דרוש מידע אמירות מטופשות של אחיות בטיפת חלב

[פנטה]

תגידו, הן עוברות קורס טיפשות ?

לא
הם ברובם נשים שלא גידלו משפחה ברוכת ילדים
מקסימום אחד/שתיים
ולכן ככה זה נראה

 

[החכמה צודקת]

זה טוב כמה שיותר להילחץ ככה הן צריכות לעבור לעמדת הרגעה-
אני: אמאלה הוא פצפון, תת תזונה מה אני עושה איתו? כל היום אני רק מאכילה אותו, מתי הוא יתפתח??
האחות: זה בסדר, תירגעי, הוא אמנם ירד באחוזון אבל הוא לא בתת תזונה חשוב לעקוב אבל בלי לחץ...

כמובן שכל מה שאני משנה מהאמת זה מפני השלום!!

 

[ציפור כחולה]

אצלינו כולם באמת מקסימות, אף פעם לא שאלו אותי שאלות כאילו.

 

[פנטה]

האחיות עושות עבודת קודש.
במקרה, משפחה שהיינו מודעים לצורה המזעזעת שהם גידלו את הילדים...
(הורים שמזניחים את עצמם, חושבים שמותר להם גם להזניח את ילדיהם)

הדבר היחיד שעזר, זו האחות התקיפה של טיפת חלב,

ספוילר

כן! זאתי עם הטון המעצבן והחד משמעי שיכול להוציא כל הורה מהכלים.

שווה שכולנו נרגיש טיפה לא נעים פעם בחצי שנה, אם בדרך זה יכול להציל (כפשוטו ממש!) את נפשם של אי אלו ילדים\תינוקות למשפחות שקופות.

הבעיה שבגלל שהם מדברות רוב הפעמים לא לענין
אז גם מתי שכן ההורים של הילד לא מתייחסים
כמו הרועה והזאב

 

[הפתעה]

"אם הוא שומע דלת נטרקת, סימן שהשמיעה תקינה".
קשקוש !!

 

[ש. וייסבלום]

אחת שלא הרימה את התינוק מיד אחרי החיסון והוא בכה קצת
קבלה צעקות, את לא יודעת להיות אמא אני יביא לך אחת שסיימה אוניברסיטה בחינוך וגידול ילדים והיא תלמד אותך
ובאמת התקשרה המלומדת אחרי כמה ימים
זה מאד מחמיא ומעודד את האמא....

 

[טאלי]

שלא נדבר על האחיות שעושות עבודת קודש מעבר למה שצריך ומציעות לך את מוצרי פוראבר ..
פוראבר ותרגישי נהדר...
רבע שעה הרצאה על כמה השפריצר שלהם נהדר והיא בכלל לא מרוויחה על זה !
ישמצב שהיא ספציפית עברה קורס טיפשות.וניצול!
עריכה:
לפי תגובות הוואוו
רק אני נתקלתי בזה?????????

 

[דיקדוק]

הבן שלי היה בגיל חודשיים על הנקה מלאה, היא שקלה ומדדה ואמרה שהוא קטן...
נתנה לו את החיסון של הטיפות רוטה והעולל ליקק את הטיפות בהנאה - נו בסדר כי זה מתוק
ואז היא אמרה בטון כזה מעצבן: הוא רעבב, אין לך מספיק חלב... את חייסת אחרי כל הנקה לתת לו עוד 60 תמ"ל....
עד היום אני לא סולחת לה על הכמויות חלב שירדו לי בגללה, על הבטחון שהורידה לי ועל החלב שהיה לי ובגללה הייתי צריכה להלחם עליו
והייתי אמא צעירה לילד ראשון שממש לקחה ברצינות ובתשומת לב את מה שהיא אמרה.
מאז לוקחת בעירבון מוגבל את מה שאומרים לי שם.

 

[דיקדוק]

הרגע הזה שהיא שואלת אותך: "ויטמין די וברזל את נותנת?"
ובמקום שתגידי "לא..."
יוצא לך: " כןןן בטחחח בוודאיייי...."

 

[bnoya]

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק....
הילדים שלי נולדים עם פלומת שיערות בפנים שככה עם הזמן יורדת
בילד הראשון נלחצתי, מהשני ואילך כבר לא התייחסתי וידעתי שיעלם עד גיל 3-4 חודשים.
כשהייתי בטיפת חלב עם הקטן בגיל חודש, הרופאה בודקת אותו ומסתכלת עליו במבט ממש דואג ומרחם. ומכיוון שהוא היה מאושפז לפני כן דיי נלחצתי
אני שואלת אותה מה קרה?? מה קרה?? והיא לא עונה ממשיכה להסתכל, כמעט פרחה נשמתי
ואז היא אומרת לי בשקט בשקט, בלחישה שקטה כ"כ שמעתי כמה היא משתתפת בצערי.... "יש לו שפם".......
את הצחוק הבלתי נשלט לא יכלתי כבר לעצור, צחקתי עד דמעות!!
בחיסון של גיל 4 חודשים באתי להראות לה שהכל נשר, שתרגע...

 

[סטודיו לגרפיקה]

אנחנו הלכנו במיוחד לרחוב חפץ חיים בבני ברק

הסניף הזה לא קיים כבר הרבה זמן

 

[טאלי]

הבן שלי היה בגיל חודשיים על הנקה מלאה, היא שקלה ומדדה ואמרה שהוא קטן...
נתנה לו את החיסון של הטיפות רוטה והעולל ליקק את הטיפות בהנאה - נו בסדר כי זה מתוק
ואז היא אמרה בטון כזה מעצבן: הוא רעבב, אין לך מספיק חלב... את חייסת אחרי כל הנקה לתת לו עוד 60 תמ"ל....
עד היום אני לא סולחת לה על הכמויות חלב שירדו לי בגללה, על הבטחון שהורידה לי ועל החלב שהיה לי ובגללה הייתי צריכה להלחם עליו
והייתי אמא צעירה לילד ראשון שממש לקחה ברצינות ובתשומת לב את מה שהיא אמרה.
מאז לוקחת בעירבון מוגבל את מה שאומרים לי שם.

וואי זה ככ עצוב
וככ נכון .הם מעודדות תמיד תוספת ש תמ"ל
וגם אני בצער רב הייתי באותה הסיטואציה .
מבאס

 

[ליטאי פשוט]

שלא נדבר על האחיות שעושות עבודת קודש מעבר למה שצריך ומציעות לך את מוצרי פוראבר ..
פוראבר ותרגישי נהדר...
רבע שעה הרצאה על כמה השפריצר שלהם נהדר והיא בכלל לא מרוויחה על זה !
ישמצב שהיא ספציפית עברה קורס טיפשות.וניצול!
עריכה:
לפי תגובות הוואוו
רק אני נתקלתי בזה?????????

לא בטוח שזה חוקי!

 

[sl disign]

"הלשון מדי ארוכה, הוא כל הזמן מוציא אותה":
מה את רוצה שנקצר?

 

[במבונה]

הרגע הזה שהיא שואלת אותך: "ויטמין די וברזל את נותנת?"
ובמקום שתגידי "לא..."
יוצא לך: " כןןן בטחחח בוודאיייי...."

חשבתי שזה רק אני...
אבל אז באה השאלה הבאה:
כמה טיפות את נותנת כל יום?
בום. נתקעתי.

 

[ישר והפוך]

"אז מה את מספרת, אמאלה?"
"ברוך השם, הבאתי לכאן את התינוק הכי מתוק בעולם!" אני מכריזה בביטחון.
"טפו, טפו, טפו! איזה מאמי!" היא פולטת תוך העפת חצי עין לא ממוקדת. חצי אליו, חצי למחשב.
מפסיקה לרגע להקליד. "אה, חמוד!" ממקדת הפעם שתי עיניים. וחוזרת מיד למחשב.

"אז איך את מרגישה, אמא?"
"ברוך השם, עייפה---"
"עייפה? כלומר עייפה יותר מתמיד?" היא נדרכת, ואני משום מה עדיין תמימה, בטוחה בטוהר כוונותיה.
"אהמממ... בטח, עייפה. עייפה יותר מתמיד. מצידי, תני לי עכשיו מיטה, אם מישהו לוקח לי אותו- אני צונחת!" אני מכריזה הכרזה שאני יודעת שאין לה כיסוי.
בטח עייפה, כבר יומיים רצוף שאני לא ישנה.
היא נדלקת, ומשהו במבט המתעניין הזה מצית לי את הפתיל הרדום. "אה, לא. מה פתאום? רק קצת עייפה, ככה. לא ישנתי בלילה"
"אוהווווווו" נשיפת אכזבה.

"ומה הוא עושה, אמאלה?"
"כל מה שהוא צריך לעשות, נכון מולי?" אני מגרגרת אליו. זה לא 'הוא'. זה מולי שלי.
"מתהפך? זוחל?"
"אהממ... מתהפך לפעמים"
"צקצקצק" היא מצקצקת. "רק מהגב לבטן, אה?" טון מאשים.
"כן" אני אומרת בחולשה. מולי שלי גאון, גברת אחות. אוף! למה את לא מבינה?

"זוחל על הגחון?" יש לה סבלנות. "צקצקצק" היא מקלידה בעצבנות למחשב. איזה ציון היא נותנת לו שמה?
"מדבר?" היא מביטה בחומרה.
"מדבר?!" אני פוערת עיניים, "לא", אומרת בפחד. מה היא רוצה ממנו?
"משמיע ככה 'גרררר' 'אהההה' 'באהההבהה'
"אה, בטח!!!" אני נושמת בהקלה. "צקצקצק" היא מניפה אצבע.

"אוקי, אמא. ומה הוא אוכל? נותנת לו טעימות?"
"כן" כן טעימות, השאלה של מה.
"ירקות? פירות? בשר? גבינה? לבן? מרק? ביצה? קטניות? רק לא דבש!"
"בטח" אני עונה, מתכוונת לדבש. טיק טיק טיק ממשיכה להקליד בלי להעיף מבט.

"ויטמין די, נותנת? ברזל?"
מהנהנת קצת בהיסוס. בשבוע שעבר שכחתי פעמיים.
"מה!" איזה טון מאשים, אמאלה. "את לא רוצה להגיד לי שאת שוכחת!!!" היא מסתכלת בי בחומרה ואני לא יודעת איפה להחביא את עצמי מבושה.

"טוב, אמא. בואי נמדוד לו גובה ומשקל. קדימה- למשקל, להוריד בגדים. כן?"
אני מתחילה. המבטים שהיא שולחת אליי, אוף. המבטים. היד רועדת מרוב לחץ, והיא מציצה בדאגה אמיתית למולי שלי, היא כנראה באמת דואגת לו, נורא. הרבה יותר ממני.
"מה קורה לך, אמאלה?! תזהרי, את מושכת אותו ככה!"

"הנה, הוא מוכן" אני מכריזה בחולשה.
"אמא? מה זה?!!!" היא מניפה אצבע מאשימה על שריטונת שכנראה מקודם שרט את עצמו. האמת שכדי לראות אותה צריך זכוכית מגדלת... יש לה ראיה חזקה, אין מה לומר.
"שרט את עצמו"
"בטוחה???" שואלת בחוסר אמון. "טוב" אומרת בהשלמה. "אז את חייבת לגזור לו ציפורניים" לא נשארת חייבת. "הן ארוכות מידי!"

סוף סוף מונח על המשקל, האחות מעליו מודדת. 'גלינג' שומעת את המפתח שלי צונח על הרצפה.
מתכופפת להרים.
"לא, אמא! אף פעם אל תשאירי אותו בלי השגחה!!!" הצעקה שלה מקפיצה אותי.
ממהרת מיד להזדקף, מנסה לדחוף את המפתח עם הרגל. "שומעת, אמא? לעולם לא לבד!"
"אה אה... אבל את מדדת אותו, הנחת עליו יד"
היא שולחת מבט קשה ולא טורחת להשיב.

"טוב, תלבישי אותו" היא חוזרת למחשב, "ואל תשכחי את המפתח"


אוף, לא רוצה יותר לחזור לשם.
צריך להיות מחוסנים כדי לא לקחת אותה ללב... נו, שוין. בדיוק בשביל זה יש טיפת חלב.

 

[טאלי]

לא בטוח שזה חוקי!

בטוחה שזה לא
אבל אני גם ככה על אקמול כשאני הולכת לשם..
אז להתחיל לדווח ???זה מצריך עוד אקמול!
גדול עליי

 

[ישר והפוך]

"יש לו כבר שינים?"
"שן ראשונה, מאתמול!" אני מכריזה בגאווה, מצפה לקריאת התלהבות סוחפת. סוף, סוף זה קרה!
"אוקי, בסדר. מאתמול- צחצוח שיניים. כן?"
אוף, תמיד מוכרחה להרוס.

"נו, בואו נראה אותו בונה מגדל." ממלמלת לעצמה. "קח, מותק. תבנה מגדל!" מגישה את הקוביות בחגיגיות.
הוא מסתכל, ומנסה למשוך בדפים. הוא יחליט מה ומתי לקחת, יש לו אופי.
"לא, לא מושכים בדפים!" היא ממהרת לקחת והוא ניגש בשמחה לקוביות. מניח אותן זה לצד זה.
"לא, מותק. שמים אחד על השני, ככה---"

הוא מסדר שוב אחד ליד השני.
היא עצבנית. "אני לא יכולה למלא במחשב, הוא יצטרך לבוא שוב בעוד חודש שאבדוק אותו בונה מגדל"
"בבית הוא עושה מגדל מעולה משלוש קוביות, זה בסדר" אני מבטיחה לה.
"לא יכולה!" מניפה ידיים נואשות למחשב. "לא יכולה לכתוב, לא ראיתי. תבואי שוב בעוד חודש"

"אה!" מרימה פתאום עיניים מהמחשב. "תגידי, הוא כבר מחייך?"
"מחייך???"
"כן, אני רואה שמשום מה התפספס לי כאן במעקב של גיל חודש, אני מוכרחה למלא. אז מה את אומרת, הוא כבר מחייך?"

 

[טאלי]

חשבתי שזה רק אני...
אבל אז באה השאלה הבאה:
כמה טיפות את נותנת כל יום?
בום. נתקעתי.

חחח גם כשאני מביאה אני לא זוכרת
זו פשוט דריכות מתמדת שאת מרגישה ב"מבחן שלהן"

 

[-אפרת-]

לאמא שלי אמרו על אחותי שהיא לא תלך אף פעם
והאמת כשאני הולכת איתה היא הולכת 100 מטר לפני
כי אני לא עומדת בקצב שלה...