אמא במישרה מלאה

[רות מיכל]

אני שואלת את השאלה בשביל חברה:

"אני אמא לשלושה ילדים קטנים, עובדת היום עד הצהריים
הציעו לי עבודה של משרה מלאה, דהיינו 8 שעות,
ויש כמה דברים שקורצים לי בלקחת את המשרה.
ראשית, מהפן הכלכלי,
שנית, לא טוב לי במיוחד בעבודה שלי היום.
אבל מצד שני, יש את הילדים, והילדים איך לא, תמיד מקום ראשון,
ואני חוששת שאמא שיוצאת ל8 שעות עבודה,
זה בעצם לשנות את כל סגנון הבית,
במקום לקבל את הילדים בחמימות בצהריים,
לשמוע את סיפוריהם המתוקים מדבש כשהם טריים(בדרך כלל אחר כך זה לא טרי, ולא נשמע....)
להאכיל, לבלות את כל שעות אחר הצהריים בנחת,
להספיק גם דברים בבית,
להאכיל ארוחת ערב, לרחוץ בנחת, ולהשכיב בחום ובאהבה.....
מצד שני, אמא שחוזרת ב4, אני מרגישה שזה אמא מותשת,
בקושי יש לה זמן להיות עם ילדיה,
כל היום עובר בקושי,
מאבדים קצת את תחושת ההנאה בלהיות עם הילדים.

אבל אולי אני טועה. אולי החיים היום בעצם בנויים בצורה כזו, שהילדים מחוץ לבית עד 4, וזה נורמלי, וחיי המשפחה נותרים בדיוק אותו דבר.

אשמח לקבל חוות דעת מנשים שעובדות משרה מלאה,
ואיך זה עם הילדים? אתן מרגישות שזה פחות? שזה אותו דבר?

תעזרו לי... אני אובדת עצות".

 

[לאה#]

זה לשנות את כל סגנון הבית. אין ספק.
זה ויתור, ואף אחת שנהנתה משהייה עם ילדיה ואח״כ עשתה את הצעד הזה לא תשקר ותגיד שהיא לא מתחרטת מידי פעם.
וזה מקובל היום, זה נורמלי, הילדים מקבלים אמא שמחה ומרוצה שנהנית בעבודה שלה ומלאה סיפוק ממה שעשתה הבוקר. אחרי תקופת הסתגלות קצרה כבר לא מותשים, הגוף מתרגל להתחיל משמרת שניה אחרי מנוחה קצרה באוטובוס.
לא מאבדים את תחושת ההנאה מהשהות עם הילדים - להיפך - זה מתייקר בעיני אמא שהתגעגעה כל הבוקר והצהרים לילדיה.
אבל שוב - יש תחושת החמצה כל הזמן. לא מכירה אמא אחת שעובדת במשרה מלאה מחוץ לבית ולא חושבת לפעמים שהיא מאבדת את השנים הכי יפות עם הילדים.

זה שני צדדים, וכל אמא בוחרת את המתאים ביותר לה ולמשפחתה לפי כל הנתונים.

לדעתי הנתון הכי חשוב פה זה שהיא לא נהנית בעבודה הנוכחית שלה. אישה שלא נהנית בעבודה חוזרת הביתה הרבה יותר מותשת ואין לה כוחות כמו אחת אחרת שנהנית, גם אם עובדת שעות נוספות. מצד שני - אף אחד לא מבטיח לה שבמקום החדש היא תהנה יותר.

 

[בראש מילה]

גם אני עם אותה התלבטות, תיאורטית אמנם, כי עדיין לא הוצעה לי המשרה הנחשקת...

מה שכן, חשוב מאד לדעת שזה מאד אינדבידואלי - גם לאמא, וגם לילדים.
כאמא לשניים, אני היום מרגישה שיציאה לעבודה, ולמשרה מלאה, תועיל מאד לי ולילדים שלי, כי היום אני עובדת מהבית, ונוצר מצב שכבר קשה לי להיות בבית, ואני מאבדת את הסבלנות לילדים במהירות. יום שיצאתי מהבית - הוא יום חג לילדים... אמא מחויכת, סבלנית, מקשיבה...
יש אמהות שלהיפך - רגועות בבית, והעבודה מתישה אותן. את צריכה לבדוק עם עצמך מה מתאים לך, ואולי לעשות תקופת ניסיון בעבודה, כדי לראות אם זה מתאים לך ולילדים שלך.

 

[רותי12]

אני חושבת אם מבחינת פרנסה לא דחוק לךל
ברור שאלו השנים היפות עם ילדייך
ותמיד תוכלי לעבוד הרבה שעות ולהנות בעבודה
אבל השנים עם הילדים "בורחות" מהר
ובנוסף להנאה שלך איתם יומיום את עלולה לפספס גם דברים אצלם
זה אחרת כשאמא עובדת מעט , מספיקה לשמוע\לדבר עם ילדיה
הכל נעשה בנחת, מספיקה "לראות" קשיים שיש לילדים שלה
הכל אחרת הילדים מושקעים (לא רק בבגדים...)
שבמשרה מלאה לעיתים לא תבחיני בכלום
זו דעתי אחרי שניסיתי את 2 העולמות
אבל כמובן אפשר לחלוק עלי

 

[צילומנציה]

כמו כל הדברים בחיים זה מאד מאד תלוי-
אם זו לא עבודה פיזית/בעמידה ואם זו עבודה שאוהבים ונהנים, זה לא חייב לעייף ולהתיש, ואפשר (אם כי אולי קשה) להגיע למצב שהשעות 16:00-20:00 יהיו שעות איכות מרוכזות עם הילדים, ובכלל יש הרבה נשים ששולחות לבייבי-סיטר בין 2-4 בשביל לנוח. לא הכל נטו לילדים, אבל זה כ"כ אינדבדואלי ומשתנה מאחת לאחת כך שזה קשה עד בלתי אפשרי לייעץ לאחרים...

 

[מוריה ח]

אני חושבת שהחיים היום בנויים ללעבוד מישרה מלאה.
זה הרבה שעות. אני לא אומרת שלא.
ואין כמו להוציא את הילדים מוקדם, ולהאכיל אותם ארוחת צהריים בנחת.
אבל תכלס, זה החיים.
הם בנויים לזה. הם מתוכננים לזה, זה לא ילד בודד ומיסכן שנשאר עד 4,
בעוד ששאר החברים שלו הולכים ב1 הביתה. יש הרבה ילדים בצהרון בכל מקום.
(ואני לא מדברת על זה, שיש לי חברה שגרה באחד היישובים בהם עשו צהרון חינם לילדים,
והיא אמרה לי שהיא פשוט היתה מופתעת, כל האמהות, 100 אחוז, כולל אלו שתמיד נאמו נגד צהרנים,
ונגד לשלוח את הילדים עד מאוחר, כל הבנות נמצאות בצהרון. כניראה כשזה בחינם פתאום כל הדעות נעלמות.)
אם את שואלת אותי, ילדים בגילאי הגן(3-4 ומעלה) זה טוב להם. זה נחמד להם. הם אוהבים לבלות עם חברים, וזה הרבה יותר אטרקטיבי מאמא.
ילדים במעונות זה יותר קשה להתרגל לזה. אבל זה גם לא נורא.

 

[רות מיכל]

כמו כל הדברים בחיים זה מאד מאד תלוי-
אם זו לא עבודה פיזית/בעמידה ואם זו עבודה שאוהבים ונהנים, זה לא חייב לעייף ולהתיש, ואפשר (אם כי אולי קשה) להגיע למצב שהשעות 16:00-20:00 יהיו שעות איכות מרוכזות עם הילדים, ובכלל יש הרבה נשים ששולחות לבייבי-סיטר בין 2-4 בשביל לנוח. לא הכל נטו לילדים, אבל זה כ"כ אינדבדואלי ומשתנה מאחת לאחת כך שזה קשה עד בלתי אפשרי לייעץ לאחרים...

ברור שאי אפשר לייעץ באופן ספציפי בלי להכיר. אבל חברתי(שאגב, קוראת בשקיקה את תגובותיכן) פשוט רוצה לשמוע מניסיון של נשים שעוברות את המשרה מלאה, או שחוו גם וגם,
וזה אפשר.

 

[דודוד]

סליחה על ההתערבות (אני לא אימא בכלל...)
הנסיון שלי לימד אותי דבר מאוד חשוב (שהלואי והייתי יודע אותו קודם) לכל דבר דרסטי.
לפעמים מחליטים מראש איזה צד ומחכים לשיכנוע ואז מטבע הדברים "משתכנעים" מהמצדדים לצד ההוא. ומגמדים את כל הבעיות האמתיות שמעלים.
ובפרט בדבר כזה שהפיתוי לכסף הוא רב.
(וסליחה כפולה ומכופלת, אולי יש כאן מקום לשאלת רב/מורה דרך וכדו')

 

[בראש מילה]

סליחה על ההתערבות (אני לא אימא בכלל...)
הנסיון שלי לימד אותי דבר מאוד חשוב (שהלואי והייתי יודע אותו קודם) לכל דבר דרסטי.
לפעמים מחליטים מראש איזה צד ומחכים לשיכנוע ואז מטבע הדברים "משתכנעים" מהמצדדים לצד ההוא. ומגמדים את כל הבעיות האמתיות שמעלים.
ובפרט בדבר כזה שהפיתוי לכסף הוא רב.
(וסליחה כפולה ומכופלת, אולי יש כאן מקום לשאלת רב/מורה דרך וכדו')

שאלו פעם את איינשטיין, איך הוא מקבל החלטות בחיי היומיום.
הוא ענה: אני מטיל מטבע.
שאלו: ובשביל להטיל מטבע, צריך להיות איינשטיין???
ענה: לא. אבל אחרי שאני מטיל את המטבע, אני יודע מה רציתי מלכתחילה...

כלומר, גם זה משהו. לפעמים שמיעה של התגובות האלה יכולה לחזק באדם את ההבנה, מה הוא רצה מלכתחילה, ומה מתאים לו יותר.

 

[אפרתה]

מה שכן- לקחת בחשבון שהפער הכספי אינו מהותי כל כך כפי שזה נראה. כי לאשה עובדת במשרה מלאה יש הרבה הוצאות אחרות: מס הכנסה גבוה, עלויות של קייטנות בחופשים, עזרה שהיא מביאה מבחוץ במקרים רבים ואוכל מוכן אם היא נזקקת לו, וכן הלאה והלאה. בסופו של דבר- כפי שאני חישבתי הרווח לא עצום כפי שזה נראה ממבט ראשון.
וכמובן למי שמאמין באמת- גם עבודה רגועה ולא במשרה מלאה יכולה להוות השתדלות מספקת- זו החלטה ובחירה של כל אחד לעצמו.
אני לדוגמא הגעתי למסקנה שלי אישית עדיף להעניק לילדי את מלוא תשומת הלב גם אם זה יבוא במחיר של לבישת בגדי ירושות לדוגמא

 

[yaffab]

אני ממליצה לעבוד, אך לדרג מחדש סדר עדיפיות נכון וחכם.
כי השהות עם הילדים אינה נמדדת כלל בכמות השעות, אלא באיכותן.
אפשר בהחלט לתת ולהעניק תשומת לב/אהבה/הקשבה/הנאה וכו... משעות אחה"צ.
וכאן השאלה איך את מכירה את עצמך, אם תשובי הביתה בשעה 4:00 ומיד תעוטי על הכלים והכביסה והעדר הסדר יציק לך,זו אכן בעיה. ואם תדעי להפעיל שיקול דעת נכון, לשים את הכל בצד ולהתמסר לילדים - הרווחת!!
יש כאן גם צד נוסף, עבודה שגורמת סיפוק והנאה, מזרימה בנו כוחות ולא לוקחת אותם. וכשתשובי לביתך מיום מלא סיפוק והנאה תהיי אנרגטית ושמחה לבלות עם הילדים. הם ירוויחו אמא בעלת שמחת חיים.

אני עובדת, אפילו עובדת קשה. ולא מרגישה שהילדים מופסדים (גדולים וקטנים כאחד)

ה' יהיה בעזרך ויתן בלבך החכמה לבחור בדרך הטובה והנכונה.
והכי חשוב תהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי, אך אל תעצמי עיניים מהמציאות...

 

[נוי]

השאלה היא מה היא מחפשת. עבודה או פרנסה?
אם עבודה -שתעבוד עד ארבע, עד חמש והמהדרין אפילו עד שש.
אם פרנסה- שתפתח פתח קטן לשפע וה' יעשה את שלו.
יש לו יד רחבה, מומלץ לנסות.

 

[תרצה]

לגבי מה שכתבו כאן על הילדים בחברה -
לא כל ילד נהנה באמת להיות שעות ארוכות עם ילדים. זה קשור גם לכישורי החברה שלו, לעדינות שלו (אצל בנים - החלשלוש והבכיין סובל מאוד. אצל בנות גם כן יש טיפוסים שקשה להם יותר) בקיצור - לאופי שלו. זה גם נתון שצריך לשים לב אליו.

 

[אפרתה]

שמעתי פעם מרבנית ידועה שהלכה עם נכדתה לאחד מן הגדולים וביקשה ברכה לעבודה, הרב הסתכל עליה בפליאה ושאל- ברכה לקללה?

 

[שוצי]

עושה רושם שהרבה מהעונות כאן אינן עובדות במשרה מלאה,
ומייעצות מדעתן (החשובה, יש לומר) ולא מנסיונן
בתור עובדת במשרה מלאה ואמא לילדים:
הכל עניין של החלטה,
לי היה לחץ גדול מאוד שילדי יהפכו לילדים שמתקשרים עם אמא שלהם משבת
לשבת, מוזנחים רגשית, ילדי צהרון שמזהים אותם ממבט ראשון...

אני באה מבית שאמא היא כל הזמן בבית וראיתי כמה זה היה מקסים בשבילנו
אך כמה גרוע בשבילה, לא ידעתי...
אימי ממש דוחפת אותי (כל הזמן) לעבוד בעבודה טובה שאני אוהבת כי היא טוענת
שהאמא פשוט נראית אחרת כשהיא עושה משהוא שנותן לה סיפוק.
כן, אני רואה את בנותי פעם ראשונה ברבע לארבע - ארבע
אבל פנויה אליהם נפשית ופיזית כולי עד לשינה שלהן, לא מתקשרים אלי
בשעות האלה, מה שאני לא בטוחה שקורה
לאמא שמקבלת את ילדיה באחת והולכת לנוח שעתיים בצהרים.
ואם היא מורה אז היא גם מקבלת שיחות מהורים בערב, וצריכה להכין שעורים למחר.
בעוד אני פנויה לחלוטין(!!) לבית, לא זוכרת את העבודה בכלל...

הילדות שלי ב"ה שמחות אני לא מרגישה שחסר להן תשומת לב (מקווה) ב"ה
הנקיפות מצפון ישארו לנצח, וטוב שכך, כי זה מזכיר לנו להיות עם יד על הדופק
דווקא בגלל העבודה המאומצת שלנו.

בתפילה שנעשה הטוב בעיני אלוקים

 

[sara100]

הנקודה הכי חשובה זה אם בעבודה הנוכחית את לא מרוצה אז חבל על הזמן....
צריך להחליף כי אין תחליף לסיפוק...
השאלה האם יש אופציות נוספות שיספקו והם לא עד 4????
ד"א ילדי המעונות היום ישנים בצהריים כך שהם לא הולכים לישון ב-7!!!!

 

[שוצי]

ד"א ילדי המעונות היום ישנים בצהריים כך שהם לא הולכים לישון ב-7!!!!

ואז יש לאמא עוד שעת איכות איתם
אגב, זה תקף לגבי הרבה ילדים לא כולם, הבת שלי ב7 - 7וחצי כבר במיטה

 

[רות מיכל]

לכל אלו ששאאלו בפרטי, נזכרתי בבדיחה.
אחד ניגש לרב ואמר לו שחבר שלו שלח אותו לשאול שאלה. ענה לו הרב: תגיד לחבר שלך שהוא יכול היה לבוא בעצמו ולהגיד שחבר שלח אותו..
אז צר לי לאכזב, זו לא אני והיא אכן חברה שלי, מתכנתת מנוסה ,והוצעה לה הצעה בסדר גודל שסופרת תפרנית כמוני לא שמעה על כזה סכום השתכרות חודשי..
אני גם בדעה שהכי טוב לילדים שאמא בבית, אבל זו לא חכמה, כי לי אף פעם לא הוצעה הצעה קוסמת כזו. אם היו מציעים לכן 20000 ולעבוד 8 שעות, הייתן מסכימות או אומרות שזה על חשבון הילדים?
זו השאלה פה.

 

[מנגו]

עושה רושם שהרבה מהעונות כאן אינן עובדות במשרה מלאה,
ומייעצות מדעתן (החשובה, יש לומר) ולא מנסיונן
בתור עובדת במשרה מלאה ואמא לילדים:
הכל עניין של החלטה,
לי היה לחץ גדול מאוד שילדי יהפכו לילדים שמתקשרים עם אמא שלהם משבת
לשבת, מוזנחים רגשית, ילדי צהרון שמזהים אותם ממבט ראשון...

אני באה מבית שאמא היא כל הזמן בבית וראיתי כמה זה היה מקסים בשבילנו
אך כמה גרוע בשבילה, לא ידעתי...
אימי ממש דוחפת אותי (כל הזמן) לעבוד בעבודה טובה שאני אוהבת כי היא טוענת
שהאמא פשוט נראית אחרת כשהיא עושה משהוא שנותן לה סיפוק.
כן, אני רואה את בנותי פעם ראשונה ברבע לארבע - ארבע
אבל פנויה אליהם נפשית ופיזית כולי עד לשינה שלהן, לא מתקשרים אלי
בשעות האלה, מה שאני לא בטוחה שקורה
לאמא שמקבלת את ילדיה באחת והולכת לנוח שעתיים בצהרים.
ואם היא מורה אז היא גם מקבלת שיחות מהורים בערב, וצריכה להכין שעורים למחר.
בעוד אני פנויה לחלוטין(!!) לבית, לא זוכרת את העבודה בכלל...

הילדות שלי ב"ה שמחות אני לא מרגישה שחסר להן תשומת לב (מקווה) ב"ה
הנקיפות מצפון ישארו לנצח, וטוב שכך, כי זה מזכיר לנו להיות עם יד על הדופק
דווקא בגלל העבודה המאומצת שלנו.

בתפילה שנעשה הטוב בעיני אלוקים

כתבת תגובה נהדרת. רק קבלי תיקון: אני לוקחת את ילדיי באחת וחצי
אבל לא ישנה בצהריים אפילו רבע שעה. בוודאי לא שעתיים.
ואם הם נרדמים לי (מה שאני מאוד משתדלת שלא יקרה), אני הולכת לישון
ואנחנו חוגגים ביחד עד שעות הערב המאוחרות.

בנוגע לטיפוסים שנהנים או לא בצהרון:
אני מסכימה עם הדיעה שתלוי בסוג הילד.
בני הבכור הוא ילד עדין ורך, שנפגע עמוקות מכל מילה של ילד, שכבר שכח שאמר אותה בכלל.
הוא לא מסכים אפילו ללכת לחברים בצהריים. לרוב, הוא משחק רק איתי. (לעיתים נדירות מגיעים חברים אלינו).
והוא ילד בוגר וחכם, ולא מפונק במיוחד. אבל הוא צריך את הבית שלו.
אני מודה לה' שהתנאים שלי (עצמאית ויש לזה גם המון חסרונות!) מאפשרים לי לקחת אותו מוקדם ולתת לו את כל מה שהוא צריך מבחינה אישית.
יש לו בני דודים שגם צהרון עד שבע בערב לא יזיז להם והם יעשו שם חיים. בהחלט עניין של טיפוס.

אחיות שלי כן שולחות ילדים עד ארבע, והם מאושרים בהחלט.
לא לכל אחת יש אפשרות לעבוד במשרה חלקית או להיות עצמאית.
אחרי הכל, הקב"ה, שיודע מה יהיה איתנו ומה יהיו תנאינו, נותן לילדים שלנו כוחות להתמודד עם מה שהוא נתן להם בחיים.

נוי, הזדהיתי מאוד עם תגובתך בנוגע לפרנסה / עבודה. זה כ"כ נכון.

ושיהיה בהצלחה לכולם!

 

[שוצי]

וגם קחי בחשבון שכמעט ולא ניתן להשיג עבודה בתכנות שהיא פחות משמונה שעות,
אפילו 8 נחשב ללוקסוס, המשרה מלאה במקצוע הזה היא 9 + שעות נוספות במידת הצורך (ויש הרבה צורך)...