקת אמת.

לא של גמלים מבמבה,
לא של פליימוביל פצוע,
לא אפילו של "מי לקח לי את הכיפה".

אלא אזעקה אמיתית. כזו שמסירה גבולות בין פינות.
הילדים קפצו. אני קמתי.
הכיסא הסתובב לאיטו,
והמקדש שלי, הפך למקלט.

ציבורי. רועש. חי.
מלא רגליים, נשימות ותקווה.
ומוזר ככל שזה ישמע, גם מקודש מאוד.

**

כשיצאתי מהחדר לרגע,
(החדר הפרטי – או המקלט הציבורי. עוד לא החלטתי לשם מה הוא נועד.
ואולי, בינו לבין עצמו, גם הוא לא סגור על הייעוד שלו.)
עיניי נחו על שתי מחבתות,
אחת מפנקייקס של אתמול, אחת מהלחם המטוגן של היום.
תודה לה’ שעלה בי אתמול הרעיון המבריק לתת להם "להתנסות" בארוחה שלא מביישת שום דוכן אוכל מהיר,
שתי ציפורים במחבת אחת: גם ארוחת ילדים, גם תעסוקה עם קמח.

ומהצד השני של הסלון,
הטלפון המחובר למטען,
נועד במקור לשמוע מה שלום מי שלא בבית,
אבל כבר הפך למוקד לימוד מרחוק.

יש לו תור.
ויש לו מערכת שיקולים סבוכה:
מי לומד מתי, מי רק מאזין, ומי טוען שלימוד שלו דחוף כי זה על פרק י"ג.
זוהי אחת התמודדויות הגדולות של מרחב ביתי קטן עם לב גדול.

**

ריבונו של עולם, תודה שזיכית אותי לרגע של שקט,
לחדר פנימי שלא נבנה מבטון, אלא מהקשבה.
ותודה שגם כשיצאתי מתוכו, לא נפלתי,
רק פגשתי שוב את החיים, כמו שהם: עם מחבת, ועם תור לטלפון.
ואתה שם, גם שם.
ר' חיים הוא יהודי יקר מעמודי התווך של הקהילה ברמה X בבית שמש.
לפרנסתו הוא עוסק באדריכלות מקצוע אותו למד במשך מספר שנים ביסודיות.
ר' חיים הוא איש נעים הליכות, כזה שתמיד נחמד לפגוש בו, נותן, מפרגן, ותמיד תמיד כשמישהו פונה אליו בבקשת עצה בנוגע להרחבת הדירה שלו או הגדלת המחסן הוא יענה במאור פנים ובשמחה...
אבל כאשר הוחלט בין מתפללי בית הכנסת כי הקראוון המשמש כבית מקדש מעט (אותו רכשו יד 3 מבית הכנסת הוותיק בשכונה הסמוכה) כבר צר מלהכיל את הבאים בתוכו, ובפרט לאחר אכלוס הרחוב הסמוך בעוד כמה עשרות משפחות, הסכימו הכל כי הגיע הרגע לעבור למבנה של קבע כיאה וכיאות למקום תפילה לה' ולתורתו.
הגבאים הנמרצים פנו אל האדריכל המפורסם ר' נחום קפולוביץ (שם בדוי, כמו כל השמות כאן) זה שתכננן את הבניין המפואר של "חניכי" מהשכונה הסמוכה, כשבידם רשימות מפורטות של כל הנדרש והמצופה ממנו להגשת התוכנית האדריכלית.
ומה עם ר' חיים האדריכל....
ר' חיים ממשיך לעמול לפרנסתו... הרי תכף ימלא הוראת קבע נכבדת לבניית בית הכנסת הנכסף, אז צריך לממן את זה מהיכן שהוא....
אה! למה לא פנו אליו שיתכנן את בית הכנסת???
הלא הוא חלק בלתי נפרד מהוואי הקהילה, וגם מבחינה מקצועית כל הלקוחות שלו ממליצים עליו בכל פה!! כמו גם קולגות למקצוע....
למה?!.......
....
כך גם אצל ר' משה העו"ד מביתר עילית .... בשביל ייעוץ 'בקטנה' כולם פונים אליו אבל כאשר חמישה חברים מבית הכנסת רכשו דירה חדשה בפרוייקט החדש למעלה, את החוזה הם עשו אצל עורך דין שהגיס 'המייבין' המליץ עליו .....
...
ר' אברהם הוא סופר סת"ם מומחה (עם תעודה בתוקף!) המתגורר במודיעין עילית בעל כתב מהודר ויר"ש מרבים. אבל כשר' יחזקאל השכן מלמעלה ביקש לרכוש לעצמו מגילת אסתר מהודרת הוא דווקא רכש מהסוחר ר' זבולון.... (כשהיה לו שאלה על כשרות המזוזות בביתו הוא כן זכר שיש לו שכן סופר...)
...
וכך גם אצל ר' יצחק מאלעד שמשמש כמוהל מומחה וכל מי שלקח אותו לברית ממליץ עליו בחום! אבל החברים מהכולל העדיפו לקחת את הידיד של השווער או את הבן דוד של השוויגער... (אך כשהיה ספק לקיום הברית בזמן בגלל צהבת.... אתם כבר יודעים למי פנו....)
...
נדמה כי המסר כבר חלחל...
אך בכל זאת עוד משפט אחד שיסביר את הכותרת - אל תתרמו שקל!

זה עתה הסתיימו להם מגביות החנוכה בקופות הקהילות השונות, הברכה (באמת!! לא בציניות) לכולם!! לכל העוסקים בנושא חשוב זה של מצוות צדקה!!!
אך שאלה לי: הן ללא ספק יש נצרכים ועניים שמשוועים למתת ידנו , ולא לקנטר חלילה באנו. אלא להאיר נקודה אחת כאשר מדברים על עניי עירך קודמין ועל אחוזי המעשר שמחוייב כל אחד ליתן לקופת הצדקה השכונתית וכו' וכו' כשאתה כבר קונה משהו או משלם למישהו משהו, לך לקרוב אליך (אח/ שכן/ חבר וכו') למה על זה אף קופה לא עורכת קמפיין ? אין אף הבטחה של מקובל כזה או אחר???
מדוע בן אדם חייב להפוך להיות נזקק בשביל שהסביבה הקרובה תידרש לסייע לו באמצעות קמפיינים (יקרים להחריד!!) ובהבטחות וישועות ...
מדוע לא בדרך כבוד ?!! באופן של לפרנס בן אדם במקום לתרום לו צדקה???
וכי לא עדיף לפרנס את השכן שלך מהרחוב?!
או את החבר מבית הכנסת?!
או החברותא מימי הישיבה ?!

להיעזר בי? בשמחה!! ובחפץ לב!!! אבל כשאתם נזקקים לשירות אותו אני מספק:
אל תתרמו לי אפילו שקל - פשוט תקנו ממני!!!
תושבי עירך קודמין -כדי שלא יהפך בסוף להיות מעניי עירך קודמין!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה