כללי אפקט של שוקולד

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה להחיל על צורה שיש לי אפקט שהיא תיראה שוקולד אמיתי, מישהו יודע על מוקאפ כזה מוכן? או אם יש מדריך לכזה דבר, ואם אתם יודעים עד כמה ה׳מתכון׳ הזה מסובך
מאדדדד דחוף לי ואשמח לכל מידע בענין
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
תחפשי את השם שלי, נתתי למישהי בשבוע שעבר דבר כזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שווה לחפש, אלה היו מדריכים פשוטים ומבוססי אפקטים.
רק תעקבי ותדעי אנגלית ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מישהו יודע איך עושים את זה???

עברתי על הסרטים.
שום דבר לא דומה בתוצאה הסופית לזה
מודעה שנעשתה בסיעור מוחות (לא שלי;))
 

קבצים מצורפים

  • שוקולד.jpg
    KB 282.3 · צפיות: 32
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י מתנה ששווה;1609789:
אני מסמיק... אף פעם לא אמרו לי תודה בפומבי...:rolleyes: :)

אז אתה צריך לעשות פרצוף כזה:eek::eek::eek:

מה שמגיע מגיע!!;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הרעיון בזה זה להבין איך שוקולד נראה מבחינת החומר והתאורה
ופשוט לנסות לעשות את זה בכלי הפוטושופ המוכרים.
שכבות, מסכות, כלי החותמת וכו'
אין בזה מתכון בזק.
צריך להשתלב טוב ברקע שמתכוונים לשלב מבחינת תאורה וזויות צילום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זה נראה לי מאד קשה
איך מתחילים?
מרקם של השוקולד, הפינות השבורות,
זה נראה כאילו צלמו את זה כך
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ההתחלה היא בתלת מימד באילוסטרייטור,
ההמשך- בפוטושופ- לפרק את הצדדים של התלת מימד לשכבות שונות,
להכניס לכל חלק בנפרד את הטקסטורה של השוקולד (מתמונה),
לשחק עם התאורה, כמובן. ועוד שיופים וליטושים כפי הצורך במסיכות וכלים נוספים...
זה העיקרון בדוגמא של "עלית".

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י פשוט;1609781:
עברתי על הסרטים.
שום דבר לא דומה בתוצאה הסופית לזה
מודעה שנעשתה בסיעור מוחות (לא שלי;))

וכמובן הקרדיט לרחלי מ.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן
פרק מתוך הספר החדש שלי

ִ
אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
מי בפרהסיא ומי בצנעא.

הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
מלבדכם.


ִ​

ִimage (5).png



אפקט גן עדן
ִ


הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
"איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
"בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

***

"זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
"באמת?" הזדקף המוכר.
"באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
"תענוג! ישר מגן עדן".
הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
"שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
"זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
איציק פנדר כיתה ה' 2.
"תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

"איזה מותק, וואו".
המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
בזה השער - לא יכנס צער.

והוא מוסיף חרוז משלו:
בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

***

"תן לי משהו לאכול בבקשה".
קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

"הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

"אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
"מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

"נו?" שאל המוכר.
"מה נו".
"איך הפיצה?"
"הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
המוכר לא ענה.

איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
"ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

"נכון גן עדן?!"

"לגמרי".

"זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

"תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



***



כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

הוא חייך.

הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

"ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
"וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
"החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

***

כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

בטוח.

המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
"יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
"אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
"אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
"כי אני לא אתחרט".

***

המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

ובעצם גם לה.

היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


"סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

"למי?"

"איציק פנדר, כיתה ה' 2".


---------- *** ----------

יש כיום דבר כזה עבודה יהודית בבניה ושיפוצים?
כלומר מהמהנדס, קבלן, מנהל עבודה, עד לפועלי הבניה עצמם?
שיפוצים קטנים ב"ה יש הרבה מאנ"ש אבל על שיפוצים גדולים או על הרחבה או בניה רצינית לא ששמעתי,
אם יש לכם מידע, אני אשמח לקבל שמות וכן מידע כללי על שירות, ומחירים (מסתבר שעבודה יהודית יקרה יותר)

ואם אין דבר כזה (או שיש רק משהו קטן, כמה חברות בודדות וקטנות),
אז אולי הגיע הזמן להרים את הכפפה ולהתחיל לקדם איזה אופציה לבניה יהודית,

הציבור החרדי בונה ומשפץ ומרחיב מואוד הרבה, וכידוע ששיפוץ זה סיפור של מאות אלפי שקלים, אז למה כל הכסף הזה צריך להגיע לחבורה של ערבים שונאי ישראל שבאה מהשטחים והדבר היחיד שהם יודעים על יהודים זה שצריך לפגוע בהם רח"ל???
למה שהכסף ילך לאיזה ערבי בן דוד של מחבל, ולא יגיע לידים של יהודי???
(לי למשל מאוד אכפת אם מתקין המזגנים הוא ערבי כשאני יודע שאותו כסף יכול ללכת ליהודי!)
וחוץ מזה נראה לי שזה גם יותר נוח לעבוד עם יהודי ולא עם ערבי, אצל יהודי אתה לא צריך לחשוש על כל התכשיטים וכלי כסף שיש לך בבית,
לא צריך לחשוש (בדר"כ) שהוא יעלם עם הכסף לפני הזמן (אני מכיר משפחה ששיפצה ובטעות שילמה לערבי את הכסף לפני סיום העבודה ויום לאח"כ הם פשוט לא הגיעו והשאירו את העבודה באמצע!!!) אין מחסור מהם בזמני מלחמה, וגם באופן כללי נוח יותר שמסתובב יהודי בין הרגליים ולא איזה ערבי!

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא
תודה רבה!!
להיות אמיתי. נקודה.jpg

יש רגעים בחיים שבהם אתה יושב מול לקוח, הקפה מתקרר לאט על השולחן, והמילים שאתה עומד לומר עלולות לפוצץ לך את התקציב החודשי. זה בדיוק מה שקורה לי כשאני מבין שהדבר שהכי יעזור ללקוח שלי לקדם את העסק שלו זה לא פרסום - אלא "הפניית לקוחות" מפה לאוזן.

הקול הקטן בראש מתחיל לצעוק: "תגיד לו שהוא צריך קמפיין בדיגיטל! תמציא לו משהו עם אינפלואנסרים! תכין לו פרזנטציה עם גרפים יפים!" אבל אז מתעורר הקול השני, הזה שלא לימדו אותי עליו בקורס הפרסום: להיות אמיתי וכנה. לא עדכנו אותי שאני יאלץ להחזיק מאגרים של "כנות" אצלי במשרד. איפה זה כתוב בתיאור התפקיד?

המורה שלנו תמיד אמר: "זכרו - אתם לא רק פרסומאים, אתם סוכני שינוי תרבותי." הוא שכח להזכיר שלפעמים השינוי הכי גדול הוא לא ליצור פרסומת בכלל.

אז אני יושב מול יעקב, יועץ המשכנתאות שמשרדו הקטן בקומה מינוס של הבניין הישן בחזון איש, מרוהט כיסאות עור מתקלפים וארון תיקים מתכת אפור. העיניים שלו - כחולות ומעט עייפות מאחורי המשקפיים - מלאות תקווה ונחישות שקשה לא להתרגש ממנה. הוא מחזיק בתיק עור חום שנים, מלא בתיקים מוכנים להפקדה בבנק, מלא מרץ, ומוכן להשקיע בקמפיין ארצי שיהפוך אותו ל"יועץ המשכנתאות המוביל במגזר"
הוא מדבר על סקיצות, על אינצ'ים, על ראיון בעיתון משפחה כאילו זה איזה כלי קסם שיפתח בפניו שערים לאוצרות הלקוחות הפוטנציאליים. הקול שלו נרגש, כמעט רועד, כשהוא מסביר לי איך הוא רואה את עצמו מופיע בעמוד הראשון של "יתד נאמן" בשלישי.

אבל אני יודע משהו שיעקב לא יודע: הוא כבר יועץ המשכנתאות ידוע ולעוס. הלקוחות שלו מלאים הכרת הטוב, מספרים לחברים שלהם איך הוא הצליח להשיג להם ריבית טובה יותר מכל בנק, איך הוא היה זמין בטלפון גם רגע לפני סוף זמן ביעור חמץ כשהם פחדו שהעסקה תיפול.

הבעיה היחידה שלו זה שהוא לא מבין שהפרסום הכי טוב עבורו זה לבקש מהלקוחות המרוצים שלו להפנות אליו את החברים והמשפחה.
הלב נגד הארנק - הדביל הקטן על הכתף הימנית לוחש לי: "תגיד לו שהוא צריך קמפיין חוצות! תמציא לו משהו עם 'קהל מותאם'! תכין לו אסטרטגיה של בריף בן 50 עמודים על משכנתאות לזוצי"ם!"

המלאך על הכתף השמאלית (שלא שילמתי עליו בלימודים) אומר: "תגיד לו את האמת. שיתמקד בשירות, שיטפח את הלקוחות הקיימים, שיבנה מערכת הפניות אסטרטגית."

ואז באמצע הקרב הזה, אני נזכר בחשבון הבנק שלי. בילדים שרוצים להירשם לקייטנה השכונתית. בהלוואה על הדירה.

אני נושם עמוק, מביט ביעקב בעיניים, ואומר לו את המילים הכי קשות שפרסומאי יכול לומר: "תקשיב יעקב, אל תפרסם יותר מדי. תבנה במקום זאת מערך הפניות מקצועית."

השקט שנוצר במשרד הוא כמו השקט שנוצר בבית כנסת אחרי שמכריזים "יעלה ויבוא". יעקב מביט בי כאילו זה עתה אמרתי לו שהבנק פשט את הרגל.
"איך זה, אתה פרסומאי ואתה אומר לי לא לפרסם?!" הוא שואל, והקול שלו מלא בבלבול קיומי.

אני מסביר לו שפרסום זה לא תמיד הפתרון. לפעמים הפתרון הוא "חבר מביא חבר" – מפה לאוזן. לעצור לרגע, ולחשוב, איך גורמים ללקוחות המרוצים להמליץ עליו לאחרים.

"אבל איך זה עובד?" הוא שואל, בצליל בקולו מזכירה לי את הבלבול של בעלי עסקים, כשהם מגלים שהפתרון הכי טוב הוא הכי פשוט.

"זה עובד כמו אפקט הדומינו, כל לקוח מרוצה יביא לך עוד שניים," אני עונה.

העובדה היא שחלק גדול של העסקים הקטנים, בתחומים שונים, לא צריכים פרסום מסובך. הם צריכים:
מחשבה, השקעה, מערכת הפניות חכמה, וקצת סבלנות.

אבל איך אני אסביר את זה לאשתי? "החודש הרווחתי פחות כי הייתי כנה עם הלקוחות"?

= = =

בסופו של יום, דוד משה הטמיע בעסק שלו במערכת הפניות חכמה. הוא התקשר להודות לי, ואפילו הציע לי משכנתא חינם (אבל אני לא צריך משכנתא - אז מה עושים?).

האמת? אני עדיין לא יודע איך לנהל את המאגר הזה של כנות שאני מחזיק במשרד. אין לזה מדריך הפעלה, אין לזה מחיר קטלוגי. אבל יש לו משהו שאף טכניקת פרסום לא יכולה לתת - יכולת להסתכל על עצמי במראה בלי לרצות להתחבא.

זו זכותי וחובתי המקצועית. גם אם זה "על חשבוני" לטווח הקצר. גם אם זה אומר שאני צריך ללמוד מחדש איך להיות פרסומאי - פרסומאי שלפעמים אומר "לא לפרסם".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה