מידע שימושי אשמח לשמוע מאיזה גיל מביאים תינוקות לכל הנערים?

[סטודיו לגרפיקה]

קודם כל כפי שאמרת בעצמך זה רק כשהוא מסריח משהו יוצא דופן.
בנוסף, זו הרחקה מסוג אחר לגמרי. קודם כל, אם אני לא טועה, לא צריך ד' אמות ממקום שכלה הריח אלא רק עד המקום שהריח מגיע בפועל. ואם אני לא טועה אז יש עוד כמה הבדלים

דברייך נסובים על "עיפוש" או על "צואה"?

 

[אישונת]

דברייך נסובים על "עיפוש" או על "צואה"?

על עיפוש

 

[תמי אחת]

הגיל המקובל לתת דייסת דגנים זה 6/7 חודשים (כך נראה לי בכל אופן כתוב על האריזה)

גם אם זה הגיל המקובל לדייסת דגנים, כל עוד התינוק לא מסוגל לאכול/ ללגום כמות של כזית תוך כדי אכילת פרס - זה לא אוסר...

 

[90635]

יש דעות שאפילו מגיל 2-3 חודשים

גמני שמעתי על דעות שמגיל 2 - 3 אסור כבר, לדעתי זה יותר חומרה

 

[אישונת]

זו הסיבה, אגב, שבעלי הקפיד עד גיל מסוים שאשתמש בדייסה שאינה מכילה חמשת מיני דגן. כך הוא 'ביטח' את עצמו בעניין.

גם אם זה הגיל המקובל לדייסת דגנים, כל עוד התינוק לא מסוגל לאכול/ ללגום כמות של כזית תוך כדי אכילת פרס - זה לא אוסר...

כבר ציטטו כאן שחור על גבי לבן את השולחן ערוך:
קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכל כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכל אכילת פרס, מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.
למי שלא הבין אז נסביר. קטן שאחרים בני גילו רגילים כבר לאכול דגן בכדי אכילת פרס צואתו אסורה.
אז זה לא משנה מה הוא עצמו עושה, אם הגיע לגיל שאחרים בדר"כ בגיל הזה כבר אוכלים אז אסור גם אצלו גם אם הוא עצמו לא אוכל

 

[תמי אחת]

כבר ציטטו כאן שחור על גבי לבן את השולחן ערוך:
קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכל כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכל אכילת פרס, מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.
למי שלא הבין אז נסביר. קטן שאחרים בני גילו רגילים כבר לאכול דגן בכדי אכילת פרס צואתו אסורה.
אז זה לא משנה מה הוא עצמו עושה, אם הגיע לגיל שאחרים בדר"כ בגיל הזה כבר אוכלים אז אסור גם אצלו גם אם הוא עצמו לא אוכל

למי שלא הבין את דברי אסביר בשנית:

גם אם זה הגיל המקובל לדייסת דגנים, כל עוד התינוק לא מסוגל לאכול/ ללגום כמות של כזית תוך כדי אכילת פרס - זה לא אוסר...

 

[אישונת]

למי שלא הבין את דברי אסביר בשנית:

דיברתי בעיקר על הציטוט הראשון:

זו הסיבה, אגב, שבעלי הקפיד עד גיל מסוים שאשתמש בדייסה שאינה מכילה חמשת מיני דגן. כך הוא 'ביטח' את עצמו בעניין.

 

[תמי אחת]

דיברתי בעיקר על הציטוט הראשון:

בסדר, זכותו של בעלי לבטח את עצמו. זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי בהמשך, בפרט שקשה לדעת את הגיל המדויק שילד מסוגל לאכול כזית דגן תוך כדי אכילת פרס

 

[סטודיו לגרפיקה]

אלו דברי המשנ"ב שם:
רצונו לומר אע"פ שלא ראינו לזה שאכל, כיון שאחר כיוצא בו יכול לאכול, ואפי' אם אין יכול לאכול אלא ע"י בישול קרי אכילה,
אבל אם הקטן הוא חלוש וידוע לנו שאינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אין צריך להרחיק מצואתו ומימי רגליו אפי' הוא בן שלוש וארבע שנים. והוא שמעולם לא היה יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס." עד כאן דבריו.
(ושם בביאור הלכה כתב שאותו דבר להיפך, קטן שיכול לאכול כזית דגן כבר בגיל קטן מאד אפי' שאחרים בני גילו לא יכולים-צריך להרחיק מצואתו)

היוצא מדברינו
-צואת קטן שהוא ובני גילו עדיין לא אוכלים כזית דגן בכדי שיעור אכילת פרס-אין מרחיקין מצואתו
-במידה ובני גילו כבר אוכלים אבל הוא עוד לא אוכל (ולא אכל מעולם)-אין צריך להרחיק מצואתו
-במידה והוא אוכל אבל בני גילו עדיין לא אוכלים-צריך להרחיק מצואתו

בשורות טובות וחורף בריא!!!

 

[סטודיו לגרפיקה]

בסדר, זכותו של בעלי לבטח את עצמו. זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי בהמשך, בפרט שקשה לדעת את הגיל המדויק שילד מסוגל לאכול כזית דגן תוך כדי אכילת פרס

נמצא שבעלך ממש צדק!!!
נפלה טעות בדברי!

 

[תמי אחת]

נמצא שבעלך ממש צדק!!!
נפלה טעות בדברי!

מסקנה:
אל תתווכחי בענייני הלכה, שאין לידך את המקור שיבהיר את הדברים (אני הייתי בטוחה בעניין, כי בעלי דן בארוכה עם אבי, והוא החליט שעד גיל שנה עדיף לא לתת לה לחם ודייסת דגנים. אבל שניהם לא היו עכשיו באזור כדי לברר מקורות מדויקים)

 

[מנסה להיות אני]

לקחתי את הבן שלי (חודש וחצי) לכל הנערים.
ומיד בסיום העלייה, כשהסוכריות החלו להתעופף ברחתי משם כל עוד רוחי בי.
האמת הרגשתי מאוד לא בטוח.

 

[אישונת]

בסדר, זכותו של בעלי לבטח את עצמו. זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי בהמשך, בפרט שקשה לדעת את הגיל המדויק שילד מסוגל לאכול כזית דגן תוך כדי אכילת פרס

את התגובה הזו כבר באמת היה קשה לי להבין, אכן נצטרך לקבל הסברים נוספים...
זכותו לא להאכיל אותו דגנים כמו שזכותי לא להסתכל בשעון ולראות ששבת היום.
אם קשה לדעת את הגיל המדוייק אז מה הבעייה, אפשר פשוט לא לבדוק. רעיון מוצלח.
ואם אתם יוצאים מתוך הנחה שגם אם הוא יכול לאכול, לא בטוח שהוא יעשה את זה ולכן קשה לבדוק, אז מה איכפת לכם להאכיל אותו דגנים. אלא מה? אתם חוששים שהוא כן יאכל אז החלטתם לא לתת לו את מה שהוא צריך. נניח שזו זכותכם. אבל גם אני יחליט כנ"ל, פשוט לא להסתכל בשעון ולראות שכבר נכנסה שבת. מה דעתך?

 

[תמי אחת]

את התגובה הזו כבר באמת היה קשה לי להבין, אכן נצטרך לקבל הסברים נוספים...
זכותו לא להאכיל אותו דגנים כמו שזכותי לא להסתכל בשעון ולראות ששבת היום.
אם קשה לדעת את הגיל המדוייק אז מה הבעייה, אפשר פשוט לא לבדוק. רעיון מוצלח.
ואם אתם יוצאים מתוך הנחה שגם אם הוא יכול לאכול, לא בטוח שהוא יעשה את זה ולכן קשה לבדוק, אז מה איכפת לכם להאכיל אותו דגנים. אלא מה? אתם חוששים שהוא כן יאכל אז החלטתם לא לתת לו את מה שהוא צריך. נניח שזו זכותכם. אבל גם אני יחליט כנ"ל, פשוט לא להסתכל בשעון ולראות שכבר נכנסה שבת. מה דעתך?

דעתי לא להגיב על תגובות קנטרניות.
תקראי בבקשה את כ-ל התגובות שלי מתחילת השרשור, תסבירי לי בדיוק איפה את רואה הקשה בין מה שכתבתי לבין הדגומא שהבאת, תעייני בהמשך הציטוטים שלימדו שיש לבעלי על מה להסתמך (בפרט שכתבתי כמה פעמים שאני לא יכולה לשאול אותו כרגע למקור), ואז נעמוד בקשר...
לא כתבתי שהבת שלי הסתובבה עם טיטול מלוכלך. ציינתי שהוא העדיף לבטח את עצמו גם במקרים שלא מריחים - להיות רגוע יותר (הוא לומד בבית, רוב היום). רק מה, העדפת להבין באופן מעוות מה חשבנו ומה החלטנו - אז תתמודדי לבד עם התיאוריות שבנית

 

[אישונת]

דעתי לא להגיב על תגובות קנטרניות.
תקראי בבקשה את כ-ל התגובות שלי מתחילת השרשור, תסבירי לי בדיוק איפה את רואה הקשה בין מה שכתבתי לבין הדגומא שהבאת, תעייני בהמשך הציטוטים שלימדו שיש לבעלי על מה להסתמך (בפרט שכתבתי כמה פעמים שאני לא יכולה לשאול אותו כרגע למקור), ואז נעמוד בקשר...

לא מצליח לראות מתחילת השירשור ועד סופו משהו שיסביר את זה שאם הוא עצמו לא אוכל, בזמן שאחרים בני גילו כן אוכלים, שזה יתיר להתפלל לידו כשהואר מלוכלך.
כאמור, זה גם מפורש שחור ע"ג לבן בשולחן ערוך שציטטו כאן שזה לא תלוי במה שהוא עצמו אוכל אלא במה שבני גילו אוכלים (למעט אם הוא חלוש באופן יוצא דופן שהוא לא יכול לאכול, ולא כשההורים שלו החליטו לא לתת לו)

 

[ר.ב.ב.ש]

אצלנו מביאים מגיל 0
אבל יש כלל - אין סוכריות או כל דבר אחר מתעופף בזמן כל הנערים,
עד אחרי שכולם יוצאים מאזור הבימה.

שנה שעברה גם קנינו טלית ענקית שתכסה אזור נרחב יותר, וכך הכל נעים וכייף,
ובעיקר מרגש.

 

[תמי אחת]

לא מצליח לראות מתחילת השירשור ועד סופו משהו שיסביר את זה שאם הוא עצמו לא אוכל, בזמן שאחרים בני גילו כן אוכלים, שזה יתיר להתפלל לידו כשהואר מלוכלך.
כאמור, זה גם מפורש שחור ע"ג לבן בשולחן ערוך שציטטו כאן שזה לא תלוי במה שהוא עצמו אוכל אלא במה שבני גילו אוכלים (למעט אם הוא חלוש באופן יוצא דופן שהוא לא יכול לאכול, ולא כשההורים שלו החליטו לא לתת לו)

אלו דברי המשנ"ב שם:
רצונו לומר אע"פ שלא ראינו לזה שאכל, כיון שאחר כיוצא בו יכול לאכול, ואפי' אם אין יכול לאכול אלא ע"י בישול קרי אכילה,
אבל אם הקטן הוא חלוש וידוע לנו שאינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אין צריך להרחיק מצואתו ומימי רגליו אפי' הוא בן שלוש וארבע שנים. והוא שמעולם לא היה יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס." עד כאן דבריו.
(ושם בביאור הלכה כתב שאותו דבר להיפך, קטן שיכול לאכול כזית דגן כבר בגיל קטן מאד אפי' שאחרים בני גילו לא יכולים-צריך להרחיק מצואתו)

היוצא מדברינו
-צואת קטן שהוא ובני גילו עדיין לא אוכלים כזית דגן בכדי שיעור אכילת פרס-אין מרחיקין מצואתו
-במידה ובני גילו כבר אוכלים אבל הוא עוד לא אוכל (ולא אכל מעולם)-אין צריך להרחיק מצואתו
-במידה והוא אוכל אבל בני גילו עדיין לא אוכלים-צריך להרחיק מצואתו

בשורות טובות וחורף בריא!!!

בנוסף, מוסכם על כולם שילד בן חצי שנה לא מסוגל לאכול כזית דגן תוך כדי אכילת פרס? יופי. מאיזה גיל כן? 8 חודשים או 10 חודשים? אולי בכלל רק בגיל שנה?
השאלה מובנת? התשובה -שאין משהו מוסכם וברור. לבעלי ואבי יצא שמגיל שנה בוודאי זה אפשרי. לכן, מגיל שנה, לא משנה אם ניתן לתינוק דגן או לא. אסור ללמוד ולברך לידו.
מאחר ובעלי לומד הרבה בבית, היה לו חשוב למשוך את העניין כמה שיותר. ז"א - אם מריחים שהיא לכלכה, להחליף מיד טיטול. אבל אם היא לכלכה ולא מריחים, לפחות לדעת שיש כאן שאלה ולא איסור מוחלט, כמו לילד בן שנה+.
עד כאן מובן למה התכוונתי כשאמרתי 'ביטוח'?
בנוסף 2 - ציינתי כמה פעמים שאין לי כרגע את מי לשאול את המקור המדויק, אבל בעלי ואבא שלי דנו על כך בארוכה, וכך יצא להם להלכה. מותר לי לכתוב את זה, או שזה לגמרי חורג מהכללים שלכם?

 

[אישונת]

בנוסף, מוסכם על כולם שילד בן חצי שנה לא מסוגל לאכול כזית דגן תוך כדי אכילת פרס? יופי. מאיזה גיל כן? 8 חודשים או 10 חודשים? אולי בכלל רק בגיל שנה?
השאלה מובנת? התשובה -שאין משהו מוסכם וברור. לבעלי ואבי יצא שמגיל שנה בוודאי זה אפשרי. לכן, מגיל שנה, לא משנה אם ניתן לתינוק דגן או לא. אסור ללמוד ולברך לידו.
מאחר ובעלי לומד הרבה בבית, היה לו חשוב למשוך את העניין כמה שיותר. ז"א - אם מריחים שהיא לכלכה, להחליף מיד טיטול. אבל אם היא לכלכה ולא מריחים, לפחות לדעת שיש כאן שאלה ולא איסור מוחלט, כמו לילד בן שנה+.
עד כאן מובן למה התכוונתי כשאמרתי 'ביטוח'?
בנוסף 2 - ציינתי כמה פעמים שאין לי כרגע את מי לשאול את המקור המדויק, אבל בעלי ואבא שלי דנו על כך בארוכה, וכך יצא להם להלכה. מותר לי לכתוב את זה, או שזה לגמרי חורג מהכללים שלכם?

כשבעלך יחזור תשאלי אותו אם הוא ראה איזו שהיא ראיה לרעיון הזה, מהציטוט הזה שהבאת. כי לפחות לפי איך שאני יודע לקרוא, אז כתוב שם את ההיפך הגמור.

 

[תמי אחת]

כשבעלך יחזור תשאלי אותו אם הוא ראה איזו שהיא ראיה לרעיון הזה, מהציטוט הזה שהבאת. כי לפחות לפי איך שאני יודע לקרוא, אז כתוב שם את ההיפך הגמור.

שימו בצד את הציטוט. מה שכתבתי בלעדיו לא מספיק?
ועכשיו הציטוט:

אלו דברי המשנ"ב שם:
רצונו לומר אע"פ שלא ראינו לזה שאכל, כיון שאחר כיוצא בו יכול לאכול, ואפי' אם אין יכול לאכול אלא ע"י בישול קרי אכילה,
אבל אם הקטן הוא חלוש וידוע לנו שאינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אין צריך להרחיק מצואתו ומימי רגליו אפי' הוא בן שלוש וארבע שנים. והוא שמעולם לא היה יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס." עד כאן דבריו.

אם הילד שלי לא אכל מעולם כזית בכדי אכילת פרס - זה לא נוגע אליו. במילים אחרות - אם הקפדנו שלא יגיע לפיו (וממילא הוא בגדר לא היה יכול) כזית תוך כדי אכילת פרס - אין צריך להרחיק וכו'.
לתומי חשבתי שיש לי הבנת הנקרא. אולי טעיתי. אולי

 

[אישונת]

לתומי חשבתי שיש לי הבנת הנקרא. אולי טעיתי. אולי

גדול עלי להסביר דרך תגובות מקורטעות בפרוג. לא למדתי את המקצוע...
תשאלי את בעלך כשהוא יחזור.