ואוו ממש מרגש -מצ"ב נוסח הכתבה
במודיעין עילית הגיעה אל הגמ"ח שלו ושאלה את הכיסאות. ולא רק במודיעין עילית; גם ברבים מישובי הסביבה, דתיים ושאינם כאלה, ידעו את הכתובת של סגל, ברחוב 'שאגת אריה'. והיום, הרחוב הזה 'שואג' על האבידה שעלתה בחתף לשמי-שמים. אחד הסודות השמורים של הנפטר הדגול שבאמת אף אחד לא ידע ולא שמע, היה, השכמתו כבר ב3- לפנות בוקר, ועריכתו של סדר לימוד ותפילה עד 'הנץ'. למה אף אחד לא ידע? - כי מיד לאחר שהתעורר, מיהר בחשאי לבית המדרש, כדי שלא יתפסוהו ב'קלקלתו', וגם שם - ישב באחת הפינות, מוצנע מעיניים זרות. אז איך פתאום התגלה הדבר? בגלל 2 סיבות מופלאות שבמופלאות. האחת היתה באמצעות השעון שצלצל בליל שבת האחרון בשעה 3 בדיוק, והעיר את בני הבית. התברר שאחדים מבני המשפחה ידעו שהוא קם מוקדם מאוד, אם כי לא ידעו אל-נכון את השעה המדויקת. לאחר הפטירה ניתקו את 'השעון המעורר' מהצלצול המוקדם, כדי שלא יעיר את היש ֵׁ נים, אבל שכחו לנתק גם את ליל השבת מצלצול זה... וכשנשמעו הצלילים בשעה 3 בלילה, ידעו הכל שזו היתה שעת ההשכמה הקבועה שלו. התיישב והחל ללמוד זאת, ועוד. בימי ה'שבעה' הגיע יהודי וסיפר שבחול המועד האחרון ביקש לתעד את יופיו של בית המדרש 'אנשי ירושלים'. 'הגעתי לשם בשעה 3 לערך, ולאחר כמה דקות ראיתי אדם שנכנס ומתיישב בפינה ומתחיל ללמוד, הוא מספר. האדם שנכנס והתיישב ללמוד לא הבחין בי, ולכן יכולתי להמשיך בצילומיי ללא הפרעה, תוך שאני מתעד גם אותו יושב ולומד בצד. גם כשעשיתי רעש בתזוזותיי בבית המדרש, לא זז האדם ההוא ממקומו, והמשיך ללמוד. 'לא ידעתי מי הוא זה, ואי זה הוא, עד שהחלו להתפרסם, מיד לאחר פטירתו, תמונותיו של אבי משפחתכם, ואז ידעתי שזה הוא, וגם התבשרתי על כך שהוא נמנה על מייסדיו הראשונים של בית המדרש המפואר הזה, שאין כמוהו ליופי'. וכמה מתאים הסיפור למי שבמשך כל שנותיו הלא-ארוכות אהב להצניע את עצמו, ולעשות את המעשים הכי-גדולים בדממה. הכל היה רשום על שמו, דהיינו שאם הוא לא היה מתערב בפעילות, סביר להניח שהדבר לא היה יוצא לפועל... הוא הקים את כל מערך ההצלה של העיר, מאיחוד הצלה, דרך זק"א, עזר מציון, מד"א ויתר הארגונים, והדבר התאפשר בשל היותו איש-סדר מדופלם, שלעולם אי אפשר היה לתפוס אותו בטעות כלשהי. הטבלאות שעשה בשיבוץ המתנדבים במערכות ההצלה של מודיעין עילית, היו מודל לחיקוי בקרב סניפי הארגונים השונים. אחד מחתניו של הרב סגל זצ"ל מספר שברגע שאביו נפגש עם ר' שמואל-נחום התבטא ש'אינני יודע אם השידוך הזה ייצא לפועל; אבל אני, כאדם פרטי, גם אם לא איהפך למחותנו, הפכתי כבר להיות ידיד אישי שלו... היחסים הבינאישיים שלו היו עטופים בחן בית הכנסת 'אנשי ירושלים' במודיעין-עילית שהרב סגל היה ממקימיו הרב שמואל סגל זצ"ל. חבל על דאבדין היתומים ליד הקבר "קול ברמה" - גליון ,379 סיון תשפ"ג - עמוד 12 . ובפשטות מקורית שלא נראית אצל אנשים רבים, וכבר בדקות הראשונות של השיחה הוא קנה אותי'... יהודי נוסף נכנס, כולו מתמוגג מדמעות, ומספר שלפני כמה שנים נכנסתי לבית הכנסת, ואביכם ניגש אליי ואומר לי ש'אני רואה על הפנים שלך, שאינך מרגיש בטוב, תספר לי מה קורה איתך'... הייתי כל-כך מופתע שלא יכולתי שלא לספר לו שאני במצוקה כלכלית עצומה, וההוצאה-לפועל כבר בעקבותיי', מספר האיש. אבא שלכם שאל אותי במה מדובר, ומה יהיה הסכום שיסגור לי את קצוות החובות. אמרתי לו שאני זקוק בשלב ראשון לכמאה אלף שקלים. הרב סגל שמע, איחל לי הצלחה ונפרד ממני. לא חלפו כמה דקות, ואני עדיין בתוך בית הכנסת, והוא חוזר עם שקית גדולה, ובה מאה אלף שקלים. 'רק שאף אחד לא יידע שהבאתי לך', הזהירני בחיוך, והמשיך להתפלל כאילו לא אירע דבר... כמה וכמה מאפיינים בלעדיים, נוצצים ואף מוזהבים, יש בבית המדרש המפואר שהרב סגל נמנה על מייסדיו, ובמשך שנים רבות שימש כגבאי הראשי שלו. פְ נים המבנה סותַ ת בכמה קומות, כשבכל קומה עוצבו תאים מהודרים המאחסנים את ספרי ההפטרות עשויי-הקלף, המונחים כל אחד בתא מיוחד, מה שאי אפשר למצוא באף בית כנסת אחר. כאשר רוצים להוציא את אחד מספרי ההפטרות, צריכים לעלות קומה ולהעפיל אל התא המיוחד שבו מאוחסן הספר. אם לא תגיעו למקום, לא תוכלו לתאר לעצמכם את עוצמת הפאר וההדר של בית הכנסת. כיורי הנטילה מגולפים אף הם בצורה מפוארת, ואחד הפרטים המאפיינים אותם הוא שהם אינם מחוברים למערכת המים, ולפני כל תפילה היה צריך הרב סגל למלא את המכל הצמוד לכיורים. מיותר יהיה לציין שמעולם הוא לא שכח לעשות זאת, ויתירה מכך; הפעולה האחרונה שעשה ביום פטירתו, לפני שנסע לכנס 'מחוברים לחיים' של 'עזר מציון', היתה מילוי המים בכיורי בית הכנסת, והכנת ספרי ההפטרות לקריאה... כל פינה וזווית בבית-מקדש-מעט זה, מעוצבת באופן יוצא מן הכלל. בבית הכנסת הגדול מתפללים רק בימים מיוחדים, ואילו התפילות היומיות מתקיימות בחדר הכניסה, שגם הוא מרווח ומפואר לכשעצמו. ענייני בית הכנסת נוהלו ביד-אמן ע"י הרב סגל, ולאחר פטירתו התגלו בתאו, שבפאתי ההיכל, פתקים רבים עליהם כתב ותיעד את הביצועים הרבים והמסועפים הקשורים למקום התפילה, שפְ אֵׁ רו הרב והמקצועיות שבה נוהל היוו אבן שואבת לכל תושבי העיר, ומחוצה לה. יוזמה נוספת שהתעטרה בכתרו של בית כנסת זה היא ברכת הכהנים ההמונית המתקיימת בו מדי מועד במועדו. כן-כן, לא רק בכותל המערבי בירושלים; גם ב'אנשי ירושלים' במודיעין עילית אפשר לצפות ביותר מ100- כהנים העולים לדוכנם, כדי לברך את העם. הכהנים ניצבים בכל קומות בית הכנסת, קומה מעל קומה, ומגיעים גם למפלס הגבוה בו מאוחסנים ספרי ההפטרות. המראה המשובב-כל-לב, מושך אליו מתפללים רבים, המגיעים גם מישובי הסביבה, ומצטרפים הן לרשימת הכהנים, והן לקבוצות המתפללים העומדים ברגש הומה בתוך ההיכל, ומתברכים. בין כתלי בית כנסת זה בילה הרב שמואל סגל זצ"ל שעות רבות מסדר יומו הצפוף. ובַ שערים שדרכם נכנס ויצא מדי יום, נתלו השבוע מודעות האבל הענקיות שבישרו על פטירתו, בחתף, של האיש המיוחד שהקדיש כל ימיו למען הזולת, והובל למנוחת עולמים באותו ברכת הכהנים ההמונית המתקיימת מדי מועד בבית הכנסת 'אנשי ירושלים' במודיעין-עילית "קול ברמה" - גליון ,379 סיון תשפ"ג - עמוד 13 . אפשר להמשיך את החיים! אפשר, וחייבים! התנהגותם-באמונה של כל בני המשפחה מחזקת מאוד את כל הקהל, בעיקר מצד זה שרואים שאפשר! אפשר להישאר בן-אדם גם בצרה גדולה כל-כך, ועוד כזו שבאה בפתאומיות נוראה שכזו! הלוואי שלא נזדקק עוד לחיזוקים שכאלה, אבל מה נעשה אם האירועים הללו פוקדים אותנו בתכיפות רבה יותר ויותר, ויש אנשים שברוב יגונם מאבדים את התקוה, ומכבים את קרן-האור האחרונה שעוד מהבהבת אצלם. וזה הגרוע ביותר, וכידוע. כי כל עוד האדם מחזיק את עצמו מעל פני האדמה, יש לו סיכוי להמשיך את מערכת-החיים באופן נורמלי, ביודעו שהצרה שנפלה עליו היתה מתוזמנת מראש על- ידי הבורא. אבל ברגע שברוב מצוקתו הוא מגלה סימני-יאוש, מה אפשר עוד לעשות איתו?! באים בני משפחת סגל, כולם ביחד וכל אחד לחוד, ומוכיחים לכל העולם שאפשר עדיין להמשיך ולחייך, להמשיך ולשוחח עם בני אדם, אפשר להמשיך לחיות! אוי, וכמה שזה חשוב! כמה שזה קריטי לבני המשפחה! חזק, חזק ונתחזק. כולנו יחד. ויעשו כולם אגודה אחת של אמונה-תמימה באבינו שבשמים. אמבולנס שהוא-עצמו הוביל בו את נפטרי עמך בית ישראל. בשבתות הבאות הוא יישב בגנזי מרומים, וישמח לראות שהמתפללים מוציאים את ספרי ההפטרות עשויי-הקלף שהכין כבר בחיי-חיותו. לאחר ששהינו זמן ממושך בבית המשפחה, ונוכחנו באמונתם היצוקה של כל בני הבית, יש בלבנו תפילה קצרה, לוהטת, לאבא שבשמים: היטיבה ה' לטובים ולישרים ב ְ לִ בוֹ תָ ם )תהלים, קכ"ה ד'(, וראה את עמך ישראל הנאנקים ביסוריהם ובכאביהם, ולא שואלים שום שאלות, וממשיכים להאמין בך ובכל פעליך, באמונת-אומן המסורה בידם מדור לדור. גם אם תעינו כשה אובד, ב ַ קֵׁ ש את עבדיך, כי מצוותיך לא שכחנו. ולא נשכח, לעולם. רבה של מודיעין-עילית מספיד המקום בו ישב בבית המדרש הוקמה קרן עבור האלמנה והיתומים ב'וועד הרבנים' לענייני צדקה קרן 6576 ניתן לתרום בטלפון
1800-22-36-36 וגם ישירות לוועד הרבנים
vaad.customize.plus
הנושאים החמים
