התייעצות "אפשר טלפון"? מה עושים עם כאלו שכנים?

[אביגלוש]

אם אין פלאפון מסיבות עקרוניות - הייתי עונה - אני לא גוי של שבת

חזק,
וגם נכון ...

 

[אמא למתוקים ממש]

אני משאילה בשמחה גדולה את הפלאפון לילדי השכנים כשהם זקוקים, וכן, זה בהחלט קורה.
וגם ילדי שלי משאילים כשצריכים.
משום מה הפלאפון שקניתי לילדים אובד, לא מוטען ומתקלקל לעיתים תכופות יותר מהרצוי.
(הוא בחזקת הילדים, אז אפשר להבין...)
עוררתם אותי לברר האם ילדי לא מפריעים לאחרים.
אבל יכולה לומר מצידי, שלא מפריע לי כי הילדים שלי הם שפותחים ונותנים ולא אני בדר"כ.
ובמפורש לא הייתי חושבת שיש כאן חוסר התחשבות כלשהו!!!
כך שיתכן בהחלט שהשכנים לא מודעים לקושי מצידכם!!! ושיחה נעימה יכולה לפתור הרבה בעיות!!!

בנוגע למי שכתבה שחפצים שמשאילה אובדים. חבל להפסיד את המצוה
ואת תחושת הנעימות שיש כשהשכנים כולם מסייעים זה לזה.
פשוט תעשו חוק בבית שלא משאילים חפץ בלי שכתוב עליו שם.
ותכינו רשימה ממי השאלתם ומה שאלתם.
פותר הרבה בעיות.
ותתחדשו על הגמח שיש לכם בבית!!!

 

[תותית י.]

ואת תחושת הנעימות שיש כשהשכנים כולם מסייעים זה לזה.

לי אישית זה לא עושה נעים שהחפצים שלי מסתובבים בין שכנים בבנין ואני זאת שאמורה לזכור למי הלויתי
תמיד חינכו אותי בבית כמה שפחות לשאול חפצים.

פשוט תעשו חוק בבית שלא משאילים חפץ בלי שכתוב עליו שם.

רעיון שלא חשבתי עליו(כי באמת מי רושם שם על מברגה.. אבל רעיון טוב), באמת חשוב לכתוב שם

ותכינו רשימה ממי השאלתם ומה שאלתם.

זה כבר אובררר אני לא אשב לנהל רשימות...

ותתחדשו על הגמח שיש לכם בבית!!!

לא מעוניינת בגמח כזה...
יש לנו בבית גמח אחר

 

[חנהנה]

בענין כתיבת השם לעורר את מי שמשאיל הרבה מהשכנים בתור הגמ"ח של הבנין, נראה לכם הגיוני שעל כף אשפה פותחן שימורים ספר טלפונים וכמעט מטאטא כתוב השם שלנו?
פשוט התחלנו לומר להחזיר מיד!!!
ואם לא מחזירים אנחנו עולים לבקש,
והכי חשוב כמובן שמחזירים נקי

 

[Geula-Arc]

מחכה לעוד הברקות, כי עם כל מה שאני אוהבת לעזור כמו שכתבתי כאן זה סוג של מטרד יומיומי ואין לי כח וסבלנות לתת ולחכות ותמיד לתת.
סליחה אם אני נשמעת לא נחמדה אבל אני באמת נחמדה במה שאני יכולה כאן זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב.

סורי את צודקת
לי למשל ממש לא נעים שמדברים לי בנייד ילדים
יורקים וכוו

 

[חנהנה]

הכי צודקת
מנסיון אפשר לומר לפעמים אין לנו אפשרות כרגע אין לנו וכו' שהם יבינו שאתם לא ספקי תקשורת שלהם...

 

[**Moko**]

ומתוך סוגיית ההלוואה לשכנים, אפשר לשאול מה אימהות כמוכן עונות לילד חמוד שרוצה טלפון באמצע הרחוב?
ואולי זאת ילדה חביבה שממתינה לאוטובוס בתחנה ומאוד מתחשק לה להאזין לקול המונוטוני של הקל קו?
ואולי זה ילד בגינה שרוצה להזמין את חבר שלו שיירד למטה לסוע איתו באופניים ואין לו כוח ללכת לקרוא לו ולמה הוא לא מגיע הרי כולם כבר כאן (?) ??

באופן אישי כל הבקשות האלו תמיד מציבות אותי בעמדה לא נעימה: המצפון למול הסבלנות שלי. מצד אחד מסכן הילד, באמת אין לו אפשרות אחרת להסתדר כרגע (אבל השאלה כמה קריטי המצב שבו הוא נמצא ..?) ומצד שני לי אין סבלנות לעצור יותר מ 3 דק' באמצע הרחוב עם עגלה וילדים!

וכך קרה שילד ביקש ממני טלפון והתחיל ללהג עם חבר שלו. ואחרי 4-5 דק' של שיחה אווילית שטרם נגמרה, חבר אחר שאל אותי אם הוא יכול גם. פערתי עליו זוג עיניים ואמרתי לו ממש לא. האמת שהופתעתי, מישהו שם דואג ללמד אותם טקט?
או למשל כשאני רצה להוציא אותם מהגנים פתאום כולם צריכים לעשות שיחה ממש דחופה כדי לשאול את אמא אם אפשר ללכת לבתיה / לחברה / מה יש לאכול בבית.

השאלה שלי כמובן מופנית לאמהות, מה אתן אומרות לילדים בבית? אם צריך משהו-תתקשר? כל דבר?
או כמו שמישהו ציין כאן:אבא אמר לי להחליט לבד.
מה השיח בבית שמוביל את הילדים לבקש ולבקש, ואיך אמא שרואה כל פעם מספר אחר מחייג אליה לא עושה חשבון פשוט שהילד שלה הפך להיות מקבץ נדבות מוסמך ..?
ובהסתייגות: כשהילדים שלי יגדלו ויצטרכו אותי באופן דחוף, אני מאוד אודה ואעריך כל אחד שיעצור וייתן להם שיחה. אבל מאמינה שמוטל עליי למזער את כמות הפעמים שיצטרכו אותי בבהילות, לא?

 

[קודם כל-בן אדם.]

לי אין סבלנות לעצור יותר מ 3 דק' באמצע הרחוב עם עגלה וילדים

מי בקש ממך לעצור?
עונים: "בשמחה. אבל אני לא יכולה לעצור-אתם יכולים להמשיך איתי לכיוון רחוב X"
(ורק בבקשה-אל תמחקו לי את כל הרשימת שיחות שלי!!!)

אבא אמר לי להחליט לבד

יהיה קצת עצוב אם הורים יתנו לילדה בת 5/10 להחליט לבד אם ללכת לחברה/לבתיה, וכו'.
שונה בהרבה-לעומת לשלוח לקניות, ומקסימום יקנה/לא על דעת עצמו, יעלה כמה שקלים, וייתן לילד בטחון עצמי/יכולת קבלת החלטות, וכו'.

 

[ד. פריד]

ומתוך סוגיית ההלוואה לשכנים, אפשר לשאול מה אימהות כמוכן עונות לילד חמוד שרוצה טלפון באמצע הרחוב?
ואולי זאת ילדה חביבה שממתינה לאוטובוס בתחנה ומאוד מתחשק לה להאזין לקול המונוטוני של הקל קו?
ואולי זה ילד בגינה שרוצה להזמין את חבר שלו שיירד למטה לסוע איתו באופניים ואין לו כוח ללכת לקרוא לו ולמה הוא לא מגיע הרי כולם כבר כאן (?) ??

באופן אישי כל הבקשות האלו תמיד מציבות אותי בעמדה לא נעימה: המצפון למול הסבלנות שלי. מצד אחד מסכן הילד, באמת אין לו אפשרות אחרת להסתדר כרגע (אבל השאלה כמה קריטי המצב שבו הוא נמצא ..?) ומצד שני לי אין סבלנות לעצור יותר מ 3 דק' באמצע הרחוב עם עגלה וילדים!

וכך קרה שילד ביקש ממני טלפון והתחיל ללהג עם חבר שלו. ואחרי 4-5 דק' של שיחה אווילית שטרם נגמרה, חבר אחר שאל אותי אם הוא יכול גם. פערתי עליו זוג עיניים ואמרתי לו ממש לא. האמת שהופתעתי, מישהו שם דואג ללמד אותם טקט?
או למשל כשאני רצה להוציא אותם מהגנים פתאום כולם צריכים לעשות שיחה ממש דחופה כדי לשאול את אמא אם אפשר ללכת לבתיה / לחברה / מה יש לאכול בבית.

השאלה שלי כמובן מופנית לאמהות, מה אתן אומרות לילדים בבית? אם צריך משהו-תתקשר? כל דבר?
או כמו שמישהו ציין כאן:אבא אמר לי להחליט לבד.
מה השיח בבית שמוביל את הילדים לבקש ולבקש, ואיך אמא שרואה כל פעם מספר אחר מחייג אליה לא עושה חשבון פשוט שהילד שלה הפך להיות מקבץ נדבות מוסמך ..?
ובהסתייגות: כשהילדים שלי יגדלו ויצטרכו אותי באופן דחוף, אני מאוד אודה ואעריך כל אחד שיעצור וייתן להם שיחה. אבל מאמינה שמוטל עליי למזער את כמות הפעמים שיצטרכו אותי בבהילות, לא?

משום מה בהיותי ילד לא ביקשתי יותר מחמש פעמים טלפון. ואיני מבין איך היום זה הפך לנורמה שלעיתים אי אפשר ללכת באזורים מסוימים בשעות מסוימות לחמש דקות ללא בקשת טלפון...
מהר מאוד למדתי מהניסיון שהחשש שמדובר בשיחה חשובה זה מיעוט שאינו מצוי, ולכן רק אם אני נוסע באותו אוטובוס, או מחכה בתחנה וכו' או נראה לי שיש סימנים שמדובר במקרה חריג שיש צורך בשיחה - רק אז אני נותן טלפון.

 

[גימפעל]

ומתוך סוגיית ההלוואה לשכנים, אפשר לשאול מה אימהות כמוכן עונות לילד חמוד שרוצה טלפון באמצע הרחוב?
ואולי זאת ילדה חביבה שממתינה לאוטובוס בתחנה ומאוד מתחשק לה להאזין לקול המונוטוני של הקל קו?
ואולי זה ילד בגינה שרוצה להזמין את חבר שלו שיירד למטה לסוע איתו באופניים ואין לו כוח ללכת לקרוא לו ולמה הוא לא מגיע הרי כולם כבר כאן (?) ??

באופן אישי כל הבקשות האלו תמיד מציבות אותי בעמדה לא נעימה: המצפון למול הסבלנות שלי. מצד אחד מסכן הילד, באמת אין לו אפשרות אחרת להסתדר כרגע (אבל השאלה כמה קריטי המצב שבו הוא נמצא ..?) ומצד שני לי אין סבלנות לעצור יותר מ 3 דק' באמצע הרחוב עם עגלה וילדים!

וכך קרה שילד ביקש ממני טלפון והתחיל ללהג עם חבר שלו. ואחרי 4-5 דק' של שיחה אווילית שטרם נגמרה, חבר אחר שאל אותי אם הוא יכול גם. פערתי עליו זוג עיניים ואמרתי לו ממש לא. האמת שהופתעתי, מישהו שם דואג ללמד אותם טקט?
או למשל כשאני רצה להוציא אותם מהגנים פתאום כולם צריכים לעשות שיחה ממש דחופה כדי לשאול את אמא אם אפשר ללכת לבתיה / לחברה / מה יש לאכול בבית.

השאלה שלי כמובן מופנית לאמהות, מה אתן אומרות לילדים בבית? אם צריך משהו-תתקשר? כל דבר?
או כמו שמישהו ציין כאן:אבא אמר לי להחליט לבד.
מה השיח בבית שמוביל את הילדים לבקש ולבקש, ואיך אמא שרואה כל פעם מספר אחר מחייג אליה לא עושה חשבון פשוט שהילד שלה הפך להיות מקבץ נדבות מוסמך ..?
ובהסתייגות: כשהילדים שלי יגדלו ויצטרכו אותי באופן דחוף, אני מאוד אודה ואעריך כל אחד שיעצור וייתן להם שיחה. אבל מאמינה שמוטל עליי למזער את כמות הפעמים שיצטרכו אותי בבהילות, לא?

אני מעדיף לחנך את הילדים שלי במקום את הילדים של השכנים.

 

[שואל לעניין]

המוסר השכל מהסיפור,
לחנך את ילדנו לא להיות מהלוקחים.
המשמעות היא שכדי לבקש טובה מאחרים צריך להיות צורך משמעותי שא"א לפתרו לבד.
אשתי חזרה מתוסכלת מהקופ"ח, מישהי (כבת 25) ביקשה ממנה טלפון שהתארך והתארך, היא גם קצת יצאה איתו מהקופ"ח, לאחר 45 דק'!! אשתי דרשה את הטלפון בחזרה, היא ניתקה בצער ואמרה לה "תדעי יש בקו המתכונים דברים מעולים לחג".... תכלס כל הזמן הזה אשתי לא יכלה להתקשר, וגם גמרה לה את הבטריה....

כל בקשה מהשכנים זו טירחה. גם להביא את הפטיש. זה לא מונח על השולחן אלא בקופסא בבוידעם. (יתכן שגם אצלם זה בקופסא בבוידעם, לכן יותר קל לבקש מהשכנים).

לדעתי מי שרואה את הזולת מבין שלא בנקל משבשים לו את החיים. מי שרואה רק את עצמו לא מבין מה הבעיה "סה"כ ביקשתי 18 ביצים, אז מה אם החזרתי אחרי שבועיים" ובכן, היו יומיים שהילדים שלי לא אכלו חביתות, עכשיו נתקענו עם מלא ביצים. אם לנו אין ביצים אז לא מכינים עוגה! (פעם ביקשו מאיתנו בבת אחת שמן+רסק+פסטה+בצל)

יש מכולת מתחת לבית.תנסו.

 

[אמא צעירה]

לא אהבתי את ההטפות לחסד. למיטב הבנתי האשכול נפתח כיוון שהתופעה מציקה. לכן יהיה זה חסד מצד המגיבים לתת עצות פרקטיות ולא הטפות.
בתור התחלה הייתי אומרת למבקש תבוא בעוד רבע שעה. בלי הסבר נלווה, זכותך. בפעם אחרת, לא עכשיו, עם חיוך ענק ובלי הסבר. ככלל, אם קשה להגיד לא ואת לא רוצה להגיד כן תנסי לומר משהו באמצע. אולי, עוד מעט, תגיד לאמא שתקנה פלאפון, למי אתה צריך להתקשר?, פעם אחרונה להיום, היום אי אפשר, אולי תבקשו משכנים אחרים? כמה שפחות לענות בכן מוחלט, תנסי למצוא את הניסוח הנוח לך ולהתקדם לכיוון 'לא'. לא כדי שהחסד לא יהיה על חשבונך. אלא כדי שהחסד לא יהיה בכפיה. חסד עושים מבחירה

 

[רצתה]

ומתוך סוגיית ההלוואה לשכנים, אפשר לשאול מה אימהות כמוכן עונות לילד חמוד שרוצה טלפון באמצע הרחוב?
ואולי זאת ילדה חביבה שממתינה לאוטובוס בתחנה ומאוד מתחשק לה להאזין לקול המונוטוני של הקל קו?
ואולי זה ילד בגינה שרוצה להזמין את חבר שלו שיירד למטה לסוע איתו באופניים ואין לו כוח ללכת לקרוא לו ולמה הוא לא מגיע הרי כולם כבר כאן (?) ??

באופן אישי כל הבקשות האלו תמיד מציבות אותי בעמדה לא נעימה: המצפון למול הסבלנות שלי. מצד אחד מסכן הילד, באמת אין לו אפשרות אחרת להסתדר כרגע (אבל השאלה כמה קריטי המצב שבו הוא נמצא ..?) ומצד שני לי אין סבלנות לעצור יותר מ 3 דק' באמצע הרחוב עם עגלה וילדים!

וכך קרה שילד ביקש ממני טלפון והתחיל ללהג עם חבר שלו. ואחרי 4-5 דק' של שיחה אווילית שטרם נגמרה, חבר אחר שאל אותי אם הוא יכול גם. פערתי עליו זוג עיניים ואמרתי לו ממש לא. האמת שהופתעתי, מישהו שם דואג ללמד אותם טקט?
או למשל כשאני רצה להוציא אותם מהגנים פתאום כולם צריכים לעשות שיחה ממש דחופה כדי לשאול את אמא אם אפשר ללכת לבתיה / לחברה / מה יש לאכול בבית.

כשאני עוברת ליד מוסד לימודי באזור השעה 1 אני מוצאת את עצמי מכניסה את הטלפון לתיק...
אולי זה נשמע אגואיסטי
אבל למה ילדה צריכה להתקשר לאמא שלה להגיד לה ש"רחלי ברחה לי, וזה מעליב. ואמא תגידי מוישי עכשיו בבית? ומתי דבורי חוזרת הביתה מהסמינר?"
מילא זה היה שיחה קטנה של 2 דקות שמודיעה שהילד הולך לחברו ושאמא לא תדאג, מובן.
אבל סתם שאלות? שיבואו הביתה ויקבלו תשובות.
פעם נסעתי באוטובוס בינעירוני וילדה בקשה טלפון, הבאתי לה בשמחה.
עברו 10 דקות, 20 דקות, חצי שעה והילדה לא מחזירה אותו.
רק בסוף הנסיעה היא מגיעה אלי ועוד אומרת "נגמרה לך הבטריה"
מה התברר? הילדה התקשרה לאיזה קו והקשיבה כל הנסיעה!
חטפתי חום.
אז תגידו, זה נובע מחוסר טקט או מחוסר חינוך? או משניהם ביחד?

 

[שירה 34]

ואוו הלם על הסיפורים פה!!

פעם שכנים שלנו היו מבקשים כוס פתיתים או כוס חלב/ דבק נייר וכו' וכו'
ולא היו מחזירים
ואני גם ממש לא סובלת ששולחים ילד עם כוס חלב להחזיר , כאילו מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו.

התחלנו להגיד להם שיש לנו חבילה סגורה..
וחבילה בד''כ מחזירים.
וגם יש דברים שאני קונה פעם בשבוע במרוכז כמו חלב ולחם אז אני מבקשת להחזיר עד מחר בבוקר וכו' וכו'

בעניין פלאפון יש שכנים שכבר תקופה ארוכה הילדים מבקשים
וזה די מעצבן
ואני לא מביאה את הטלפון שלי רק את של 'הילדים' ככה שפחות מעצבן.
טלפון זה אישי לדעתי.

 

[דפה]

רק אני נגעלת לתת את הטלפון שלי שצמוד לפה למישהוא אחר שיתיז לי רוק עליו?
איכססס.
אני מעולם לא נתתי את הטלפון שלי, אם מישהוא מבקש אז אני עושה על רמקול ומחזיקה לו ואם יש צורך אני מסבירה שאני לא מעבירה בגלל חיידקים.

 

[יודיתתתתתתת]

שכנים זו"צ בכל שבת בבוקר עושים תורנות אצל השכנים לבקש 2 כוסות מים חמים בשביל להכין קפה

 

[סווצ'אר.]

זה מזכיר לי שהשכנים אמרו לנו פעם שהם לפני המכולת הם עוברים דרכנו......והמכולת לא היתה רחוקה
אבל הם היו מחזירים!

 

[ירושלמי987]

רק אני נגעלת לתת את הטלפון שלי שצמוד לפה למישהוא אחר שיתיז לי רוק עליו?
איכססס.
אני מעולם לא נתתי את הטלפון שלי, אם מישהוא מבקש אז אני עושה על רמקול ומחזיקה לו ואם יש צורך אני מסבירה שאני לא מעבירה בגלל חיידקים.

רציני?

 

[YNG]

שכנים זו"צ בכל שבת בבוקר עושים תורנות אצל השכנים לבקש 2 כוסות מים חמים בשביל להכין קפה

לפני החתונה הם לוו פלאפונים משכנים ואחרי החתונה מים חמים, מסכנים באמת, לא קיבלו מיחם לנדוניה, תשקלו מתנת חתונה מכל השכנים

 

[יודיתתתתתתת]

לפני החתונה הם לוו פלאפונים משכנים ואחרי החתונה מים חמים, מסכנים באמת, לא קיבלו מיחם לנדוניה, תשקלו מתנת חתונה מכל השכנים

הם עברו דירה לא מזמן..
בכיף היינו נותנים,יש זוצ"ים שלוקח להם קצת זמן לקלוט
מידי פעם היו מבקשים קטשופ לארוחה ומחזירים לאחר הארוחה
זה לא עניין של כסף יותר מנטליות