הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שלום וברכה,
מי שיבדוק יראה שהשיתופים והתגובות שלי, בפרט בתקופה האחרונה, דלים מאד.
ובכל אופן החלטתי לשתף את הדבר הבא.
ממש לא מזמן יצאתי לקבר ר' ישעיה ב"ר משה, וכחלק מהטיול ביקרנו גם בכמה יעדים נבחרים (ומרגשים במיוחד) בעיר הגדולה בודפשט.
אחד מן היעדים הוא "בית הכנסת הגדול", בית כנסת במימדי ענק (וודאי לכזה שלא בארץ הקודש) מדהים ביופיו, ממש זה אלי ואנוהו.
כשחנינו את האוטו בכיוון החצר האחורית של בית הכנסת, תפסה את מבטי במיוחד האנדרטה הבאה, ככל הנראה בגלל הציטוט הכואב ממגילת איכה אותה קראנו השבוע.
וכשנכנסתי לבית הכנסת חשתי לכיוון אותה האנדרטה וצילמתי אותה, כל הדרך מהכניסה ועד האנדרטה מלאה בקברי אחים, יהודים ויהודיות שהתגוררו ברחבי בודה וברחבי פשט קודם המלחמה.
ואז נפל לי האסימון, כי גדול כים שברנו, ואז הבנתי מה שאומרת הגמ' "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה" (סוטה ט: )וכל הצרות שמגיעות עלינו, אפילו בדור הזה אין בהן אלא נגזרת מחורבן הבית.
הרגש הזה התפרץ שוב בערב תשעה באב, והחלטתי לעשות את ה"כרזה" הבאה, שתבטא את המחזה כמו שאני ראיתי אותו בעיניי, ככה גולמי ובלי הרבה מקום ליצירתיות.
ואני מקווה שמי שיראה את התמונה הבאה, יחווה את אותה התחושה מצד אחד מעצימה, שיש לנו אבא רחמן שמרחם עלינו ודואג לנו, ועוד יגאל אותנו בקרוב, ומצד שני מדכאת, כי כמה עוד אפשר?
והאמת היא שהצד הראשון הוא תשובה לשאלת הצד השני, כמה עוד אפשר? כמה שבורא עולם ינהיג אתנו, ואם נכיר בזה היטב, ודאי יגאל אותנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"
הגופן הוא גופן יעל לייבושר, כתב ידה של חיילת שנהרגה במהלך המלחמה.
ואם מישהו מעוניין בתמונות מאותו בית כנסת, אשמח.
מי שיבדוק יראה שהשיתופים והתגובות שלי, בפרט בתקופה האחרונה, דלים מאד.
ובכל אופן החלטתי לשתף את הדבר הבא.
ממש לא מזמן יצאתי לקבר ר' ישעיה ב"ר משה, וכחלק מהטיול ביקרנו גם בכמה יעדים נבחרים (ומרגשים במיוחד) בעיר הגדולה בודפשט.
אחד מן היעדים הוא "בית הכנסת הגדול", בית כנסת במימדי ענק (וודאי לכזה שלא בארץ הקודש) מדהים ביופיו, ממש זה אלי ואנוהו.
כשחנינו את האוטו בכיוון החצר האחורית של בית הכנסת, תפסה את מבטי במיוחד האנדרטה הבאה, ככל הנראה בגלל הציטוט הכואב ממגילת איכה אותה קראנו השבוע.
וכשנכנסתי לבית הכנסת חשתי לכיוון אותה האנדרטה וצילמתי אותה, כל הדרך מהכניסה ועד האנדרטה מלאה בקברי אחים, יהודים ויהודיות שהתגוררו ברחבי בודה וברחבי פשט קודם המלחמה.
ואז נפל לי האסימון, כי גדול כים שברנו, ואז הבנתי מה שאומרת הגמ' "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה" (סוטה ט: )וכל הצרות שמגיעות עלינו, אפילו בדור הזה אין בהן אלא נגזרת מחורבן הבית.
הרגש הזה התפרץ שוב בערב תשעה באב, והחלטתי לעשות את ה"כרזה" הבאה, שתבטא את המחזה כמו שאני ראיתי אותו בעיניי, ככה גולמי ובלי הרבה מקום ליצירתיות.
ואני מקווה שמי שיראה את התמונה הבאה, יחווה את אותה התחושה מצד אחד מעצימה, שיש לנו אבא רחמן שמרחם עלינו ודואג לנו, ועוד יגאל אותנו בקרוב, ומצד שני מדכאת, כי כמה עוד אפשר?
והאמת היא שהצד הראשון הוא תשובה לשאלת הצד השני, כמה עוד אפשר? כמה שבורא עולם ינהיג אתנו, ואם נכיר בזה היטב, ודאי יגאל אותנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"
הגופן הוא גופן יעל לייבושר, כתב ידה של חיילת שנהרגה במהלך המלחמה.
ואם מישהו מעוניין בתמונות מאותו בית כנסת, אשמח.
