אנחנו השכנים המרעישים... :(

  • הוסף לסימניות
  • #21
גם אנחנו היינו השכנים המרעישים...
ומצד שני לפני שהתחתנתי הייתי מהצד הסובל...
כך שאני יכולה לענות לך משני הצדדים:

כמו שכתבו לך- אמא שלי תמיד היתה אומרת לנו- רק מפני שאנחנו גרים בקמת קרקע אני מרשה לכם לסוע עם אופניים/בימבה/לקפוץ בחבל ולהקפיץ כדור בבית. וגם אנחנו ידענו שבשעות מנוחה ולילה- מדברים יותר בשקט, לא מוציאים ילדים החוצה אפילו לחלון, לא רצים ולא נוסעים בבית.

לצערי הגיעה לגור מעל הורי משפחה חדשה עם ילדים קטנים שהפכה את חיינו לגיהנום.
חלק מהפתרונות שניסינו היו: שטיחים של פי וי סי באזורים המועדים לפורענות, מין מכסים שמלבישים על רגלי הכסאות והפתרון הטוב ביותר- המשפה פשוט נאלצה לעבור דירה(הם היו שוכרים)

מהצד השני-
גרתי כמה שנים מעל זוג מבוגר שהיה רגיל לשקט שלו ולא עזר שום דבר.
היינו חברים ממש טובים שלהם, עלינו אליהם עם עוגות/ברכות לימי הולדת/תמונות של הילדים שלנו שהם ממש אהבו אבל השורה התחתונה היתה: לנו יש הרגלי חיים משלנו ואתם פשוט מפריעים!

שמנו שטיחים בכל הבית, הורדנו לילדים את הנעליים, אפשרנו להם לשחק רק בחדר מסוים, סגרנו דלתות בשקט והחלפנו כסאות

בסוף עברנו דירה.

אני בטוחה שאלו שני מקרים ממש קיצוניים ולא מה שאת מתארת אבל יש כמה נקודות שאת יוכלה לשים לב אליהם-
לשאול את השכנים איזה סוג רעש מפריע להם בדיוק-
אם אחרי שתפסיקי עם הבימבה והכדור בבית עדין יהיו להם תלונות תצטרכו להגיע לאיזשהוא הסדר.

באיזה חדר הם רוצים שקט , מה סוג הרעש שמפריע, אם יש שעה מסוימת יותר קריטית וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אני גרה בקומה גבוהה. אמא לילדים נורמלים ב"ה.... (יחסית עדינים!) היתה לי שכנה שגרה מתחתי והתלוננה... על המנוע של המזגן (המנוע שלי היה בדיוק במקום של המנוע שלה..) ועל הכל... (ולא לא גוררים אצלי כיסאות!) וכל היום תלונות.... אמרתי לה שאני מוכנה לקנות לה אטמי אוזניים.... (והיא אמא לילדים ויש לה יותר ילדים משלי ויותר מופרעים!) מה לעשות היא החריגה והראיה שהשכנה הזו עברה ובמקומה הגיעה אשה מבוגרת יותר סבתא לנכדים ונינים. ואמא לבוגרים והיא אומרת לי אתם מאד שקטים לא שומעים אותכם בכלל!! אתם גרים פה???... כי אני הייתי בטראומה! אולי אני לא בסדר????..
הראיה לא תמיד אנחנו לא בסדר. לפעמים זה גם האחר. מה שכמובן לא מונע התחשבות!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אני נמצאת באותה בעיה.
הבידוד גרוע, ומתחתנו גר זוג מבוגר ללא ילדים.
אין לנו מרפסת, ולמרות זאת ילדיי אינם נוסעים עם בימבות בבית, אין 5 אבנים, אין כדור, ולא גוררים כסאות, אלא מרימים.
מצד שני אנחנו אומרים לשכנה שהרעש נובע בדרך כלל מהתנהלות רגילה בבית.
יום אחד היא עלתה שיש לה רעש (בזמן סעודה שלישית) ומול עיניה בן השנה וחצי החל לגרור כסא. אמרנו לה שאנחנו משתדלים מאד אבל שתדע שזה מאמץ גדול כי זה ענין של כל יום כל היום.

זה לא פשוט להתנהל בצורה השקטה הזו, כי אני יודעת שאת המאמצים שאני עושה כדי לשמור על השקט היא לא שומעת, היא כן שומעת את הרעש בדקה שפיספסתי ובן השנה וחצי הוציא סיר מהארון והחל לחבוט בו על הרצפה.

לכן אני כל פעם אומרת לה שאני עושה את המאמץ, והיא מצידה מבינה.
מה שעוד עוזר: שאלתי אותה מה השעות שהכי מפריע לה, ומתי היא בד"כ לא נמצאת.
לפחות בשעות הללו הילדים יודעים שהם יכולים להרעיש (מה זה להרעיש- זה לרוץ על הרצפה ברעש ולא ללכת כמו על קליפות ביצים..) ואז הם שואלים: אמא, השכנה כבר הגיעה?

אם יש שבתות שהם נוסעים, שיעדכנו אתכם, כי בשבת הכי קשה לשמור בצהרים על שקט תעשייתי..
הפתרון זה להגיד להם כל הזמן שאתם משתדלים ועושים הכל, (אנחנו הראנו לשכנה שהבימבות בכלל לא נמצאות בטווח, וכן סיפרתי לה שקניתי לבת שלי נעלי שבת אחרות במקום אלו שהרעישו) ושהיא מצידה תיתן לכם שעות שאפשר להתנהל בהם רגיל בלי חשש להרעשה.

ואחרי הכל, זה עדיין קשה מאד! זה שינוי הרגלי התנהלות בבית, בתחילה זה מגיע עם הערות כל הזמן לילדים, אבל אח"כ הם יודעים ומתרגלים. ברור לי שהשכר משמים יהיה גדול, כי לפום צערא אגרא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
עכשיו אני מתחילה להעריך עוד יותר את השכנים שמתחתיי.[ מתאים לאשכול הסנגוריה]
זה נשמע סיוט לגדל ילדים [ובנים] נורמליים בתנאים כאלו בלי להשתגע...
וכמובן אין מדובר בבימבה"כיף"[מטוס] שזה חורש את הראש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נראה לי שלזה קוראים "קבורה בקומות":D
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לפעמים גם לשכנים מלמעלה הרעש מפריע...
למשל כדור, גרירת כיסאות, קפיצה בחבל\גומי, א"א להאמין עד ששומעים, היתה לי שכנה שלא האמינה.
אמא שלי באה לבקר וכמעט התעלפה מהרעש, למרות שאני גרה בקומה הגבוהה ביותר, השכנה מלמטה הפריעה,
היום אני לא שומעת....:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
זה מאוד משתנה בסוג ואיכות הבניה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
ממליצה מאוד מאוד על בימבה כיף עם גלגלי סיליקון, פשוט מדהים!! לא שומעים כלום.
כדור ספוג וכן הלאה- משחקים שבאמת לא עושים רעש ומגדלים אפשר לבנות על שטיח או משהו.
ואחרי הכל- באמת צריך ס"ד להסתדר עם שכנים. בעיקר כשגרים באיזור מעורב אני מרגישה וגם אומרת לילדי שזה קידוש ד' גדול כשאנחנו לא מרעישים ומשתדלים להתחשב, ולחילופין מה הם יכולים לאמר על הרעש אם באמת נגרום... אז משתדלים ובעיקר כשבאים להתלונן כדאי מאוד להתנצל ובאמת מיד להשתיק ככל האפשר כדי שיראו שאנחנו באמת משתדלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
זוג צעיר חילוני בד"כ לא נמצא בבית במשך הרבה שעות מהיום.
למה לא לשאול אותם באלו שעות אפשר להרעיש?

בכל מקרה, בבימבות וכדור לא משחקים בבית , ובשעות הבוקר ראוי להתחשב ולשחק במשחקים שקטים יותר (לגו, פאזל, לוטו וכו') ולא להחריב מגדלי קוביות על ראש השכנים, או לחילופין - לשחק משחקים מרעישים יותר על שטיח.

אם תלונות השכנים הם על הזזת כסאות סטנדרטית וקולות דיבור הגיוניים אני מניחה שאפשר לנסות ולהסביר בעדינות שאתם עושים ככל שביכולתכם ע"מ לשמור על השקט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אולי לא קשור אבל מזכיר לי שיפוצניק אחד שסיפר לנו שכשקנה דירה ושיפץ לעצמו,
השכנים התחילו לעשות בעיות מכיוונים שונים..
מה עשה? -התחיל לעבוד מ7:00 בבוקר עד 23:00 ובשעות הכי "מעניינות" עם המקדחה..
אפילו המשטרה לא יכלה לעשות משהו בנידון...:p:eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
שירי אני באמת משתתפת בצערך, כל כך קשה לחיות כך כל הזמן בלחץ על הילדים.
מודה לה' על שכנים נהדרים שטוענים"שלא שומעים אותנו" (אני בטוחה שכן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י ari;1327828:
אולי לא קשור אבל מזכיר לי שיפוצניק אחד שסיפר לנו שכשקנה דירה ושיפץ לעצמו,
השכנים התחילו לעשות בעיות מכיוונים שונים..
מה עשה? -התחיל לעבוד מ7:00 בבוקר עד 23:00 ובשעות הכי "מעניינות" עם המקדחה..
אפילו המשטרה לא יכלה לעשות משהו בנידון...:p:eek:

לא הבנתי איך הוא פתר את בעיית השכנים בכך שהציק להם,
ובקשר למקדחה - רעשי בנייה מותרים עד השעה 7 בערב.
עד 11 זה רעשים מסוג מוזיקה או כל רעש ביתי אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י pr;1327838:
לא הבנתי איך הוא פתר את בעיית השכנים בכך שהציק להם,
ובקשר למקדחה - רעשי בנייה מותרים עד השעה 7 בערב.
עד 11 זה רעשים מסוג מוזיקה או כל רעש ביתי אחר.

לא נראה שהיה לו עניין לפתור...:D
לגבי החוק.. הרעיון זה אותו רעיון..
שאנו עשינו שיפוץ התחלנו מאוחר בבוקר וסיימנו ב13:00 עם הקידוחים אבל זה לא מנע מהשכנים להתלונן.. למרות שזה עלה לנו בימי עבודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הזדהיתי עם כל מילה שנכתבה
גם אני גרה מעל אשה אלמנה מבוגרת
שמה שהיא עושה 24 שעות זה לספור את גרירות הכיסא, הקפיצות ושאר הרעשים (שכן או לא נעשים)
התקופה הראשונה היתה סיוט, עד שבעלי עשה לי סדר:
א. לאחר שהגעתי למסקנה שכל שיחת טלפון ממנה גומרת אותי נפשית לכמה שעות טובות הודעתי לה שמהיום את כל השיחות בנוגע לרעש, הילדים ועוד שתנהל בבקשה רק עם בעלי.
ב. מידי פעם אני שולחת מתנות, יורדת לדרוש בשלומה, משתפת בימי הולדת של הילדים ועוד.
ג. מחפשת הזדמנויות לפרגן לה - על הנכדים, הנינים, הגינה הפורחת ו"איך את נראית טוב היום".
ד. אין בבית בימבות, מכוניות, 5 אבנים, קליעה למטרה, על כל הכיסאות "הלבשנו" גומיות, הרגלנו את הילדים לקום בזהירות בלי גרירת כיסאות, קנינו שטיח עבה לחדר בנות, בכל ערב שבת, מיד לאחר הדלקת נרות כל הילדים פותחים מיטות - כדי לא לגרור לה מיטות בשעת לילה מאוחרת ועוד.
ה. והעיקר!!!! הכנסתי לעצמי לראש שבכל התגברות, בכל מניעת רעש, בכל צער שנגרם לי כתוצאה מהשכנות הזאת אני זוכה לקיים מצות חסד, וכן מונעת צער מאלמנה. זה נותן המון כוח להתמודדויות הבאות.
הילדים למדו להיות שותפים במצווה, עד כדי כך שבכל כניסת שבת הם ניגשים לחלון לראות האם הגב'.... נסעה לשבת. אם כן - הם מכריזים "יש לנו שבת חופשית :D" ואז יש רעש בשבת - בשביל כמה חודשים.....
המון בהצלחה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י ari;1327851:
לא נראה שהיה לו עניין לפתור...:D
לגבי החוק.. הרעיון זה אותו רעיון..
שאנו עשינו שיפוץ התחלנו מאוחר בבוקר וסיימנו ב13:00 עם הקידוחים אבל זה לא מנע מהשכנים להתלונן.. למרות שזה עלה לנו בימי עבודה

התחלתם מאוחר בבוקר וגמרתם ב-1 בצהרים?!
מה הספיקו לעשות?
בכל אופן זה לא 'אותו רעיון', לקדוח ב-11 בלילה זה עוול,
גם אם זה היה 'בסדר' חוקית - זה עוול יהודי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
אנחנו התייאשנו וזהו. יש לנו שכנה שצועקת עלינו על זה שאנחנו עולים ויורדים במדרגות, על זה שאנחנו מדברים בשקט, על שהילדים צוחקים בקול ועוד כל מיני רעיונות מעניינים. והיא לא גרה מתחתינו, היא גרה בבית לידינו! פשוט לא מתייחסים אליה וכל טוב סלה.
ואגב- זה התחיל רק מהיום שהבת שלה היחידה יצאה לצבא, היא לא יכולה לראות אותנו מאז...
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
תודה לכל העונים!
היו פה כמה עצות מענינות, אנסה לישם.
דווקא השכנים התלוננו על הבימבה ג'וק יותר מהכל, למרות שיש לה גלגלי סיליקון ובדקנו אותה מלכתחילה...
הבעיה העיקרית היא שהילדים אוהבים לרוץ ולזחול חזק ומהר והרבה , ואני לא מצליחה להסביר להם שצריך ללכת לאט ובשקט, וגם לא נראלי שאפשר להסביר...
השכנה אמרה שהילד ישים קרוקס. הוא לא אוהב קרוקס, וגם לא גרביים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י pr;1327861:
התחלתם מאוחר בבוקר וגמרתם ב-1 בצהרים?!
מה הספיקו לעשות?
בכל אופן זה לא 'אותו רעיון', לקדוח ב-11 בלילה זה עוול,
גם אם זה היה 'בסדר' חוקית - זה עוול יהודי.

אני לא השומר ראש שלו... אל תדאגי הוא לא מאנ"ש
אווו.. אל תשאלי.. שגעו אותנו..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
ב"ה

מונולוג.

מפריע לי.
עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
שגרמו לך נזק,
ואחר כך עוד האשימו אותך.

נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
אבל לקראת הסוף
אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

ולמה אני לא אספר?
כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
אין כבוד, אין דרך ארץ.

וכשהדברים הללו חסרים,
אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
האמת מתלהמת הרבה יותר.

אז אנשים מעלימים עין מעוול,
וגורמים נזק,
ולא לוקחים אחריות,
ופוגעים בחזרה.

ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
להילחם כמובן,
או לא להילחם,
או ללכת.

כשמלחמה איננה אפשרות,
ועזיבה איננה אופציה,
נשארה רק הברירה לא להילחם.
אבל ההפרעה בעינה עומדת.

וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
בכל שעה משעות היממה?
לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
לסגור חלונות,
ללכת לחדר הכי פנימי,
ולסגור דלת,
עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

אז ברור שזה מפריע,
ומפריע מאוד.
ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

אבל שוב פעם,
אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
נעזוב את ה"לבקש יפה".
ולמה?
כי זה פשוט לא קורה.

אז כשאת לא לגיטימית,
לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
היא כבר לא.

וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

והנה עוד מחשבה,
שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
והוא אכן מפריע.
נכון שיש לו שליחים,
אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

ועכשיו,
היצר הרע ימשיך להפריע.
הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
מגיע היצר ואומר:
"הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

וככל שנתייחס יותר,
כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
ולמה לא להמשיך?
הוא מצא פינה להתגדר בה.
הולך לו שם.
וזה אכן תפקידו.

אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
ש"שום דבר לא מפריע לנו",
למרות שזה נורא מפריע,
נקטין את ההפרעה.
נתייחס אליה בשוליות.

נמצא דרכים לעקוף אותה,
למשל להדליק מוזיקה,
או למשל לא לכעוס על האטימות,
כי היא ממילא שם,
והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
וגם כשזה קורה,

אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
אפילו אז,
לנסות להעביר נושא בראש שלך,
ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
אבל בכל זאת,
הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

וכשאת לא מופרעת,
אז היצר הרע אומר לעצמו:
"היי, בשביל מה אני עובד?
חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
זה כבר לא ממש מדגדג לה".
ואז הוא פשוט מעביר נושא.

כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
האם אתן לו למשול בי,

או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

וכך, בכל עניין ועניין,
מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
ועד כמה הוא חודר פנימה?

ובדיוק שם, במיוחד שם,
היכולת להרפות,
היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

והבשורה הטובה?
שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
אם עברנו אותו ,
לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
אלא שהדבר עצמו ,
כבר לא יהיה שם.

וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

אם עשינו הכול בעניין,
אם התפללנו וביקשנו,
אולי הגיע הזמן להרפות.

הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

מה שקרוי – אמונה.

ואולי ההרפיה,
היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
שלב שלא יפריע לנו,
כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
ובשלב הבא,
ההפרעה פשוט תיעלם לה.

זו מחשבה.
והיא גם עובדת.
זה בית ספר של החיים,
אבל עם לימודים קשים מאוד.
ואין שום הנחות.
וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

עד שיפסיק להפריע,
עד שיפסיק להרע,
ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
וההד חוזר כמו שב ואומר:
רע… רע… רע.

אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
על הכול תנסו להעביר.

מה שנקרא:
"המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

עוד כמה תובנות על הדרך:

  • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
  • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
  • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
  • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
  • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה