אפי ונתי

  • הוסף לסימניות
  • #1
:):):)
 

קבצים מצורפים

  • 1 לוגו_682x1024.jpg
    1 לוגו_682x1024.jpg
    KB 75.9 · צפיות: 11
  • הוסף לסימניות
  • #2
תפיסה מהממת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תמונה מתוקה

יש כתמים ברקע ובין הרגליים של הילד הקטן (אם זה לא בעיה במסך שלי..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תפיסה מקסימה! יש הילה מסביב לראש של הגדול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תפיסה טובה!
הייתי מחזק 'טיפה' את התאורה. ומחדד אחרי ההקטנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תפיסה יפה.
העיבוד של הרקע ממש לא טוב, נשארו הרבה כתמים וסימני מחיקות, אולי המסך שלך לא מספיק חד ולכן את לא רואה את זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תפיסה מתוקה ממש! במקום לעבוד קשה בעריכה ממליצה לך לנסות לשרוף את הרקע בצילום (ועל הדרך להגביר תאורה קדמית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
צודקות כולכן!
אסדר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
התפיסה והפוזה מקסים . במקרה כזה לא הייתי מנסה לשרוף את הרקע,
תנסי רק להבהיר ולהחליק את הרקע ..
אם את מסתבכת שלחי לי את המקור למייל ואראה לך
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י חוי ג;2214494:
תפיסה יפה.
העיבוד של הרקע ממש לא טוב, נשארו הרבה כתמים וסימני מחיקות, אולי המסך שלך לא מספיק חד ולכן את לא רואה את זה


באמת לא ראיתי !
ועכשיו שפתחתי מחשב אחר אני רואה
תודה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ספור בהמשכים שמבוסס על הכרות קרובה מאד של ההתמודדות אותה חווה גיבורת הסיפור.
אשמח לכל תגובה\ הערה\ הארה\ ביקורת וכו'...
קריאה מהנה!

***

אני לא רגילה.

פעם חשבתי שכן.

העולם היה יפה, צבוע בצבעי פסטל רכים ובהירים. הייתי רחלי, ילדת גן. אחת מתוך כולן.

נכון שאותו עולם היה מנוקד באדום עז ומהבהב ומדי פעם קראו לי "רחל" בפנים חמורות סבר, הקריאו דיאגנוזה.

אבל לא הרגשתי שונה.

***
בגן חובה הרגשתי לראשונה אחרת.
יצאנו לחצר, הגננת שושי ישבה בכיסא האדום והשגיחה עלינו בעיניה תוך כדי שיחת טלפון נסערת.
שיחקנו תופסת.
נתפסתי, הייתי לנציב. עמדתי דום, ידיי פרושות לשני צידי גופי, מנסות להגיע כמה שיותר רחוק לתפוס את החברות שרצות סביבי במרץ.
ככה אמא מצאה אותי.
"רחלוש" היא קראה, דגדגה אותי קלות "מה נשמע?"
לא ידעתי איך להגיב, לא הבנתי מה אמא עושה בגן, תהיתי מאיפה היא צצה לי פתאום מאחורי הגב.
אחרי שתיקת תדהמה ממושכת השבתי לה באותה המטבע "אמוש, מה נשמע?"
היא צחקה, נברה בתיק שלה ושלפה ממנו קופסה קטנה, מוכרת.
קופסת התרופות שלי.
"שכחנו היום מקפי ולוקי" אמא הניפה את הקופסה התכולה אל על.
קפי ולוקי היו בעצם קפרה ולוקוסומיד, צמד חמד של תרופות שניסו לחולל פלאים בגוף שלי ולא ממש הצליחו, אבל בלעדיהן היה יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
"אמא, איך שכחנו!?" שריר רטט בלחיה של אמא לשמע שאלתי.
"קורה" היא בקושי הצליחה להוציא את המילה הבודדת מהפה.
בשתיקה היא הושיטה לי את בקבוק המים שלה. בשתיקה בלעתי את קפי ולוקי. בשתיקה היא נופפה לי לשלום.
כשהיא יצאה מהשער ופסעה בשביל שמעתי את הטלפון שלה מצלצל. ראיתי אותה עונה. היא אמרה: "איך יכולתי לשכוח?". הרגשתי שהי עצובה.
שהיא נעלמה בעיקול והפניתי את ראשי מהשער גיליתי מעגל של חברות עומד סביבי.
"מה היא הביאה לך?"
"למה היא באה?"
"אמא שלך הלכה?"
בליל השאלות סחרר אותי.
"היא הביאה לי את הכדורים שלי. התרופות." עניתי להם בקול חלוש.
"למה את צריכה תרופות, יש לך חום?"
"את יודעת לבלוע כדורים???"
"למה?"
המטח שהומטר עלי גרם לי להבין בפעם הראשונה אני אחרת.
אמא עצובה בגללי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה