שיתוף - לביקורת אף אחד לא יהרוס לו את החיוך! [ר' נוחעם מכה שנית]

[כותב השורות]

משנכנס אדר מרבים בשמחה!

עשר שעות לפני...
השעה 00:13
ר' נוחעם היה עייף אך מרוצה המאמץ היה שווה, הוא הרגיש בחוש את הטעם המתוק של הפתגם החז"לי – יגעת ומצאת תאמין!
מבחינתו, לא רק כל העולם נברא בשבילו...
גם המאמר הזה כוון בדיוק לרגע הזה שבו הוא עומד מול המראה אחרי חודש של חזרות מתישות לקראת הרגע הגדול בו הוא יפזר אל חלל העולם את החיוך האדרי שלו.
היגיעה הייתה יגיעה, אך המציאה הייתה שווה את הכל...
גם את הביזיונות של ר"ח אדר א' כשכל הבית מדרש דיבר על החיוך העקום שלו
וגם את האומץ לב שנדרש ממנו באמצע שמו"ע של השבת האחרונה אז ניסה ר' נוחעם להדביק את החיוך הרחב עליו התאמן, על הכוונה המיוחדת שלו ב'ושמח נפשנו בישועתך'...
אם תשאלו את ר' נוחעם, זה דווקא עבד יופי, ואפילו גרר אותו לחשש ריקוד בשבת, ועוד באמצע תפילת הלחש...

כעת, הוא רואה את עצמו מאיר כמו פרוז'קטור, כשעל פניו מרוח חיוך מאוזן לאוזן
מבחינתו של ר' נוחעם עם החיוך הזה הוא המציא את השמחה מחדש, שהרי לא ייתכן שהשמחה של פורים השנה תהיה כמו פורים שעבר.

ר' נוחעם עלה על יצועו, כשמאחוריו חודש של הכנה לרגע הגדול של המולד שיתרחש בעיצומו של סדר א' למחרת
הוא לא שם לב, אבל הוא נרדם כשהחיוך עליו עמל כל כך הרבה נסוך על פניו, מקדים את זמנו...

ר' נוחעם ננער, החושים החדים שלו הרגישו שמשהו לא כשורה, הוא עדיין נאמן להחלטתו לנהוג כדעות 'המקילים' להרבות בשמחה רק מהמולד של אדר ב', והוא לא ייתן לעצמו להיכשל בחיוך שלא לצורך בשעות האחרונות של אדר א'
הוא מחק את החיוך מעל פניו, ושב למנוחתו
אבל לחיוך היה תוכניות אחרות, עד מהרה הוא שב על פניו של ר' נוחעם
לא נאריך במאבק האיתנים שהתחולל במיטתו של ר' נוחעם כל אותו הלילה עד הבוקר, אז קם ר' נוחעם עייף כשם שהיה עייף טרם עלה על יצועו.

את תפילת ראש חודש הוא עוד הצליח איך שהוא לעבור, את ההלל הוא קרא כמובן בעמידה וגם כך נזקק להלכה שמתנמנם יצא דלא גרע מקריאת המגילה
לסדר א' הוא הגיע בשעה 09:15 באפיסת כוחות ממש, הוא התיישב על יד הגמרא, מרגיש שכל רגע הוא עלול לקרוס על הדפים ולשקוע בשינה, הוא נחרד, מילא לישון, אבל החיוך מה יהא עליו? הוא כבר חודש עובד עליו...
כשר' נוחעם רוצה להילחם ביצר, הוא יודע, אבל הפעם העייפות הכריעה אותו, מה גם החברותא עוד לא הגיע, אז הוא נשאר לבד, הוא הגמרא והעייפות.
שעה וקצת הוא נאבק בהצלחה ולא נרדם, אבל הקרב האחרון גמר עליו, שטיפות הפנים, ההתנדנדויות וארבע כוסות הקפה לא ממש הועילו, ראשו צנח על צידו היישר על דפי הגמרא.

אך אל דאגה, בדיוק ברגע בו הורה השעון בבית מדרש על השעה 10 ו13 דקות ו6 חלקים, נפרס חיוך ענק על פניו של ר' נוחעם הישן עמוקות, היה זה אותו חיוך בדיוק עליו עמל כל כך הרבה.
איך אמר הראש כולל כשהוא עבר ליד המחזה הספק תמוה ספק משמח – 'אצל ר' נוחעם 'דקדוק הלכה' זה בין ער בין ישן'.
'אולי כדאי להעיר אותו', התייעץ החברותא של ר' נוחעם שהגיע סוף סוף, עם ראש הכולל, 'הרי ר' נוחעם יהיה בצער גדול כשהוא יתעורר ויגלה שהוא הפסיד את ה'זמן שמחה' הראשון', הראש כולל טפח על שכמו ואמר לו 'תנוח דעתך, ר' נוחעם כבר ימצא הסבר שיניח את דעתו'...

השעה הייתה 13:00 הדפיקה של הגבאי על הבימה, העירה את ר' נוחעם, החברותא עדיין ישב לידו מסיים לעיין בדין המתנמנם בקריאת המגילה.
לקח לר' נוחעם כמה רגעים להבין מה קורה איתו, החיוך עדיין נסוך על פניו ממאן להיפרד, גלגלי מוחו החלו בניסיון למצוא תשובה הלכתית שתייישב בקלות את מה שקרה איתו בשלוש שעות האחרונות
הוא דפק על הסטנדר בעוצמה, וצעק כמו שהוא יודע לצעוק רק כשהוא מיישב קושיא של ר' עקיבא איגר -
'נכון!' הוא זעק מקירות ליבו - 'מצוות צריכות כוונה! אבל מותר לשמוח גם בלי להתכוון!!!'
הוא ניגש לשאול את הראש כולל, הוא רצה להיות רגוע
הראש כולל כבר היה מוכן...
'ודאי ודאי, זה גם מדויק בלשון' השיב לו ראש הכולל -
'הרי כתוב - משנכנס אדר מרבים בשמחה, לא כתוב מרבים בשמחה 'של מצווה', ומכאן פשוט ששמחה אין צריכה כוונה... א גוטע חודש ר' נוחעם'.