אנשים רגישים מאוד.

מצב
הנושא נעול.
אני טיפוס ממש לא זורם, קשה לי עם שינויים דרמטיים,
כנ"ל
רק שאצלי גם שינויים לא דרמטיים מוציאים משלווה וזה כבר...
עורכת: שכחתי לכתוב שאני קוראת בשקיקה את כל מה שאתן כותבות אז תמשיכו בעבודת הקודש שלכם😉
 
וואי מיד שדיברתם על שולחן שבת זה צף לי
אני מתוסכלת ברמות מכל הירידות כאן (גם אם זה לא עלי).
וכל הרעש והבלגן-- מזעזע!!
זה כמובן מאד תלוי מתי וכמות האנשים והקטנים פה בבית..
אבל מה עושים??
מצאתי את עצמי כמה פעמים הולכת לחדר וסוגרת את הדלת,
וזה ממש לא נעים ככה בשבת שכולם לא מבינים לאן נעלמת:(
מזדהות איתי?
 
מצאתי את עצמי כמה פעמים הולכת לחדר וסוגרת את הדלת,
וזה ממש לא נעים ככה בשבת שכולם לא מבינים לאן נעלמת:(
מזדהות איתי?
בטח שמזדהה
אבל מה שכן כאשר הבנתי את הקושי והשוני, התחלתי להרפות ונהייה יותר טוב
אצלנו מאד חשוב שכולם בשולחן.. ככה שאין ויתורים : ))
 
וואי מיד שדיברתם על שולחן שבת זה צף לי
אני מתוסכלת ברמות מכל הירידות כאן (גם אם זה לא עלי).
וכל הרעש והבלגן-- מזעזע!!
זה כמובן מאד תלוי מתי וכמות האנשים והקטנים פה בבית..
אבל מה עושים??
מצאתי את עצמי כמה פעמים הולכת לחדר וסוגרת את הדלת,
וזה ממש לא נעים ככה בשבת שכולם לא מבינים לאן נעלמת:(
מזדהות איתי?
ואוו
קשהה
אצלי אין את הבעיה הזאת כי כולם אצלנו בעלי התכונה (אפילו שרובם לא מודעים לזה הם מתנהלים בהתאם אליה)
מזל
😂
 
וואו! נדיר, במשפחה אחת שכולם רגישים! הלוואי שהייתה לי אחות רגישה שהייתי יכולה לדבר איתה על כל הדברים שמעניינים אותי ושקשים לי...
 
חייב להיות כמה רגישים, זה גנטי, אאל"ט.
אצלנו לדוג' אמא שלי ואח שלי HSP ואולי עוד, אבל הם לא מודעים.
 
כמובן, לא כל שיחה שלי היא על דברים ברומו של עולם. אני לא מתהלכת חמורת סבר כל היום. ועסוקה רק בלחשוב.
אני חושבת שהרבה דברים אצלנו שקשורים ללחשוב עמוק וכזה נמצאים גם במחשבה.
כי פתאום כשיש שקט מגיעות מחשבות ולכן הרבה פעמים אני צריכה "רעש"- משהו באוזן כדי להפיג את השקט שמביא למחשבות... לפעמים אני צריכה גם שקט מזה... במיוחד אם המחשבות עוסקות בנושאים רגישים אני לא ממש מעוניינת לבכות מול ערמת חולצות או כיור מלא בכלים...
 
האמת ששנים הייתי מתוסכלת על עצמי למה אני כזאת. למה אני חייבת להיות שונה...
ואז משמיים נשלח אליי השאלון של ארון, ואיזה הקלה הרגשתי.
לדעת שאני לא היחידה!
שיש עוד אנשים כמוני, ביחד!
אני זוכרת כשכשאני גיליתי את זה, כללללל מי שהיה בסביבה ידע מה יש לי (סוף סוף;) ). זאת הייתה הקלה ענקית!!!!!
כי תמיד הייתי שונה, וידעתי שאני שונה (למרות שאם כל זה שלא הכי עפתי על זה באיזשהו שלב קיבלתי את זה והפנמתי את זה שלא הייתי מוכנה לוותר על זה...)
אוהבת מאוד שינוים בשגרה (ואפילו חייבת את זה), ריגושים, וכו,
לצערי אני כמעט חייה על זה... רק מה? בחיים הבנאלים אין לנו את זה כמעט ולכן אני מייצרת לעצמי...
לא תמיד אני מצליחה אבל לפעמים כן.
אשמח לשמוע, מה זה?
אבל מה שכן כאשר הבנתי את הקושי והשוני, התחלתי להרפות ונהייה יותר טוב
בול ככה...
 
אר"מים יקרים, אשמח אם תגיבו לי על זה את דעתכם:
כבר מלפני הרבה זמן, אולי מאז שאני מכירה את עצמי, יש בי שאלה: נכון שקיבלנו הרבה מתנות, ולחיות את החיים ברובד עמוק יותר זו מתנה מדהימה. אבל האם על אנשים רגישים מדי ניגזרה בדידות?
ולא, אני לא אחת דחוייה חברתית. אמנם מוקפת וחברות, וגם החברויות העמוקות יותר שלי- הן עדיין לא זה, בכלל לא.
ועדיין מוצאת את עצמי אין-ספור פעמים שותקת, מבליגה על דברים, בולעת עלבונות או שאלות מהותיות שאף אחד לא יבין מאיפה הן נפלו עליי באמצע שטיפת כלים, נגיד.
לומדת לשמור לעצמי, אחרי תגובות תמידיות של: "מה את עושה עסק", "פשוט אל תחשבי על זה", "תזרמי!" ו- "לא הבנתי למה נפגעת".
כי יש להיות לבד, ללא אנשים, ויש להיות בין אנשים ולהרגיש בודד.
לא כל הזמן, נכון. אבל חלק גדול ממנו.
זה יצא כמו פואמה עתיקה, מתנצלת...
מחכה לתגובות שלכם!
 
אר"מים יקרים, אשמח אם תגיבו לי על זה את דעתכם:
כבר מלפני הרבה זמן, אולי מאז שאני מכירה את עצמי, יש בי שאלה: נכון שקיבלנו הרבה מתנות, ולחיות את החיים ברובד עמוק יותר זו מתנה מדהימה. אבל האם על אנשים רגישים מדי ניגזרה בדידות?
ולא, אני לא אחת דחוייה חברתית. אמנם מוקפת וחברות, וגם החברויות העמוקות יותר שלי- הן עדיין לא זה, בכלל לא.
ועדיין מוצאת את עצמי אין-ספור פעמים שותקת, מבליגה על דברים, בולעת עלבונות או שאלות מהותיות שאף אחד לא יבין מאיפה הן נפלו עליי באמצע שטיפת כלים, נגיד.
לומדת לשמור לעצמי, אחרי תגובות תמידיות של: "מה את עושה עסק", "פשוט אל תחשבי על זה", "תזרמי!" ו- "לא הבנתי למה נפגעת".
כי יש להיות לבד, ללא אנשים, ויש להיות בין אנשים ולהרגיש בודד.
לא כל הזמן, נכון. אבל חלק גדול ממנו.
זה יצא כמו פואמה עתיקה, מתנצלת...
מחכה לתגובות שלכם!
אני חושבת שמי שמגיב ככה
גם בו יש פחד כלשהו - שאני לא יודעת מהו. כל אחד איפה שזה פוגש אותו
 
אר"מים יקרים, אשמח אם תגיבו לי על זה את דעתכם:
כבר מלפני הרבה זמן, אולי מאז שאני מכירה את עצמי, יש בי שאלה: נכון שקיבלנו הרבה מתנות, ולחיות את החיים ברובד עמוק יותר זו מתנה מדהימה. אבל האם על אנשים רגישים מדי ניגזרה בדידות?
ולא, אני לא אחת דחוייה חברתית. אמנם מוקפת וחברות, וגם החברויות העמוקות יותר שלי- הן עדיין לא זה, בכלל לא.
ועדיין מוצאת את עצמי אין-ספור פעמים שותקת, מבליגה על דברים, בולעת עלבונות או שאלות מהותיות שאף אחד לא יבין מאיפה הן נפלו עליי באמצע שטיפת כלים, נגיד.
לומדת לשמור לעצמי, אחרי תגובות תמידיות של: "מה את עושה עסק", "פשוט אל תחשבי על זה", "תזרמי!" ו- "לא הבנתי למה נפגעת".
כי יש להיות לבד, ללא אנשים, ויש להיות בין אנשים ולהרגיש בודד.
לא כל הזמן, נכון. אבל חלק גדול ממנו.
זה יצא כמו פואמה עתיקה, מתנצלת...
מחכה לתגובות שלכם!
מסכימה
אני ג"כ מרגישה את זה
היתה לי חברה אחת שנתנה לי את המענה על הרגישות
אבל היא התחתנה
יש לי חברות מאוד טובות,
את המענה אני לא מקבלת...
 
אני חושבת שמי שמגיב ככה
גם בו יש פחד כלשהו - שאני לא יודעת מהו. כל אחד איפה שזה פוגש אותו
האמת לא ממש הבנתי. אגב, בלי קשר לכלום, סתם מעניין- למה גיטריסט ולא גיטריסטית?
 
האמת לא ממש הבנתי. אגב, בלי קשר לכלום, סתם מעניין- למה גיטריסט ולא גיטריסטית?
מי שהוא גבר יחשוב שאני גבר ומי שאישה יחשוב שאני אישה 😝

אני ינסה להסביר מנקודת מבטי
כתבת הרבה משפטים כמו מה את עושה עסק , זרמי, מה את ניפגעת וכו וכו

מי שמספרים לו שניפגעו ממנו / מתגובה כלשהי והוא פוטר אותך בתשובות כאלו
גם אם נניח לצורך העינין הוא לא אר"מ
וזה פוגע בהחלט האמירות האלו

אז אני חושבת לעצמי למה שלא יבקש סליחה, למה שלא יבין את המקום הזה.

מה הסיבה שיכולה להיות אם כן?
יש לו בעיות עם עצמו
 
מי שמספרים לו שניפגעו ממנו / מתגובה כלשהי והוא פוטר אותך בתשובות כאלו
גם אם נניח לצורך העינין הוא לא אר"מ
וזה פוגע בהחלט האמירות האלו

אז אני חושבת לעצמי למה שלא יבקש סליחה, למה שלא יבין את המקום הזה.

מה הסיבה שיכולה להיות אם כן?
יש לו בעיות עם עצמו
שוב לא הבנתי, גיטרסטית😉...
בנאדם שמגיב ככה יש בעיות עם עצמו? או למי שמקבל תגובות כאלה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.
למעלה