סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

[CN]

ב"ה

בוקר טוב!

מה שלום אלירן? אלישע? אפרים? מלכיאלי? ליאוניד? הרב חזן? הרבנית חזן? ברוך? אליאב?

ב"ה

אוקיי, זה לא עבד
אז אולי:
מה שלום גואטה? השבלולים? אביגדור? חנוך? המזוקן? סוקרטס? ביל יוסטון? גסטין קלפטון?

 

[CN]

אותי מעניין גם השוטר ההוא בהתחלה או יותר נכון זה שהתחזה לשוטר כשהחשוד בפרשה מלכיאל ראה אותו והתעלף. הקצה הזה לא נסגר לי, לא הבנתי מיהו ואגב, גם מלכיאל - איה הוא? מה איתו?

ב"ה

הודעה בנושא 'אשליה - סיפור מתח.' https://www.prog.co.il/threads/אשליה-סיפור-מתח.879625/post-13555927

הסופר כבר ענה על זה במעלה האשכול, שהפרק הזה (30) עונה על השאלה מי הוא היה ומה היתה המטרה שלו

 

[mic003]

68

הודעה חדשה אחת.​

ברגע בו זיהה אלירן את אביגדור, התפוגג באחת הלחץ שלו, ופתאום הוא חש – כמה מביך המעמד, וכמה מגוחך הוא בוודאי נראה כשהוא רוכן כך, מאחורי דלת מכוניתו.

״היי,״ הוא קרא במבוכה, מתרומם בגמלוניות מעל גובה דלת המכונית, ידו מחזירה את האקדח אל נרתיק החגורה שלו. ״מצטער על קבלת הפנים,״ הוא המשיך, תחושה של חמימות התפשטה בלחייו. ״זה לא אישי נגדך. פשוט... לא הודעת שאתה מגיע, ולא הבנתי מי אתה. בימים כאלו אני לא לוקח סיכונים״.

אביגדור הניף את ידו בביטול, כאילו היו התנצלויותיו של אלירן מיותרות לגמרי. ״זה ברור לגמרי,״ אמר, וקשה היה לקרוא בקולו – אם זוהי תגובה כנה, או שזו רק דרך מנומסת לגרום לאלירן להרגיש טוב עם עצמו. ״אני מצטער שהפתעתי אותך כך,״ הוא הוסיף, ובקולו הייתה אי נעימות שנשמעה טבעית. ״לא חשבתי על ההשלכות, ואני ממש מצטער על זה״.

הפעם, היה תורו של אלירן להתייחס בביטול להתנצלותו של אביגדור. ״הכול בסדר,״ הוא אמר כשעל פניו הבעה אדיבה שגרמה לו להיראות כמו מארח טוב לב. ״אנחנו עדיין לא ממש מכירים, ואני מניח שלא באת לפה סתם, אבל לפני הכול – חשוב לי לשאול אותך אם היית לאחרונה בקשר עם אלישע״. הוא קלט את ההבעה התוהה שעל פני אביגדור, והבין מיד – שהאופן בו שאל את השאלה, שידר כנראה דאגת יתר. ״אני לא סתם שואל,״ הוא המשיך מיד, מנסה לתקן את הרושם. ״פשוט... ניסיתי לתפוס את אלישע כמה פעמים בשעות האחרונות, והוא לא היה זמין. זה קצת הגביל אותי, כי יש מידע שנמצא רק אצלו – והיה בינינו סיכום שניפגש מתישהו לפגישת עדכון. אם אתה לא יודע – זה בסדר, אני פשוט אמתין עד שהוא יהיה פנוי ליצור איתי קשר בעצמו״.

נראה היה, שההבהרה של אלירן סיפקה את אביגדור, שכן – הוא הנהן מיד בהבנה. ״זה בטח מתסכל להיות תלוי ככה באוויר, בלי השותף שלך,״ הוא הביע השתתפות, הבעה אמפטית על פניו. ״אני ממש יכול לראות את זה מנקודת המבט שלך. זה כאילו אתה צריך לחזור מחדש על כל מה שכבר נעשה, לקחת את הסיכונים שכבר נלקחו, לעמוד מול האתגרים שכבר נכבשו, וכל זה – רק בשביל לשחזר את המידע שכבר היה זמין בעבר, וגם עכשיו – צריך רק שיחה של כמה דקות כדי להחזיר אותו...״

הניסוח של אביגדור הגדיר כמעט במדויק את תחושותיו של אלירן, עד כדי כך - שלרגע חש אלירן כאילו נחשף כל עולמו הפנימי והוצג לראווה, באופן שכל אחד יכול לחזות בו – אם רק ישכיל להביט אל הכיוון הנכון. ״משהו כזה,״ הוא מלמל, משפיל את מבטו כלפי מטה בביישנות. ״כלומר: זה אפילו יותר בעייתי ממה שאתה מציג,״ המשיך לאחר כמה רגעים של מחשבה. ״זה לא רק שצריך לעשות מחדש את כל העבודה, אלא שיש דברים שכבר לא ניתן יהיה לשחזר. הרבה מהמידע שהיה בידיים של אלישע – נאסף מכל מיני מקורות שכבר אינם זמינים, כמו הבית של קצין המשטרה או הדברים שאמר עורך הדין של גואטה לאלישע, בשיחה שלא תועדה בשום דרך שהיא״.

אלירן התכוון להמשיך את דבריו, אולם אז – בלי שום סיבה נראית לעין, נמחקה הנחמדות שעל פני הסוכן שממולו, והתחלפה ברצינות תהומית מאיימת. ״על מה בדיוק אתה מדבר?!״ שאל אביגדור בנימה תקיפה, כאילו הודה אלירן בפניו על מעשה מאוד לא הגון שעשה. ״איזה עורך דין?! מתי?!״

אלירן הספיק לקלוט את השינוי בהתנהגותו של אביגדור, אבל המהירות שבה קרה הדבר – יחד עם הצורך להשיב לשאלותיו של אביגדור, ויחד עם הרצון לרצות את האיש שבעיני אלירן נראה כמו מי שמסוגל להשפיע באופן ישיר על האופן בו תתנהל החקירה בעתיד – גרם לו למהר ולפלוט את התשובה, בלי לחשוב תחילה אם כדאי יהיה לעשות זאת. ״נו, אני מדבר על ליאוניד,״ הוא מצא את עצמו אומר, מתקשה להבין את השינוי בהלך הרוח של האיש שממולו. ״כלומר: אני מקווה שאתה מכיר אותו,״ חדר פתאום חוסר ביטחון לקולו. ״הוא היה עורך הדין של נמרוד גואטה הרבה שנים...״

ההבהרה של אלירן, לא רק שלא הועילה – אלא היא אף החמירה את המצב, שלעיני אלירן יצא משליטה ללא כל סיבה מובנת, וללא כל יכולת שלו לאזן את השיחה ולהחזיר אותה לפסים תקינים. למרות שאביגדור לא אמר מילה, ניתן היה לראות בקלות רבה – שהוא מזועזע לגמרי מהדברים ששמע. סערת הרגשות שלו הייתה כה בולטת, עד שאלירן לא יכול היה להתעלם ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. ״אתה בסדר?!״ הוא שאל בעדינות. ״רוצה אולי לעלות אליי הביתה, לשתות כוס מים?!״

בתגובה, נעץ בו אביגדור מבט תוהה, ואחרי שבריר שנייה – שבו הפנים להבעתן הרגילה, ושום רושם ממה שאירע לא ניכר עליהן – למעט חיוורון קל וכמעט בלתי מורגש. ״על מה אתה מדבר?!״ ביקש אביגדור להבין, כאילו לא הוא זה שהתנהג בצורה בלתי מוסברת בלי שום טריגר שמצדיק את האירוע.

האופן בו בחר אביגדור להתנער מההתנהגות החריגה שלו – נראה לאלירן די מגוחך, אבל הוא העדיף שלא ללחוץ בנושא. אם רוצה אביגדור להאמין שהתרגשותו לא ניכרה כלפי חוץ – שיערב לו. אלירן לא ראה שום סיבה לנפץ את האשליה של האיש שממולו, ובעיניו – ברור היה, שאם יבחר לעמת את אביגדור עם המציאות – יתחמק אביגדור בדרך כזו או אחרת מלהשיב תשובות אמיתיות.

אולם אם ציפה אביגדור שהיחס של אלירן כלפיו ימשיך להיות כפי שהיה עד כה – הרי שהוא טעה בגדול. הבלבול של אלירן גרם לו אמנם לפלוט משהו שלא רצה לומר, אבל כבר ברגע שלאחר מכן – קלט מוחו את הסיטואציה כולה, למרות המורכבות שבה.

אם הבין אלירן נכון את מה שקרה, הרי שהמשמעות היא – שאביגדור לא היה מודע לשיחה שנערכה בין אלישע לבין ליאוניד. ואם בחר אלישע שלא לשתף את אביגדור בתוכן השיחה – הרי שלאלישע יש חוסר אמון מסוים באיש ובמעשיו. מנקודת ראייתו של אלירן – די היה בעובדות הבודדות הללו, כדי להטיל חשד בכל פעולותיו של האיש שממולו.

״אתה יודע...״ פתח אלירן בנימה מהוססת, ובקולו ניתן היה לזהות מיד את השינוי שחל בו ביחס לאביגדור. ״הימים האלו – הם לא פשוטים, וכל הזמן יש אירועים חדשים. אנחנו, השוטרים, נמצאים תחת מתקפה, ולדעתי – אם יש זמן בו נכון להתנהג בזהירות מופרזת, הזמן הזה הוא עכשיו״.

אביגדור קלט כנראה את הכוונה של אלירן, שכן – המבט שבעיניו הועם. ״אני מסכים,״ הוא אמר. ״אבל אני לא ממש מבין למה אתה אומר את זה עכשיו״.

״האמת היא,״ השיב אלירן, מקפיד לשמור על מרחק סביר מאביגדור, ״שההופעה שלך פה – היא קצת מוזרה. איך יכולת לדעת שאני פה?! מי נתן לך את הכתובת שלי?! למה לא יכולת לתאם איתי בשיחת טלפון את הביקור הפתאומי הזה, או אולי טוב יותר – לדאוג שאלישע יעשה את זה?!״

אביגדור חייך בחינניות, כאילו לא הייתה לו שום סיבה לחוש חוסר נוחות מול השאלות הישירות והחשדניות. ״הבנתי אותך״, הוא אמר. ״אתה לא בטוח לגביי, וכשאני חושב על זה – זה נורמלי לגמרי. בסוף, נפגשנו שנינו רק פעם אחת – היום בבוקר, ואני לא יכול לומר שעשיתי כל מה שאני יכול כדי להקל על החוויה שלך...״

במחשבתו של אלירן עלתה מיד התמונה של האירוע המדובר, אז – סילק אותו אביגדור בלי שום גינונים מהפגישה. ״אני מקווה שיש לך תשובות בשבילי,״ הוא אמר, וקולו היה נוקשה ממה שציפה – כאילו הושפע מהעלבון הטרי. ״כי אם אתה חושב לקנות אותי בניסיונות החלולים האלו להסביר את מה שאני מרגיש – אתה מאוד לא בכיוון. לא ביקשתי ממך אבחון פסיכולוגי, ואם הייתי רוצה אחד כזה – אני מבטיח לך, שאתה האחרון שהייתי פונה אליו״.

נראה שרק ברגע הזה – הבין אביגדור עד כמה גבוהה חומת החשדנות שנבנתה כהרף עין בין אלירן לבינו. הוא חשב לרגע, ואז עלה מבע אופטימי על פניו. ״בוא נתחיל מחדש,״ הציע. ״אני אשיב על כל שאלה שתרצה, רק אל תמשיך עם הגישה הזו. זה גרוע בשביל כולנו״.

בתגובה, חייך אלירן בנחמדות מעושה. ״אין בעיה, אני זורם איתך,״ הסכים. ״אתה מוכן לענות על כל שאלה?! כי אם כן, פשוט תענה על מה שכבר שאלתי״.

אביגדור שילב את ידיו. ״אין בעיה,״ אמר. ״שאלת כמה שאלות, ואני אתחיל דווקא עם האחרונה. שאלת, למה אלישע לא תיאם איתך את הביקור שלי. בעיניי, זה מוכיח שלא קיבלת הודעה שהיית אמור לקבל. תוכל לפתוח בבקשה את הטלפון האישי שלך ולעבור על הודעות הטקסט האחרונות?!״

כשהבעה חשדנית על פניו, שלח אלירן יד אחת אל כיס מכנסיו, וכשהוציא אותה – החזיקו אצבעותיו את מכשיר הטלפון שלו. ״אתה מדבר על הודעת אס. אם. אס?!״ הוא בירר.

״בדיוק,״ השיב אביגדור בנינוחות. ״היית אמור לקבל אחת כזו לפני חצי שעה בערך״.

אלירן מחץ בכף ידו את הטלפון, מפעיל את המכשיר דרך מקשי הצד. רגע לאחר מכן הואר הצג, ולהפתעתו של אלירן – הבזיקה מיד התראה על הצג. על פי הנתונים שסיפק המכשיר, השולח היה איש הקשר המכונה ׳בוסקו׳. הכותרת הייתה: ״היי, אלירן!״

בלהיטות, החליק אלירן על הצג, וההודעה התרחבה ותפסה את התצוגה כולה. ״היי, אלירן״, הוא קרא בעיניו ובמחשבתו את המילים שחזרו על עצמן גם בשורה שמתחת לכותרת. ״איך אתה?! לא שמעתי שום דבר חריג לגביך, ולכן – אני מניח שאין חדשות דרמטיות במיוחד. אני מקווה שאתה ממשיך בחקירה, והייתי שמח אם היית מעדכן אותי על דברים שגילית״.

אלירן גלל את דף התצוגה באמצעות אצבעו. ״אני יודע שדברים נהיו פתאום מוזרים,״ הוא קרא. ״בהתחלה חשבתי שאוכל להמשיך ולשמור איתכם על קשר – אבל עכשיו אני רואה שלא הבנתי מספיק את התפקיד שייעדו לי ואת ההגבלות המוטלות עלי בעקבות המינוי. אני במתקן ממשלתי שמור, כמעט כל יצירת קשר עם העולם בחוץ אסורה עלי, וההודעה הזו – היא המקסימום שהם הסכימו לאשר. במצב הזה, לא נוכל לקיים שיתוף פעולה ישיר, ולכן – הנחיתי את אביגדור – האיש שליווה אותי לכאן, להיות הגורם המקשר בינינו. אני יודע שהוא קצת מעצבן, אבל אתה יכול לסמוך עליו״.

״בינתיים,״ עבר אלירן לשורה האחרונה. ״לא נוכל לקיים קשר אחר – מלבד דרך אביגדור. אני מבקש ממך רק, לשמור על עצמך ועל שאר האנשים בתחנה...״

אלירן הרים את עיניו מהצג, בוחן מחדש את דמותו של אביגדור, כאילו היה אמור משהו במראהו החיצוני להשתנות בעקבות קריאת ההודעה. ״זה מעניין,״ הוא אמר, וקל היה להבחין שהוא אינו לחוץ כשהיה. ״לפי מה שכתב לי אלישע – אתה פה בשליחות ישירה שלו, אבל לא הצלחתי ממש להבין מה הוא מצפה להשיג מהפגישה הזו...״

על פניו של אביגדור היה חיוך של הקלה. ״עזוב רגע את הסיבה של הפגישה,״ אמר. ״אנחנו עוד נדבר על הכול. אני רואה שאתה פחות מוטרד עכשיו, ולדעתי – זו הזדמנות למחוק את כל מה שקרה בעבר, ולעשות היכרות רשמית אמיתית״. תוך כדי כך, הוא התקדם לעבר אלירן, מושיט את ידו ללחיצה. ״אני, כמו שאתה יודע, אביגדור. כרגע, התפקיד שלי הוא – להיות גורם מתאם בין המשטרה לבין יחידה אחרת במערכת הביטחון״.

אלירן חש עדיין מעט ריחוק מהאיש, למרות שבעצמו לא ידע להסביר מדוע. למרות זאת, הוא העלה על פניו חיוך ידידותי. ״אתה כבר מכיר את השם שלי,״ אמר תוך כדי שהוא לוחץ את ידו של אביגדור. ״וממה שראיתי בפעם הקודמת שנפגשנו – אתה גם מכיר את ההיסטוריה שלי מהצבא, אז נכון לעכשיו – אין לי הרבה מה לחדש לך״.

אביגדור החזיק את ידו רגע אחד יותר מהמקובל, אותו הוא ניצל על מנת להביט היטב אל תוך עיניו. כשהתנתקה האחיזה, היה על פניו של אביגדור משהו שהעיד שהוא מוטרד. ״אתה בטוח שהכול בסדר?!״ בירר. ״כי אם לא, אולי כדאי שתעלה את זה כבר עכשיו – לפני שאנחנו מתחילים לשוחח על דברים חשובים. חבל שהאמון בינינו יהיה פגום בגלל דברים שאפשר להסביר בלי שום בעיה״.

אלירן קימט את מצחו. ״למה אתה מתכוון?!״ ניסה להבין, תוך כדי שהוא שואל את עצמו – מה בדיוק הצליח אביגדור להבין מההתבוננות הקצרה באישוני עיניו.

אביגדור חייך. ״אם אני מבין נכון,״ אמר בנימה בטוחה, ״יש בך איזה משהו שעדיין לא השלים עם ההופעה שלי כאן. לדעתי, העניין די פשוט. ההופעה שלי שיבשה את המהלך הטבעי של החקירה, והיא גרמה לך להתפזר ולאבד כיוון. אתה לא מרוצה מהעובדה שבוסקוביץ׳ אינו נמצא כאן, ובגלל שאני זה שהייתי אתו כשזה קרה – אתה כנראה מאשים אותי בחידלון של השעות האחרונות״.

רק עכשיו, כשניסח אביגדור את המילים באופן הזה, קלט אלירן פתאום – מה גרם לו לחוש רתיעה מהאיש שלפניו. ״תשמע,״ הוא הגיב בהסתייגות מסוימת. ״אני לא יודע לגבי כל מה שאמרת, אבל מה שברור לי – ולדעתי, אתה תהיה חייב להודות בו, זה שכל הצורה שבה הופעת פתאום בחיים שלי, הייתה די מוזרה. אני בהחלט חושב, שההתנהגות שלך אליי בפעם הקודמת שנפגשנו – לא הייתה גברית, ובטח שלא חברית. אני לא אמשיך לתעב אותך בגלל זה, אבל אם אתה שואל כמה הציון שלך במדד החברות של אלירן – אז אני אהיה נדיב איתך, ואתן לך ציון שהוא קצת מעל האפס, אבל רק קצת...״

משום מה, שעשעו מילותיו של אלירן את אביגדור. כל כך שעשעו, עד שהוא פרץ בצחוק גדול, שנמשך רגעים אחדים, וגם כשנדמו הדיו – נותרה ממנו מזכרת בדמות חיוך רחב שלא הלם את הפנים המשורטטות. ״אתה יודע?!״ אמר אביגדור, מביט בעיניים צוחקות לעבר אלירן. ״אני מחבב בחורים כמוך, כאלו שיודעים להעביר ביקורת אבל גם לעשות את זה נכון – בכבוד ובהומור. בוסקוביץ׳ כבר אמר לי שאתה טיפוס הרבה יותר נחמד ממנו, אבל ביחס אליו – אני חושב שאפשר לומר את זה גם על עמוד החשמל שנמצא מימינך. שלא תבין אותי לא נכון, בוסקוביץ׳ הוא חוקר אדיר והוא מקצוען בתחומו, אבל...״

״הוא נורא ואיום בתור חבר...״ השלים אלירן באנחה.

״בדיוק!״ אישר אביגדור, ופניו הוארו. ״חשבתי שזה רק איתי ככה, כי אנחנו לא מכירים הרבה. תוכל לומר לו את זה בפעם הבאה שניפגש?! כי ניסיתי לזרוק לו משהו על זה, והוא לא ממש הבין אותי, וגם נראה היה לו שאני מנסה לעולל לו משהו רע. אני לא מצליח להבין איך, אבל כל שיחה שלי אתו מסתיימת בתחושה – שאם הוא היה יכול, הוא היה מכניס אותי לצינוק אפל כלשהו, ומפעיל עלי עינויים זוועתיים. אתה מבין למה אני מתכוון?!״

התיאור הציורי העלה חיוך על פניו של אלירן. ״אתה קצת מגזים, אבל כן... אני יכול להבין את הכוונה שלך. אין מה לעשות, אלישע הוא בחור קשוח. הוא חוקר בנשמתו, והוא תמיד חושד שהסביבה משקרת אותו...״

״בדיוק!״ קטע אביגדור את דבריו של אלירן, ופניו היו מוארות. ״אני כל כך שמח שהעלית את זה, כי עד עכשיו – שאלתי את עצמי אם זה מופנה כלפיי או שזו רק האישיות הטבעית שלו״. הוא עצר לרגע, והרהר במשך כמה רגעים במשהו – כאילו התלבט אם לשתף את אלירן במחשבותיו. ״אתה יודע מה״... המשיך בנימה מהוססת, רצינית יותר. ״לפעמים, אני חושב שיש בגישה של בוסקוביץ׳ משהו יותר עמוק ממה שנראה בהתחלה. היו רגעים שממש חשבתי – שהוא מסתיר ממני מידע במכוון, כאילו חשוב לו לשמור לעצמו את כל המידע, כדי שהוא היחיד שיהיה מסוגל לפתור את התסבוכות שבחקירה...״

אלירן נראה כמו מי שמסתייג מהפרשנות של אביגדור. ״בזה אני לא מסכים איתך...״ אמר בנימה שהיה בה משהו ביקורתי. ״אני חושב שאלישע מתנהג בזהירות, או אפילו בחשדנות, כלפי מי שהוא אינו מכיר. אבל אין לי ספק בכך, שהכוונות שלו טובות. אני יכול לומר לך, שגם החוויה שלי – הייתה בהתחלה דומה מאוד לזו שאתה מתאר, אבל בסופו של דבר – אני מאמין שהצלחתי לגרום לו לתת בי אמון. שיתוף הפעולה שלנו היה מאוד יעיל בסופו של הלילה האחרון, ואת זה אתה יכול לשפוט בעצמך – אם אתה יודע מה הם הדברים שעשינו יחד״.

נראה היה שאביגדור ייחס חשיבות רבה לאופן שבו התקבלו דבריו, שכן – הוא מיהר לתקן את הרושם של המילים שאמר. ״אני מצטער, לא הובנתי נכון,״ הבהיר, ושפת הגוף שלו שידרה התנצלות כנה. ״לרגע לא חשבתי שאלישע מעלים מידע באופן מכוון. אני גם מוכרח לומר לך, שההתרשמות שלי היא – שאתה באמת אחד האנשים שהצליחו לזכות באמון שלו. תבין, ביחידה שלנו יושבים אנשי ביטחון מהמדרגה הראשונה. רוב הצוות שלנו, שירת ביחידות מסווגות ביותר, וכולם עברו את כל המבדקים בקלות רבה. למרות זאת, עד לרגעים שבהם נפרדתי מאלישע – הוא סירב לתת אמון בכל אדם שאינו מוכר לו. הוא לא הפסיק להתעקש, שנצרף ליחידה אותך ואת אפרים, כאשר על פי התוכנית שלו – אתם תנהלו מעין קבינט מקצועי, שרק החברים בו רשאים להיות חשופים למלא המידע...״

המילים האחרונות, גרמו לאלירן לשכוח את כל מה שנאמר עד לרגע זה בשיחה. ״נו...״ הוא קרא בתקווה. ״וזה מתאפשר?!״

אביגדור הטה את ראשו בהסתייגות. ״כמעט,״ אמר. ״כפי שבוודאי הבנת, תהליך הקליטה של אלישע ליחידה לא היה שגרתי, והוא היה מנוגד לכל פרוטוקול קיים. הסיבה לשבירה של כל הכללים, היא הצורך במפקד יציב שישרת בראש היחידה – מה שלא קרה די הרבה זמן, מאז הפך המפקד הקודם של היחידה לבלתי כשיר. הסיכוי שזה יקרה שוב בדרך הזו, לא גדול. כך שעם כל הרצון הטוב של בוסקוביץ׳, ועם כל הכוונות הטובות של כל המעורבים בדבר, כרגע – זה לא יוכל להיעשות בצורה רשמית. עם ההמלצה של בוסקוביץ׳ – אתה תוכל להגיש מועמדות, והעבר שלך בסיירת מטכ״ל – ללא ספק, יסלול לך את הדרך. אף על פי כן, קשה לי לראות את זה קורה בשבועות הקרובים. גם אם הכול יתקתק כמו שצריך, אתה תהפוך לחבר יחידה מן המניין רק בעוד חודשיים – שלושה״.

אלירן העווה את פניו. ״זה המון!״ הביע את דעתו. ״וחבל, כי בינתיים – אני מתבזבז פה. מה צריך לעשות כדי לקצר את התהליך?!״

אביגדור חייך חיוך עגמומי. ״למרבה הצער,״ אמר, ״בשביל להכניס את אלישע לתפקיד – היה צורך באישור של שר הביטחון, ובהסכמת היועמ״ש. מכיוון שהשניים האלו מסכימים פעם אחת בשנה בערך על מינוי של תפקיד בכיר, נראה שהם בזבזו את הפעם הזו על המינוי של בוסקוביץ׳, כך שקשה לי לראות איך זה יקרה שוב השנה...״

הניסוח של אביגדור נועד כנראה להקל על אלירן לקבל את הבשורה, אבל זה לא ממש הועיל לו. תחושה של אכזבה צורבת התפשטה באלירן, ועל פניו עלתה הבעה עגמומית. ״זהו?!״ שאל, רק כדי להיות בטוח. ״זה גמור?! אין שום סיכוי להצטרף אליו?!״

אביגדור חייך חיוך מעודד. ״תירגע!״ אמר בנימה קלילה. ״שום דבר נורא לא קרה. למזלך, בוסקוביץ׳ דואג לכם מאוד. כל כך דואג לכם – עד שכל מה שעניין אותו, זה למצוא את הדרך בה תוכלו בכל זאת להשתלב בפעילות של היחידה. זה אמנם לא היה קל, אבל בסוף – נראה שמצאנו את הפתרון, אם כי – הוא אינו מושלם״.

עיניו המושפלות של אלירן נעו בתקווה לעבר אביגדור. ״מה הפתרון?!״ שאל.

אביגדור השתהה לרגע מלהשיב. הוא העיף מבט לעבר השעון שעל כף ידו, ואז החזיר את מבטו לכיוון אלירן, ובפניו היה משהו מוטרד. ״מיהרת לאן שהוא?!״ הוא בירר. ״פשוט... הייתי שמח להמשיך איתך את השיחה, אבל אנחנו כבר נוגעים בנושא העיקרי שבגללו הופעתי פה, וזה ייקח זמן. אם יש לך משהו שאתה צריך להשלים – הייתי מעדיף שתעשה את זה עכשיו״.

באופן אוטומטי נע מבטו של אלירן אחורה, אל הבניין ממנו יצא רק לפני דקות ספורות. ״למען האמת,״ הוא אמר תוך כדי מחשבה, ״הייתי באמצע משהו, אבל ההופעה שלך טרפה את כל הקלפים. בכל אופן, הייתי רוצה לסיים עם זה, אבל זה ייקח זמן״.

״כמה זמן?!״ שאל אביגדור מיד.

לאלירן לא הייתה תשובה ברורה. משום מה, עכשיו – פחתה בהרבה הלהיטות שלו לפנות את בני משפחתו למקום מרוחק. נראה, שההחלטה שלו לנהוג כך – התבססה בהרבה על תחושת הבדידות שלו, ועל כך שהוא ראה את עצמו כמו מי שנשאר מאחור – בודד וחשוף. איכשהו, גרמה לו ההופעה של אביגדור לחוש יותר ביטחון, כאילו התעודד מכך שאלישע ראה לנכון להמשיך ולדאוג לו.

מצידו, הוא אולי היה חושב שנית על ההחלטה שקיבל, אילולי היו פעולותיו הקודמות כה נמהרות, ואילולי עשה כל מה שביכולתו כדי להחדיר לאשתו את תחושת הלחץ והחרדה שבה הוא היה נתון. כרגע, ידע אלירן, יהיה מיותר אפילו לחשוב על האפשרות להסביר לה מדוע הוא חוזר בו, והנימוקים הדלים שלו – ללא ספק, לא היו מספיק אפקטיביים כדי לשכנע אותה.

״אני לא יודע,״ הוא אמר באנחה. ״אני מעריך שתוך שעה אהיה אחרי הכול״.

אביגדור לא היה מרוצה. ״שעה זה המון,״ הביע את דעתו.

אלירן עטה על פניו הבעה של חוסר ברירה. ״מצטער,״ אמר במלא הכנות. ״אבל זה לא משהו שאני יכול להזיז. מה שכן, אני מבטיח לפנות את לוח הזמנים שלי להמשך היום. אתה עוד תראה, שאני לא בן אדם שבורח ממחויבות, ובוודאי שאני לא מבריז מהתייצבות למטלות שאני צריך לעשות, גם אם הן מאוד מעצבנות״.

אביגדור הנהן בקוצר רוח. ״בסדר,״ מלמל בחוסר רצון מופגן. ״שיהיה שעה. אני מבהיר כבר עכשיו, שאני לא מוכן לקבל איחורים נוספים. בפעם הבאה שניפגש, זה יהיה בתחנת המשטרה. אני רק מעדכן אותך שאם הכול יסתדר כמתוכנן – יהיה איתנו אפרים, המפקד לשעבר של בוסקוביץ׳, וזה חשוב – כי התוכנית של בוסקוביץ׳ דורשת את נוכחותו.

שמו של אפרים, מפקד יחידת התשאול – אותו לא ראה אלירן כבר מאתמול בשעות הצהריים, הקפיץ מיד את אלירן, ובתוכו התעוררה סקרנות שהוא לא הצליח לרסן. ״אתה בקשר עם אפרים?!״ הוא שאל, ולא ניתן היה שלא להבחין שהידיעה החדשה מעוררת אצלו התרגשות. ״איך השגת אותו?! ומה בדיוק אלישע ביקש ממך לעשות איתנו?!״

אביגדור לא התחשב יותר מדי בסקרנותו של אלירן. הוא העיף מבט נוסף בשעונו, ואז הרים שוב את עיניו אל אלירן. ״זה לא הזמן עכשיו!״ גער. ״כבר איבדת דקה מתוך השעה שלך. תאמין לי – שאתה לא רוצה להפסיד עוד זמן״.

אלירן נאנח. ״אוף איתך ועם אנשים כמוך,״ פלט תגובה ילדותית למדי, ששיקפה באופן מדויק את תחושתו לגבי ההתנהגות של האיש. לאחר מכן – הוא הסתובב וחזר לכיוון מכוניתו, הסקרנות שבתוכו מרקיעה שחקים.

כמה רגעים לאחר מכן – ישב אלירן במכוניתו, מביט אל הדרך בה תכנן מלכתחילה לנסוע. מוזר היה לחשוב, איך רק לפני דקות – היה לו ביטחון מלא בתוכנית שלו, ואילו עתה – נדמה הדבר בעיניו למטלה מיותרת שנכפתה עליו, כזו שרק דוחה את סיפוק הסקרנות שלו ללא כל צורך.

כשהבעה ממורמרת על פניו – הוא המתין עד שאביגדור ישוב אל האופנוע שלו ויפנה עבורו את הנתיב. משום מה, נראו לו פעולותיו של אביגדור איטיות במיוחד, והוא שאל את עצמו – האם זה הוא שהאדרנלין שופע בגופו, כך שכל תנועה נראית לו כאילו היא משודרת בהילוך איטי, או שמא – מתכוון אביגדור למרוט את עצביו.

כך או כך, בסופו של דבר – התפנה הנתיב, ואלירן מיהר לסחוט את דוושת התאוצה, מאפשר לכלי הרכב לפרוץ קדימה במהירות. משמאלו, שאג האופנוע והתרחק לכיוון הנגדי, ואלירן מצא את עצמו מעיף מבטים מהירים במראה השמאלית, עוקב תוך כדי נסיעה אחרי האופנוע, שלבסוף – היה רחוק מספיק כדי להיעלם.​

 

[mic003]

ב"ה

אוקיי, זה לא עבד
אז אולי:
מה שלום גואטה? השבלולים? אביגדור? חנוך? המזוקן? סוקרטס? ביל יוסטון? גסטין קלפטון?

דווקא כן עובד.
הפעם לפחות.

 

[קשת החיים]

קודם כל נהדר על הפרק החדש, כבר התחלנו לדאוג!
ועכשיו לביקורת:
תראה, בפרקים הקודמים, האחרונים, מרגישים שנכנסים לאיזשהו מהלך מהיר, מהלך שבו דברים מתחילים לזוז, להתבהר, להתקדם. בפרקים כאלה, בדרך כלל בספרים, כל הפרקים מתקדמים לכיוון הסיום, פתירת כל התהיות, ולכן הקצב של הפרקים הקודמים היה מצוין.
בפרק הנוכחי לעומת זאת, נראה שחזרנו לאחור. שיחה ארוכה ומייגעת עם המון המון המון סאב טקסט כתוב ומפורט שמאריך עוד יותר את השיחה, ובסופו של דבר, אין התקדמות ממשית. כלומר, אם לסכם את הפרק הנוכחי - אביגדור מצליח לעבוד על אלירן ואלירן מתחיל ליפול בפח. זהו. אז היכן ההתקדמות? הייתי מצפה שאלירן בכל זאת יחשוד במשהו, או שלפחות בשורה האחרונה בה הוא עקב אחרי אביגדור וראה שהוא לוקח את הזמן, שיהיה לזה משמעות, שיראה שהוא נוסע לכיוון חשוד, משהו! כי אז, בשביל מה הפסקה האחרונה? לאיזה צורך היא נכתבה ואיך היא תורמת לעלילה?

מאחר ואני לא יודעת איך אתה מתכוון להמשיך עם הסיפור ולאיזה כיוונים זה יקח אותנו, אז אין לי כל כך מה לומר, אבל אני במפורש דילגתי על כמה קטעים שאולי היו חשובים, ולמה? כי אני במתח. הקוראים במתח ופשוט אי אפשר למרוח אותם עם תיאורים ארוכים ומשמימים על איך שאלירן רואה את החיים ומה בדיוק הבעת פניו של אביגדור אומרת. לדעתי, ברגע שהכנסת אותנו לרף מתח גבוה בפרקים הקודמים, אתה לא יכול לרדת מזה.
ובכל זאת, מודה לך על הפרק ועדיין מכורה לסיפור הזה ומחכה לו ממש.

 

[א-ירושלמית]

יש קטע מסוים שכל השמות החשובים מתחילים באות א'?
אלישע, אפרים, אביגדור, אלירן, לפחות שוטר אחד שנרצח (ההוא מהמחשבים פרח לי השם מהזכרון.)

ויכול להיות שאביגדור 'התפצל' לשניים? אחד מהם 'טיפל' באלישע, והשני - באלירן? וזה, בעצם, מה שעושים שליחיו של איך קוראים לו, ההזוי הזה?

 

[mic003]

יש קטע מסוים שכל השמות החשובים מתחילים באות א'?
אלישע, אפרים, אביגדור, אלירן, לפחות שוטר אחד שנרצח (ההוא מהמחשבים פרח לי השם מהזכרון.)

אמיר.
האמת, מקרי לגמרי. אני כמעט ולא משקיע בבחירת שמות. מה שיוצא - יוצא. אולי פעם קראתי את ׳מילון השמות השלם׳ והתייאשתי כבר באות א׳, ועכשיו כל השמות צפים לי משם. אבל גם אם כן - זה לא במודע.

ויכול להיות שאביגדור 'התפצל' לשניים? אחד מהם 'טיפל' באלישע, והשני - באלירן? וזה, בעצם, מה שעושים שליחיו של איך קוראים לו, ההזוי הזה?

הגיונית, זה לא כזה מופקע - אם לוקחים בחשבון טכנולוגיות עתידניות של שיבוט גנטי.
אבל זה נראה לי כאב ראש נורא, לכתוב על עולם שכל בן אדם בו יכול להיות משוכפל.
זה ממש פוטנציאל לבלבול נורא, ולהתעללות בקוראים. וזה מתכון להרס של כל הדמויות העלילתיות, כי בכלל - חצי מהפרקים היו על דמות א׳, והחצי השני היה על ב׳, וזה מתיש לעשות סדר בסחרחרה כזאת.
בנוסף, אני לא רואה כרגע סיבה שמצדיקה את זה. נכון שהוא טיפוס מוזר, והוא מתנהג כאילו הוא מפוצל, אבל בעיניי - עדיף תמיד לצאת מנקודת הנחה שאנשים הם שקרנים מעולים, מלהשתמש במשהו בלתי סביר שעדיין לא מפותח מספיק כדי לדון בו.

 

[CN]

ב"ה

בוקר טוב!
רוצה להעלות משהו שמתחיל להקשות עליי כקוראת -
הציפיה לפרק הבא.
אין לי בעיה עם חוסר עקביות בזמנים, או המתנות ארוכות - אבל כן חשוב לדעתי לשמור על קשר עם הקוראים בצורה קבועה, נניח פעם בשבועיים,
ולתת איזשהו צפי או הערכה מתי יהיה הפרק הבא.
יש לזה תועלת לשני הצדדים:
גם עבור הקוראים - שלא יחכו עד בוש לפרק הבא, או שירגישו צורך להתחנן - זה לא יוצא נעים כבר,
ואם השקט נשמר לחודש למשל - זה גם כבר קצת מוריד חשק לעקוב / להחזיק מתח או עניין בסיפור,
וגם עבור הכותב - התחייבות פומבית יכולה לדרבן את הכתיבה, ונותנת את הדד-ליין שחסר בפלטפורמה הזו - ויש יתרונות גדולים לדד-ליין. לא כזה לוחץ, אלא רק כזה שנותן מוטיבציה.

מחכה לפרק הבא!

 

[mic003]

ב"ה

בוקר טוב!
רוצה להעלות משהו שמתחיל להקשות עליי כקוראת -
הציפיה לפרק הבא.
אין לח בעיה עם חוסר עקביות בזמנים, או המתנות ארוכות - אבל כן חשוב לדעתי לשמור על קשר עם הקוראים בצורה קבועה, נניח פעם בשבועיים,
ולתת איזשהו צפי או הערכה מתי יהיה הפרק הבא.
יש לזה תועלת לשני הצדדים:
גם עבור הקוראים - שלא יחכו עד בוש לפרק הבא, או שירגישו צורך להתחנן - זה לא יוצא נעים כבר,
ואם השקט נשמר לחודש למשל - זה גם כבר קצת מוריד חשק לעקוב / להחזיק מתח או עניין בסיפור,
וגם עבור הכותב - התחייבות פומבית יכולה לדרבן את הכתיבה, ונותנת את הדד-ליין שחסר בפלטפורמה הזו - ויש יתרונות גדולים לדד-ליין. לא כזה לוחץ, אלא רק כזה שנותן מוטיבציה.

מחכה לפרק הבא!

היי, תודה שהערת את תשומת ליבי.
אז אליכם הקוראים, מסר רשמי.
הפרק הבא כבר כמעט מוכן, כך גם זה שאחריו וזה שבנספח.
העניין הוא, שיש התקדמות עלילתית שמחייבת פרק או שניים שהם קצת יותר איטיים. זה מחויב המציאות, כי סיפור טוב - הוא כמו לוח של שח-מט. יש מהלכים שבהם מזיזים כלים, ויש מהלכים שבהם תוקפים או מגינים. כרגע אנחנו במצב שכבר לא צריך הרבה בשביל רצף שיוביל (לתקוותי הרבה) עד לשלבי הסיום, אבל - יש בכל זאת צורך בהתפתחות מצומצמת שתאפשר להמשיך את הרצף הקרוב, שיכלול כמה וכמה פרקים. הרצף המדובר, הוא אחד מכמה קווי עלילה מאוד מדויקים, שנועדו לסגור הרבה מאוד פינות ולתת תשובות לשאלות שנשאלו בעבר. בשביל שמבחינה עלילתית - יתאפשר לעשות את זה, צריך לעשות דרך מסוימת עם הדמויות, כדי שכולם יסתדרו מחדש בעמדות, והתפקידים של כולם יהיו מוגדרים וברורים.
כנ״ל בנספח. קורים שם הרבה דברים, אבל לא מהסוג שאתם - הקוראים, רואים כהתפתחויות. אלו פשוט אירועים שמניעים עלילה, שאי אפשר בלעדיהם.
העלילה שם היא יותר מתונה מצד עצמה, ועכשיו - היא בכלל נכנסת לקיפאון. אם העלילה המרכזית הייתה עכשיו בקצב - הייתם סובלים את זה (למעשה, הרעיון הכללי שאמור היה להיות בשזירה של הפרקים זה עם זה - שהעלילה המשנית תשתלב בעלילה המרכזית, כך שכל עלילה תתמוך בעלילה האחרת כשהמצב שם נהיה איטי ומכביד). אבל נכון לעכשיו, שילוב של פרק מהנספח יגרום לכם להרגיש כמו במדבר ללא שום תקווה.
מצד שני אי אפשר לדלג על הפרק ההוא מהנספח, כי מתי שהוא הפרקים מתחברים, ולא הייתם רוצים להיתקע עם העלילה המרכזית - רק בגלל שהעלילה המשנית עדיין מדשדשת מאחור.
יכולתי להעלות פרק אחד עכשיו, עוד פרק בנספח - שבוע הבא, ועוד פרק בעלילה המרכזית - שבוע אחר כך, אבל לדעתי - זה היה לרעת הצדדים כולם. הקוראים כבר ממתינים, וכשאני מעלה פרקים כאלו אחרי המתנה ארוכה - אני חוטף לא פעם, ובצדק, צעקות ומחאות, עד כדי אלימות מתונה. אני מבין שזה לא נחמד להמתין לפרק כל כך הרבה זמן, ואז לגלות שהוא היה משעמם. לכן, החלטתי הפעם לנסות ולכתוב בצורה שונה ממה שאני רגיל. הכתיבה הראשונית היא של כמה פרקים, ואז - אני אערוך ואסדר כל פרק בנפרד, כך שהפער בין הפרקים יהיה קטן יותר.
אני חושב שהיעילות במהלך הזה תימדד רק בדיעבד, אחרי שתקראו את הפרקים שאני עורך כרגע.
בכל אופן, בעקבות ימי החנוכה - אני שוקל על האצת הכתיבה שלי, אבל כבר הבטחתי בעבר הבטחות שלא הצלחתי לעמוד בהן (כמובן, אתם אשמים. עמדתם ברף גבוה, שהצבתי כי חשבתי שלא יעמדו בו), ואתם גם ככה חסרי סבלנות, אז בעזרת ה׳ - אני מקווה שאוכל הפעם להיות מהמדברים מעט ועושים הרבה (וזה כמובן מכאן ואילך, כי ההודעה הזו - איך נאמר, לא ממש עומדת בתנאים של ׳מדברים מעט׳).
תוכלו כמובן להביע את דעתכם, גם עכשיו וגם אחרי פרסום הפרק הקרוב. תוכלו כמובן, להציע עצות של ייעול. אבל לתועלת כולם אומר כבר בתחילה: אני לא מתכוון לשתות את תכשיר הקסם של הרבנית הפלאית מפרדס חנה, למרות שהיא מבטיחה שלא אצטרך לישון בלילה וגם אהיה מרוכז כל שעות היממה. בפעם הקודמת ששתיתי תכשיר כזה, זה גרם לי לדמיין את הפרק ההוא - עם המנהרות המוצפות מים, והמעליות הרוטטות (לתמימים שביניכם... אל תחפשו את הטיפות של הרבנית מפרדס חנה. היא לא קיימת, וגם אם כן - לא הייתי נוגע בתכשיר שהיא מייצרת. אם אתם רוצים לדעת מה נדרש בשביל לדמיין לוקיישן כמו זה שבפרק ההוא, אז צר לי לאכזב אתכם. בשביל זה, צריך להיות ממש מוזרים. זו תכונה שיש למעט מאוד אנשים, וגם הם - משום מה, מתכחשים אליה ומסתובבים בעולם בגאווה, עם פרצוף מתנשא שאומר: ״אני לא מוזר בכלל״!!!).

 

[CN]

היי, תודה שהערת את תשומת ליבי.
אז אליכם הקוראים, מסר רשמי.
הפרק הבא כבר כמעט מוכן, כך גם זה שאחריו וזה שבנספח.
העניין הוא, שיש התקדמות עלילתית שמחייבת פרק או שניים שהם קצת יותר איטיים. זה מחויב המציאות, כי סיפור טוב - הוא כמו לוח של שח-מט. יש מהלכים שבהם מזיזים כלים, ויש מהלכים שבהם תוקפים או מגינים. כרגע אנחנו במצב שכבר לא צריך הרבה בשביל רצף שיוביל (לתקוותי הרבה) עד לשלבי הסיום, אבל - יש בכל זאת צורך בהתפתחות מצומצמת שתאפשר להמשיך את הרצף הקרוב, שיכלול כמה וכמה פרקים. הרצף המדובר, הוא אחד מכמה קווי עלילה מאוד מדויקים, שנועדו לסגור הרבה מאוד פינות ולתת תשובות לשאלות שנשאלו בעבר. בשביל שמבחינה עלילתית - יתאפשר לעשות את זה, צריך לעשות דרך מסוימת עם הדמויות, כדי שכולם יסתדרו מחדש בעמדות, והתפקידים של כולם יהיו מוגדרים וברורים.
כנ״ל בנספח. קורים שם הרבה דברים, אבל לא מהסוג שאתם - הקוראים, רואים כהתפתחויות. אלו פשוט אירועים שמניעים עלילה, שאי אפשר בלעדיהם.
העלילה שם היא יותר מתונה מצד עצמה, ועכשיו - היא בכלל נכנסת לקיפאון. אם העלילה המרכזית הייתה עכשיו בקצב - הייתם סובלים את זה (למעשה, הרעיון הכללי שאמור היה להיות בשזירה של הפרקים זה עם זה - שהעלילה המשנית תשתלב בעלילה המרכזית, כך שכל עלילה תתמוך בעלילה האחרת כשהמצב שם נהיה איטי ומכביד). אבל נכון לעכשיו, שילוב של פרק מהנספח יגרום לכם להרגיש כמו במדבר ללא שום תקווה.
מצד שני אי אפשר לדלג על הפרק ההוא מהנספח, כי מתי שהוא הפרקים מתחברים, ולא הייתם רוצים להיתקע עם העלילה המרכזית - רק בגלל שהעלילה המשנית עדיין מדשדשת מאחור.
יכולתי להעלות פרק אחד עכשיו, עוד פרק בנספח - שבוע הבא, ועוד פרק בעלילה המרכזית - שבוע אחר כך, אבל לדעתי - זה היה לרעת הצדדים כולם. הקוראים כבר ממתינים, וכשאני מעלה פרקים כאלו אחרי המתנה ארוכה - אני חוטף לא פעם, ובצדק, צעקות ומחאות, עד כדי אלימות מתונה. אני מבין שזה לא נחמד להמתין לפרק כל כך הרבה זמן, ואז לגלות שהוא היה משעמם. לכן, החלטתי הפעם לנסות ולכתוב בצורה שונה ממה שאני רגיל. הכתיבה הראשונית היא של כמה פרקים, ואז - אני אערוך ואסדר כל פרק בנפרד, כך שהפער בין הפרקים יהיה קטן יותר.
אני חושב שהיעילות במהלך הזה תימדד רק בדיעבד, אחרי שתקראו את הפרקים שאני עורך כרגע.
בכל אופן, בעקבות ימי החנוכה - אני שוקל על האצת הכתיבה שלי, אבל כבר הבטחתי בעבר הבטחות שלא הצלחתי לעמוד בהן (כמובן, אתם אשמים. עמדתם ברף גבוה, שהצבתי כי חשבתי שלא יעמדו בו), ואתם גם ככה חסרי סבלנות, אז בעזרת ה׳ - אני מקווה שאוכל הפעם להיות מהמדברים מעט ועושים הרבה (וזה כמובן מכאן ואילך, כי ההודעה הזו - איך נאמר, לא ממש עומדת בתנאים של ׳מדברים מעט׳).
תוכלו כמובן להביע את דעתכם, גם עכשיו וגם אחרי פרסום הפרק הקרוב. תוכלו כמובן, להציע עצות של ייעול. אבל לתועלת כולם אומר כבר בתחילה: אני לא מתכוון לשתות את תכשיר הקסם של הרבנית הפלאית מפרדס חנה, למרות שהיא מבטיחה שלא אצטרך לישון בלילה וגם אהיה מרוכז כל שעות היממה. בפעם הקודמת ששתיתי תכשיר כזה, זה גרם לי לדמיין את הפרק ההוא - עם המנהרות המוצפות מים, והמעליות הרוטטות (לתמימים שביניכם... אל תחפשו את הטיפות של הרבנית מפרדס חנה. היא לא קיימת, וגם אם כן - לא הייתי נוגע בתכשיר שהיא מייצרת. אם אתם רוצים לדעת מה נדרש בשביל לדמיין לוקיישן כמו זה שבפרק ההוא, אז צר לי לאכזב אתכם. בשביל זה, צריך להיות ממש מוזרים. זו תכונה שיש למעט מאוד אנשים, וגם הם - משום מה, מתכחשים אליה ומסתובבים בעולם בגאווה, עם פרצוף מתנשא שאומר: ״אני לא מוזר בכלל״!!!).

ב"ה

אני מכירה טיפות של הרב מבנימינה. הם מתעלות פי כמה על מנהרות עלובות ומעליות רוטטות..
אבל הרב הזה קבור ליד קלפטון.

 

[קשת החיים]

וכשאני מעלה פרקים כאלו אחרי המתנה ארוכה - אני חוטף לא פעם, ובצדק, צעקות ומחאות, עד כדי אלימות מתונה

מתנצלת מעומקא דליבא על הערותיי המשתלחות לאחר הפרק הקודם. אכן המתנו לו זמן רב ובסוף [ספוילר שאני אפילו לא מעזה לכתוב], ולפיכך התפרצתי עליך ומחיתי בכל תוקף על אותו פרק אומלל. אנא סלח ומחל

 

[mic003]

69

נינג׳ה​

השמש כבר עמדה במרכז השמים, כאשר המאורע לו ייחל אפרים כבר שעות - אירע, והטלפון הסלולרי שלו פצח במנגינה עליזה.

הוא העיף מבט מקווה בצג המכשיר, וכשזיהה שם את המילים ׳ניסים מפקד מחוז׳, התפשטה על פניו הבעה של רווחה. בזריזות מרשימה – הוא התרומם מעל המיטה, מאשר בתנועת אצבע את קבלת השיחה. ״ניסים!״ הוא קרא, ״מה קרה לך?! למה כל כך הרבה זמן?!״

מהצד השני, היה קולו של מפקד המחוז מרוחק. ״הכנת חוזה?!״ הוא שאל.

אפרים קימט את מצחו. ״דיברת אליי?!״ שאל.

״כן,״ השיב מפקד המחוז. ״איפה החוזה שלך?! מי חתם ערבות?!״

לרגע חשש אפרים שמפקד המחוז טועה לגבי זהות האיש שאיתו הוא מדבר. ״היי, ניסים,״ הוא התעלם לגמרי מהשאלה המוזרה. ״זה אני, אפרים. התקשרתי אליך המון, לא ענית לי!״

״בדיוק!״ אמר מפקד המחוז בתגובה. ״אני יודע שזה אתה, אפרים. הכנת חוזה?!״

אפרים קלט באיחור את כוונתו האמיתית של מפקד המחוז, ונאנח. הוא יכול היה להתעלם לגמרי מהשאלה, אבל מהיכרותו עם מפקד המחוז הוא ידע – שזה לא יועיל. האיש דבק דבקות מוחלטת בהלצות שבהן השתמש ככלי לשלוט בפקודיו, ולא הייתה שום דרך לעצור אותו. ״לא, לא הכנתי חוזה...״ הוא מלמל בהשלמה.

״יפה!״ אישר מפקד המחוז את השערותיו של אפרים. ״אז אם לא הכנת חוזה, למה אתה בטוח שאני חייב לך משהו?!״

אפרים טלטל את ראשו בכעס. למרות זאת, הוא לא העז לומר משהו מתחושותיו הפנימיות, מחשש שמא יאבד את ההזדמנות עבורה הוא המתין שעות רבות. ״אני מצטער,״ הוא אמר בקול קר כקרח. ״פשוט... ניסיתי להשיג אותך המון פעמים מהבוקר...״

״כן!״ קטע אותו מפקד המחוז בחדות. ״יותר מדי פעמים. ליתר דיוק... למעלה מחמישים פעמים! אתה יכול להסביר לי מה זה אמור להביע?!״

הנתון שהעלה מפקד המחוז, הדהים אפילו את אפרים עצמו, שאף פעם לא ראה את עצמו כאובססיבי במיוחד. ״אתה מגזים...״ הוא ניחש, רק מפני שרצה להאמין שלא מדובר בנתון רשמי.

״אני ממש לא מגזים!״ ניפץ מפקד המחוז את תקוותו. ״המכשיר שלי יודע לספק נתונים על מספר השיחות הנכנסות, והוא מתעקש בתוקף לטעון שהנתון שהצגתי מדויק. אתה רוצה להתווכח אתו?! כי בכל מצב, אני אאמין לו ולא לך...״

״אני מצטער,״ חזר אפרים שוב, והפעם הייתה התנצלותו אמיתית. ״פשוט... מהבוקר אני מקבל עדכונים מהתחנה, ומה שאני שומע – אלו בשורות גרועות במיוחד. העניין הוא, שהתחנה באחריותי, והכישלון המוחלט הזה הוא לכאורה שלי, אבל אני לא יכול להתעלם מהדברים ששמעתי, ויש הרבה שמועות שמתעקשות לטעון שהייתה לך מעורבות בהחלטות שקשורות לסגל הפיקודי ששירת בתחנה הלילה...״

״כלומר,״ קטע אותו מפקד המחוז שוב, בלי גינונים. ״רצית לזרוק את האחריות הפיקודית שלך, ולטעון שאני זה שצריך לקחת את הכול על הכתפיים שלי...״

זו הייתה פרשנות מאוד קיצונית שנוסחה באופן מאוד לא הוגן, והעובדה שמפקד המחוז בחר להשתמש דווקא בניסוח הזה – גרמה לאפרים לחוש תחושה פתאומית של חנק. ״לא! ממש לא!״ הוא קרא במחאה, מתרומם בסערה מעל המיטה. ״אני לא יודע למה חשבת שאני מנסה להאשים אותך. כל מה שרציתי, זה להבין מה בדיוק קרה״.

ההבהרה של אפרים לא הייתה מספיקה כדי לשכנע את מפקד המחוז, שנשאר תוקפני ועוקצני. ״על איזה אירוע אתה רוצה לשאול?!״ הוא הגיב, ולרגע יכול היה אפרים לחשוב שהוא ענייני, אולם מיד לאחר מכן המשיך מפקד המחוז ופירט: ״אתה רוצה לשאול, על המחדל של קצין מהמחלקה שלך, שביצע ירי חי וגרם למותו של איש מטורף, שכנראה חי בתודעה שהוא לוחם נינג׳ה עם כוחות על?! אתה רוצה אולי לדבר על האחריות הפיקודית של אותו קצין, שהפקיר את מומחה המחשבים האומלל של התחנה כשהוא לבדו בחדר שלא נבדק ולא נסרק כראוי?! אתה רוצה שאני אזכיר לך, שהחדר ההוא – התברר כזירת רצח פעילה, שעמיקם מצא בה את מותו רק בבוקר של אותו יום?!״

אפרים צעד בכבדות, ניצב מול החלון הגדול שדרכו נשקף נוף מרהיב. ״רגע, רגע!״ הוא מחה. ״תעצור שנייה את השיטפון, ותקשיב לי – כדי שלא תאמר אחר כך שהסכמתי עם הדברים המתועבים שאמרת. אני די בטוח שהשיחה הזו היא ניסיון עלוב שלך לחמוק מאחריות. אתה משקר לי בפרצוף, ואתה יודע שאני יודע שאתה משקר, כך שמן הסתם – אתה מקליט אותי עכשיו כדי להוכיח את הצד שלך מתישהו. אני מודיע לך שמבחינתי זו שיחה פרטית שאין לך אישור להקליט, ובנוסף – אני מבהיר, שכל האירועים שעליהם אתה מדבר, קרו בזמן שהייתי בחופשה, שאתה עצמך אישרת לי, ואתה גם חתום עליה. לא הייתי בתחנה, ואני לא נמצא בתחנה, ואין לי מושג מה קרה, וכל מה שאני אומר לך – זה רק מה ששמעתי מגורמים בתחנה. עכשיו, אתה יכול להמשיך במלל הנבזי שבו התחלת...״

״אוקי!״ הכריז מפקד המחוז, ומשום מה – הוא נשמע משועשע. ״כיסית את עצמך משפטית, או לפחות כך אתה חושב, ועכשיו – ברשותך, אני רוצה להזכיר לך שאני המפקד האחראי על הפעילות של היחידה שלך, שקרסה הלילה כאילו אספת את השוטרים שלך מתוך קומדיית בלשים בריטית גרועה מהמאה הקודמת. אבל אם אתה רוצה להגיב – תגיב, כי אני לא רוצה שתחשוב שלא קיבלת את זכות התגובה״.

אפרים משך בכעס ידית שהייתה בגובה חזהו, פותח בתנופה את החלון. ״אני מבין שאתה חושב שאני מעורפל או משהו כזה, כי אתה כל הזמן מנסה להזכיר לי דברים,״ הניסוח המתחכם היה מאוד לא טבעי בעבורו, ובכל זאת – הוא הרגיש שנכון יהיה להשתמש בו. ״העניין הוא,״ המשיך, ״שאתה כנראה לא עושה את העבודה שלך כמו שצריך, כי יש הרבה דברים שעדיין לא ברורים לי. לדוגמא: דיברת על זה שהקצין שלי השאיר את מומחה המחשבים בזירת פשע פעילה. יש לך הסבר הגיוני, למה הזירה לא הייתה סגורה?! אולי היו חסרים לכם שוטרים באזור?!״

מפקד המחוז לא התרשם במיוחד מההתקפה, אבל אפרים ידע בדיוק מה הוא רוצה. ״אתה יודע טוב מאוד, שהזירה הייתה פתוחה – כי בשלב ההוא, אף אחד בתחנה – חוץ מהקצין שלי, לא האמין שעמיקם היה קרבן של התנקשות. אתה יודע טוב מאוד, שהאיש שרצח את עמיקם – זה בדיוק אותו אדם שאתה מתעקש לכנות משום מה ׳לוחם נינג׳ה׳, ועל החיסול המדויק שלו – הקצין שלי אמור לקבל צל״ש. בכלל, מדהים אותי לראות את האופן בו אתה מנסה לתפוס את החבל משתי קצותיו. מצד אחד, אתה מאשים את הקצין שלי שלא הקפיד מספיק על בטיחות בזירת רצח, ומצד שני – רגע אחר כך, אתה מכנה את הרוצח בכינוי שמעיד שאתה עצמך לא רואה בו איום משמעותי...״

״טוב, טוב,״ הגיב מפקד המחוז בחוסר סבלנות. ״אני מבין את העמדה שלך. יכול להיות שהייתי מקשיב ברצינות לדברים שאתה אומר, אבל כרגע אנחנו באירוע אחר. זה כבר לא בידיים שלי, כך שאתה יכול לשמור את הטיעונים שלך עבור הגורמים הרלוונטיים באמת״.

אפרים התקשה להבין את כוונתו של מפקד המחוז. ״מה אתה בעצם אומר?!״ שאל בחשד.

״אני אומר,״ השיב מפקד המחוז ללא כל השתהות, ״שהאירועים ייחקרו, ואני לא אהיה זה שאחקור אותם. הבעיה היא לא באירועים עצמם, כי הטענות שלך מחזיקות מעמד – לפחות לדעתי. העניין הוא, שאני לא חושב שאתה תקבל הזדמנות של ממש לטעון לגופם של האירועים. אם הבנתי נכון לאן הרוח נושבת, הרקע הכללי שבחסותו קרו כל הדברים החריגים האלו, ממש לא מוסיף לך נקודות זכות...״

המילים בהן דיבר מפקד המחוז היו מעורפלות, ולמרות שאפרים הבין את הכוונה הכללית – הוא רצה להיות בטוח שהוא לא מפספס משהו. ״תסביר את זה כמו בן אדם,״ אמר בעצבנות גלויה. ״למה אתה מתכוון?! מה זה ׳האירועים שברקע׳?!״

מפקד המחוז לא היה נלהב להסביר את עצמו. ״לא נוח לי לדבר ככה,״ הוא אמר גלויות. ״אבל אם אתה מתעקש – אז אני אסביר. הבעיה הגדולה היא, שבתחילת הלילה – נעלמת מהרדאר, והתעקשת להישאר מנותק קשר עד שעות הבוקר המוקדמות היום. יש מי שחושב בדרגים הגבוהים, ואני לא יכול שלא להסכים לפחות עם חלק ממה שהוא אומר, שההיעדרות שלך – היא שיצרה את הכאוס בתחנה. אני לא יודע אם הייתה לך שליטה על הרצח של מומחה המחשבים, אבל אתה בוודאי היית יכול לגרום לחוקרים שלך להתנהג כמו שוטרים בתפקיד, ולא כמו אוסף של פחדנים שמפוזרים בלי שום יכולת לפעול...״

ההתנערות של מפקד המחוז מכל אחריות, הרתיחה את אפרים. ״רק רגע!״ הוא התפרץ. ״במה בדיוק אתה מאשים אותי?! הרי החופשה שלי הייתה רשמית ומאושרת. אתה בעצמך חתמת לי עליה! השארתי אחריי מחליף ראוי, ואם השמועות ששמעתי נכונות – מי שאחראי לזה שהמחליף שלי לא היה פעיל, היית אתה! אני אמנם לא הייתי בתחנה, וגם לא יצרתי קשר עם בוסקוביץ׳ מאתמול, אבל יש מספיק גורמים בתחנה שאישרו לי – שההיעלמות של בוסקוביץ׳ הייתה באישורך וביוזמתך!״

מהיכרותו עם מפקד המחוז, ציפה אפרים להתנגדות נחרצת, אולי אפילו תקיפה, אולם להפתעתו – היה מפקד המחוז אדיש לגמרי להאשמה החמורה. ״נו,״ הוא אמר בקול שלא היה בו ולו מעט רגש. ״אתה חושב שאם תפיל את זה עליי, אתה תצא מזה נקי?! זה מחדל שלך כמו שזה מחדל שלי״.

התגובה של מפקד המחוז בלבלה לגמרי את אפרים. ״רגע!״ הוא ניסה להבין, קולט פתאום – שייתכן וחסר לו הרבה מידע. ״הם כבר דיברו איתך?! כלומר, מבחינתם – אתה גם צד בסיפור הזה?!״

מפקד המחוז התמהמה רגע או שניים, לפני שהשיב: ״האמת היא שכן״.

משהו מוזר ריחף באוויר. מצד אחד, ברגע זה הודה מפקד המחוז בפניו, שהוא היה נתון לביקורת קשה על תפקודו במהלך הלילה. זהות המבקרים לא הייתה ברורה, ומהסיבה הזו לא מצא אפרים כינוי מדויק יותר מהמילה המעורפלת ׳הם׳, אבל ברור היה – שמדובר על דרגים גבוהים, או על חוקרים מוסמכים שזהו תפקידם, כך שהמשמעות היא – שלביקורת הזו, עשויות להיות בהמשך השלכות קשות כלפי מפקד המחוז בעצמו. אולם מן הצד שני, שום דבר בשיחה – לא היה יכול לשדר, ולו ברמז, שזהו אכן המצב בו נתון מפקד המחוז, ומכיוון שאפרים הכיר היטב את מפקד המחוז, ושליטה עצמית לא הייתה אחת התכונות שהוא הצטיין בהן, התקשה אפרים להבין את האדישות שליוותה את דבריו של המפקד.

״רגע,״ ניסה אפרים להבין אם יש מוצא מהסבך אליו הם נקלעו. ״אתה ניסית לעשות משהו?! דיברת איתם?! ניסית לשכנע?!״

מפקד המחוז נאנח. ״זה לא הכיוון,״ הוא אמר. ״אין כאן שום רצון להבין באמת מה קרה הלילה. אם הבנתי נכון את המצב, יש כאן מפת אינטרסים ברורה. אם נשתף פעולה, וניתן מה שרוצים מאיתנו – אנחנו נקבל את מלא הגיבוי מהדרגים הגבוהים. מצד שני, אם נתעקש ונעמוד על שלנו – אנחנו יכולים לקבל הרבה דברים, אבל הליך תקין והוגן – הוא כנראה האחרון שבהם״.

לרגע שאל אפרים את עצמו אם הוא אכן מדבר עם מפקד המחוז. ״תגיד לי, מה קרה לך?!״ הוא השתומם. ״אתה רוצה לראות תא חקירה מבפנים?! לא שמעת על הפרת אמונים?! אתה באמת מציע לי לפעול בשביל הדרגים הגבוהים ולרצות את האינטרסים שלהם, בשביל שהם יואילו בטובם לגנוז את הליך הבדיקה נגד היחידה שלי?!״

משום מה, לא הבין מפקד המחוז את מה שהיה פשוט כל כך בעיני אפרים. ״אני לא יודע מה אתה רוצה,״ הוא אמר. ״אתה כנראה חושב על איזו עסקה אפלה – אבל זה ממש לא זה. הם מציעים משהו שהוא אולי לא כזה מוסרי – אבל הוא בטח חוקי, ואני יודע את זה – כי פרקליט המדינה נתן אישור עקרוני. מבחינתם, הם מציגים את זה כסוג של נטילת אחריות מצידך, וזה לגיטימי בעיניהם להסכים לוותר על הליך ארוך ומיותר, כשהם יכולים לפתור את זה בצ׳יק צ׳אק ולהרוויח על הדרך שירות יעיל עבור המדינה״.

ברגע אחד, קלט אפרים את המשמעות האמיתית של השיחה.

כמה תמימות הייתה מצידו, כשחשב שמפקד המחוז אכן מציע לו עיסקה בלתי חוקית – שתמלט את שניהם ללא פגע. כמה נאיביות נדרשה, כדי שהוא יאמין באמת ובתמים שמפקד המחוז דואג לו, וכמה טיפש הוא היה כשנתן לרוגע של מפקד המחוז להשפיע עליו.

רק עכשיו הוא הבין, שהרוגע של מפקד המחוז – היה על חשבונו. לרגע, לא הייתה כוונה למפקד המחוז לשאת באחריות. מלכתחילה, הייתה לו תוכנית אחת בלבד. מפקד המחוז ידע, שלאפרים לא תהיה שום ברירה, והוא ייאלץ לקבל כל עיסקה שתוצע לו. הרוגע של מפקד המחוז, היה על חשבון אפרים, והוא – כמו שוטה, האמין שבאמת מוצעת לו תוכנית פעולה הוגנת שבה יישאו הוא והמפקד באחריות בשווה.

גל של זעם הציף אותו, וקול מטורף בתוכו קרא לו להשליך את הטלפון דרך החלון, ולנתק מכאן ולהבא כל קשר עם מפקד המחוז. הוא כעס כל כך על האדישות של האיש שעמו הוא שוחח, עד שלרגע התלבט באמת – אם שווה לו לסכן את כל הקריירה שלו, ולו רק בשביל ההזדמנות להכניס את האיש ללחץ – גם אם יהיה זה לשעות אחדות בלבד.

הוא גייס את כל כוחות האיפוק שלו, כולל אלו שלא ידע שקיימים בו. ״אתה יכול להסביר לי למה דווקא אני זה שצריך לשאת באחריות, גם אם בעיניך היא זעירה?! אתה יכול לתת לי תשובה אחת טובה, למה שאתה לא תהיה זה שיסכים לעיסקה המפוקפקת הזו – בשביל להציל את הקריירה של שנינו?!״ שאל, כאילו בענייניות.

מפקד המחוז לא נבהל. ״אם היו מציעים לי לעשות את זה בעצמי,״ אמר, ״הייתי אולי שוקל את זה בחיוב. העניין הוא, שאיש לא הציע לי העברה. הם רוצים אותך, אפרים, ורק אותך״.

זה היה שקר כל כך מתועב, עד שמעטה הרשמיות המלאכותי שעטה אפרים – נסדק, והוא התפרץ שוב. ״מעניין!״ אמר בלעג. ״דווקא אותי הדרגים הגבוהים רוצים לראות ממלא איזה תפקיד זוטר כעונש עלוב לכך שניהלתי את החקירה הזו בצורה הכי טובה שאפשר?! לא אותך, ניצב מפורסם במשטרה שכולם מכירים, אלא דווקא אותי – מפקד יחידה כמו עוד מאות במדינה?! בעיניהם, הכישורים שלי – כמפקד יחידת תשאול, הם יותר מהכישורים שלך – מפקד תחנת לב המדינה לשעבר, והמועמד למשרת המפכ״ל?!״

איכשהו, הצליח אפרים לגרום למפקד המחוז לאבד את קור רוחו. ״תקשיב!״ גער בו המפקד. ״השיחה איתך בלתי נסבלת. אתה מתלונן כמו ילדה קטנה בחורף, אתה לא מוכן להקשיב דקה, ואתה כל הזמן חושב שמישהו מנסה לרמות אותך או לרדוף אותך או לגרום לך לסבל. אני מבין את הלחץ שלך, אבל באמת – זה מתחיל להימאס עליי. אם תמשיך ככה – אני מבטיח לך, שהשיחה תנותק. מצידי – שהפרקליטות תשלח אותך למאסר עולם בסיביר. אני לא אנקוף אצבע כדי להוציא אותך משם!״

העזות של מפקד המחוז, והאומץ שלו לאיים – כשהוא זה שתלוי בקבלת ההחלטות של אפרים, היממו כל כך את אפרים – עד שהוא פשוט נאלם דום. ״יופי!״ אמר מפקד המחוז, מרוצה. ״עכשיו תקשיב. הבן אדם שאחראי על כל התסבוכת הזאת, הוא דווקא מישהו שאני חושב שאתה סומך עליו. למעשה, אתה עכשיו תופתע מאוד לשמוע, שמי שארגן לך את האמבוש הזה – הוא לא אחר מאלישע בוסקוביץ׳, החוקר שמינית לממלא מקום שלך״.

עיניו של אפרים נפערו בתדהמה. ״מה?!״ הוא התבלבל לגמרי.

״בדיוק!״ אמר מפקד המחוז נחרצות. ״אם אתה רוצה להבין בדיוק מה קרה, אתה תהיה חייב לתת לי שתי דקות רצופות, בלי הערות ביניים. הייתי סומך עליך, אלמלי עשית כל מה שאתה יכול כדי לגרום לי לחשוב שאתה לא מסוגל לעמוד בזה. אתה מבטיח דממה מוחלטת, ושיח מקצועי ונטול אמוציות?!״

זו הייתה השפלה מוחלטת, אבל אפרים יכול היה לכעוס רק על עצמו. ״כן, בסדר,״ הוא מלמל, מביט בנוף המרהיב שמול עיניו, מנסה להרגיע את הסערה שבתוכו. ״אני אקשיב למה שיש לך לומר״.

״מוסכם,״ אמר המפקד. הוא השתהה רגע, ואז אמר: ״השמועות שהגיעו אליך בנוגע לאלישע, הן נכונות. אני לא יודע מאיפה הבאת את האיש הזה, אבל יש לו כישרון מטורף של הישרדות. הוא גרוע בפוליטיקה, הוא שונא קירבה של בני אדם, הוא איש עבודה אפרורי וחסר כל כישרון חברתי – ולמרות זאת, הוא הצליח איכשהו לחמוק ממה שהיה נראה כמו סוף הקריירה שלו״.

אפרים שילב את ידיו והניח אותן על אדן החלון, מביט החוצה. מחלון הקומה השביעית - יכולות היו עיניו לצפות במרחבים מדבריים עצומים, שבתוכם – בניגוד לכל ציפייה אנושית, שכנה ימה תכולה ורגועה, כך שהאפקט שנוצר היה מרהיב ומסחרר. ״זה מעניין,״ הוא אמר, נושם את האוויר, מנסה להירגע. ״מה בדיוק קרה?!״

״כולם היו נגדו״. השיב מפקד המחוז בקצרה. ״אתה הרי השתתפת אתמול בעצמך בפגישה שבה הובהר לך שהוא צריך לצאת לחופשה. חשוב לי לומר לך שאני לא הייתי שותף לכל זה, ולהיפך – הרגשתי שלא בנוח עם ההחלטה. הייתה לי חמלה כלפיו, כי ברור היה לי שהוא משלם מחיר על מאבקים בין רשויות – שאין לו קשר אליהן. זאת, דרך אגב, הסיבה שאישרתי לך את החופשה המוזרה שביקשת – למרות הטיימינג הנוראי. תיארתי לעצמי שזה נועד לאפשר לו לפעול לפחות לזמן קצר בלי הפרעות, וקיוויתי שההצלחות שלו יגרמו לדרגים הגבוהים לקבל קצת שכל״.

״הקטע,״ המשיך מפקד המחוז, ״שבסופו של דבר – ההתנהלות שלו הייתה כל כך גרועה, עד שדעתי השתנתה מהקצה לקצה. כבר במהלך הלילה, כשקיבלתי את השמועות הראשונות על מומחה המחשבים שנרצח ועל המתנקש שחוסל בידי אלישע, ברור היה לי – שהוא לא מתפקד כמו שצריך. האחריות הייתה עליו, הוא זה שמילא את מקומך כראש צוות החקירה, והוא זה שצריך היה לאסוף את החוקרים ולהטיל עליהם משימות. במקום זה, הוא בחר להסתגר בזירת הרצח – בצורה שהייתה מאוד מחשידה, והיה בה חשש כבד לשיבוש ראיות. כבר אז, ברור היה לי שצריך להוריד אותו מהחקירה ולשלוח אותו הביתה״.

קשה היה לאפרים לשמוע את תיאור האירועים מפיו של מפקד המחוז. ״אתה בטוח שזה מה שהיה?!״ ניסה למצוא הסבר אחר, מרוכך יותר, לאירועי הלילה. ״פשוט... קשה לי להאמין עליו״.

״אני יודע!״ אמר מפקד המחוז, ״אבל אני משוכנע, כי העובדות היו מול העיניים שלי, והן גם עכשיו שם. בכל מצב, היה לי ברור שאני עומד להרים אליו טלפון, ומכיוון שחששתי שהוא לא יענה – כבר התחלתי לחשוב על אופציה של יצירת קשר עם גורם אחר מהתחנה שייקח פיקוד על האירוע״.

״ובכל זאת,״ לא התאפק אפרים מלהפריע. ״בסוף לא עשית את זה, אם אני מבין נכון״.

״אתה צודק,״ אישר מפקד המחוז. ״אבל זה לא בגלל שלא רציתי. באופן מוזר מאוד, קיבלתי שיחת טלפון מלשכת המפכ״ל – אולי חצי שעה אחרי האירוע החמור של הלילה. באופן פתאומי לגמרי, ובלי שום הסבר, נאמר לי לא לפעול שום פעולה בנושא. הובהר לי, שהנושא מטופל על ידי המפכ״ל בעצמו, בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה״.

זו הייתה הפעם הראשונה בה שמע אפרים מה באמת אירע, והדברים הפתיעו אותו – עד שהוא איבד את היכולת לדבר, והדבר היחיד שיצא מפיו – הייתה קריאת התפעלות.

״כן,״ צחק מפקד המחוז מהצד השני. זה בהחלט היה מפתיע. ׳ברייקינג ניוז׳, כמו שאומרים. ניסיתי כמובן לגשש, להבין מה פשר השינוי, אבל נחסמתי מיד. כך, ישבתי משהו כמו שעה בחוסר אונים, עד שלבסוף – התקבלה שיחה בלשכה שלי ממספר טלפון בלתי מזוהה. על הקו היה מישהו שהציג את עצמו בשם אביגדור. טיפוס חלקלק...״

״אני יודע על מי אתה מדבר,״ התפרץ אפרים. ״הוא היה איתי בפגישה עם המפכ״ל. איש נורא, שעשה הכול כדי להקשות על החוויה שלי. מה הוא רצה, השרץ?!״

״הוא הודיע לי, שהוא לוקח אחריות מלאה על החקירה,״ השיב מפקד המחוז. ״לטענתו, המשטרה כשלה בטיפול בתיק, ויש צורך חיוני להעביר אותו לגוף מקצועי יותר. בהתחלה חשבתי שהוא מבלבל את המוח, וניסיתי לעשות לו חיים קשים, אבל הוא העלה אותי לוועידה עם המפכ״ל והמשנה ליועמ״ש. הם הודיעו לי שההחלטה התקבלה, ושאין דרך לשנות אותה״.

הדמיון בין התיאור של מפקד המחוז לבין הפגישה שבה השתתף אפרים רק ביום האתמול – היה כמעט מושלם, ואפרים מצא את עצמו מכווץ את אגרופיו בכעס. ״אני מקווה רק שלא עשית להם חיים קלים,״ אמר בתסכול.

מפקד המחוז גיחך בעגמומיות. ״ניסיתי,״ הודה. ״אבל לא היה עם מי לדבר. מהר מאוד גיליתי, שהאנשים שמושכים כאן בחוטים – הם בליגה אחרת מבחינת ההרשאות שיש להם והאופן שבו הם מזיזים עניינים. את האמת אני אומר לך, אפרים, אני כבר יותר משלושים שנה במערכת - ועדיין לא ראיתי מישהו שמשנה דברים במדינה הזו בכזו קלות. הם פשוט דילגו מעל כל משוכה בירוקרטית, כאילו כישפו איכשהו את כל האפסים שקוראים לעצמם שומרי סף. תוך דקות, הם הניעו תהליכים שנמשכים ונתקעים בדרך כלל שבועות וחודשים״.

התיאור על קבוצה קטנה שמחזיקה כוח כל כך עוצמתי היה מאיים, ואפרים שאל את עצמו אם אין הגזמה בדבריו של מפקד המחוז. כך או כך, חשוב היה לו שלא לסטות מהנושא. ״מה בעצם הם רצו?!״ הוא שאל. ״מה היה הדבר שבשבילו הם הזיזו דברים, כמו שאתה קורא לזה?!״

״הם רצו את אלישע,״ השיב מפקד המחוז בפשטות. ״באופן מוזר במיוחד – היחס שלהם אליו התהפך, והם החליטו לספח אותו ליחידה חוקרת אחרת, שפועלת תחת משרד ראש הממשלה. זה קטע שעד עכשיו לא מובן לי, כי מילא – אם הם היו מגלים את הכישרון שלו, אפשר היה להבין. אבל אחרי כישלון כזה?! דווקא כשהוא עשה טעויות גדולות כל כך?! משהו שם מוזר, אפרים. מוזר – עד כדי כך שאני מתחיל לפתח קונספירציות הזויות...״

אפרים תפס את ראשו, מנסה לעכל את הבשורות שרדפו זו את זו בקצב מסחרר. ״מה... כלומר, איך... מה הם תכננו לגביו?!״

״אני לא יודע בוודאות,״ השיב מפקד המחוז. ״אבל אני לא אתפלא אם הוא בתפקיד פיקודי גבוה במערכת שם. זה אמנם מוזר, אבל רק כך אפשר להבין את מה שקרה אחר כך״.

המילים האחרונות עוררו מיד את סקרנותו של אפרים. ״מה, יש המשך?!״ הוא בירר.

״ברור,״ השיב מפקד המחוז. ״אחרת לא היינו עורכים עכשיו את השיחה הזו. אני מבין שכבר שכחת את מה שאמרתי לך לפני כן, לגבי הביקורת בנושא התפקוד של היחידה שלך...״

אפרים העווה את פניו. הוא עדיין לא השתכנע בכך שהדברים שנאמרו בתחילת השיחה היו אכן כשרים וחוקיים, אולם עכשיו – כשהבין קצת יותר את הפרטים שמסביב, הייתה לו נכונות להקשיב. ״לא שכחתי,״ הוא אמר. ״אני רק מנסה להבין את הקשר״.

״אז ככה,״ פתח מפקד המחוז. ״לפני כשעתיים, קיבלתי שוב שיחת טלפון מהטיפוס ההוא – אביגדור. הייתי די מופתע, כי לתומי חשבתי שנפרדנו כידידים, אבל אז התברר לי – שהמעורבות שלו במה שקורה במשטרה, רק החלה. הפעם, כך הוא טען, הוא עושה את הדברים בגלל הוראה ישירה שקיבל מאלישע. לטענתו, אלישע מנותק קשר – משום שהוא נמצא במתקן רגיש, והאיש שמתווך בינו לבין העולם שבחוץ – הוא אביגדור״.

התיאור לא מצא חן בעיני אפרים. ״האמנת לו?!״ הוא קטע את מפקד המחוז. ״כי אני הייתי שואל יותר. מנין לך שהוא לא פועל על דעת עצמו במסווה?!״

״אתה צודק,״ הסכים מפקד המחוז. ״זה בהחלט היה נראה לי חשוד, והאמת היא – שזה עד עכשיו ממשיך להיראות לי תמוה. כששאלתי אותו, הוא טען שאלישע שלח הודעת אס. אם. אס לאחד הקצינים שבתחנה, אבל זה לא מספק אותי – בפרט כאשר אני עדיין לא קיבלתי אישור שהדבר אכן קרה. הסיבה שבגללה אני כן נוטה לקבל את ההסבר שלו – היא עצם הדרישה שהוא דרש. איך שאני לא מנסה להסתכל על זה, זה נראה לי כמו משהו שאנשים מסוגו של אביגדור – לעולם לא יראו בו דבר חיובי. מצד שני, אם נקבל את הטענה שהדרישה הגיעה מאלישע – זה יהיה מובן מאוד, ואפילו מתבקש״.

לתחושתו של אפרים, האריך מפקד המחוז יתר על המידה בהקדמות שאין בהן צורך ממשי. ״תגיע לנקודה,״ הוא ביקש. ״מה בדיוק הייתה הדרישה?!״

מפקד המחוז השתהה לכמה רגעים, ואז אמר: ״הוא דורש שאעביר גם אותך לשירות היחידה״.

עיניו של אפרים נפערו בתדהמה. ״אתה רציני?!״ הוא שאל בנימה מופתעת.

״בהחלט,״ השיב מפקד המחוז. ״ולמען האמת – אני לא רואה איך אפשר לסרב לו. הטענה שלו היא, שכרגע – אתה בסכנה די רצינית, כי בכל רגע נתון יכולה להיפתח חקירה שתסתיים כמעט בוודאות בהאשמה שלך בכל מה שקרה, מה שיגרור השלכות – שבמקרה הטוב יכללו הערה פיקודית, ובמקרה הרע יסתיימו במניעת קידום או בהעברה לתפקיד אחר. לפי מה שהוא אמר, הם מוכנים לשקול כבר עכשיו על ויתור מוחלט, בתמורה לכך שתועבר בהשאלה לגוף הביטחוני שאלישע חבר בו״.

ההצעה הייתה הרבה פחות גרועה ממה שתיאר אפרים לעצמו מלכתחילה. מילה אחת תפסה את תשומת ליבו, והוא ראה צורך לברר את משמעותה. ״אמרת שזו תהיה העברה בהשאלה?!״ שאל בתקווה.

״כן, בהחלט!״ השיב מפקד המחוז. ״אתה צריך להבין, שאביגדור הדגיש בפניי כמה פעמים – שהוא אינו מתכוון לגרום לך להרגיש שמדובר בעונש, או משהו כזה. לא רק שאתה תוכל לחזור אחר כך למשטרה בלי שום חשש, אלא שאתה גם לא תעבוד לבד. אם הבנתי נכון את כוונתו של אביגדור, הרי שהוא מקים צוות מצומצם שיפעל במקביל לצוות החקירה של היחידה הראשית, והצוות יהיה מורכב משוטרים שנבחרו על ידי אלישע בעצמו. אני מניח שעכשיו אתה מבין, למה הייתי רגוע כל כך בתחילת שיחתנו. היה ברור לי אז, כמו שברור לי עכשיו, שאתה לא תפספס את ההזדמנות הזו״.

לראשונה מאז החלה השיחה, הרשה אפרים לעצמו לחייך חיוך משוחרר. ״את האמת אומר לך,״ הוא בחר לשתף את רגשותיו עם מפקד המחוז, ״זה נשמע מעולה, אפילו יותר מכך. רק...״ משהו הפריע לו, ונדרשו לו כמה רגעים כדי לנסח את הסיבה לחוסר הנוחות שלו. ״אני מנסה להבין, אם זה באמת כל כך מושלם – למה היה צורך להפעיל לחצים?! הרי מספיק היה שיפנו אליי ויאמרו לי שאלישע ביקש את הצטרפותי לצוות, והייתי מסכים. למה כל האיומים האלו?! מה אני מפספס כאן?!״

נראה היה שמפקד המחוז לא חשב על השאלה הזו. ״אתה יודע מה,״ הוא אמר במבוכה. ״העלית נקודה... אני מניח שהאיש ההוא – אביגדור, פשוט לא מכיר דרך אחרת של פעולה. את האמת אומר לך, ממה שהספקתי לזהות במעט שדיברתי איתו – אני יכול לומר די בוודאות, שהוא לא רגיל לבקש טובות. מן הסתם, הפיל עליו אלישע תיק שהוא לא ידע איך להתמודד איתו. יכול להיות גם, שמישהו מהמעורבים חשב – שתהיה לך בעיה לעבוד תחת אלישע, בזמן שהיחסים ביניכם עד עתה היו הפוכים לגמרי. ייתכן שזה גרם למישהו להאמין שאתה עלול לסרב להצעה, ולכן הם הכינו מראש תמריץ שיגרום לך לעשות את זה״.

לדעתו של אפרים, לא היו ההשערות של מפקד המחוז יציבות מספיק. עם זאת, הוא לא היה טיפש כל כך עד שיחשוב – ולו לרגע, לפספס את ההזדמנות. ״אתה כבר יודע מה ההחלטה שלי,״ הוא אמר. ״אני אקבל את ההצעה, למרות שלדעתי – יש כאן עדיין כמה שאלות פתוחות. אני מניח שבזמן שאהיה רשמית תחת פיקוד היחידה, תהיה לי הזדמנות לקבל תשובות על השאלות האלו, ואם לא אקבל תשובות – אני לפחות אוכל להיות קרוב מספיק כדי להבין למה לא נותנים אותן. השאלה שלי כרגע היא רק – איך זה יעבוד, טכנית?! אני צריך למלא מסמכים, או משהו כזה?! יש מישהו שאני מדבר אתו על התנאים, או שאני פשוט ממתין עד שיתנו לי הוראות?!״

המעבר החד למישור הטכני – בלבל לרגע את מפקד המחוז. ״לגבי תנאי העבודה – אני לא ממש יודע,״ הוא בחר להיטפל דווקא לפרט שולי מתוך שאלתו של אפרים. ״מה שאני כן יודע זה – שאתה צריך כרגע לעשות רק דבר אחד בלבד. אני מזכיר לך שכרגע אתה בחופשה, ולכן – אין לי מושג איפה אתה נמצא. אתה נותן לי את הפרטים של המיקום שלך, אני מעביר אותם לאביגדור, והוא כבר ימצא את הדרך להגיע אליך״.

״אוקי,״ התרצה אפרים בקלות. ״אני נמצא כרגע במלון דן, על שפת ים המלח״. בלי לרצות, הוא השפיל את מבטו, בוחן ממקומו – שבמרומי הקומה השביעית, את החוף שהיה כרגע כמעט ריק מאדם. ״אני נמצא פה לבד,״ הוא המשיך, ואז – כאילו חש שהעובדה הזו עלולה להתפרש באופן שלילי, הוא מיהר להסביר: ״פשוט... הייתי צריך קצת זמן לעצמי. למעשה, תכננתי לחשוב כאן על החקירה ולנסות לאתגר את החוקרים האחרים עם המסקנות שלי. אבל לפי מה שנראה כרגע – מסקנות, זה לא מה שאני עומד להשיג פה״.

״אמת,״ אישר מפקד המחוז בנימה של חשיבות. ״אבל אם אתה שואל אותי – יכול להיות שהרגע השגת הרבה יותר מזה״.​

 

[א-ירושלמית]

אם אביגדור נחשד כטיפוס חלקלק, איך נותן בו אפרים אמון 'על עיוור' כל כך מהר?

 

[קשת החיים]

משהו בשיח ביניהם לא כזה ברור. קודם כל, המפקד רואה שאפרים מנסה להשיג אותו 50 פעם ולכן הוא צריך ראשית כל להתנצל ולהסביר את עצמו. שנית, מהמתקפה על חוסר אחריות שלו זה מגיע לשיבוץ שלו ביחידה של אביגדור שאף אחד מהם לא ממש יודע מהי?
אני מבינה שאתה רוצה להכניס את אפריים לכלא של אלישע ולנטרל אותו, אבל הפרק שאמנם הביא בסוף למסקנה הזאת יצא לי מבולבל מדי.

 

[mic003]

אם אביגדור נחשד כטיפוס חלקלק, איך נותן בו אפרים אמון 'על עיוור' כל כך מהר?

מהיכן הרושם שהוא נותן בו אמון?!
הוא לא מתנגד אוטומטית, אבל הוא בוודאי לא מתכוון לקבל את הדברים כמובנים מאליהם, כפי שניתן יהיה לראות גם בפרק הבא (שכבר כמעט כתוב כולו, ויתפרסם בקרוב - אחרי עריכות הכרחיות).

 

[mic003]

משהו בשיח ביניהם לא כזה ברור. קודם כל, המפקד רואה שאפרים מנסה להשיג אותו 50 פעם ולכן הוא צריך ראשית כל להתנצל ולהסביר את עצמו.

זה בהחלט מה שמצופה היה מאדם סטנדרטי.
אבל המפקד הזה, ואני חושב שיעידו על כך הקטעים המועטים שעסקו בו בעבר, הוא לא אדם סטנדרטי. הוא מהטיפוסים שאינם מתנצלים, לטוב ולמוטב.

שנית, מהמתקפה על חוסר אחריות שלו זה מגיע לשיבוץ שלו ביחידה של אביגדור שאף אחד מהם לא ממש יודע מהי?

זה תיאור די מדויק של השיח בין השניים, אבל סימן השאלה בסוף התיאור יוצר אצלי תחושה - שלפחות בעיני הכותבת, מדובר ברצף אירועים בלתי הגיוני, שיוצר תהייה שאמורה להיות מובנת מאליה. משום מה, אני לא מצליח לזהות במדויק את הקושי בתיאור, ולכן - במקום לנסות ולנחש, אני אסביר למה בעיניי - המהלך הגיוני, כשכמובן - אשמח לקבל הבהרות, אם דבריי לא היו מספקים.
לדעתי, בכל גוף שמבוסס על היררכיה ברורה, בוודאי אם זהו גוף ביטחוני - שכל פעילותו יכולה להתקיים רק אם תישמר ההקפדה על שרשרת פיקוד מוגדרת ומסומנת, אין שום דבר לא הגיוני בתיאור בו מפקד נותן פקודות - שבעיניו, הן קשות ומעוררות אי נוחות.
אין ספק, שמפקד המחוז לא רואה כל כך בחומרה את מעשיו של אפרים. זה נאמר במפורש. למרות זאת, הוא קיבל את אביגדור כדמות סמכותית, שיש לה את הרשות להורות לו על פקודות שהוא מחויב לבצע, והוא עושה מה שנאמר לו - בלי להתווכח, ובלי לשאול שאלות.
הביקורת שהוא מותח על אפרים היא מינימלית. הוא מסתייג ממנה בעצמו, ואם אפרים לא היה מתעקש איתו - ייתכן שהיא אף הייתה קלה יותר. התכונה העיקשת הזו של אפרים, היא שמסבכת אותו, ולא בפעם הראשונה. מפקד המחוז מבקר את אפרים, כי זו המסגרת שהוגדרה לו. מלכתחילה, לפחות לפי ההבנה שלו, הצורך בכפייה - נועד להתמודד עם העקשנות המובנה הזו. לכן, הוא מציע מקל וגזר. מצד אחד מקל - בדמות החשש מפני בחינה מדוקדקת של האירועים באמצעות גוף לא אובייקטיבי שמי יודע מה יהיו מסקנותיו (כאן זה קצת קונספירטיבי, ואני מניח שיש כאלו שיראו את עצם התיאור על גוף בדיקה לא אובייקטיבי, כתיאור שאינו יכול להיות הולם את המציאות. בעיניי, זה די תואם את המציאות במדינת ישראל, גם אם היא אינה מוצהרת) , מצד שני גזר - בדמות הצטרפות ליחידה סודית וחשובה, עם תנאים שונים בהרבה ממה שהוא רגיל אליהם.
התחושה היא אמנם של ׳חוטא נשכר׳, אבל לדעתי - השאלה הזו עלתה בגוף הדברים, והתשובה שהתקבלה - הייתה די מספקת.

אני מבינה שאתה רוצה להכניס את אפריים לכלא של אלישע ולנטרל אותו, אבל הפרק שאמנם הביא בסוף למסקנה הזאת יצא לי מבולבל מדי.

אני הייתי נזהר מלקבוע מסמרות לגבי העתיד - בנושא הזה.
אין ספק, שהתפתחות עלילתית בכיוון המוצע, היא אפשרית. יחד עם זאת, אני חושב שקל יהיה להסיק שהמציאות מעט שונה, מעצם העובדה - שהפרק האחרון התמקד באפרים, שעדיין מסתובב חופשי ומאושר. אילו הייתה דרכו של אפרים מכוונת לחלל האיום שבו שוהה אלישע, קל היה בהרבה - להפגיש את השניים באותו חלל תת קרקעי, ולספר על זה מנקודת המבט של אלישע - שלהפתעתו, היה מזהה את מפקדו מתחת לאדמה. זה גם היה מסביר הרבה יותר טוב את ההיעלמות של אפרים עד לנקודת הזמן הזו מהעלילה.
לדעתי, המטרה של הפרק - צנועה בהרבה. הוא נועד להוות מעין תקציר עלילה, שמסכם מנקודת מבט אחרת שרשרת אחת של אירועים שעליה כבר קראנו בעבר, עם טיפטיפה חידושים שלא היו בקטעים המפוזרים שכבר קראנו. בנוסף, עצם ההתמקדות באפרים אחרי כל כך הרבה קטעים, והעובדה שניתן הסבר מספק לסיבת ההיעדרות שלו עד כה - היא הסיבה העיקרית לשמה היה הפרק נחוץ. לא היו דרמות גדולות בקטע הזה, אבל חזרה של דמות אחרי היעדרות כה ארוכה, יכולה הייתה לעורר ספקנות רבה, ולהצמיח שאלות רבות, ואני שמח שכל זה לא קרה והחזרה לאפרים הייתה חלקה וטבעית - עד כמה שאפשר כמובן.

 

[mic003]

הודעה על פרק חדש.​

העליתי פרק חדש בנספח.
לפני הקישור לפרק, אני רוצה להבהיר - שהקצב המהיר של הפרקים במקרה הזה (יהיה עוד אחד בעלילה המרכזית, כנראה עוד מעט) - הוא בגלל הקצב האיטי יחסית שבהם. אני לא חושב שנכון יהיה לתת לכם להמתין שבוע לכל אחד מהפרקים האלו, ולכן השתדלתי להאיץ מאוד את כתיבתם, וזו גם הסיבה לכך שהמתנתי עם הפרסום שלהם עד עכשיו. ההבהרה הזו, היא בעיקר ׳תיאום ציפיות׳, ואם אתם שואלים אותי - למרות הקצב האיטי, יש להם את הקסם שלהם, ואני אפילו מעז להצהיר שאני מחבב אותם.
אם אתם דואגים שאולי אבדה לי היכולת למתוח אתכם, אכין אתכם ואומר, שאחרי הפרק הקרוב שאעלה בעלילה המרכזית (שכבר יש בו קצת התקדמות יחסית לפרקים האלו) - יתחיל אירוע מטורף ומסחרר, שבמהלכו - ייסגרו בערך רבע מהשאלות שנשאלו עד כה בסיפור. זה דרמטי כמו שזה נשמע, וזה יומרני מאוד, אז אני מקווה שנעבור את זה כולנו בשלום.
ואחרי הגדלת הציפיות המוגזמת הזו, הנה הקישור לפרק שבנספח:

סיפור בהמשכים - אשליה - סיפור מתח / נספח מעודכן.

פרק 9. אחים. תחנת האוטובוס הסמוכה למתחם בית החולים, הייתה מבודדת וחשוכה – כך שהשהייה בה, הייתה מעיקה למדי. על ספסל המתכת ישב ברוך, מכווץ מקור, ידיו נתונות בכיסי מכנסיו. ״בררר...״ הוא אמר, מפנה את הצליל לעבר תהילה שישבה לצידו. ״קפוא פה. אולי תבדקי שוב מתי יבוא האוטובוס?!״ בתגובה, העיפה לעברו...

www.prog.co.il

 

[mic003]

69​

סוויטה.​

משום מה, היה אפרים בטוח – שהוא עומד לקבל שיחת טלפון מאביגדור המסתורי.

בשעתיים שחלפו מאז הסתיימה שיחתו עם מפקד המחוז, הוא השגיח ברציפות על מכשיר הטלפון שלו. הרצינות שלו הייתה כה גדולה, עד שהוא נזהר שלא לנתק קשר עין עם המכשיר. גם ברגעים הנדירים בהם הוא היה צריך להסיח את דעתו מהשמירה על הטלפון – הוא הקפיד לחזור ולבדוק את המכשיר, כאילו חשש שמשהו לא יעבוד, ושצלצול הטלפון לא תישמע, למרות שלמראית עין – היה המכשיר שלם ותקין.

כל כך היה ברור לו שהתקשורת בינו לבין אביגדור תהיה טלפונית, עד שכשנשמעו הדפיקות הראשונות על דלת החדר – הוא התייחס אליהן כמטרד. משום מה, הוא שיער שהדופק הוא כנראה אחד מאנשי הצוות של המלון, והעובדה שהדפיקות נמשכו – הכעיסה אותו, בפרט כאשר זכור היה לו היטב שהוא הניח על הידית מהצד החיצוני את שלט הקרטון שהכריז בבירור: ׳נא לא להפריע׳.

רק כששמע את סידרת הדפיקות השלישית, הוא קלט פתאום – שאין שום ערובה לכך, שהדופק הוא אחד מאנשי הצוות של המלון. ברגע שהבין את זה – ניתר ליבו בהתרגשות, והוא קם ממקומו במהירות שהייתה מסוכנת עבורו. ״רגע!״ קרא בקול צרוד, ״רק רגע!״ חזר, כאילו חשש שהדופק יתייאש ויתנדף.

כשעמד אפרים סמוך לדלת, הוא הטה את אזנו – אבל מאחורי הדלת, לא נשמע ולו הגה קל. כשבליבו חשש כבד, הוא הושיט יד אל הידית, ולאחר מאבק קצר עם הידית המסורבלת שהוא עדיין לא התרגל אליה – נפתחה הדלת לרווחה.

הדמות שעמדה שם, לא הייתה זו שהוא ציפה לפגוש, והוא מצא את עצמו תוהה על הנסיבות בהן הופיע האיש בפתח חדרו. ״בוסקילה,״ הוא הגה את שם משפחתו של האיש, בלי הרבה התלהבות. ״מה אתה עושה פה?! איך הגעת אליי?!״

אלירן נראה מבולבל, כאילו התקשה להבין מדוע אפרים אינו מקבל אותו בחדווה ובהבנה. ״מה זאת אומרת?!״ הוא שאל. ״אני חלק מהעניין, אתה לא יודע?! לא סיפרו לך?!״

אפרים קימט את מצחו. ״על מה אתה מדבר?!״ שאל. הוא היה אמנם מספיק פיקח כדי להבין את הסיטואציה, ועדיין – הוא חשש מפני סיטואציה שבה הוא יחשוף בפני אלירן משהו רגיש.

אלירן חייך במבוכה. ״אני מדבר כמובן על צוות החקירה,״ הוא אמר באופן ישיר מדי. ״אני מניח שלא עדכנו אותך שגם אני בפנים. אני צודק?!״

אפרים הנהן בראשו, על פניו הבעה מרוחקת. הוא התקשה להציג כאילו הכול כרגיל. בעיניו, הבחירה של מפקד המחוז להעלים ממנו את המידע על המעורבות של אלירן, הייתה במקרה הטוב – רשלנות פושעת. ״האמת...״ הוא אמר לאחר כמה רגעים של מחשבה, כשהבין שיהיה זה מאוד מוזר אם ימשיך לשתוק, ״לא ידעתי שאתה חלק מזה, וגם לא יכולתי לנחש שיש לך קשר לעניין. איך בדיוק השתחלת פנימה?! זו חקירה שלי, של מחלקת תשאול. אתה משרת ביחידה שהיא לא היחידה שלי, והנאמנות שלך – אם אני מבין נכון, נתונה למפקד שלך – רהב. אני באמת מנסה להבין, איך אתה שייך לפה?!״

ברור היה שאלירן הופתע מההתקפה של אפרים, ולמרות זאת – על פניו נותר אותו חיוך מנומס. רק התבוננות מעמיקה בעיניו, יכולה הייתה לחשוף שהוא פגוע מחוסר האמון שנשב מצידו של אפרים. ״אתה שואל שאלות טובות,״ הוא השיב מיד. ״העניין הוא, שאם היית בתחנה הלילה – אולי הייתה לך הרגישות לא לשאול את זה. אתה כנראה לא מכיר את העובדות, אז אני אספר לך – שאת החקירה הזו ניהלתי יחד עם אלישע, בשותפות שאולי לא הייתה שווה – כי הוא מוכשר ממני בהרבה, אבל היא עדיין הייתה שותפות. מומחה המחשבים שנרצח, היה השותף השלישי. הוא איבד את חייו בניסיון להניח יד על חומר ראיה חשוב, אז תגיד לי אתה – בעיניך באמת יש חשיבות לזה שהוא לא מהיחידה שלך?!״

הדברים שאמר אלירן היו כנים, וקל היה לאפרים לזהות את הכאב האמיתי שמאחוריהם. ״אוקי,״ הוא אמר בנימה מפויסת מעט. ״אני מוכרח לומר שקצת מוזר בעיניי לחשוב על אלישע כשהוא עובד בשותפות עם מישהו אחר, אבל אני לא רואה סיבה לפקפק במה שאתה אומר – בפרט כשאפשר בקלות רבה לברר אם זה נכון. אני מסכים שלא ביררתי מספיק לפני שיצאתי עליך. רק... הפתיע אותי שאתה פה, זה הכול״.

אלירן שילב את ידיו. ״ההתנצלות מתקבלת,״ אמר. ״עכשיו, זה השלב שבו אני מספר לך – שבזכותך, הוחלט להעביר לכאן את חומרי החקירה שאספנו. אנחנו נפעל כנראה כצוות מצומצם, ואנחנו ננהל מכאן את החקירה״.

אוטומטית, סובב אפרים את ראשו אל החדר שמאחוריו. ״מכאן?!״ הוא שאל בתמיהה. ״זה חדר אקונומי. אתה מכניס לפה זוג נעליים – וכבר אין לך מקום ללכת...״

אלירן חייך. ״נראה לך שהיינו משתלטים לך על חדר השינה?!״ שאל בנימה משועשעת. ״ברור שלא התכוונתי לקובייה הזעירה הזו. אביגדור דאג להשיג לנו שטח קצת יותר גדול, ואם אתה רוצה לראות אותו – וגם להתחיל בהכנות לקראת הפעילות שלנו, אתה יכול להתלוות אליי כבר עכשיו. אם אני קורא נכון את המציאות, לא תהיה לאביגדור בעיה עם זה שאתה לובש פיג׳מה״.

אפרים השפיל את מבטו, כאילו קלט רק עכשיו שהוא אינו לבוש באופן ייצוגי. ״טוב, תמתין דקה,״ הוא ביקש. ״אני בכל זאת מעדיף להיראות כמו איש חוק ולא כמו ליצן״.

חמש דקות לאחר מכן, עמד אפרים בפתח החדר כשהוא לבוש במדי משטרה תכולים מגוהצים, דרגותיו נוצצות על כתיפו. ״לאן?!״ הוא שאל בנימה תכליתית.

אלירן בחן את הופעתו של אפרים במבט מתרשם. ״בוא אחריי,״ הוא אמר, פותח בהליכה מהירה, קול צעדיו נבלע בשטיחים הרכים. זמן קצר לאחר מכן, מצא אפרים את עצמו עומד במעלית שנסקה כלפי מעלה. לשמחתו, הם היו כנראה היחידים שבחרו לעלות מהקומה השביעית לקומות הגבוהות יותר, כך שנחסך ממנו הצורך לשמש כאובייקט לסיפוק סקרנותם של ילדים קטנים, כפי שאירע בחלק מהפעמים הקודמות בהן השתמש במעלית הזו כשהוא לבוש מדים.

הלוח הדיגיטלי שבקיר המעלית, הציג את המספר שתים עשרה, ולמרות שאפרים לא היה בטוח בכך – הוא היה משוכנע כמעט בוודאות, שזוהי הקומה הגבוהה במלון. כשנפתחה דלת המעלית, קיבל אפרים אישור להשערתו, שכן – ממש מולו, היה קבוע לוח שעליו הופיע הכיתוב ׳קומת סוויטות וי. איי. פי׳. מכיוון שהוא ביצע את הזמנת החדר שלו בעצמו, הוא הכיר את סדר הגודל של המחירים שנדרש לשלם מי שמעוניין בחדר בקומה הזו, והוא שאל את עצמו – האם אלו הסטנדרטים המקובלים בגוף בו חבר אביגדור, או שמא – מדובר בהצגה לצרכי רושם ראשוני בלבד.

בשונה מהקומות התחתונות, בהן היה אולם מבוא ממנו התפצלו מסדרונות רבים, הקומה הזו – הייתה כנראה מצומצמת בשטחה, שכן – ממולו, נחשף מסדרון בודד אחד בלבד. בפתח המסדרון, הוא זיהה מיד, עמד מאבטח מגודל, שנראה כמו האדם האחרון שכדאי יהיה להתעסק אתו. ״אתה בטוח שזה כאן?!״ שאל אפרים רק כדי להיות בטוח, ואלירן כנראה הבין את כוונתו, שכן הוא חייך והנהן בראשו. ״אל תדאג,״ הוא אמר. ״הוא לא יפריע לך. הוא נמצא כאן כדי למנוע מזרים להפריע לנו״.

בצעדים בטוחים, פנה אלירן לכיוון המסדרון, והמאבטח המגודל נע מיד הצידה ופינה את המעבר, מבלי לומר מילה. הביטחון של אלירן עורר אצל אפרים תחושה נוחה, והוא מיהר לצעוד אחריו, נמנע מליצור קשר עין עם המאבטח. רק כאשר הוא היה בתוך המסדרון, הוא קלט – שהמאבטח חסם למעשה את הכניסה עבור כל אורחי הקומה. ״איך הנהלת המלון מרשה לו להתנהג ככה?!״ התעניין אפרים. ״כלומר: הם לא חוששים שזה יבריח את האורחים הנוספים?!״

אלירן נעצר, שולח לעבר אפרים מבט משועשע. ״זה בסדר,״ הוא אמר. ״אתה יכול להיות רגוע. באגף הזה אין אורחים אחרים. יש כאן בסך הכול חמישה חדרים, והיחידה שכרה את כולם״.

אפרים החזיר לכיוונו של אלירן מבט תוהה, כאילו ניסה להבין אם הוא אכן רציני. להתרשמותו, נראה היה שאכן – נאמרו הדברים ברצינות מוחלטת, וההבנה הזו גרמה לו להתעכב – כאילו הוטרד ממשהו. ״תגיד לי...״ הוא פנה בנימה מהוססת לאלירן. ״זה לא נראה לך מוזר?! כלומר: אפשר היה לעשות את זה באלף ואחת מקומות אחרים, שהייתי בא אליהם בשמחה אם רק הייתם מבקשים. מה ההיגיון בלהשקיע הון על סגירת אגף שלם במלון, אם אפשר היה לעשות את זה בתחנת המשטרה, או אפילו במקום אחר – שלא צריך בשבילו תקציב כל כך גדול?!״

אלירן משך בכתפו. ״אלו שאלות טובות,״ הודה. ״אני לא יכול לענות לך תשובה עליהם, כי את כל ההחלטות האלו קיבל אביגדור לבד. אני הגעתי לפה בסך הכול לפני דקות, והתבקשתי להביא אותך – כי אביגדור טען שיש בינינו היכרות מוקדמת. בעיניי זה לא היה נראה מוזר, כי הנחתי שבמצב הנוכחי – העדיף אביגדור להשאיר אותך איפה שאתה. יש חשש אמיתי לשלומם של שוטרי התחנה, ואתה – כידוע, אחד הבכירים שבהם, כך שהמקום פה הוא כל מה שאנחנו צריכים עכשיו. אני מניח שזה לאו דווקא ההסבר האמיתי, ולכן – אני חושב שהכי טוב יהיה, אם תשאל את אביגדור בעצמו. אם הבנתי אותו נכון– הוא אמור לנהל איתנו עכשיו שיחה, שבה הוא יסביר לנו מה בדיוק אנחנו עומדים לעשות. אני מציע לך לא לחשוש מפניו, כי בסוף - הוא בחור נחמד, דווקא, כשמכירים אותו. חברה׳מן כזה...״

אפרים כיווץ את עיניו. ״חברה׳מן?!״ שאל בפליאה, מעלה במחשבתו את דמותו של האיש עמו שוחח רק אתמול. ״בעיניי, הוא היה הכי רחוק מחברה׳מן. אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו אביגדור?!״

המסדרון הסתיים פתאום, בצמד דלתות עץ כבדות, חרוטות בסגנון עתיק. ״אני מקווה,״ אמר אלירן, מאט את הליכתו. ״למרבה המזל, לא נצטרך להמתין הרבה זמן כדי לקבל תשובה״.

עוד לפני שהספיק אפרים לתהות בנוגע לשאלה אם הדלתות פתוחות – כבר הספיק אלירן לעשות מעשה. בשתי ידיו הוא אחז צמד ידיות ברונזה שהיו קבועות בשתי הדלתות, ובמאמץ קל – נפתחו שתי הדלתות, חושפות מאחוריהן חדר עצום בגדלו, שכלל לא דמה לכל חדר שאפרים ראה במלון אי פעם. המרחבים היו עצומים – ביחס לחדרים סטנדרטיים שנועדו ליחידים או למשפחות. העיצוב היה מלכותי – שטיחים עבים, ריהוט עץ כבד, וילונות קטיפה, תמונות שמן בסגנון שמרני, חפצי נוי מוזהבים. התחושה של אפרים הייתה, כאילו הוא מבקר בחדרו של נסיך מפונק מתוך אגדת ילדים שפתאום התגשמה בחיים האמיתיים.

בצעדים מהוססים, נכנס אפרים אל החדר, מביט סביבו בסקרנות שהייתה בה רתיעה מסוימת, כאילו העמיסה תכולת החדר על חושיו. רק כשכבר היה באמצע החדר – הבחינו עיניו באיש שישב על כורסה מגולפת ומרופדת, ובאחת – תקפה אותו תחושה עזה של חוסר נוחות.

בשעות שחלפו מאז הפגישה המשפילה בחדרו של המפכ״ל, הספיק אפרים להדחיק את החוויה הקשה, כך שלמרות הפעמים הרבות בהן הוזכר שמו של אביגדור – לא התקשה אפרים לנהל את הדברים בענייניות. אולם ברגעים אלו, הציפה אותו שוב החוויה במלא עוצמתה, והוא לא יכול היה שלא לזכור איך התנהג אליו האיש הזה – רק ביום האתמול.

אם לא היה די בזיכרונות מהפגישה הקודמת, הרי שגם עכשיו – כשאביגדור כבר אמור היה, לפחות על פי מה שהצליח אפרים להבין, לפעול בשיתוף פעולה מול אפרים – הוא לא עשה דבר כדי לרכך את השחצנות שלו, ואולי הוא אף נהג במכוון ההיפך. כך, ברגעים אלו ממש, הביט בו אביגדור בהתנשאות ממרומי הכורסה, כשלגופו חליפה כחולה כהה, מנוקדת בנקודות זהב מרווחות – שגרמה לו להיראות כמו איש שלטון במדינת עולם שלישי. הוא לא קם ממקומו, ולא ניסה אפילו להתנהג באופן שיגרום לאפרים לחוש שיש כאן פוטנציאל לשיתוף פעולה. גם המילים הראשונות שאמר – התאימו להצגה הכללית שלו. ״שלום לך, סגן – ניצב שוקן,״ הוא קרא ממקומו. ״ציפיתי לך, ואני רואה שבסופו של דבר – קיבלת את ההחלטה הנכונה...״

למרות הרצון העז של אפרים להבין סוף – סוף לשם מה הוא נקרא לפגישה הזו, הוא לא יכול היה להתאפק מלהגיב בעוקצנות קלה. ״החלטה נכונה בעיני מי?!״ שאל. ״ומי בדיוק מוסמך לקבוע שהיא נכונה?!״

אביגדור צמצם את עיניו. ״אכן, זו הערה ניסוחית נכונה,״ אמר, משלב את ידיו. ״התכוונתי לומר, כמובן, שההחלטה שקיבלת נכונה בעיניי, ומכיוון שזו יכולה להיות הערה שתופיע עוד מאות פעמים בשיחתנו – אני אבהיר מראש, שכל פרשנות שנאמרה ושתיאמר בשיחה זו – היא מנקודת מבטי בלבד. אני מקווה שבכך מנעתי ממך את הצורך בהערות חוזרות ונשנות על בחירת הניסוחים שלי, אם כי – זו כנראה תקוות שווא, בהתחשב בעובדה שבחרת להעיר הערה לשונית עוד לפני שהשבת לשאלת השלום שלי״.

התשובה של אביגדור העידה שהוא הבין היטב את הגישה הלעומתית של אפרים, ולמרות זאת – הוא בחר להתנהל בענייניות. לבחירה הזו של אביגדור היה ערך מסוים בעיני אפרים, ולכן – למרות הרצון שלו לגרור את אביגדור למלחמת התשה ניסוחית, הוא התאפק. ״אני מעריך את המאמצים שעשית בשביל להביא את שלושתנו לכאן,״ בחר בניסוח דיפלומטי, שיכול היה להתפרש כמחמאה. ״למרות שלדעתי, היית יכול לוותר על כל הסצנה עם מפקד המחוז, ולפנות באופן ישיר אליי,״ הוא המשיך מיד, כאילו היה מוכרח לאזן את המחמאה עם ביקורת מרומזת.

אביגדור התבונן בו בהתעניינות. ״אתה יודע?!״ הוא אמר פתאום, כאילו הבזיקה תובנה במחשבתו. ״אם היינו יושבים עכשיו שנינו לבד, ולא הייתה סיבה לאירוע הנדיר הזה, מן הסתם – הייתי מאושר לשוחח איתך, וללא ספק – הייתי נהנה לפענח את המסרים הרמוזים בדבריך ואפילו הייתי מנסח עבורם תגובה הולמת. העניין הוא, שכרגע – יש לכולנו כאן משימה לבצע. אני לא פוסל, כמובן, את השימוש במילים חמקמקות ובביקורת מרומזת. הרי המוצרים הללו, הם שהביאו לעולם את הפוליטיקה כפי שאנו מכירים אותה היום. ובכל זאת, אני חושב שתסכים, שאם נבחר בדרך הזו - אנו עלולים לסיים את היום הזה עייפים ומבולבלים, כאשר יש הרבה מאוד סיכוי - שאיש מאיתנו לא יזכור מה הוא רצה בתחילת השיחה, ואיש מאתנו לא יבין – כיצד היא התגלגלה לבסוף למקומות בהם היא הסתיימה״.

״או במילים אחרות,״ התערב פתאום אלירן מבלי שהתבקש, ״כדאי שתפסיקו עם ההתקטננות, כי חפרתם! אני מחכה כבר שעות להבין למה אני פה, ואם הייתי רוצה לבזבז את הזמן שלי על דו שיח מטופש שבו משתדל כל צד לחבוט באחר רק באמצעות משפטים מנומסים, הייתי מעדיף כבר להתארח בסעודת חג אצל הסבתא הפולנייה של אשתי. בקיצור... צאו מהבועה. אתם לא לורדים בבריטניה של ימי הביניים. תתחילו לדבר כמו בני אדם, ואם יש לכם טענות זה על זה, תיישבו אותן כמו מבוגרים...״

השניים הפנו מיד את מבטיהם לעבר אלירן, ודממה מביכה השתררה. כמה רגעים עברו, בהם נמנעו השלושה מלומר משהו, ולבסוף – היה זה אפרים שהפר את השתיקה. ״האמת,״ הוא אמר. ״לא הייתי מתנגד להבין סוף סוף למה אנחנו כאן״.

באותו רגע השמיעו אביגדור ואלירן אנחת רווחה, שכאילו תואמה בין השניים. ״יפה!״ אמר אביגדור, ועל פניו נח חיוך מרוצה. ״שבו פה, מולי, ואני אסביר לכם לשם מה התכנסנו כאן״.

הספה שמול מקום מושבו של אביגדור הייתה נמוכה, ולמרות שלמתבונן מן הצד הייתה יכולה להיראות הסיטואציה כולה כמקרית, לא היה ספק בעיני אפרים שיש תכנית זדונית מאחורי הבחירה בפינת הישיבה הספציפית הזו. הוא שיער, שאביגדור מנסה לסמן בכך את דמותו של מנהיג הקבוצה. האופן בו הוא ישב, על כורסת יחיד גבוהה מול ספה זוגית נמוכה – הקל עליו למתג את עצמו כדמות האחראית שבצוות.

למרות חוסר הנוחות שלו, בחר אפרים שלא לעורר מהומות. הוא התיישב בנינוחות על הספה, מאפשר לאלירן – שנראה מהורהר ומתוח, לשבת לצידו. ״אוקי,״ הוא הכריז לאחר כמה רגעים של המתנה. ״אנחנו מוכנים, אז בזמן הפנוי שלך...״

אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״אם ככה,״ אמר, ״בואו נתחיל קודם כל בהסבר קצר על הסיבה שאנחנו פה״.

הוא העיף מבט משועמם סביבו, ואז שב והתמקד בשניים שישבו מולו. ״כמו שכבר הבנתם,״ הוא פתח, ״את הצוות הזה הקים אלישע בוסקוביץ׳, משום שהוא ראה בכם אנשים מתאימים לממש את החזון שלו להמשך החקירה. אני רואה צורך לומר לכם כבר עכשיו, שההימור הזה של אלישע – היה מאוד לא חכם לדעתי. אנשי המקצוע שביחידה היו תמימי דעים לגבי הסיכון שיש במהלך הזה, ובכל זאת – אתם מכירים את אלישע טוב ממני. הוא מתעקש ללכת בדרך שלו, והוא כנראה סומך עליכם מאוד״.

באופן בלתי רצוני, עלה על פניו של אפרים חיוך גאה. ״הוא עושה לכם את המוות, אה?!״ הוא פלט בהנאה. ״תגיד לי רק, כמה היית מוכן לשלם כדי לא להיות פה עכשיו, מולנו?! כי בפעם הקודמת שנפגשנו, אם נדבר ישר ולעניין, היית מוכן לשתות צנצנת חומץ ולא לעשות את זה...״

על פניו של אביגדור עלתה הבעה רצינית. ״תקשיב לי בבקשה, סגן – ניצב שוקן,״ הוא אמר. ״אני מבין את הגישה שלך, ובכנות – ייתכן שגם אני הייתי מתנהג בדיוק כמוך, אילו הייתי במקומך. אני מבין שאתה רואה את הפגישה שלי איתך כמעין מאבק אישי בינינו, ולכן אני נאלץ להפציר בך – להתנתק לרגע מהתחושה האישית, ולהביט על העובדות בעין נכוחה. אני מוכרח לספר לך, שמול בוסקוביץ׳ היה לי אתגר לא קטן, וחוסר האמון בינינו הוביל בסופו של דבר – לנזקים שקשה לתקן. האירוע, כך אני מקווה, כבר מאחורינו. בוסקוביץ׳ הבין שכל מה שעשיתי, גם אם היה נראה אחרת, הוא למען המדינה הזו והאזרחים שלה. כרגע אני פועל כאן מכוח פקודה שלו, ואמשיך לפעול – גם אם תעשו מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב, ותגרמו לי להתחרט על הרגע שבו התעוררתי הבוקר. בקיצור: ספגתי עד עכשיו את ההערות שלך, סגן ניצב שוקן, אבל אני לא בטוח עד כמה אוכל להמשיך וליהנות מההומור החד שלך...״

אפרים הבין שהוא קצת נסחף, וכדי לתקן את הרושם – הוא הניף את ידו, עוצר את שטף המילים. ״טוב, בסדר!״ אמר. ״אני אשתדל להפסיק, אם רק תעמוד אתה ברף המקצועי שאתה מתיימר להציג״.

אביגדור לא חנן את אפרים אפילו במבט קל. ״אם כך, נתקדם״. אמר בנימה חסרת סבלנות. ״כמו שאתם בוודאי מבינים, הפעילות שלכם תהיה במסגרת תיק החקירה שנוהל על ידי אלישע עד לעזיבתו בסוף הלילה שעבר. העניין הוא, שהחקירה הזו – מלכתחילה הייתה יומרנית, והסיכויים שלה להצליח – היו אפסיים. אולי כבר הבנתם, ובוודאי תבינו טוב יותר בהמשך, שלא מדובר כאן על אירוע אחד או שניים, אלא על מערכת שלמה - שיש צורך בשנים ארוכות של פעילות כדי להקיף אותה. בדיוק בשביל זה, הוקמה כבר לפני שנים יחידה מקצועית שפועלת תחת משרד ראש הממשלה, והצוותים בה – נבחרו בפינצטה בשביל העבודה המורכבת הזו. ליחידה יש שנים של ניסיון, כמות בלתי נגמרת של מידע, ואנשים שכבר עשו את כל הטעויות בדרך. אם רק תהיו כנים עם עצמכם, ותצאו לרגע מהבועה השחצנית שמזוהה עם הארגון שלכם, אתם בוודאי תסכימו איתי – שיהיה זה מטופש להפקיד בידיכם את החקירה כולה, ואפילו חלק ממנה״.

למרות האופן המזלזל בו נאמרו דבריו, לא ראה אף אחד מהיושבים מולו לנכון – לחלוק עליו, והייתה זו עדות נאמנה להיגיון שבדברים, היגיון שהוא כנראה – למעלה מכל אינטרס ורגש. ״אם אני מבין נכון,״ המשיך אביגדור, חיוך מרוצה על פניו, ״אתם מסכימים איתי. המשמעות היא, שכרגע אני צריך להסביר לכם – מה בעצם התפקיד שלכם, ובמה אתם מסוגלים לשרת את המערכת״.

״על השולחן שם,״ הוא הצביע לימינו, ועיניהם של היושבים מולו פנו לשם אוטומטית, ״מונחים כל הממצאים שנאספו עד לרגע זה בידי חוקרי משטרת ישראל. את הממצאים האלו הבאת אתה, אלירן,״ הוא החזיר את מבטו לפניו, מניד את ראשו לכיוונו של אלירן, ״ואני מודה לך שחסכת את הבירוקרטיה שהייתה נדרשת אילו אני זה שצריך הייתי לשכנע את המאבטחים שבתחנה – לאפשר לי לעזוב את הבניין כשכל הציוד הזה בידיים שלי. כרגע, רשימת הממצאים לא גדולה, אבל היא כוללת את כל מה שנאסף מתחילת החקירה, לרבות ציוד שאסף אלישע לפני שעזב. אנחנו עוד נתמקד בממצאים שמופיעים כאן, אבל לפני זה – אני רוצה לסכם״.

״כרגע,״ הוא הדגיש את המילה האחרונה, ״יש עומס גדול מאוד על חוקרי היחידה, משום שאירועי היומיים האחרונים – שינו הרבה תפיסות שנחשבו מקובלות עד עכשיו. מהסיבה הזו, יש ליחידה קושי מסוים להתמודד עם קליטת ממצאים חדשים, שיש ספק גדול אם בכלל יש להם תועלת כלשהי. במובן הזה – צודק אלישע בכך שאתם יכולים לשמש כתומכים מעולים עבור הצוות. החקירה שלכם, על פי קווי היסוד שהגדיר אלישע בעצמו, תתמקד רק בממצאים שכבר נאספו, כאשר כל תגלית שאתם מבקשים לחקור – תהיה רק באישור. את המידע אתם תעבירו לחוקרי היחידה, ולמרות שזה ברור מאליו אני רואה צורך להבהיר – שאין לכם שום זכות לשמור את המידע לעצמכם...״

הוא לא הצליח להמשיך בדבריו, שכן ממולו – התרומם אפרים בכעס. ״תגיד לי רגע,״ הוא אמר במחאה. ״אתה חושב שאני לא רואה מה אתה מנסה לעשות פה?! אתה חושב שאין לי מושג, שאתה עומד לשלוח אותנו לעשות עבודה שחורה, כאילו אנחנו משרתים שלך ושל היחידה שאתה מייצג – שאני מתערב שלכולם בה יש את אותו פרצוף כמוך?!״

אביגדור שילב את ידיו, על פניו אדישות שהרתיחה עוד יותר את אפרים. ״במוקדם או במאוחר,״ הוא אמר, ״אתה תלמד להפסיק ולהתפרץ לי לדברים. עד אז, אני אנסה להמשיך ולהסביר מה התפקיד שבשבילו רצה אתכם אלישע כאן״. הוא הדגיש את שמו של אלישע, כאילו רצה להבהיר שמבחינתו – אין לו שום תועלת בהסכמה שלהם. ״אני יכול לומר לכם רק, שלמרות התפקיד השולי שלכם – ואני לא מתכחש לזה, סגן ניצב שוקן, יהיה לכם חופש פעולה מוחלט. תוכלו לעבוד מתי שתרצו, מהיכן שתרצו, עם איזה תקציב שתרצו. חובת הדיווח תחול עליכם רק כשתגיעו למסקנות חשובות, ועד אז – איש לא יפריע לכם״.

״בנוסף,״ היה משהו רך יותר בקולו, ״אתה כנראה לא הבנת – אפרים, אבל אני – בהוראתו הישירה של אלישע, איני עומד לחזור לתפקידי ביחידה כל זמן שאתם מתפקדים עדיין כצוות. למעשה, אלישע בנה את הצוות כך שאני אלווה אתכם לאורך החקירה כולה. אתה בוודאי מבין, שאין לי שום מוטיבציה להישאר כאן, ומבחינתי – עדיף היה שתסרבו שניכם ואוכל להקדיש את חיי לפעילות טובה יותר. אבל האינטרסים שלי, כמו שכבר אמרתי בתחילת השיחה, אינם משפיעים במאומה – כל זמן שאני בשליחותו של אלישע. מהסיבה הזו בלבד אני מפציר בך, להתעלות מעל הרגשות המטופשים שלך, ולהצטרף אל הצוות״.

נראה היה שההסבר האחרון הפתיע את אפרים, עד שהוא כמעט איבד את שיווי משקלו. ״אתה?!״ הוא פלט בהפתעה גמורה, ״אתה תהיה איתנו?! למה?! על תקן מה?!״

גם אלירן, שהתנהג עד לרגע זה כאילו האפילה עליו נוכחותו של אפרים - התעורר פתאום לחיים. ״באמת לא דיברנו על זה עד עכשיו,״ הוא אמר בנימה מוטרדת, כאילו הבין רק ברגע זה שהליווי של אביגדור אינו מוגבל בזמן. ״אני כמובן מברך על כך שאתה נמצא איתנו,״ המשיך מיד, כאילו חשוב היה לו ליצור בידול בין הגישה שלו לזו של אפרים. ״ולמרות זאת אני שואל את עצמי - על איזה תקן אתה נמצא פה?! מה בדיוק אתה יכול לתרום לצוות הזה, ומה הניסיון שאתה מביא איתך?! בכלל,״ הוא נראה כאילו קלט משהו תוך כדי דיבור. ״אנחנו לא יודעים עליך כלום! מה התפקיד שלך?! מי אתה?! למה אנחנו צריכים אותך פה, איתנו?!״

אביגדור רכן קדימה, משלב את ידיו. ״אתם שואלים שאלות טובות,״ אמר. ״אין ספק – שאני מחויב להשיב לכם תשובות הוגנות. ולמרות זאת, חשוב לי לבקש שתכבדו את הפרטיות שלי. אני מרגיש מאוד לא נוח עם שאלות אישיות, שנוגעות לחיי הפרטיים...״

״נו, באמת!״ קטע אותו אפרים בכעס. ״למה צריך את ההבהרה המטופשת הזו?! אנחנו אנשי מקצוע, והשאלות שלנו מקצועיות! אף אחד מאיתנו לא ישאל אותך על מספר הנעליים שלך או המאכל האהוב עליך״.

אביגדור התעלם לגמרי מהערת הביניים של אפרים, וכשעל פניו הבעה אדישה – הפנה את מבטו לעבר אלירן. ״שאלת מה היה התפקיד שלי ביחידה,״ הוא חזר בסבלנות. ״האמת היא, שיש כאן משהו שבוודאי יפתיע אתכם, משהו שלא סיפרתי אפילו לאלישע – כי עוד לא בשלה ההזדמנות לכך. אני מודע לזה שכאשר נהיה צוות – אצטרך לסמוך עליכם בעיניים עצומות, ואתם גם כן תרצו לדעת שאפשר לסמוך עליי, ורק מהסיבה הזו אני מרשה לעצמי לספר לכם – שבתפקידי הקודם, פיקדתי על היחידה המכונה ׳יחידת הנפילים׳, אותה יחידה שאלישע הסתפח אליה רק לפני שעות אחדות...״​

 

[א-ירושלמית]

בקיצור, אביגדור הוא שרץ רציני!

 

[ח.ד. וחלק]

69

נינג׳ה

69
סוויטה.​