כללי אני זקוקה נואשות לעזרה!!!!

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
באמצע עבודה באילוסטריטור -
כל צורה שאני יוצרת (גם עם הpen tool) נעשית כאילו אני לוחצת עם שיפט שישמור על פרופורציה.
גם כשאני רוצה להזיז עם החיצים במקלדת.

למה זה ?????????????????
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ב״ה

השאלה לא מובנת.. את רוצה שהצורה תגדל/תוקטן ללא פרופורציה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אלי לחצתם על צמד המקשים Ctrl+Shift+" שזה Snap to Grid הצמדה לרשת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י swsshira770;2126996:
ב״ה

השאלה לא מובנת.. את רוצה שהצורה תגדל/תוקטן ללא פרופורציה?
לחצ/י כדי להרחיב...

בדיוק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תאפסי את ההגדרות של התוכנה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 2 648
    • ח
    התייעצות אצלנו??? רק עבודה יהודית!!!
  • חסיד של הקב"ה //
    • יש כיום דבר כזה עבודה יהודית בבניה ושיפוצים?
    כלומר מהמהנדס, קבלן, מנהל עבודה, עד לפועלי הבניה עצמם?
    שיפוצים קטנים ב"ה יש הרבה מאנ"ש אבל על שיפוצים גדולים או על הרחבה או בניה רצינית לא ששמעתי,
    אם יש לכם מידע, אני אשמח לקבל שמות וכן מידע כללי על שירות, ומחירים (מסתבר שעבודה יהודית יקרה יותר)

    ואם אין דבר כזה (או שיש רק משהו קטן, כמה חברות בודדות וקטנות),
    אז אולי הגיע הזמן להרים את הכפפה ולהתחיל לקדם איזה אופציה לבניה יהודית,

    הציבור החרדי בונה ומשפץ ומרחיב מואוד הרבה, וכידוע ששיפוץ זה סיפור של מאות אלפי שקלים, אז למה כל הכסף הזה צריך להגיע לחבורה של ערבים שונאי ישראל שבאה מהשטחים והדבר היחיד שהם יודעים על יהודים זה שצריך לפגוע בהם רח"ל???
    למה שהכסף ילך לאיזה ערבי בן דוד של מחבל, ולא יגיע לידים של יהודי???
    (לי למשל מאוד אכפת אם מתקין המזגנים הוא ערבי כשאני יודע שאותו כסף יכול ללכת ליהודי!)
    וחוץ מזה נראה לי שזה גם יותר נוח לעבוד עם יהודי ולא עם ערבי, אצל יהודי אתה לא צריך לחשוש על כל התכשיטים וכלי כסף שיש לך בבית,
    לא צריך לחשוש (בדר"כ) שהוא יעלם עם הכסף לפני הזמן (אני מכיר משפחה ששיפצה ובטעות שילמה לערבי את הכסף לפני סיום העבודה ויום לאח"כ הם פשוט לא הגיעו והשאירו את העבודה באמצע!!!) אין מחסור מהם בזמני מלחמה, וגם באופן כללי נוח יותר שמסתובב יהודי בין הרגליים ולא איזה ערבי!

    אשמח לשמוע את דעתכם בנושא
    תודה רבה!!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: י. שלמה כהן, HBE, תחשבי טוב ועוד 5 משתמשים8 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    Y E
    הדברים פשוטים אפילו שכל אחד היה רוצה שהעובדים יהיו יהודים מכל מיני סיבות חוץ מהמצווה עצמה (ויש...
  • 137
    • ח
    שיתוף - לביקורת אני ממש לא עצבנית
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    פחדים בתחפושת

    הפחדים הגדולים שלנו – אלה עם הכובעים השחורים והכותרות המבהילות,
    כבר הבינו שאם הם ייכנסו ככה בדלת הראשית, נברח להם מהחלון.
    אז הם התחילו להתחפש.

    פתאום זה לא "מה אם יפלו טילים?", אלא,
    "מה אם בדיוק ייגמר הטישו כשאני בממ"ד?"
    לא "האם המלחמה תימשך?", אלא,
    "אם נדחה את הטיול השנתי – מתי נספיק לעשות שקופיות?"

    והכי מפחיד:
    האם אמא באמת תתעקש לשמור את כל השוקולד ל'שעת חירום'?
    (וכולנו יודעים שהשעה הזאת מגיעה ברגע שמישהו משאיר כפכף באמצע המסדרון.)

    הפחדים הגדולים התעייפו מלהפחיד בגדול,
    אז הם התחילו לפחד בקטן.
    בקטנות.
    בקטנוניות.

    שלא ייגמר החלב.
    שלא נתקע במעלית בזמן אזעקה.
    שלא נצטרך לשחק טאקי עם דודה רבקה עוד פעם.

    ובינתיים, אנחנו עסוקים בלהתמודד עם הדרמות הקטנות,
    כשהפחד הגדול יושב בצד, שותה תה,
    ואומר:
    "מצוין. תמשיכו ככה. אני לא צריך להתאמץ בכלל."

    אז הנה,
    רשימה ארוכה של פחדים קטנים בזמן גדול
    (או: למה במלחמה דווקא הפחד הכי מלחיץ הוא שלא יהיה שוקולד…)

    • "תפסיקו לשתות מים! אם תהיה הפסקת מים, מה תשתו??"
    • "תשתו הרבה מים, שלא נתייבש מהלחץ!"
    • "למה קניתם רק 12 חבילות פסטה? מה יקרה אם ניתקע פה חודשיים??"
    • "למה קניתם כל כך הרבה פסטה? איפה אני אמורה לשים אותה?! גם אני צריכה חמצן!"
    • "אני שומרת את העוגיות לאזעקות. רק לאזעקות!"
    • (אחרי ביס חמישי) "טוב, זאת הייתה אזעקה פנימית. של העצבים."
    • "אני לא ישנה. אני דרוכה. מישהו צריך להקשיב לחדשות!"
    • (שעה אחרי): "מה? הייתה אזעקה? לא שמעתי, הייתי באמצע משבר לאומי, הקוטג’ נגמר במדפים."
    • "אם הבית יהיה מבולגן ונצטרך לרדת למקלט, מה יחשבו עלינו השכנים?"
    • "בבקשה, רק תסדרו את הסלון! לא אכפת לי מהטילים – אכפת לי מהבלגן!"
    • "מי לקח את המטען של הפלאפון? אני שומרת אותו לזמן חירום!"
    • (אחרי דקה): "מה זאת אומרת נשאר לך רק 4%? איך לא שמרת אותו לזמן חירום?!"
    • "לא לגעת בשום דבר! אני מתעדת את המזווה, שאם תהיה קטסטרופה, נדע בדיוק מה היה!"
    • "אל תשבו קרוב לקיר, אולי הוא יתמוטט."
    • "תשב צמוד לקיר, מה אתה באמצע החדר?!"
    • "אני שומעת את החדשות רק ברקע."
    • (בפועל): "שקט כולם! אני מנסה להבין אם אמרו 'יירוט' או 'יריב'!"
    • "תורידו ווליום באזעקה, היא מלחיצה את אבא."
    • "תעלה ווליום, שלא נפספס עוד אחת!"
    • "שמרתי לכם טונה ובמבה לימי חירום."
    • (אחרי חמש דקות): "הילדים כבר גמרו הכול...
    טוב, נצא למכולת, אבל רק לדברים חשובים,
    טונה, במבה, ושוקו. ולחמניות. וחיתול.

    ויש את הפחד הכי מוכר מכל,
    שלא נצליח להרדים את הקטנים בזמן.

    אנחנו משכיבים אותם בעדינות.
    מניחים ראש על הכרית, לוחשים שיר ערש,
    מסדרים את הדובי בזווית אסטרטגית,
    נושמים נשימה של ניצחון,
    ואז: אזעקה.

    הכול מתחיל מהתחלה.
    להרדים. שיר ערש.
    "שכחתי לנשק את הדובי."
    ואז שוב אזעקה.
    בשלב הזה הילדים כבר שואלים אם יש טקס השכבה בהמשכים.

    וההורים?
    שומרים על קור רוח,
    כי אם נבהל גם מזה, מי יכין את הקפה של הבוקר?

    והפחדים הקטנים לא עוצרים שם.
    יש להם תחפושות נוספות, מתוחכמות הרבה יותר.
    הם יודעים להסתנן פנימה דרך הסדקים של העצבים המרוטים.

    למשל:
    – שאם לא נשתוק בדיוק עכשיו – יהיה פיצוץ (לא חיצוני).
    – שאם מישהו שוב יגיד "מה קרה? הכול בסדר", לא נוכל להבטיח שנשיב תשובה רגועה.
    – שאם הילד שוב ישאל "יש משהו טעים?" בדיוק כשנגמר הקפה – אולי נצעק עליו בטעות גם אם הוא רק בן ארבע.

    ויש גם את הרגע שבו כולנו יודעים:
    אין יותר גבול בין רוגע מתוח לבין מתח רגוע.

    אנחנו שוטפים כלים כאילו מדובר בנשק להשמדה רגשית.
    מנקים את הבית כאילו מישהו הולך להיכנס לבדוק אם טאטאנו מתחת לספה.

    ואז, בין כותרת מבהילה למריחת שוקולד חשאית מהמגירה הסודית,
    אנחנו נזכרים:
    אה, נכון. הפחדים הגדולים שוב התחפשו.
    והקטנים, שוב ניצחו אותם בנקודות.

    ובינתיים, הפחד הגדול יושב לו בפינה, שותה תה בשקט,
    מסתכל על הפאניקה הקטנה שעושה עבודה מעולה,
    ואומר לעצמו:
    "אני בכלל לא צריך לעבוד קשה.
    הם כבר עושים את זה בשבילי."
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: lev.adin, הילדה "המאומצת", קרב ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    אז עכשיו תורכם. כתבו גם אתם: על כל הדברים שממש לא מעצבנים אתכם. על איך שאתם ממש לא כועסים בכלל...
  • 858
    • נ
    שיתוף - לביקורת פגישה שלישית ואחרונה
  • נסיך על חלל //
    • הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

    כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

    כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

    אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

    ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

    זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

    אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

    בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

    "...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

    "אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

    "וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

    מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

    "על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

    שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

    "בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

    "וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

    "תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

    "הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

    "אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

    "חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

    רק זה היה חסר לה...חזנות.
    למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

    שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

    היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

    "אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

    היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

    'נושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

    היא שתקה. הוא שתק.
    הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

    גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

    "נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
    "מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
    "אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
    "מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
    "מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר    !"

    ובינתיים – כלום. שתיקה.

    "יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

    "השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

    "במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

    'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

    וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

    'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

    היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

    היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

    אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



    ועכשיו באמת:

    לכל נושאי התגית "בשידוכים":
    אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
    רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
    נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
    פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
    הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
    תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
    לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
    אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
    תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
    דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
    (רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
    בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

    בהצלחה לכולנו,
    ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים🤞
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שמח-לעזור, n113, אדריכלית מתחילה ועוד 50 משתמשים53 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה רבה. נכון לגמרי!!! אומרים שמה שלא מתאמנים עליו – שוכחים. אז אם כבר להתאמן, עדיף על הקשבה...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה