בקשת תפילה אלעזר מנחם מן בן אילנה

  • הוסף לסימניות
  • #3
קראתי, רפו"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
1740964571074.png

התפילות מועילות.
תודה.
תמשיכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אמאלה רפואה שלימה!!
אני חברה של הכלה וכתבו אצלינו שם שונה לאמא שלו..
"אלעזר מנחם מן בן אילנה"
מישהו יודע מה הנכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מדובר בגיסי לעתיד. הכלה אחותי.
-----
תודה לכל המתפללים.
תמשיכו ואל תרפו.
----
ב"ה המצב יותר טוב התעורר.
אבל עדיין המצב מצריך הרבה תפילה.
---
החתונה הייתה אמורה להתקיים מחר ונדחתה למועד לא ידוע
-----
התפילות עוזרות
תמשיכו https://new.tehilimyahad.com/mr.jsp?r=XDBZp2NVP4b
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
רפואה שלימה
בשורות טובות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
פרק קכב:
א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ד' נֵלֵךְ: ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ד': ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד: ו) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: ט) לְמַעַן בֵּית ד' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
• • • • • •
לתשומת לבכם, אשכול זה נועד לבקשות תפילה בלבד. פטפטת ודיונים עלולים לגרום לנעילת האשכול או חסימת המשתמש. בברכת רפואה שלימה!

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

רגע לפני שיום כיפור נכנס, כולנו רוצים חתימה טובה.
אני רוצה לשתף אתכם שאני כבר 2 לילות לא ישנה טוב, מאז שהתוודעתי לסיפור המזעזע הזה-
בטח חלקכם קיבלתם את המייל על הכלה שמנסה לחתן את עצמה לבד, כי אין להורים שלה אפשרות כלכלית..
הכלה המיוחדת מהסמינר שלי, וכולנו אחיות לצרתה, ומנסות לעזור לה בכל דרך אפשרית,
מצרפת את המיילים שנכתבו על הנושא- מצורף פה 2 הודעות שונות שכתבו אבל לא היה באפשרותי לחבר את שתיהן כל אחת זועקת יותר מהשניה..

ואני פשוט לא כותבת עוד שום דבר כי זה אומר הכל!!!
מבטיחה לכם שכל שקל!!! עוזר לה- אז גם אם אין לך אפשרות לתרום סכום גדול גם אם תתרמו שקל זה יעזור!!!
אפשר לתרום דרך הקישור של קופת העיר או להעביר העברה בנקאית
הפרטים בהמשך.
-----------

הסיפור הזה הוא סיפור קשה מאוד!!!
תקראו כמה סיפורים ותיאורים אותנטיים מהשטח
ותקדישו חצי דקה לדמיין את המצב.
אולי זה יעזור לכם להניע אנשים נוספים לפעולה,
לעשות ולתרום גם קצת מעבר למה שאתם רגילים
ולעזור לאחות שלנו (!!!) שנמצאת במצב הזה.

דוגמא קטנה- (שום פרט לא מוגזם)
הגיעו אל בית הכלה אנשי הוצאה לפועל לקחת דברים (וזה כבר לא פעם ראשונה שהם באים)
הבחורה חטפה מהר את התכשיטים שהיא קיבלה מהחתן ורצה מהר להתחבא במקלט כדי שלא יקחו גם את זה.
סיפור נוסף,
באירוסין אבא שלה הבטיח שהוא יקנה ש"ס
והוא מאוד רצה לעשות זאת ולא ידע איך
בסוף הוא הביא לאולם ששם עשו את האירוסין את הש"ס שלו בעצמו
היא היתה צריכה תוך רגע למצוא הסבר
ואמרה שזה רק בינתיים והחדש יגיע ישר הביתה שלהם...

יש עוד בלי סוף סיפורים,
הבנתם את המצב????
מוסיפה שקיימת גם אפשרות להעברה בנקאית.
אפשר להעביר ל:
בנק פועלים.533 סניף .מס' חשבון 658675. ע"ש מאיר דוד וחנה לוינשטיין.

ובמקביל לשלוח מייל ל-2 המיילים המצורפים.
ולרשום בשורת הנושא עבור הכנסת כלה
עם עדכון כמה העברתם.
חני לוינשטיין co9974 @ gmail.com
ידידה סופר soffer5879 @ gmail.com‏
יכולה להעיד שהרבה זמן לא שמעתי סיפור עם כזו רמה של דחקות (ידידה סופר)

או בקישור של קופת העיר-
https://www.kupat.org.il/Project/1988

מצרפת גם את ההודעה שהועברה בין החברות-

התגלגל לידי מקרה של בחורה מאורסת
שההורים שלה לא מסייעים בהכנות לנישואיה
אפילו לא בתשלום מקדמה לאולם.
לא קנו ש"ס לחתן
לא גביע לכבוד החג
לא שילמו שקל בארוסין
הכל הכלה מממנת לעצמה.
(את התכשיטים שקבלה מחמותה מחביאה במקלט מאנשי הוצאה לפועל שמבקרים בביתה בכל עת...)

עקב מורכבות הענין אני מנסה לסייע בעדה להתחתן ברמה סבירה.

אני פונה אליכן,בחורות יקרות מאד!
שעול הפרנסה עדיין לא מונח על צווארכן-
להשתתף במצוות הצדקה הזו.
מדובר בבחורה כמותכן ממש,
חלקכן מן הסתם מכירות אותה
ולא מעלות בדעתכן מה היא עוברת---
איזה לחצים נפשיים אדירים!!!
משפחת החתן לא יודעים כלום! ואם ידעו- יתכן ויבטלוהו---

אם כל אחת מכן תקח אחריות להשיג 5 חברות/אחיות/בנות דודות
שכל אחת תשים 200 ש"ח על השולחן
סה"כ 1000 ש"ח
שאת ארגנת !
ועוד אחת ארגנה!!!
ועוד אחת צדיקה שקוראת את המייל הזה!!!
זה לא באמת קשה להשיג 1000 שקל שמשתתפות בו 5 בנות,נכון?
יש גם המלצות של רבנים וכו' אבל לא נראה לי שזה מה שיניע אותך לפעולה!
(באם יש צורך-שלחי מייל ל-<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> וניתן את כל המידע)
אלא המחשבה על בחורה בת גילך ( סיימה סמינר עכשיו )
שבמצוקה כל כך גדולה!
מי שמרימה את הזכות הזו לידיה,
יש לה זכות גדולה לבוא איתה ביום כיפור!
תכל'ס:
העבירי מייל זה לחברות שלך!
הוסיפי כמה מילים משל עצמך ---
בקשי שיכנסו לקישור-ויתרמו
בקישור של קופת העיר- https://www.kupat.org.il/Project/1988

שימי לב, גם מי שלא מתאימה לכך וקשה לה לפנות לאחרות:
תפתחי תראש! אל תפני למשהיא שאת יודעת שאין לה שקל!
זה סתם מצער את הצד השני שאין לו.
פני לבחורות שמתפרנסות בעצמן, או שאת יודעת שבמשפחה יש יכולות כלכליות
ואולי ההורים ירצו ליטול חלק במצווה יקרה זו.
זהו, עד כאן להיום!
ידעתי שלא תסרבי לנסות
הקב"ה יודע שרצית- וזה העיקר!
מי יהיו השליחים? רק ה' יודע---

אם חשוב לך לאמת את המקרה אצל מורות שאת מכירה את יכולה לפנות
ל: מזכירות המנהלת / הגב' קנייבסקי / הגב' סופר /גב' קנטור.
תעתועי הזמן פרק י"ד
פרק יד


דליוס, האורח רם המעלה, נפרד מהורדוס שהתעקש ללוותו. הורדוס לא יפסיד את ההזדמנות להחניף לאחד משרי אנטונינוס. וכמו תמיד כך גם עתה, ידע באיזה צד מרוחה החמאה. יודע הוא שהמלוכה ניתנה לו בזכותם, מה גם שהצליח בכל מחלוקת לגייס את אהדתם לו עצמו בלבד.

באופן זה ובזכות ערמומיותו גרם לחבריו המושלים לבוז לצד שכנגד. זכורים לו מקרים לא מעטים שמשלחות של יהודים ניגשו לקיסר והתחננו להוריד אותו משלטונו. לשמחתו בקשתם נדחתה.

כיוון שראה בחצר את מרים ואימה ועל פניהן רוח קרב, החליט להיפרד מאורחו ולחזור כלעומת שבא. לא לפוגשן לעת עתה. דליוס עלה על סוסו, התקרב לאיטו, ונעמד מולן מוקסם למראה מרים ואריסטובולוס. כמה יפים הנערים. האם אלו צאצאי החשמונאים, הידועים בניסים הנעשו להם משמיים? האם הם אלו הידועים בצדקותם? דליוס הלך שבי אחר מראה עיניו ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע את נושא שיחתם.

אריסטובולוס שם לב ראשון לדליוס השר החשוב, וסימן לאימו. אלכסנדרה שמחה על ההזדמנות הנפלאה שזימן לה אלוקים. לפני שפנתה אליו - פנה הוא אליה.

"שמעתי את נושא שיחתכם, אנא, שמעי לעצתי, הזמיני צייר שיכין איקונין - ציור - של ילדייך היפים ושלחי לאנטונינוס, כי אז בתאוות היופי לא ימנע ממך מבוקשך לתת לבנך כהונה גדולה".

"אם כך, אעשה זאת מייד".

אלכסנדרה חשה ביד הטופחת על כתפה. היא הביטה לאחור ונתקלה בשלומית.

"רציתי רק להזכיר לכן שהתינוקות בוכים".

"מה זאת אומרת, יוליאנה לא שומרת עליהם?" השתוממה אלכסנדרה.

"התינוקות שלי לבד?" דאגה מרים

"יוליאנה שמרה עליהם, אבל כעת היא עצורה".

"מדוע?" שאלה מרים חדות.

"באשמת גנבה".

"אם את עצרת אותה, ברור לי שהיא חפה מפשע". אמרה מרים לשלומית ורצה מהר לילדיה.

"תני לי את מפתחות תאה, אני רוצה לדבר איתה". כעסה אלכסנדרה.

"הדברים אמורים להתנהל לפי חוק ומשפט, ונעשה בה דין צדק". אמרה שלומית בפסקנות.

"טוב יותר שתאמרי שנעשה פשע ועוול. מזמן כבר אין פה דין ולא צדק".

"את ובתך לא חדלות לרגע לבזות את המלוכה". שלומית הניחה ידיה על מותניה והביטה לתוך עיני אלכסנדרה בתיעוב: "אינכן ראויות למלוך".

"יביא ה' מרפא לליבך הגועש משנאת הבריות, ובינתיים מסרי לי את מפתח תאה של יוליאנה".

"אני אחראית על העצורים עד שייעשה בהם משפט".

אלכסנדרה לא שלטה בזעם שהאדים את פניה, וללא היסוס סטרה בחוזקה על לחייה של שלומית, לקחה את צרור המפתחות מכיסה ורצה לשחרר את יוליאנה מכלאה.
<<<<<
"תודה לך הוד מלכותך. תמיד נהגת בי ביושר וברחמנות". חיבקה אותה יוליאנה בהתרגשות.
"נהגו בך בעיוות הדין, אבל זה כבר לא סוד שבארמון זה אין דין ואין דיין. כל מה שקורה כאן הוא המשך של דרך הצדוקים".
יוליאנה התיישרה, צעדה אחורה בהפתעה ושאלה:
"האינך צדוקית? והרי ידוע לכולם שזו דרככם. סלחי לי אם פלשתי לתחום לא לי".
"כך אנו נחשבים וכך חונכנו. אך העיוותים והטעויות שחווינו על בשרנו גורמים לי לתהות על הדרך. לא כך היה בזמן מלכות סבתי, המלכה שלומציון, שאף אני קרויה על שמה אלכסנדרה. היא החליפה את שמה וכך היא זכורה בפי כול".
"סבתך הייתה מעדת הפרושים והייתה גאה בדרכה. כך גונב לאוזניי".
"בזמנה, כשמלכה לבדה, לא היה קורה דבר כזה. המשפט מעולם לא נעשה ולא התנהל על ידי אנשי רשעה וצמאי דם. סליחה על דמעותיי. אני יכולה רק לקנא בזכותה של סבתי. אז הממלכה התנהלה על פי משפט צדק".
"האם לא קרה דבר כזה שטעו ודנו לחובה חף מפשע?"
"היא היטיבה להעביר לחכמי הסנהדרין את כל מערכת המשפט. שם שפטו על פי שני עדים. שם חקרו את העדים חקירת שתי וערב בחדרים נפרדים כדי שלא יוכלו להצליב מידע, והכול כדי שהדין יהיה משפט צדק. שם חיפשו כל מידע ואפילו קלוש כדי לזכות בן אדם. שם לא נתנו חרב חופשית בידי בן בלייעל. שם לא היה מקום למי שלא בקי בקוצן של הלכות".
"אף אני כמוך כבר מאסתי בצדוקים, שתוצאות דרכם האיומות ניכרות היטב בשטח".
"אספר לך איך אח סבתי רבי שמעון בן שטח הנהיג בחוכמה את הסנהדרין ואיך הצליח בזמן אלכסנדר ינאי. בזמן ההוא לצערי הרג אלכסנדר חכמים רבים בגלל הוצאת שם רע. ביום אחד טבח 800 משפחות, לא ריחם ולא חמל גם על נשים ועוללים. בהם כל חברי הסנהדרין. היחיד שנשאר לפלטה היה שמעון בן שטח, שנאלץ לברוח אבל חזר לאחר שאחותו שלומציון ניקתה את שמו. כשחזר להיות ראש הסנהדרין גילה שהמלך ינאי דאג למנות רק צדוקים שמאמינים בתורה שבכתב בלבד. רבי שמעון לא נבהל מכך שהוא הפרוש היחידי בהיכל המשפט. בחוכמתו הידועה דאג שכל אחד מחכמים אלו יביא ראיה מן התורה לדין שיצא מידו. הוא עמד על כך שלא יבוצע הדין כל עוד אין ראיה. מכיוון שהצדוקים לא מאמינים בתורה שבעל פה, לא הצליחו להביא ראיה מהתורה שבכתב בלבד. זו הייתה ההזדמנות לנקות אט אט את הסנהדרין מכל הצדוקים. כך נהג עד שהחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את בתי הדין לתנאים ענקי הדור".
"נראה שמה שהיה לא יחזור".
"לא. לא יחזור. הורדוס עולה ברשעותו על כל המלכים הקודמים. טעות עשה יוחנן. אחד מסבות אבותיי. הוא גייר את כל הכותים והאדומים שגרו בירושלים. הוא השאיר להם ברירה לצאת מהארץ או להתגייר. הם העדיפו להישאר בבתיהם ולהתגייר מהשפה אל החוץ. וכך נטמעו בעם ישראל אדומים שלא חשבו לרגע להיות יהודים אמיתיים. והתוצאה האומללה היא - הורדוס.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
יוספה ומרתה שכשכו את רגליהן במי המעיין. ביום אביבי שכזה לא מיהרו החברות לחזור לבתיהן. את הכבסים שסיימו לכבס מיהרו לפרוס על גבי הענפים שהוקצעו לשם כך. רוח מערבית העידה שברגעים הבאים יוכלו להעמיס את הבגדים שוב בתוך הסלסילה הענקית ולחזור לבתיהן.

"איילת המדומיינת סיפרה אתמול שעוד ימציאו מכונות שיכבסו לבד את הכבסים".

"קשה להבין איך עדיין היא חיה עם שיגיונות לב ומוח כה קשים".

"אולי היא חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל מה חבל שאי אפשר לתרגם את רעיונותיה לשפת המעשה".

"מה כל כך טוב במחלת הנפש שלה?"

"תארי לך שפותחים קופסה גדולה, מכניסים את הכבסים, לאחר זמן פותחים ותולים לייבוש. האין זה נפלא? יהיה לנו זמן בשפע לכל המטלות האחרות".

"הבלים מטורפים, חדלי! אחרת אאמין שנדבקת ונפלת במחלתה".

יוספה הביטה מהורהרת בפני חברתה מרתה ואמרה: "האם זו לא את שרצת כתינוקת להציע לה את ידידותך והזמנת אותה אלייך?"

"ומה בכך, היא ידידה נעימה ואפילו חכמה, אבל נפשה נטרפה עליה".

"ליבי אומר לי שהיא כלל לא מטורפת אלא נביאה".

"מה עולה בדעתך, איך יכולה צדוקית להיות נביאה?" נענעה מרתה ראשה בחוסר אמון.

"נוכרייה כמוך לא תבין. הסברתי לך הרבה פעמים שאנו יהודים מתקדמים. כלום אין אנו עולי רגלים? כלום אין אנו מביאים ביכורים ומקריבים קורבנות? אפילו כוהנים גדולים יצאו מתוכנו".

מרתה חשה היטב שאין הם מבינות זו את זו. "היהודים המלומדים שהפיצו את החוכמה, האצילות, אהבת האלוקים והאדם, היו נראים אחרת ממשפחתך. אברהם, משה, יתרו, דוד ושלמה, חכמי התורה, האם הם היו צדוקים?" כעסה מרתה והלכה לאסוף את הכבסים היבשים לקערה.

"אל תכעסי עליי, מרתה. התורה ניתנה ליהודים והם אמורים לפרשה. עד היום פירשו אותה רק המיושנים, אבל העולם השתנה והצדוקים מפרשים אותה כדי שתתאים לתקופתנו".

"אם הייתי יהודייה, הייתי בוחרת בדרך האמת, להיות מהפרושים, ולא הייתי עושה מהתורה צחוק והיתול כצדוקים".

"שפר חלקי שאת נוכרייה, אחרת היית מתרחקת מידידותי". צחקה יוספה.

בלכתם לביתם והסלסילות על ראשן, אמרה לפתע מרתה: "שלשום איילת באה לבקרני בביתי ופניה זוהרות. שאלתיה מה יום מיומיים? היא הוציאה מכיס שמלתה מטבעות שבורים והראתה לי. מכיוון שאני יודעת את מצבה, כבר לא ייחסתי חשיבות לדבריה".

"מה שמעת מדבריה?" שאלה יוספה בסקרנות.

"היא אמרה שאנסה לעזור לה להתאים את חלקי המטבעות".

"מדוע?" השתוממה יוספה.

"היא אמרה שזה דחוף, זה יחזיר אותה לבית שחייתה בו בטרם הגיעה לכפרנו".

"ומה ענית?"

"שאלתי אותה: מאיפה מצאת את השברים המוזרים הללו? והיא סיפרה שהלכה מזרחה לטייל לבדה, בדרך גילתה מערה. היא נכנסה להסתתר בתוכה מפני החיילים שראתה בקרבת מקום. היא הביטה לארץ וראתה רסיסים מנצנצים. לאחר שאספה בכף ידה חופן הבחינה בחלקי מטבעות".

יוספה הביטה במרתה שהשתתקה פתאום. "מדוע עצרת בדיבורך?"

"היא שמעה מתוך עומק המערה צחוק פרוע ולחישות משונות. היא הספיקה לגרוף כמה חופנים לכיסה וברחה משם בפחד".

"אולי הגיעה בלי משים לאחת המערות ששימשו את המכשפות בזמן שמעון בן שטח". גילתה יוספה בפחד והצטמררה.

"בדיוק מה שחשבתי בעצמי". פערה מרתה עיניה באימה.

"ואז צעקתי עליה: נערי מייד את כיסייך מכל הכישופים שעלייך. אלו חפצי המכשפות. היא הביטה בעיניים מבודחות וצחקה לי: 'אל תהיי טיפשה כמו כולם. ואם הם מכושפים מה כבר הם יעוללו לך?'

"'לשם מה את צריכה זאת?' צעקתי והבנתי שהיא בכלל לא מבינה מה המכשפות יכולות לעולל".

"אולי היא בעצמה מכשפה?" לחשה לעצמה יוספה.

"בסוף היא בכתה ואמרה שהמטבעות שהורידו אותה אלפיים שנה, יעלו אותה חזרה אלפיים שנה".

"יש לי רעיון. אולי הוא יוביל אותנו להבין מה מסתתר בנפשה". פסקה יוספה.

"מה הרעיון?"

"נלך לפגוש אותה ונאמר לה שאנו מאמינות לה".

"ועוד יותר מזה", התלהבה מרתה. "נגיד לה שאנו מוכנות לעזור לה לחזור לזמן שהיא רוצה".

"היא לא תאמין לנו?"

"נגרום לה להאמין שאנו איתה ואז אולי גם תתרפא ממחלת הנפש".
תעתועי הזמן פרק י"ד
פרק יד


דליוס, האורח רם המעלה, נפרד מהורדוס שהתעקש ללוותו. הורדוס לא יפסיד את ההזדמנות להחניף לאחד משרי אנטונינוס. וכמו תמיד כך גם עתה, ידע באיזה צד מרוחה החמאה. יודע הוא שהמלוכה ניתנה לו בזכותם, מה גם שהצליח בכל מחלוקת לגייס את אהדתם לו עצמו בלבד.

באופן זה ובזכות ערמומיותו גרם לחבריו המושלים לבוז לצד שכנגד. זכורים לו מקרים לא מעטים שמשלחות של יהודים ניגשו לקיסר והתחננו להוריד אותו משלטונו. לשמחתו בקשתם נדחתה.

כיוון שראה בחצר את מרים ואימה ועל פניהן רוח קרב, החליט להיפרד מאורחו ולחזור כלעומת שבא. לא לפוגשן לעת עתה. דליוס עלה על סוסו, התקרב לאיטו, ונעמד מולן מוקסם למראה מרים ואריסטובולוס. כמה יפים הנערים. האם אלו צאצאי החשמונאים, הידועים בניסים הנעשו להם משמיים? האם הם אלו הידועים בצדקותם? דליוס הלך שבי אחר מראה עיניו ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע את נושא שיחתם.

אריסטובולוס שם לב ראשון לדליוס השר החשוב, וסימן לאימו. אלכסנדרה שמחה על ההזדמנות הנפלאה שזימן לה אלוקים. לפני שפנתה אליו - פנה הוא אליה.

"שמעתי את נושא שיחתכם, אנא, שמעי לעצתי, הזמיני צייר שיכין איקונין - ציור - של ילדייך היפים ושלחי לאנטונינוס, כי אז בתאוות היופי לא ימנע ממך מבוקשך לתת לבנך כהונה גדולה".

"אם כך, אעשה זאת מייד".

אלכסנדרה חשה ביד הטופחת על כתפה. היא הביטה לאחור ונתקלה בשלומית.

"רציתי רק להזכיר לכן שהתינוקות בוכים".

"מה זאת אומרת, יוליאנה לא שומרת עליהם?" השתוממה אלכסנדרה.

"התינוקות שלי לבד?" דאגה מרים

"יוליאנה שמרה עליהם, אבל כעת היא עצורה".

"מדוע?" שאלה מרים חדות.

"באשמת גנבה".

"אם את עצרת אותה, ברור לי שהיא חפה מפשע". אמרה מרים לשלומית ורצה מהר לילדיה.

"תני לי את מפתחות תאה, אני רוצה לדבר איתה". כעסה אלכסנדרה.

"הדברים אמורים להתנהל לפי חוק ומשפט, ונעשה בה דין צדק". אמרה שלומית בפסקנות.

"טוב יותר שתאמרי שנעשה פשע ועוול. מזמן כבר אין פה דין ולא צדק".

"את ובתך לא חדלות לרגע לבזות את המלוכה". שלומית הניחה ידיה על מותניה והביטה לתוך עיני אלכסנדרה בתיעוב: "אינכן ראויות למלוך".

"יביא ה' מרפא לליבך הגועש משנאת הבריות, ובינתיים מסרי לי את מפתח תאה של יוליאנה".

"אני אחראית על העצורים עד שייעשה בהם משפט".

אלכסנדרה לא שלטה בזעם שהאדים את פניה, וללא היסוס סטרה בחוזקה על לחייה של שלומית, לקחה את צרור המפתחות מכיסה ורצה לשחרר את יוליאנה מכלאה.
<<<<<
"תודה לך הוד מלכותך. תמיד נהגת בי ביושר וברחמנות". חיבקה אותה יוליאנה בהתרגשות.
"נהגו בך בעיוות הדין, אבל זה כבר לא סוד שבארמון זה אין דין ואין דיין. כל מה שקורה כאן הוא המשך של דרך הצדוקים".
יוליאנה התיישרה, צעדה אחורה בהפתעה ושאלה:
"האינך צדוקית? והרי ידוע לכולם שזו דרככם. סלחי לי אם פלשתי לתחום לא לי".
"כך אנו נחשבים וכך חונכנו. אך העיוותים והטעויות שחווינו על בשרנו גורמים לי לתהות על הדרך. לא כך היה בזמן מלכות סבתי, המלכה שלומציון, שאף אני קרויה על שמה אלכסנדרה. היא החליפה את שמה וכך היא זכורה בפי כול".
"סבתך הייתה מעדת הפרושים והייתה גאה בדרכה. כך גונב לאוזניי".
"בזמנה, כשמלכה לבדה, לא היה קורה דבר כזה. המשפט מעולם לא נעשה ולא התנהל על ידי אנשי רשעה וצמאי דם. סליחה על דמעותיי. אני יכולה רק לקנא בזכותה של סבתי. אז הממלכה התנהלה על פי משפט צדק".
"האם לא קרה דבר כזה שטעו ודנו לחובה חף מפשע?"
"היא היטיבה להעביר לחכמי הסנהדרין את כל מערכת המשפט. שם שפטו על פי שני עדים. שם חקרו את העדים חקירת שתי וערב בחדרים נפרדים כדי שלא יוכלו להצליב מידע, והכול כדי שהדין יהיה משפט צדק. שם חיפשו כל מידע ואפילו קלוש כדי לזכות בן אדם. שם לא נתנו חרב חופשית בידי בן בלייעל. שם לא היה מקום למי שלא בקי בקוצן של הלכות".
"אף אני כמוך כבר מאסתי בצדוקים, שתוצאות דרכם האיומות ניכרות היטב בשטח".
"אספר לך איך אח סבתי רבי שמעון בן שטח הנהיג בחוכמה את הסנהדרין ואיך הצליח בזמן אלכסנדר ינאי. בזמן ההוא לצערי הרג אלכסנדר חכמים רבים בגלל הוצאת שם רע. ביום אחד טבח 800 משפחות, לא ריחם ולא חמל גם על נשים ועוללים. בהם כל חברי הסנהדרין. היחיד שנשאר לפלטה היה שמעון בן שטח, שנאלץ לברוח אבל חזר לאחר שאחותו שלומציון ניקתה את שמו. כשחזר להיות ראש הסנהדרין גילה שהמלך ינאי דאג למנות רק צדוקים שמאמינים בתורה שבכתב בלבד. רבי שמעון לא נבהל מכך שהוא הפרוש היחידי בהיכל המשפט. בחוכמתו הידועה דאג שכל אחד מחכמים אלו יביא ראיה מן התורה לדין שיצא מידו. הוא עמד על כך שלא יבוצע הדין כל עוד אין ראיה. מכיוון שהצדוקים לא מאמינים בתורה שבעל פה, לא הצליחו להביא ראיה מהתורה שבכתב בלבד. זו הייתה ההזדמנות לנקות אט אט את הסנהדרין מכל הצדוקים. כך נהג עד שהחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את בתי הדין לתנאים ענקי הדור".
"נראה שמה שהיה לא יחזור".
"לא. לא יחזור. הורדוס עולה ברשעותו על כל המלכים הקודמים. טעות עשה יוחנן. אחד מסבות אבותיי. הוא גייר את כל הכותים והאדומים שגרו בירושלים. הוא השאיר להם ברירה לצאת מהארץ או להתגייר. הם העדיפו להישאר בבתיהם ולהתגייר מהשפה אל החוץ. וכך נטמעו בעם ישראל אדומים שלא חשבו לרגע להיות יהודים אמיתיים. והתוצאה האומללה היא - הורדוס.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
יוספה ומרתה שכשכו את רגליהן במי המעיין. ביום אביבי שכזה לא מיהרו החברות לחזור לבתיהן. את הכבסים שסיימו לכבס מיהרו לפרוס על גבי הענפים שהוקצעו לשם כך. רוח מערבית העידה שברגעים הבאים יוכלו להעמיס את הבגדים שוב בתוך הסלסילה הענקית ולחזור לבתיהן.

"איילת המדומיינת סיפרה אתמול שעוד ימציאו מכונות שיכבסו לבד את הכבסים".

"קשה להבין איך עדיין היא חיה עם שיגיונות לב ומוח כה קשים".

"אולי היא חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל מה חבל שאי אפשר לתרגם את רעיונותיה לשפת המעשה".

"מה כל כך טוב במחלת הנפש שלה?"

"תארי לך שפותחים קופסה גדולה, מכניסים את הכבסים, לאחר זמן פותחים ותולים לייבוש. האין זה נפלא? יהיה לנו זמן בשפע לכל המטלות האחרות".

"הבלים מטורפים, חדלי! אחרת אאמין שנדבקת ונפלת במחלתה".

יוספה הביטה מהורהרת בפני חברתה מרתה ואמרה: "האם זו לא את שרצת כתינוקת להציע לה את ידידותך והזמנת אותה אלייך?"

"ומה בכך, היא ידידה נעימה ואפילו חכמה, אבל נפשה נטרפה עליה".

"ליבי אומר לי שהיא כלל לא מטורפת אלא נביאה".

"מה עולה בדעתך, איך יכולה צדוקית להיות נביאה?" נענעה מרתה ראשה בחוסר אמון.

"נוכרייה כמוך לא תבין. הסברתי לך הרבה פעמים שאנו יהודים מתקדמים. כלום אין אנו עולי רגלים? כלום אין אנו מביאים ביכורים ומקריבים קורבנות? אפילו כוהנים גדולים יצאו מתוכנו".

מרתה חשה היטב שאין הם מבינות זו את זו. "היהודים המלומדים שהפיצו את החוכמה, האצילות, אהבת האלוקים והאדם, היו נראים אחרת ממשפחתך. אברהם, משה, יתרו, דוד ושלמה, חכמי התורה, האם הם היו צדוקים?" כעסה מרתה והלכה לאסוף את הכבסים היבשים לקערה.

"אל תכעסי עליי, מרתה. התורה ניתנה ליהודים והם אמורים לפרשה. עד היום פירשו אותה רק המיושנים, אבל העולם השתנה והצדוקים מפרשים אותה כדי שתתאים לתקופתנו".

"אם הייתי יהודייה, הייתי בוחרת בדרך האמת, להיות מהפרושים, ולא הייתי עושה מהתורה צחוק והיתול כצדוקים".

"שפר חלקי שאת נוכרייה, אחרת היית מתרחקת מידידותי". צחקה יוספה.

בלכתם לביתם והסלסילות על ראשן, אמרה לפתע מרתה: "שלשום איילת באה לבקרני בביתי ופניה זוהרות. שאלתיה מה יום מיומיים? היא הוציאה מכיס שמלתה מטבעות שבורים והראתה לי. מכיוון שאני יודעת את מצבה, כבר לא ייחסתי חשיבות לדבריה".

"מה שמעת מדבריה?" שאלה יוספה בסקרנות.

"היא אמרה שאנסה לעזור לה להתאים את חלקי המטבעות".

"מדוע?" השתוממה יוספה.

"היא אמרה שזה דחוף, זה יחזיר אותה לבית שחייתה בו בטרם הגיעה לכפרנו".

"ומה ענית?"

"שאלתי אותה: מאיפה מצאת את השברים המוזרים הללו? והיא סיפרה שהלכה מזרחה לטייל לבדה, בדרך גילתה מערה. היא נכנסה להסתתר בתוכה מפני החיילים שראתה בקרבת מקום. היא הביטה לארץ וראתה רסיסים מנצנצים. לאחר שאספה בכף ידה חופן הבחינה בחלקי מטבעות".

יוספה הביטה במרתה שהשתתקה פתאום. "מדוע עצרת בדיבורך?"

"היא שמעה מתוך עומק המערה צחוק פרוע ולחישות משונות. היא הספיקה לגרוף כמה חופנים לכיסה וברחה משם בפחד".

"אולי הגיעה בלי משים לאחת המערות ששימשו את המכשפות בזמן שמעון בן שטח". גילתה יוספה בפחד והצטמררה.

"בדיוק מה שחשבתי בעצמי". פערה מרתה עיניה באימה.

"ואז צעקתי עליה: נערי מייד את כיסייך מכל הכישופים שעלייך. אלו חפצי המכשפות. היא הביטה בעיניים מבודחות וצחקה לי: 'אל תהיי טיפשה כמו כולם. ואם הם מכושפים מה כבר הם יעוללו לך?'

"'לשם מה את צריכה זאת?' צעקתי והבנתי שהיא בכלל לא מבינה מה המכשפות יכולות לעולל".

"אולי היא בעצמה מכשפה?" לחשה לעצמה יוספה.

"בסוף היא בכתה ואמרה שהמטבעות שהורידו אותה אלפיים שנה, יעלו אותה חזרה אלפיים שנה".

"יש לי רעיון. אולי הוא יוביל אותנו להבין מה מסתתר בנפשה". פסקה יוספה.

"מה הרעיון?"

"נלך לפגוש אותה ונאמר לה שאנו מאמינות לה".

"ועוד יותר מזה", התלהבה מרתה. "נגיד לה שאנו מוכנות לעזור לה לחזור לזמן שהיא רוצה".

"היא לא תאמין לנו?"

"נגרום לה להאמין שאנו איתה ואז אולי גם תתרפא ממחלת הנפש".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה