אתגר דו שבועי - בלתי צפוי

[גוגלית]

/אסטרטגיית הפ"ג והתוקף

הבריף שהונח על השולחן במחלקת האסטרטגיה היה מאתגר במיוחד.
תמציתו: מוצר כמעט פג-תוקף. חייבים להתפטר ממנו בהקדם.
הרוחות סערו והמוחות הסתערו.

>>צריך לתפוס את הקהל לא מוכן. לפני שהוא מפתח נוגדנים.
>>יש מבצעים שכבר לא תופסים יותר: אחד+אחד; 70% אנחה; קבל קנה. די. כל הנ"ל פאסה.
>>צריך להיכנס מהדלת האחורית. להפתיע! להיות לא צפויים!
>>מסכים! אבל דלת אחורית גם מיצינו. אם נמשיך במטפאורה - צריך להיכנס מהחלון!
>>אוקי. איך למשל? רעיונות מישהו?
>>נניח ברמת המדיה. בואו נפסיק להיות מקורקעים. הפעם נעלה קמפיין פצצתי - לאוויר!
הקהל יעוף על זה!!
>>טווווב! אבל אם כבר מתירים את הרצועה, לא נחלק פלאיירים לפני, אה?
>>לא פלאיירים. גג נדפוק איזה טיזר. הולך?
>>לא. גם לא. שאפקט ההפתעה ישמר.
>>צודק.
>>הולך להיות קמפיין פצצה!! אני מחכה כבר להפסקת-פרסומות...
>>בטח תהיה הפסקה - אששששש !!!

 

[אשר שרבר]

אל תשאל אבא, לקחתי לך את המפתחות של הרכב בליל שישי, נכון ישנת מוקדם? עשיתי סיבוב בחניה.

ספוילר: פאנץ'

ואז התעוררתי מהחלום

ספוילר: סליחה

זה פשוט באמת היה היום, הוא השתעשע בלב שלי, תכשיט.

 

[עדיאל]

אני יודע שאמורים ללמוד בישיבה, יודע. כולם אמרו לי את זה.
אמרו לי שבישיבה לומדים, מתעלים, שוקעים אל תוך הגמראו וצוללים אל ים הראשונים והאחרונים.
אמרו לי שבישיבה, בדיבוק חברים, אפשר להתעלות, אפשר להחכים, אפשר להשיג מעלות רמות.
אבל מה לעשות.
אני לא שם.
לא מתחבר לזה.


למרות הכל, אני עדיין מעדיף ללמוד בעמידה. ככה אני לא נרדם.

 

[משויטט]

- שמערל'ה יקירי, אני לא רוצה את זה אצלי בבית. בבקשה. תעשה לי טובה. אני מבקש ממך, אנא, אל תכניס את זה אל תוך ד' אמותיי!

- אבל למה, סבא?

- שייפעלע טייערער, אתה הרי יודע כמה אני משתדל להתרחק מכל פגעי הטכנולוגיה ודומיהם. חזקה עלי קריאת גדולי הדור. חוץ מנזקים הם לא עושים כלום.

- אבל סבא, מה רע בלהיעזר קצת בקידמה? למה לסבול כשאפשר להסתייע בהמצאות שישפרו את איכות החיים שלנו?

- לא יודע, אל תנסה לשכנע אותי. אני אדם זקן, ראיתי הרבה בחיים. תשמע לי. אני יודע שהדבר הזה מביא בלי סוף רוחות זרות וקרירות איומה בבתי ישראל.

- אבל סבא, אתא יודע שאפשר גם באותה מידה להשתמש במכשירים כמו אלו, אדרבה, להוסיף חמימות, בחינת ויגזול החנית מיד המצרי.

- תראה יקירי, אני לא יכול ולא רוצה לומר לך מה לעשות אצלך בבית. אבל אחרי שאני בעצמי הרגשתי לא פעם את הקרירות שנושבת מן המכשיר הזה, קרירות שמשפיעה על כל מי שרק נמצא לידו, אני פשוט לא רוצה את זה אצלי בבית. תבין אותי, לא רוצה!

- אבל סבא, אל תהיה מיושן. כולם יש להם את זה היום, ותכלס, אני לא מבין איך אפשר לחיות בלי זה.

ספוילר

- תראה, טייערער, שבעים שנה אני מסתדר מצוין עם המאוורר ולא חסר לי כלום, בשביל מה להכניס מזגן הביתה?

 

[בא בחשבון]

בחדר אחד, עשרות יהודים

על דרגשי עץ דקים, בחום ובקור.

האישה לא איתם, שם גם אין ילדים,

העולם שבחוץ מי יזכור.


ברעד כל יד תלפות פת נשברת

ותחטוף אל חיקה המורעב,

ויש מי שיצפין את חלקה למשמרת

כי ערכה אין כמותו בזהב.


בחדר אחד, עשרות יהודים.

על דרגשי עץ דקים, בחום ובקור.

הדפס של פסים מעטר הבגדים

העולם שבחוץ מי יזכור.


ופתאום אז נשמע הד ניגון מפינה

ועוטף, וסוחף, מתגבר כשלהבת.

ומכל פה, כאחד, עולה מנגינה

בגעגוע שורף משולבת.


טפח מעל מתרוממות נשמות,

לא זוכרות מטרדה, מכאב או מפחד

רק מילים של שבת, טהורות וחמות,

עשרות יהודים כך ביחד.


ובעת דום שירה אז נזכך המבט

וכוח חדש אז חשות עצמות,

ספוילר: ***

שוב הן זכו, בעוד ליל שבת
בטיש, עם הרבי, להיות

 

[קופירייטה]

הם רצו להתייעץ.
נתנו להם כתובת.
הוא רב, ככה אמר ההוא שנתן אותה, לא מהגדולים, אבל רב.
הם לא ידעו אם זה מתאים להם.
לא דיימינו את עצמם, ככה, נכנסים בדלת, פנימה, ופותחים הכל.
אבל הם הגיעו לשלב של כמעט ייאוש.
"אז נלך על רב?" הוא שאל אותה.
"אולי ננסה להתייעץ עם אבא שלי קודם?" היא ניסתה.
"מה אבא שלך יוכל לעזור?"
היא שתקה.
אבל גם הוא שתק.
הם רצו להתייעץ עם מישהו.
מישהו שגר פעם בבניין רב קומות,
שיגיד להם איך זה.

 

[RACHELIZ]

סוף סוף מצאתי משהו:

היא הביטה, נדהמת. למרות שהוא כזה קטן, היא מצאה מבין כל השרבוטים צורות של ממש: עיגול! משולש! מרובע! איזה כישרון!

ואז היא נחתה בבן גוריון.

 

[Tweenset]

זה לא הגיוני.
בסך הכל עשיתי לבנאדם טובה, וזה מה שהוא מחזיר לי?
כתב אישום, לא פחות ולא יותר!
רציתי לתת לו קצת עידוד, והוא טוען שהכיתי אותו
ואני אמור עוד להודות בזה כדי לצאת בזול בעסקת טיעון או מה?
זו לא פעם ראשונה שאנשים מעלילים עלי עלילות שפלות שכאלה.
אסור כבר לעשות טובות לאנשים. פשוט אסור!


טוב, אין לי ברירה.. אני אחתום על זה מהר לפני שהגוף שלי יתעורר ליום חדש

 

[calm]

תמיד הזהירו שזה יכול לקרות לו, נפש רגישה ועדינה.
הוא יכול היה להתלהב בשנייה ובבאה אחריה להיפגע עד עמקי נשמתו, רגיש היה ורגשן.
המצב החמיר אחרי שפגש את אורי.
אורי פתח לו סדק קטן לעולם קסום. הוא היה חכם, וידע להסתיר את חכמתו.
לאט אבל בטוח השתלט על קובי שלנו, הישר והתמים, קנה חלקים רבים בלבו עד שלא היה לו כלום בעולם מעבר לדמותו של אורי.
אולי עצמנו את עינינו, אולי לא רצינו לראות, חשבנו שהידידות הזו טובה לו, בונה ומייצבת את אישיותו.
והציפור הקטנה, זו שתמיד לוחשת ומתריעה, נדדה לה עם הציפורים בסתיו ולא הייתה כדי להזהיר על העתיד להתרחש.

זה היה עוד יום מימות הסתיו הקרירים, השמש הציצה והתחבאה חליפות. קובי היה שקט ומכונס אותו יום וכל דיבובי עלו בתוהו. מדיבוריו בימים האחרונים נשמע היה שיש קשר בין מצב רוחו העגום לאורי חברו הטוב. פניו האפורות הביטו במדרכה לאורך כך הדרך ומבטו היה מרוחק.
בסוף הגענו למרפאת השיניים הממוקמת בקומה האחרונה בבניין גבוה ומרשים.
המעלית הגיעה ונצרתי את תחושתי ה"קלסטרופוביות" לטובת ידו הקרה של קובי.
למזלנו לא היו ממתינים ונכנסנו לרופא, קובי התיישב בשקט, ולא כהרגלו פתח את פיו מחכה לגזר דין שינו ושנתה.

ואז זה קרה, יצאנו למרפסת המרפאה הצופה לנוף רחב ומרהיב, הייתי עסוקה בלחוש את האוויר הצלול ולהביט לנוף כשלפתע ראיתי אותו, מטפס על כיסא גבוה, קרוב למעקה, רצתי אליו, לשמור שלא ייפול, שלא יעשה שטויות אבל זה היה מאוחר מדי...

קובי קפץ ומבעד לערפל שמעתי אותו צועק – אני מת...
עליו, הי אורי אתה רואה אותי? אני פה למעלה!! אמא, מה קרה לך???

 

[לילך אור]

אני יושבת, מורחת את הזמן. העיניים בוהות במסך המתחלף, האצבעות מרקדות.

תקלה ברשת. אוי נו. איך אני הולכת להסתדר עכשיו. קמה. מתיישבת. ממשיכה לבהות במסך. שיתרענן כבר.

החיים ממשיכים לעבור לידי, אבל אני על אותו כיסא. עיניים במסך, פוזלות לפעמים אל האופק המשוחרר.

ספוילר

בסוף אני מתקשרת לקל קו. האוטובוס יגיע בעוד דקה.
תודה לקל..

 

[java]

יצאתי מהבית בלב הולם, מחליקה בידי את החצאית החדשה.
חצאית יפיפיה, בגווני הבז. בעלת קפלים מעודנים ואופנתיים.
בעיה אחת היתה לה, היא היתה בהירה.
כאן המקום לספר לכם כי אני משתייכת לחוג סגור שבו חוקים קפדניים במיוחד.
"ללכת עם הזרם" "לצעוד כמו כולם". כל ביטויי העדר הצייתני האפור וחסר המעוף זוכים אצלינו לעידוד ומהווים את תמצית השיטה שלנו.
המורה אומרת לנו בכל הזדמנות: בנות נהדרות שלי, אתן צריכות להיות מאושרות שזכיתן להשתייך אלינו, זו זכות שלא כל ילדה בגילכן זוכה אליה. אבל לא אסתיר כי לעיתים אני מהרהרת האם הזכות הזו אינה מעמסה כבדה מדי.

קודי הלבוש שלנו מאוד קפדניים, ומי שלא הולכת לפיהם תמצא את עצמה מוקעת ותקבל הערות. הכלל הראשון וחסר הפשרות הוא שיש ללבוש חצאית שחורה בלבד. מובן, אפוא, מדוע חששתי כל כך לצאת מהבית עם החצאית החדשה.
פסעתי לאיטי ברחוב, מחפשת בעיני חברות, ואז היא ראתה אותי. המורה.

ספוילר

"מלי?", זעפה המורה.
"מדוע לא החלפת חצאית? הרי את יודעת שלחוג המחול שלנו יש להופיע בחצאית שחורה בלבד"

 

[מ"ם]

מאת @Sara led


היא קראה לנו כאילו רק למלווה מלכה. ידעה שאנחנו מקפידים על זה. שמרה בקנאות את פרטי התפריט כאילו הוא איזה יהלום בכספת.

ואז התחילה ללחוץ עלי.

"אני חושבת שאין שום בעיה".

ישובות היינו משני עברי השולחן. כוסות קפה מעלות אדים ותקרובת מלאת ניחוחות.

" מה הבעיה שלך"? היא שאלה בפעם המאה לוויכוח הידוע שלנו, מקרבת אלי את ספל הקפה.

"אמרתי לך, אני לא חלבית." התעקשתי שוב.

"ואז מה? תראי אותו." הצביעה באצבע ענודת טבעת ענקית. האיש שלי ישב עם בעלה על עוגת גבינה משובחת. "לו אין בעיה עם זה, תראי איך החיים שלו רגועים!"

"אז מה" לא התפתתי. "אני הרבה יותר שמרנית ממנו."

"טוב, תשתי את הקפה, חבל, מתקרר" ניסתה לסובב אותי.

סבבה, לגמתי ממנו ונשפתי אוויר.

ספוילר

"אבל אין מצב לשמוע על חלבית" הדגשתי שוב. "לניסים שלי רק תוניסאית! קצת כבוד למוצא."

 

[הוגה]

"אז אתה אומר שכל נושא בעולם מעניין אותך?" היא חייכה וניסתה להבין. "גם אם נדבר על נושאים שבדרך כלל לא מעניינים בחורי ישיבה?"
הוא היטיב את שולי המגבעת והנהן לאישור. מעניין כמה היא תתקיל אותו.
"נדבר על נפוליון?" היא שאלה רטורית.
"זה דבר מדהים.
"דורות שלמים גדלו על האגדה הזו - היסטורית ותודעתית.
"יש בזה עוצמה משולבת בטעם טוב.
"ולפעמים כולם עצובים כשזה נגמר".
הוא מנסה להפגין ידע: "את מתכוונת שהוא מת באי 'הלנה קרסה' בגלות השנייה?"
העיניים שנפערו מולו גרמו לו להבין ששגה. אבל הוא כמעט היה בטוח בפרט ההיסטורי הזה.
מה מלמדים אותן שם, בסמינר?
"רגע, אתה מתכוון לנפוליון הצרפתי?" היא התחילה לצחוק שנייה אחת מאוחר מדי. "אני התכוונתי לעוגה..."

 

[מ"ם]

מאת @פרוגיוזרית :

אני מתקרב לדלת הפתוחה בשקט, ומציץ בזהירות מעבר לפינה.
השטח נקי. אין אף אחד. המסדרון שקט וחשוך. מצוין.
אני מסתער פנימה.
מתקדם מהר ובשקט, בלי להשמיע רחש. זריזות היא מילת המפתח. אין ואאוט, לפני שמישהו יצליח להשמיע אות אזעקה.
התאמנתי על זה כבר עשרות פעמים בחודש וחצי האחרון. בלי שחצנות, אבל אני מתקרב לשלמות.
אני סורק את הרצפה בזהירות וביסודיות. לא מפספס מילימטר. מחפש חפצים חשודים. אין כלום. הזמן אוזל, והמשימה עוד לא הושלמה.
רגע!
אני מאתר בפינה חפץ לבן קטן. נראה בדיוק כמו מה שאני מחפש.
אני מתקרב בזהירות, ומרים אותו. החפץ ריבועי וקטן, בעל מרקם קשיח ולא מוכר.
אני הופך אותו בידי, בודק היטב. לא מצליח עדיין לעמוד על טיבו. בהחלטה של רגע מכניס לפה, ומנסה לנשוך אותו.
מרוב ריכוז לא שמעתי אף אחד מתקרב.
בבת אחת שתי ידיים חזקות לופתות אותי מאחור.
אני אפילו לא יכול להתנגד בזמן שהן מוציאות את החפץ מהפה שלי בזריזות מיומנת.
מנסה להתפתל ולהשתחרר ללא הצלחה.
אני לכוד וחסר אונים.

ספוילר

ואמא אומרת:
"יהודה, איך עוד פעם מצאת משהו להכניס לפה?"

 

[אלישבע10]

האתגר ינעל היום בשעה 24:00.

 

[אלישבע10]

האתגר ננעל.
תודה לכל המשתתפים.

 

[אלישבע10]

כשחשבתי על רעיון לאתגר, חששתי שמא האתגר הנוכחי מאתגר מדי. אין די בכתיבה טובה או בעלילה מעניינת, יש מקום לשנינות, לאמץ את המוח בחשיבה קצת אחרת.
כמות המשתתפים באתגר, שעלתה על אתגרים קודמים, הוכיחה לי שהכותבים פה בפורום אוהבים את הכתיבה היצירתית, הקצרה אך מקורית. כמות הצפיות והלייקים הוכיחה שגם הקוראים אוהבים את ההומור, נהנים מהשנינות.

גוונים רבים לו לפאנץ'.התקבלו עשרות יצירות שונות ומשובחות. כל אחת והפאנץ' היחודי לה.

ישנן אלה שהפאנץ' הסתתר בדמות מוכרת, מן העבר הרחוק - כמו בסיפורה של @מם יוד על אימו של סיסרא, או להבדיל בין קודש לחול, דמות בת ימינו - דונאלד טראמפ שנכתב ע"י @מרים קרייטמן .

יש שהפאנץ' התחבא בחלום - כמו בסיפורם של @יוסף שחק , @אשר שרבר ו @Tweenset .

בסיפורם של @yonatanr , ו @עט להשקיע גיבור הסיפור בעצמו, חשיבתו ופעולותיו הן עצמן היוו את הפאנץ' המבריק.

@Natan Galant ניסה להטעות את הקורא מיהו המאושפז, כמו כן @אילה רובינפלד גרמה לנו לחשוב שמדובר במבוגר, בעוד שהנוסע הינו ילד צעיר.

יש שהקטע הנכתב היווה מעין כתב חידה, והקורא ניסה לפענח מי הוא זה ואי זה הוא:
מצאנו זאת אצל @לכאורה., @חרש עץ, @וו החיבור ("הוא" כפול - הפגוש והאפצ'י), @מיכל. ו @RACHELIZ .
חלק מהחידות לא היו קלות כלל וכלל, הצלחתם להטמין את הרמזים היטב.

השפה העברית מלאה במילים בעלות משמעות כפולה - מילים הומונימיות או פליסמיות.
@גוגלית ("פצצה" ומילים נוספות), @עדיאל (ישיבה) , @קופירייטה (רב), @calm (המילה מת) @java (חוג), ו @Sara led (חלבית) עשו בהן שימוש בקטע שלהם במילים מהסוג הזה.

בדומה לכך, מוצרים עם שם בעל משמעות הופיעו בקטע של @הדוויג (טוויסט), @מירי איצקוביץ (מסיר שומנים) ו @הוגה (נפוליון).

@יאן , @וי שלוק, @בא בחשבון ו @פרוגיוזרית תארו אירוע מוכר מזוית אחרת, דרמטית. עשיתם את זה מצוין!

פאנצ'ים מעולים נוספים התקבלו מ - @שיילה, @רחל סרולוביץ, @kiwi, @מ"ם, @משויטט ו @לילך אור


וכעת - לשיפוט

תם לו הזמן
השעון דוחק
הגיעה עת לבחור

מתקשה לשפוט
להחליט מי ראשון
ומי יאלץ להידחק לאחור

על כל אחד ואחד
חתום סופר מוכשר
במאמץ עמל והשקיע

היטב כולם ערוכים
הכתיבה משובחת
חלקם עם סוף כה מפתיע

לוואי ולו ויכולתי
את כולם לבחור
הם כתובים כה טוב, מעולים

אך אי אפשר
מותר רק שלושה
חובה לציית לכללים

מרפרפת שוב ושוב
ובקושי רב,
בנבחרת יש כעת שלישיה

נפרדת מהשאר,
יחכו לעת אחרת,
בה אבקר שוב בספריה.

==============

שלושת הקטעים הזוכים, בנוסף לעוד הרבה אחרים, היו מהסוג הפאנץ' המושלם, שבו יש קשר בין השורות, כל מילה מסתדרת בדיוק גם במשמעות הראשונית וגם המשנית, קטעים שאילולא נכתבו לאתגר הנוכחי לא היינו מרגישים שיש בהם רובד נוסף, נסתר.

במקום השלישי - @בא בחשבון - על שיר יפה, רעיון מענין, תיאורים רבים בעלי משמעות כפולה, שיר שכיף לקרוא בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה.

במקום השני - @עדיאל על קטע שנראה תמים מאד, אך לאחר הפאנץ' הוא מתגלה כמקורי ומפתיע.

במקום הראשון - @יאן - על הקבלה מושלמת בין תלמידי בית הספר לאנשים הכלואים במאסר, הכתיבה טובה וזורמת, השורה האחרונה החליקה למקומה בטבעיות, וההפתעה הייתה מצוינת.

בהצלחה!

 

[RACHELIZ]

איזו השקעה!
אהבתי את חלוקת הפאנץ' לתתי סוגים והכנסת הסיפורים להגדרות המתאימות להם.

אחד האתגרים!

ברכות ל @יאן, בטח מחכה לנו אתגר מפולפל...

 

[אשר שרבר]

כל הכבוד על התייחסות לכל כך הרבה קטעים.
ו @יאן יאללה, תפתיע אותנו.

 

[הוגה]

@אלישבע10 כל הכבוד על ההשקעה!!!