חידה על אחד
יחיד מיוחד.
כרבים יוּחד.
די לו באחד.
ולא נפחד
מאחת ואחד.
וברגל פחד.
התנא רבי חנינא בן דוסא
יחיד ומיוחד- אמרו עליו, כי זכותו עמדה לכל בני דורו, כמו שדרשו: "ונשוא פנים (ישעיה ג:ד) - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא" (חגיגה יד:א).
רבי חנינא בן דוסא התפלל על חולים, ותפילתו התקבלה. רבים בקשוהו שיתפלל עליהם.
משנה ברכות פרק ה משנה ה
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:
@בית היין- יש מאמרים נוספים אבל הכיוון ברור.
כרבים יוחד- "בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני''
זכותו עמדה לבני דורו 'נשוא פנים' [ישעיהו ג, ג] - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו. כגון רבי חנינא בן דוסא [רש"י: שהכל ניזונין בזכותו],
פעם אחת הלך רבי חנינא בן דוסא בדרך והחלו לרדת גשמים. אמר: ריבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? - מיד פסקו הגשמים. כשהגיע לביתו אמר: ריבונו של עולם, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת? - וחזרו הגשמים [תענית כד, ב].
די לו באחד- ''וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות יז:ב, תענית כד:ב).
ולא נפחד מאחת ואחד-"מעשה במקום אחד שהיה עַרְוָד [= הכלאה של נחש וצב. רש"י.] והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו עַרְוָד
[2]. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין עַרְוָד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו עַרְוָד ואוי לו לעַרְוָד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא" [ברכות לג, א]
[3].
פעם פגשה שדה בשם 'אגרת בת מחלת', שהיתה מזיקה לאנשים שיצאו לבדם בלילה, את רבי חנינא בן דוסא. אמרה לו: אילולא שהכריזו עליך ברקיע 'הזהרו בחנינא ובתורתו' הייתי מזיקה לך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעברי במקומות ישוב לעולם. אמרה לו: במטותא ממך השאר לי זמן כלשהו שאוכל להמשיך לפעול בו. הותיר לה רבי חנינא לילות רביעי ושבת [פסחים קיב, ב].
וברגל פחד-מעשה שקצרה רוחה של אשת רבי חנינא במחסור וברעב ואמרה לבעלה: עד מתי נצטער כל כך? בקש רחמים עלינו! ביקש רחמים ויצאה כמין פיסת יד ונתנה להם רגל של שולחן זהב. ראתה בחלומה כל הצדיקים מסובים לעתיד לבוא על שולחן של שלוש רגלים והיא ובעלה על שולחן של שתי רגלים. למחרת אמרה לו, וביקש רחמים, ויצאה יד ונטלה את רגל הזהב. מוסיפה הגמרא ואומרת, כי הנס השני, של נטילת הזהב, גדול מן הראשון של נתינתו (תענית כה א).
רמזים: יום ראשון ככל הימים- אכל קב חרובין מערב שבת לערב שבת אותו תפריט בכל יום.
הנושאים החמים
