שיתוף - לביקורת ארבעים אחוזי הנחה

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד
ארבעים אחוזי אנחה

כל יום אני מקבלת הודעות למייל על המבצעים החדשים, 40% לפחות על כל הקולקציה, כל מודעה חוזרת על עצמה בכפולות ארבע.

בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אבל ברגע שיצאתי לקניות, כי פשוט הייתי צריכה משהו, גיליתי את הפאניקה.

אין מקום לשבת באוטובוס חזור, הכל מלא בשקיות ועוד שקיות, 40% שקיות יותר מהרגיל,

האמת היא שאנשים כל כך התלהבו מההנחות כך שקנו כפול אז נכון יותר לומר 80% יותר מהרגיל, ואל תתפסו אותי בחשבון כי מי עושה חשבון כשיש מבצעים מטורפים של אחד פלוס אחד.

בטלפונים אני שומעת אנשים מתפייטים על הרכישות אותם רכשו ועל ההנחות אותם קיבלו, זה היה כל כך משתלם שהייתי חייבת לקנות עוד ועוד, יצאתי עם שקיות מפוצצות, התאמתי מיקס אנד מאטש כמה חולצות לכמה חצאיות, המיקס אנד מאטש עובד נפלא, מספרת אחת הבנות בהתרגשות - להסביר לחברה שמבינה את עומק העניין לא פחות משמח מהעניין עצמו.

איך הסתדרנו לפני תקופת הבלאק פריידי, ולמה יש אותו רק פעם בשנה, למה אין הפי נובמבר למשל ביוני או יולי?

אחרי שראיתי את ההתלהבות והריצות מה אתם חושבים? נשארתי בבית, מה פתאום, יצאתי בהתלהבות גדולה למלא שקיות יפות וחמודות בארבע תשעים.

כמובן שקניתי וקניתי כמעט שקיבלתי בלאק אאוט מכל הבלאק פריידי הזה, העיקר שהיה ממש הפי נובמבר.

למען האמת קצת חששתי מאוברדראפט ולכן עברתי על החשבוניות ראיתי הרבה מספרים הם התערבבו לי הנומבר עם הנובמבר.

אולי כדאי לי להחזיר חלק מהדברים, יש לי יומיים כדי לקבל החזר כספי, החלטתי לממש את זכותי לקבלת החזר, אם יש זכויות אז כדי לממש אותם.

חזרתי כדי להחזיר וחזרתי כדי למדוד היתה שם עובדת שתלתה על קולבים ערמות דמיוניות של בגדים וחוזר חלילה חשבתי לעצמי כמה יעיל להחזיק עובדת שתתלה בגדים וכמה יעיל להחזיק כל כך הרבה מתלים.

המשכתי לחשוב כמה שאקנה יותר אקבל הנחה גדולה יותר וכמה שזה משתלם לי, אולי אקנה גם קולבים ואולי אזמין עובדת הביתה שתתלה לי את כל ההנחות הגדולות שרכשתי.

מישהי שישבה ליד השקיות שלה באוטובוס חישבה שהיא חסכה יותר מהסכום ששילמה, מי בכלל חושב על הסכום לתשלום כשהחיסכון כל כך משמעותי?

הכי טוב זה כשיש לך יום הולדת בדיוק ביום הפריידי הגדול או אז את מקבלת הנחה כפולה ואו אז את צריכה לקנות עוד דברים כדי שיהיה כמה שיותר משתלם, אם כבר חוגגים אז חוגגים.

מישהי אחרת ספרה איך היא קנתה סוודרים לכל האחיות הנשואות שלה, ברבע מחיר, אחרי שהיא קנתה לכולם היא הגיע למחיר של סוודר אחד, ובו זמנית כל אחות חשבה על השנייה כך שהן יצאו ברכוש גדול, עכשיו צריך לקנות ארון חדש, ולמצוא לו נישה בבית, אבל אל דאגה הפי נובמבר יספק לנו גם ארונות בדיל משתלם.

לאט-לאט אני מתחילה להבין למה יש את הנובמבר הזה רק פעם בשנה ולמה הוא נקרא שחור, זו עבודה מאוד קשה לרוץ יום אחרי יום לקנות להחזיר, לקנות להחזיר, לקנות לכל המשפחה, לקנות קולבים, ארונות, לסדר, ומי בכלל מדבר על לשאת את השקיות, משא כבד.

רק כשבסוף החודש ערכתי חשבון הבנתי כמה חסכתי, זאת אומרת כמה הוצאתי וכמה דברים יש לי, זאת אומרת כמה דברים מיותרים קניתי, ת'אמת כל הזמן התעלמתי מהמספרים מי יכול לחשבן בשעות כאלו של טירוף שעוד רגע מסתיימות להם, אבל במחשבה לאחור, מה הייתי צריכה? למה יצאתי לקניות? מה קניתי? ולמה?

אין לי תשובות, אבל מה לא עושים למען השמחה, ואין שמחה אלא בבגדים ותכשיטים, ואין שמחה אלא בנובמבר.

נראה לכם שאני שמחה? קצת מסוחררת, הרבה עייפה, קצת חסרת סבלנות, מודדת את הבגדים, שמחה לרגע, מתחרטת לשני רגעים, מחלקת את השלל, זה היה מסע מתיש אבל מה לא עושים למען השמחה.

אויש, צריכה לזוז הלו"ז צפוף, עוד מעט מסתיימים המבצעים.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הכתוב מדבר על נשים וגברים כאחד D:

תסגור.את.הדלת.
מכירים את זה שיוצא לכם להעיר למישהו והוא פשוט לא מיישם?
ואמרתם שוב ושוב.
לא פעם.
לא פעמיים
ולא גלידה אחת או שתיים.
אולי סניף שלם יספיק.
אולי אפילו לא.
וכמה כבר אפשר להגיד?
בזמן האחרון היה לי מקרה
שקניתי לעצמי משהו טעים
ולאחר שבשטח ציבורי הוא כמעט נגמר
החלטתי להחזיר אותו לשטח שלי בטאבו.
לא צריך להגזים ולהחביא
פשוט לשים בטריטוריה המוגדרת.
ואז יום אחד אני באה לקחת מהמשהו הטעים
שנשאר באותו מקום ב ד י ו ק .
באותה פוזה אפילו.
משום מה הוא הוריד במשקל
לא יכול להיות.
הקופסא ריקה.
מישהו אכל את הטעים שלי.
ולא רק שלא טרח לזרוק את הקופסא
אלא החליט להשאיר אותה עומדת על כנה כדי לתעתע
אולי כדי לתת לי עוד תקווה קטנה
לא יודעת מה חשב ה"גנב"
העצבים זרמו לי בכל הורידים
וקול שופר המבשר את בוא המלחמה נשמע:

"את יודעת שהוא עובר תקופה קשה"
- לא איכפת לי זה לא תירוץ!

"זה לא בכוונה"
- החטיף לא קפץ לפה שלו בטעות!
וחוץ מזה - למה לא לשאול? לבקש?

"אולי הוא התבייש או פחד ממך"
- לא זכור לי שנשכתי מישהו מאז המעון וגם זה בספק.

"אבל אולי גם את לפעמים לוקחת משהו בלי לבקש"
-לא לוקחת משהו שאי אפשר להחזיר!

"אפשר להחזיר!"
- אני לא אבקש ועכשיו רציתי ואין לי!

"ואם הוא היה חטוף?"
-

כאן עלתה בי מחשבה
אם הוא היה חטוף?
היית דנה לכף זכות.
למה? כי הוא סובל.
גם ה"גנב" שאותו אני מכירה סובל.
וכנראה היה זקוק למשהו שימתיק לו.
לא צריך להגיע לרמת סבל של חטוף בשביל לוותר.
כי לפעמים לפני שהמוח חושב היד פועלת..
לא.
כאן הוא חשב. וידע. ועשה.
אז מה עוד נשאר?

כאן נזכרתי במקרה שקרה גם הוא בתקופה האחרונה.
"למה אתם לא סוגרים את הדלת עד הסוף?? נכנסים זבובים!!"
כל פעם הדלת נשארת פתוחה ''קצת'' ואז נכנסים זבוב וצריך להלחם להוציא אותו.
איזה אסון.
כמה באמת אפשר להעיר על לסגור את הדלת?
כמה אפשר לסגור אחריכם כל פעם מחדש??
תסגור את הדלת.
אל תטפטף.
תנקה אחריך.
שים את הבגד בתוך סל הכביסה ולא בחוץ. (מוכנה שיצוץ לו חצי שרוול.)
למה זה זרוק על הרצפה ולא בתוך הארון??
למה שוב אכלת מתוך הסיר והחזרת את הכף??
למה שוב אכלת הכל לבד כשיש עוד אנשים בבית??
מה הבעיה להתחשב??
כמה. אפשר. להעיר. כמההה?

ואז.
בחסדי השם עלתה בי מחשבה.
פניתי לזה שהעיר על למה את הדלת לא סוגרים.
אבל גם אתה לא סוגר את הדלת ונכנסים זבובים?
-אני? מה פתאום אני תמיד סוגר!
כן אתה גם לא סוגר את הדלת.
כ-ו-ל-נ-ו לא סוגרים את הדלת.
שאלת כמה אפשר להעיר לבן אדם שיעשה מה שמבקשים ממנו?
כמה פעמים בורא עולם מבקש מאיתנו 'תסגרו את הדלת' ואנחנו לא סוגרים?
כמה פעמים הוא בכבודו ובעצמו צריך 'לקום' לסגור את הדלת שאנחנו השארנו פתוחה?
למה? למה אנחנו לא סוגרים??
יכנסו זבובים! מרעין בישין! צועק לנו אבא.
גם אם זה פתח קטן!
"לפתח חטאת רובץ"
לפחות תסגרו את הרשת!
תאמינו לי.
מספיק זבוב מרדן אחד שיכנס ויטייל לו בהנאה בכל הבית בשביל לטמטם משפחה שלמה.
ועדיין.
אנחנו לא סוגרים את הדלת.
והלוואי וזו באמת היתה רק דלת.
אבל לא.
יש יותר מזה.
לשון הרע. שמירת עיניים. קפדה. רכילות. גזל. קנאה. כעס. ברכה ללא כוונה.
כמה כבר אבא שבשמיים יכול לבקש מאיתנו?

אז ה' ברחמיו ריחם עליי והזכיר לי את זה.
בשביל לדון את אותו 'גנב' לכף זכות.
ולזכות לרגע אחד קטן של 'ארך אפיים'
מאז.
כל פעם שאני רואה שמישהו שוב לא ''סגר את הדלת''
אני משתדלת להזכיר לעצמי כמה דלתות פתוחות אני השארתי.
וכמה ה' בכבודו ובעצמו סוגר אותן.
ואומר לנו שוב. ושוב. ושוב.
בניי.
אהוביי.
בבקשה.
תסגרו את הדלת.
שיתוף - לביקורת בנק השקרים
האמת היא חסרת יומרות.
אי אפשר להתכחש לה באיזה שהוא אופן.
מלבד שקר - כמובן.
אך הוא לא שקרן בכלל.
יעידו על כך השכן ממול, אשר חוץ מהפעם ההיא, אשר שינה מן האמת בגלל דרכי שלום על הפיצוץ בצנרת שקרה לא באשמתו בכלל. מי ידע שזאת הצנרת של השכן? הוא סתם הלך בתמימות, וסתם פתאום הוא שמע דזזזז מוזר. השכן הקשיש אשר חוץ מן כמה פעמים בהם שיקר לתועלת, מכך שילדיו לא יסבלו משבט לשונו של הקשיש - לא שיקר לו מעולם, וכמובן לאישתו אשר חוץ מכמה עקצוצים לא נרשמה דחיה חריגה בחשבון השקרים.
אך לבסוף, מנהל הבנק אותת לו על הוצאה חריגה. קרי - שקר.
הוא לא האמין, כזאת חריגה מתחת לאפו? הוא פנה לסניף הבנק הקרוב לבירור הטעות. קרי - מצפון.
בסניף הבנק לא הבינו את מבוקשו, הם אותתו לו אך הוא לא פנה אליהם להקשיב ולו לרגע. הם היו אדישים, כמו כל סניף בנק כלשהו, והוא חש את עצמו במצוקה.
בחמת זעם החליט לנתק כל קשר עם הבנק.
בשלב ראשון - כל חשבונות הבנק המלאים בקיצורי דרך כלשהם והעלמות, נמחקו בזעם נקמני.
עם מנהל הבנק מחק כל קשר, וטרטוריו הושתקו בבולמוס זעפני.
כדי להקניט את הבנק עבר לבנק המתחרה. קרי - שקרים.
הבנק המתחרה היה הרבה יותר נוח. עם מלא פלוסים ובונוסים עבים, ומעטפת מלאת החלקה מבוצים אפשריים. היא הייתה כל כך חלקלקה, עם לשון ארוכה שחומסת כל גרגיר אמת.
לא היה אכפת לו לשקר במצח נחושה על כך שבכלל היה ברחוב הסמוך, בשעה שבאמת היה נתון במין זעם נקמני. במעטפת השירותים שמציע הבנק היה נתון תירוצים שונים לשלל מקרים ותרחישים.
הוא השתמש בכולם.

טרטור טלפון קטע מערכת שקרים עבה במיוחד.
לשלם.
אגלי זיעה נטפו ממצחו כאשר ראה את מסכת התשלומים הענפה, שעליו לשלם בו היום. 'לא יאוחר מ14:00' הוסבר במתק לשון.
הוא נפל ארצה בעילפון.
הגיע עת תשלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה