כללי אני בהלם! לקוח סיפר לי שכדי לשנות דוגל של פרסומת

[תמנתי ווב דיזיין]

אם הייתם שומעים את הלקוח, הייתם מבינים שיש פה משהו יותר מזה. התנאי שלו לפרסום במגזין הוא, שהפרסומת שלו לא תאבד פרופורציות בשום פנים ואופן. כלומר אם הלוגו ממוקם במקום מסויים, אסור להזיז אפילו מילימטר למטה, כי הגרפיקאי הסביר לו שלכל מיקום יש משמעות עמוקה מאד מאד [שמסתמא שווה כמה אלפי שקלים].

והלקוח הזה מוכן לאבד פרסומת לשנה במחיר מגוחך, בשביל שאיור לא יזוז מילימטר למעלה או למטה. הוא היה כל כך רציני שזה נשמע היה כמו מישהו שיגן על ספרי תורה, שאסור לשנות אפילו פסיק בתורה מהסיבות המובנות לכולנו.

אז נשאלת השאלה - איך גרפיקאי מרשה לעצמו להרוס פוטנציאל של הלקוח שלו בגלל רדיפת בצע?

מזעזע

 

[ביקי]

אז תציעי לו שהוא יכול לקחת גרפיקאית אחרת בחצי מהמחיר ההוא שתעצב לו מודעה חדשה - אני מאמינה שאפשר למצוא משהי שתעשה מודעה ב 500 ש"ח, לא? מה הבעיה? כמה אתם במגזין לוקחים ללקוחות על עיצוב מודעה?
אלא אם כן הגרפיקאי המסור ההוא הסביר לו הסברים שלמים שאסור לו לשנות את הפרסומת לעולמי עד, וזה יזיק לו יותר מאשר יועיל...

 

[תמנתי ווב דיזיין]

זהו, קלטת במשפט האחרון מה לדעתי הבעיה. יש כנראה פרשנויות שלמות לפרסומת. לא היית רואה אותה, לא היית מבינה על מה המהומה, אבל זה הלוקשען שנמכר ללקוח.
אז אין לי מה להגיד לו.
כשאמרתי לו שאני לוקחת בסביבות ה 400-500 ש"ח לפרסומת הוא אמר שאני פריירית.
מה שנכון, נכון.
אולי אני צריכה באמת ללמוד את תורת סיבון הלקוחות כדי להרוויח קצת יותר. אבל בעצם, אני לא אוהבת לגזול לקוחות. זה נראה לי לא פייר.

 

[נוי]

גינגית, אם את מרגישה מספיק מתוגמלת במה שאת לוקחת, אין סיבה שתרגישי פריירית כשאת פוגשת בתעריף רצחני. תהני במה שיש לך.
ממילא לכל אחד נגזר בר"ה כמה יקבל.
(אבל ברור שזה תהליך ולא מובן מאילו להשלים עם מה שיש ולא להיות בשוק)
אני קובעת תעריפים לפי מה שאני מעריכה שמגיע לי בעד העבודה. נותנים? יופי, לא יכולים? ה' יביא מישהו אחר.

 

[שמואל גרינשטיין]

אני קובעת תעריפים לפי מה שאני מעריכה שמגיע לי בעד העבודה. נותנים? יופי, לא יכולים? ה' יביא מישהו אחר.

נראה לי, שזה גם מה שאותו מעצב (ברוך נאה?!) אמר לעצמו.

אני קובע לפי מה שאני מעריך שמגיע לי.

לא יכול, יבוא מישהו אחר.

 

[naamah]

ואני עוד יותר בהלם מהכיוון ההפוך.
היה לי פעם לקוח שלאחר סיום העבודה [של שעתיים בערך] הוא שואל אותי: כמה צריך לשלם לך.
אז לא רציתי לפספס את המצלצלין, והשבתי כי "כל תרומה תתקבל בברכה". בתקוה שהוא יבין להרבות מוהר ומתן.
לתדהמתי הוא הוציא שטר של 20 ש"ח ויבקש 5 ש"ח עודף....
את הסיום תארו לעצמכם לבד....

כשהצגת את עצמך כקבצנית בשוק ("כל תרומה תתקבל בברכה") - קיבלת תרומה כמו שנותנים לקבצן בשוק, אפילו תרומה נדיבה יחסית...

 

[תמנתי ווב דיזיין]

מאיפה לקוח שזה ברוך נאה הגרפיקאי?
ממש לא
זה לא מישהו מוכר ואץ הלוגו שלו פעם ראשונה שאני רואה.

גינגית, אם את מרגישה מספיק מתוגמלת במה שאת לוקחת, אין סיבה שתרגישי פריירית כשאת פוגשת בתעריף רצחני. תהני במה שיש לך.
ממילא לכל אחד נגזר בר"ה כמה יקבל.
(אבל ברור שזה תהליך ולא מובן מאילו להשלים עם מה שיש ולא להיות בשוק)
אני קובעת תעריפים לפי מה שאני מעריכה שמגיע לי בעד העבודה. נותנים? יופי, לא יכולים? ה' יביא מישהו אחר.

מה פירוש מספיק מתוגמלת? אני לא מתגמלת את עצמי בתגמול פיננסי במגזין הזה ספציפית. פשוט תחשבי על זה שלקוח בחר שלא לפרסם במגזין יוקרי ולהשאר רק עם מקומונים עם פרסומת שעלתה לו כמה אלפי שקלים, בשביל שהלוגו לא יזוז טיפה למטה, כי אז כל המשמעות של הפרסומת תשתנה.
אותך זה לא מזעזע?
וחשבתי על מה יקרה אם אעלה מחירים, ונראה לי שזה ממש לא הכיוון שלי. יש לי מדד של תגמול בשעה, ואני מנסה לתמחר בהתאם ולא רוצה לגזול אף אחד.

 

[נוי]

מאיפה לקוח שזה ברוך נאה הגרפיקאי?
ממש לא
זה לא מישהו מוכר ואץ הלוגו שלו פעם ראשונה שאני רואה.



מה פירוש מספיק מתוגמלת? אני לא מתגמלת את עצמי בתגמול פיננסי במגזין הזה ספציפית. פשוט תחשבי על זה שלקוח בחר שלא לפרסם במגזין יוקרי ולהשאר רק עם מקומונים עם פרסומת שעלתה לו כמה אלפי שקלים, בשביל שהלוגו לא יזוז טיפה למטה, כי אז כל המשמעות של הפרסומת תשתנה.
אותך זה לא מזעזע?
וחשבתי על מה יקרה אם אעלה מחירים, ונראה לי שזה ממש לא הכיוון שלי. יש לי מדד של תגמול בשעה, ואני מנסה לתמחר בהתאם ולא רוצה לגזול אף אחד.

בוודאי שיש תעריפים שהם עזות וחוצפה, וזכותך להביע את ההזדעזעות שלך. במיוחד שהתוצאה היא שהלקוח וויתר בגלל זה על פרסום טוב.
אבל לא רציתי שתאכלי סתם את הלב. אם את מרגישה שמה שאת מתמחרת ומקבלת טוב בשבילך, תמשיכי לעבוד בכיף אז מה אם יש כאלה שדורשים יותר. או שהם מקבלים, או שלא.
אני מכירה מישהי שקבוע מתמחרת בהססנות ואחר כך אוכלת את הלב. אם היא הייתה עושה חשבון אישי מה שווה לה בעד עבודתה ולא פוזלת לצדדים היא הייתה יותר מלאת סיפוק.
האדישות הזו היא לא קלה, אבל טובה בשביל לב בריא וחיים שלווים.

 

[naamah]

מותר לתמחר בהתאם לשווי המוצר/שירות שלנו, גם אם המחיר גבוה משמעותית ממה שבעל מקצוע מקביל לוקח. השוק הוא שוק חופשי שבנוי בצורה של פירמידה - הרבה זול ועממי למטה, מעט יקר ואקסלוסיבי למעלה.
עם זאת, להחזיק לקוח בצווארון ולא לאפשר לו לזוז סנטימטר (כמו במקרה שתואר), זה בעיניי לא הגון.

 

[369369]

אם את בהלם מזה שמישהו אחר יודע לקחת סכומים תמורת עבודה,
האם זה אומר שאף פעם לא היית מרוצה מהסכום ששילמו לך?
כי אני לדוגמא לא לוקח כסף בכלל על שינוי גודל, כי זה חלק מהשירות שאני נותן ללקוח (כשזה בגבול הטעם הטוב), אבל מצד שני שמח מאוד בשביל הגרפיקאי שכן מבקש, כי זה מראה שהוא יודע שהוא שווה, ויש לו את האומץ לקחת מה שהוא מרגיש שמגיע לו.

אל תגזים, זה לא מראה על מישהו שווה.

אחד שמרגיש שווה לוקח על פרסומת סכום כזה שיוכל להרגיש טוב לעשות התאמות בחינם.

 

[שירי כהן]

בוודאי שיש תעריפים שהם עזות וחוצפה,

?
מישהו חייב מישהו ללכת למישהו עם תעריף גבוה?

 

[BRO]

מאד מענין אותי לשמוע את הצד השני גם.

 

[ונתנו10]

הצד השווה לא רוצה להגיב בכלל לגרפיקאים מתחילים,
שלא מבינים ש70% מהעבודה זה הרעיון, לפחות 20% זה כושר השכנוע, וכמה אחוזים בודדים זה העבודה עצמה. עצם העובדה שהלקוח כ"כ מאמין בעבודה של המעצב, זה אומר שהוא תותח על.

 

[שמואל גרינשטיין]

הצד השווה לא רוצה להגיב בכלל לגרפיקאים מתחילים,
שלא מבינים ש70% מהעבודה זה הרעיון, לפחות 20% זה כושר השכנוע, וכמה אחוזים בודדים זה העבודה עצמה. עצם העובדה שהלקוח כ"כ מאמין בעבודה של המעצב, זה אומר שהוא תותח על.

צודק.

חבל שלא היית בהרצאה של בנימין קריספין.

היית רואה, שעל כלום עבודה מקבלים 70,000 (שבעים אלף שקל).

כתבתי במילים כדי שתבין שזו לא טעות.




הסוד הוא בביטחון של המעצב.

הוא גם טען, שהוא בכלל לא נותן ללקוח לבחור.


הוא מביא לו שתי סקיצות בשביל שתהיה לו הרגשה שהוא בוחר. וזהו.

 

[אליהו פריד]

למה הלקוח בא לעיתון שישנו לו את המידות? למה לא למעצב המקורי שעשה מלכתחילה את המודעה???

מעניין לראות את המודעה.

 

[אלי770]

סיפור באמת הזוי.. מהנופך שלי רק חשוב מאוד לנו בעבודה עם לקוחות - תמיד להחתים או ליידע את רוב הדברים הצפויים - שינויים מעבר לנורמה , חשיבות ההשקעה שזה דורש - לשתף את הלקוח שאנו לא זולים אבל המודעה שלנו תמכור יותר.

שינוי גודל הכי יקר ששמעתי זה 100-200 שח.

 

[שירי כהן]

דמיון מודרך (אנחנו בחדר הגרפיקאי כרגע
שוב הנייד מצלצל.
בצלאל נאנח. הוא התכוון אכן לעסוק לפרנסתו בתחום העיצוב,
אבל לא לקח בשום אופן את הצורך בהכשרתו לחינוך מיוחד...
איך שמים לבן אדם הזה גבולות?! מתקשר יומם וליל, ב-6 וחצי בבוקר, ב-12 בלילה,
ותמיד למשהו 'קצר קצר ודחוף' שמתארך עד אין קץ, תוך נזיפה מדושנת - 'אני משלם לך!'
לפני חצי שנה התחילה העבודה הסיזיפית, שנראתה תמימה ומבטיחה.
מודעה מושכת לעיתון עבור עסק גידול צמחים מרחיקי מקקים במשתלה ייחודית במינה.
החודש הראשון הלך על הרעיון, החודשיים הבאים על הביצוע.
החודש שאח"כ - על השינויים.
החוזה היה תמים ודרקוני, לגבי מי שלא ידע איך לסיים את דרישותיו,
והתשלום נקבע לסיום העבודה.
מיוזע כולו הוא מרים בסוף. "כן?"
"תשמע בצלאל אני צריך שתשנה לי את הגודל של המודעה. משהו ממש קטן,
אבל שלא תיהרס כל האווירה שעבדתי עליה עד עכשיו, כן?
אתה יודע, חשבתי על כל דבר הרבה מאד, יום ולילה התאמצתי לחשוב איך לשפר את המודעה.
אז מתי תוכל לגמור לי את זה?"
בצלאל מרים את עיניו היגעות בהחלטיות,
אשתו הניצבת מתוחה לידו מסמנת לו אף היא בידיה סימונים רבי משמעות.
"1,000 ש"ח", הוא אומר בעייפות אך ביציבות, "בעז"ה תוך שבוע."
את הצרחה שמעו עד פרוג!.....

- - -

סיכום ביניים -
אי אפשר לדון בשום דבר בלי לשמוע את הצד השני,
ובמקרה הנ"ל הגרפיקאי הוא צד שלישי - שכן הלקוח הוא המספר.
ואינני מכירה לא את זה ולא את זה ולא את זו,
כך שהכל פרי דמיוני המבשל. (:

 

[2OR]

דמיון מודרך (אנחנו בחדר הגרפיקאי כרגע
שוב הנייד מצלצל.
בצלאל נאנח. הוא התכוון אכן לעסוק לפרנסתו בתחום העיצוב,
אבל לא לקח בשום אופן את הצורך בהכשרתו לחינוך מיוחד...
איך שמים לבן אדם הזה גבולות?! מתקשר יומם וליל, ב-6 וחצי בבוקר, ב-12 בלילה,
ותמיד למשהו 'קצר קצר ודחוף' שמתארך עד אין קץ, תוך נזיפה מדושנת - 'אני משלם לך!'
לפני חצי שנה התחילה העבודה הסיזיפית, שנראתה תמימה ומבטיחה.
מודעה מושכת לעיתון עבור עסק גידול צמחים מרחיקי מקקים במשתלה ייחודית במינה.
החודש הראשון הלך על הרעיון, החודשיים הבאים על הביצוע.
החודש שאח"כ - על השינויים.
החוזה היה תמים ודרקוני, לגבי מי שלא ידע איך לסיים את דרישותיו,
והתשלום נקבע לסיום העבודה.
מיוזע כולו הוא מרים בסוף. "כן?"
"תשמע בצלאל אני צריך שתשנה לי את הגודל של המודעה. משהו ממש קטן,
אבל שלא תיהרס כל האווירה שעבדתי עליה עד עכשיו, כן?
אתה יודע, חשבתי על כל דבר הרבה מאד, יום ולילה התאמצתי לחשוב איך לשפר את המודעה.
אז מתי תוכל לגמור לי את זה?"
בצלאל מרים את עיניו היגעות בהחלטיות,
אשתו הניצבת מתוחה לידו מסמנת לו אף היא בידיה סימונים רבי משמעות.
"1,000 ש"ח", הוא אומר בעייפות אך ביציבות, "בעז"ה תוך שבוע."
את הצרחה שמעו עד פרוג!.....

- - -

סיכום ביניים -
אי אפשר לדון בשום דבר בלי לשמוע את הצד השני,
ובמקרה הנ"ל הגרפיקאי הוא צד שלישי - שכן הלקוח הוא המספר.
ואינני מכירה לא את זה ולא את זה ולא את זו,
כך שהכל פרי דמיוני המבשל. (:

תודה pr!
פשוט וחזק!

 

[תמנתי ווב דיזיין]

למה הלקוח בא לעיתון שישנו לו את המידות? למה לא למעצב המקורי שעשה מלכתחילה את המודעה???

מעניין לראות את המודעה.

לפי דבריו, המעצב רצה 1000 ש"ח להתאים את הפרסומת.

PR, יפה לך. פתחת את פינת הסיפור הקצר. חבל שאין פרסים.

 

[קוקהקולה]

דמיון מודרך (אנחנו בחדר הגרפיקאי כרגע
שוב הנייד מצלצל.
בצלאל נאנח. הוא התכוון אכן לעסוק לפרנסתו בתחום העיצוב,
אבל לא לקח בשום אופן את הצורך בהכשרתו לחינוך מיוחד...
איך שמים לבן אדם הזה גבולות?! מתקשר יומם וליל, ב-6 וחצי בבוקר, ב-12 בלילה,
ותמיד למשהו 'קצר קצר ודחוף' שמתארך עד אין קץ, תוך נזיפה מדושנת - 'אני משלם לך!'
לפני חצי שנה התחילה העבודה הסיזיפית, שנראתה תמימה ומבטיחה.
מודעה מושכת לעיתון עבור עסק גידול צמחים מרחיקי מקקים במשתלה ייחודית במינה.
החודש הראשון הלך על הרעיון, החודשיים הבאים על הביצוע.
החודש שאח"כ - על השינויים.
החוזה היה תמים ודרקוני, לגבי מי שלא ידע איך לסיים את דרישותיו,
והתשלום נקבע לסיום העבודה.
מיוזע כולו הוא מרים בסוף. "כן?"
"תשמע בצלאל אני צריך שתשנה לי את הגודל של המודעה. משהו ממש קטן,
אבל שלא תיהרס כל האווירה שעבדתי עליה עד עכשיו, כן?
אתה יודע, חשבתי על כל דבר הרבה מאד, יום ולילה התאמצתי לחשוב איך לשפר את המודעה.
אז מתי תוכל לגמור לי את זה?"
בצלאל מרים את עיניו היגעות בהחלטיות,
אשתו הניצבת מתוחה לידו מסמנת לו אף היא בידיה סימונים רבי משמעות.
"1,000 ש"ח", הוא אומר בעייפות אך ביציבות, "בעז"ה תוך שבוע."
את הצרחה שמעו עד פרוג!.....

- - -

סיכום ביניים -
אי אפשר לדון בשום דבר בלי לשמוע את הצד השני,
ובמקרה הנ"ל הגרפיקאי הוא צד שלישי - שכן הלקוח הוא המספר.
ואינני מכירה לא את זה ולא את זה ולא את זו,
כך שהכל פרי דמיוני המבשל. (:

אז את ממש דנה לכף זכות..