הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קטע טיפה שונה מהסגנון הרגיל שלי. אשמח לביקורת.
כי האדם עץ,
סנה, בוער, לא נשרף.
מהנץ ועד הנץ,
מתיישב לו על שרפרף.
עובד הוא כה קשה,
עד ליום מיטתו.
יגע, עמל, מנסה,
להחיות את נשמתו.
אוחז בסטנדר, הופך עוד דף,
צומח מעלה, מנסה ללמוד.
הוא לא זקן, אך גם לא טף,
נטוע חזק, לא רוצה למעוד.
ולפעמים גם יבש,
לפעמים מבולבל.
והכל מתעפש,
הכל מקולקל.
וחסר גם מתוק,
וזוחלות תולעים.
החשק בצינוק,
השמחה ירדה פלאים.
ושוקע העץ,
בביצה הגדולה.
מוחו מתפוצץ,
נגמרת הגילה.
וטובע עמוק,
וכועס על עצמו.
ורעש של צחוק,
מזקן כסיל בן יומו.
ולא אומר תפילה אחרונה,
כשנראה שאין סיכוי.
אלא שותק בכוונה,
לזה אין חיקוי.
והנה ענף מזדקר,
מציץ בחוזקה.
ברוחות מכרכר,
מקבל עוד מכה.
אך הוא לא מתייאש,
מרים הוא עוד יד.
מהבוץ מתגלש,
יציב הוא לעד.
כי האדם עץ,
סנה בוער שלפעמים נשרף.
אך מהנץ ועד הנץ,
הוא עוד מתיישב על השרפרף.
כי האדם עץ,
סנה, בוער, לא נשרף.
מהנץ ועד הנץ,
מתיישב לו על שרפרף.
עובד הוא כה קשה,
עד ליום מיטתו.
יגע, עמל, מנסה,
להחיות את נשמתו.
אוחז בסטנדר, הופך עוד דף,
צומח מעלה, מנסה ללמוד.
הוא לא זקן, אך גם לא טף,
נטוע חזק, לא רוצה למעוד.
ולפעמים גם יבש,
לפעמים מבולבל.
והכל מתעפש,
הכל מקולקל.
וחסר גם מתוק,
וזוחלות תולעים.
החשק בצינוק,
השמחה ירדה פלאים.
ושוקע העץ,
בביצה הגדולה.
מוחו מתפוצץ,
נגמרת הגילה.
וטובע עמוק,
וכועס על עצמו.
ורעש של צחוק,
מזקן כסיל בן יומו.
ולא אומר תפילה אחרונה,
כשנראה שאין סיכוי.
אלא שותק בכוונה,
לזה אין חיקוי.
והנה ענף מזדקר,
מציץ בחוזקה.
ברוחות מכרכר,
מקבל עוד מכה.
אך הוא לא מתייאש,
מרים הוא עוד יד.
מהבוץ מתגלש,
יציב הוא לעד.
כי האדם עץ,
סנה בוער שלפעמים נשרף.
אך מהנץ ועד הנץ,
הוא עוד מתיישב על השרפרף.
