אתגר דו שבועי - האנשה

  • הוסף לסימניות
  • #21
נוסטלגיה התנשפה, מנערת מעליה את הריר הלח.
לא היה לה זמן לבזבז.
בזריזות תפסה בחוט המחשבה שהגליש אותה עד כאן, נאחזת בשביבי הזיכרון האחרונים כדי לטפס חזרה.
רק כשאפרוריתו של התא מילאה את שדה הראיה שלה הרשתה לעצמה להתיישב על הרצפה החלקלקה, ולהירגע.

פיו! זה היה קרוב!

כבר ראתה את השיניים מתהדקות סביב הסמך שלה, ואת הלשון נצמדת לחיך לקראת הטית, כשהצליחה סוף סוף לבלום. היא לא תיתן לו את ההנאה הזו.

את הלקח שלה היא למדה.

לא פעם ולא פעמיים בחייה נשמעה למוצא פיו ונפלטה בלי מחשבה,

ואיזה זלזול!!
הוא נהג בה כאילו היא מובנת מאליה. סתם מילה.

כאילו לא טרחה לבוא הנה מן הגולה הרחוקה, כאילו אינה נושאת עימה את שמונת איבריה הכבדים. כאילו עזבה פעם לאנחות איזה הקשר מתוך כל אלו שהוא לא מפסיק לספח אליה.
הוא פשוט המשיך הלאה, פולט אחריה עוד אלף מילים. בלי יחס.

מילא, את כל זה עוד היתה יכולה לעבור, לולא הפעם ההיא.

הפעם ההיא, בה מצאה את עצמה נפלטת מפיו של בן שיחו, וכל שהיה לו להגיד היה
'גנבת לי ת'מילה מהפה', בליווי צחקוק זחוח, שינתה לה את כל המבט.
היא תראה לו מה זה. הוא עוד יעריך אותה. ועוד איך.
היא תפסה את עצמה, והחלה להתעמל בלי סוף.

התאמנה על היפוכי אותיות, פיתחה אסטרטגיות במשחקי מילים, ניתקה את עצמה מכמה סימני ניקוד בוגדניים, והסתופפה בצל קבוצות לא מוכרות.

מאז כל פעם שהוא מנסה למשוך אותה בלשונו, היא לופתת את חברותיה לקבוצה, לחדר, או נצמדת לכאלו שנתפסו בסבך הקשרים, ולא עוזבת. רק לא להחליק.
זה לא כיף להידבק ככה, כן?
מרגיש לגמרי תקוע להיתלות על אנטרקטיקה הסנובית או להיזהר לא לדרוך על ננוטכנולוגיה, רק מה, זה שווה לה.

היא מחכה בסבלנות, נאחזת במקומה ולא זזה.
שומעת אותו שובר שיניים, מורט שערות, קופץ אגרופים, ולא זזה.

רק כשהיא שומעת את קריאת התסכול האחרונה, 'דאאיי!! זה עמד לי על קצה הלשון!!' היא גולשת בקלילות על חוט המחשבה האחרון שהוצע לה, ונותנת לו לטעום אותה ולהטעים ממנה לאחרים.
זה הזמן שלה לחבוק את עצמה ולהקשיב לתיאוריהם המפורטים אודותיה.
-'אמרתי לך שזה מתחיל בנון'
-'ואני אמרתי לך שיש בזה את הצליל של ה'טלגיה'!'
-'אז בסוף זה לא היה פוסטראומה ולא נונשלנטיות וגם לא טרמפולינה.'
-'ברור שלא טרמפולינה! מהתחלה אמרתי לך שזה משהו עם הגלידות. 'נסטלה' זהו! חח...נסטלה איזה קטע.'
-'אחח... נוסטלגיה, נוסטלגיה, איך יכולתי לשכוח את המילה הזו?'

זהו, זה מספיק לה כדי לשמור על עצמה כמו שהיא,
זכורה לטוב.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #22
הוא עומד לו מולי, שעון על מקלו, מניד את ראשו ימינה, שמאלה ושוב ימינה. נושף בחוזקה, בחוסר שביעות רצון.

מה יש לו?

מה עשיתי לו?

די! לא יכולה איתו! הוא מוציא לי את כל הטעם של הארטיק.

אולי לא מוצאת חן בעיניו העובדה שהארטיק שאני מלקקת עכשיו, הוא השלישי להיום?

מה זה עניינו? התחפרתי לי במיטה בחדר שינה, כדי שאף עין מהמרגלים הקטנים ששורצים מסביבי לא תשזוף את החרפה. אבל רק ממנו לא עלה בדעתי להסתתר.

עוד לק אחד, וזהו.

"די! תפסיק כבר להניע את הראש הענק שלך לכל הצדדים! לא עשיתי לך שום דבר רע! מה כבר ביקשתי בסך הכול? ליהנות מהארטיק שלי בשקט ובלי נקיפות מצפון. לא יכולה יותר לראות את הנשיפות העצבניות שלך! אם אפסיק עכשיו לאכול יהיה יותר טוב?"

שוב הנהון לשלילה.

אוף! אני מוציאה את התקע, וזהו.

הו, עכשיו הוא קפא בתנוחה כלשהיא לכיוון הקיר הנגדי. העיקר שהוא כבר לא מסתכל עלי ולא חופר לי בנשמה.

אויש! נהיה לי חם. אני מזיעה. מחר אני מזמינה מזגן, יעלה כמה שיעלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הכל התחיל בערב שגרתי,
אז הועליתי כאופציה פעם ראשונה במטבח.
יעקב ישב ליד השולחן ופתר את הסודוקו הקבוע של יום שלישי.
רחל פטפטה בטלפון עם חברה תוך שהיא שוטפת כלים ואז הסתובבה והפטירה:
"אז מה אתה אומר, להזמין למחר?"
יעקב המהם משהו כתגובה, ורחל חזרה אל הכלים.
אז,
עוד הייתי רק אופציה.
לא יכלתי לחשוב על שום דבר.

השלב השני היה מאוחר בלילה,
אז נוסחתי כרשימה מסודרת באתר.
רחלי הכניסה לתוכי עוד ועוד שורות עמוסות
"שיהיה, שיהיה," הפטירה לעצמה.
פריטים במבצע היא הכניסה בזוגות
ומה שהיה יקר מידיי היא הורידה לאחר שיעקב, שעמד מאחוריה,
הציע לעשות לי דיאטה קטנה.
אז,
הייתי רשימה וירטואלית.
התחלתי להסתקרן מה יהיה סופי.

בשלב הבא הדפיסו אותי על שלושה דפי A4 לבנים,
הסדרן לקח אותם בידיו ויצא לחפש עובד פנוי.
העובד נמצא לבסוף בחדר קפה,
שותה בשקט בשקט כדי שאיש לא ימצא אותו שם.
אבל זה לא עזר לו, כי הסדרן מצא אותו בסוף.
ואני עברתי אחר כבוד לידיים של סודני צעיר וחסר כל.
אז,
הייתי רשימה מודפסת,
התחלתי להתרגש.

השלב הרביעי מצא את הסודני ואותי מתרוצצים.
אבל בזמן שהסודני הוריד מוצרים וסידר אותם יפה בשקיות.
אני עברתי תהליך של גמילת אישיות.
הלכתי ונמחקתי מהרשימה הגולמית,
וקמתי מחדש מורכב משקיות שקיות.
אז,
כבר הייתי אני בעצמי,
הלב שלי פירפר.

בסוף בסוף, הגעתי חזרה אל המטבח.
מאורגן יפה, עטוף כהלכה, מלא בכל טוב.
רחל כל כך שמחה לראות אותי.
הייתי בטוח שתשאיר אותי לראווה בסלון,
אבל היא רק בדקה את הקבלה והפטירה:
"הפעם,
המשלוח ממש בחסד."
ואז,
אני,
שהייתי בחסד,
פורקתי לגורמים.

והשקיות?
הן נשלחו היישר למהדרין,
אל הצפרדע הגדולה בחניה.

וכבר לא הייתי,
אז לא יכלתי אפילו לבכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בגלל שהתנהגתם ממש יפה, ריגשתם והפתעתם, מגיע לכם ביושר סיפורו המלא של

שלוֹמוֹ המלך

קרני הבוקר הראשונות שחדרו למי-המעמקים העירו באחת את שלמה. הוא אפילו לא היה צריך לפקוח את עפעפיו כי לשלמה - כמו ליתר הסלמונים הנורבגים - פשוט אין עפעפיים. הוא ציחצח את שיניו באלמוג סמוך ושחה במהירות ל'פיש שול' כדי לתפוס את המנין הראשון של פרק-שירה.

שלמה היה נרגש, בערב הוא כבר יחשב כבוגר ויוכל לצאת למסע משלו ולבנות את חייו. שבועות על שבועות הוא לומד את רזי 'מסע-ההישרדות' אצל המאסטר-סלמון הזקן שקצה סנפירו גדום וקשקשיו מצולקים זכר למסעותיו. ימים על ימים הוא מתאמן בסוגי שחיה ומאמץ תובנות וגישות שיעזרו לו לצלוח את משימת חייו - לשחות נגד הזרם. והנה זה קורה.

שלמה הספיק את המנין בדיוק כשהחזן התחיל 'לִוְיָתַן אוֹמֵר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב' (שזה בערך כמו 'ברכו' על היבשה) והרהורים וזכרונות תקפו אותו. הוא נזכר בלידתו, לפני 7 שבועות, בין 300 אחיו. אבא אז העיף בו מבט חטוף-עסוק, קרא לו 'סמי 54' והמשיך לקריאת שמו של הדגיג הבא. מאז ועד היום מים רבים זרמו באוקיינוס והוא הספיק לנדוד בו, לחזור בתשובה, לשנות את השם לשלמה ולהבין שיש תכלית בחיים - מזון, בת זוג ומטרה אי-שם בערוץ הנחל בו נולד.

חלף היום ושלמה יצא לדרך. נרגש וקצת מתוח ומשנן את כללי המסע. המילים האחרונות שלחש לו בסוד מורו הקשיש טרדו את מנוחתו. הוא דיבר על משוכה אחרת, לא רשמית ולא פיזית שרק סלמון קשוח צריך לדעת. כאבותיו הסלמונים הראשונים. הדרך זרמה על מי מנוחות - וחוץ מלהקת טונה אדירה שכמעט וקיפדה בטעות את חייו ליד האי סבאלבּרד - המצב היה בשליטה מלאה.

האתגר הסלמוני הידוע הגיע. כולם הכינו אותו לזה. ערוץ הנחל הארוך במבואה של גרינלנד היה שוצף וזועף, שלמה הסתער קדימה נגד הזרם, בסנפיריו בערו עשרות התרגילים עליהם התאמן ומול עיניו צפו ההוראות המדויקות והסכנות הצפויות: לשחות בדילוגים ולהשמר. כלבים טורפים מחכים על גדות הנחל ודובי קוטב עורגים לבשרו במעלה הערוץ. 10% לא שורדים את קטע הדרך הזה. שלמה עבר אותו כמו גדול ורק כשהגיע לאגן הנחל בשלום יכל סוף סוף לבעבע לרווחה ולנוח מעמל הדרך. אבל לא, האתגר האמיתי עוד לפניו. האתגר הלא-ידוע אותו לחש לו מורו.

*​

כל סלמון שבקע מהביצה יודע שהדבר הכי זורם ונעים הוא המשיכה הטבעית אחרי הלהקה. סחף אין סופי, ביטחון, ושיחרור מדאגות וממטרות. אבל סלמונים קשוחים יודעים שזה בדיוק האויב הגדול. סלמון שנודד למטרתו ופוגש להקה של סלמונים, רוב הסיכויים שהוא נגרר אחריהם באופן לא רצוני וסוגר את הקריירה. נסחפת, הפכת לחלק מהלהקה. ללא שם ללא זהות, ללא כיוון, חלק ממליוני פריטים מובלים בעיוורון.

ופתאום שלמה קולט מולו, לא פחות ולא יותר, את להקת משפחתו - אותם הוא יודע לזהות לפי הקו המפורסם לאורך הזנב - אחיו, אחיותיו ובני דודיו. אוי לא! זה הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו. שלמה מתחיל להרגיש את התחושה המלחיצה הזאת בסנפירי הצד, תחושת המשיכה. לא, לא! אני לא נסחף! מאבק אדירים החל להתחולל בתוכו בין חזונו, מטרתו, לבין הזרם. הזרם הפנימי. לפתע הוא נקלע ללב הלהקה, מתחכך בעשרות סנפירים וזנבות, כוח ההתנגדות שלו הולך ואוזל, הסנפיר הימני כבר לא מגיב. בכוחות אדירים הוא מתנער, מנסה לצאת ממסלול הלהקה, אך הוא עמוק מידי.

שלמה ניסה לעצום את עיניו ולזעוק 'אֶלּוֹקָה דְּיוֹנָה-הַנָּבִיא עֲנֵנִי' - הרי זו סגולה בדוקה למערבולת ולכל צרה. אך דחפיו הטבעיים טרפו את דעתו והוא רק השתולל בשארית כוחותיו. פתאום סלמון מבוגר, אח-של-אבא שמוזר שהוא עוד חי, נפנה אליו ושלח אותו במכת-זנב אדירה מחוץ לסחף. אתה לא סלמון-להקה שלמה, אל תיפול כמוני. אל תיכנע. שמע שלמה בחצי זים.

*​

יש גם מסר לסיפור הזה של שלמה, הרעיון שלו שחיה נגד הזרם הפנימי שמושך אותנו אל הקל והנוח ושחיה נגד הסחף החברתי - קהילתי שמושך אותנו להיות כמו כולם. אבל מסר קוטל את הסיפור כמדובר בפורום בשבועות האחרונים אז נעצור כאן. היו ברוכים ומבריקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כמיטב המסורת, מצאתי את עצמי ברגע האחרון מגלגל הלוך ושוב בגבו של העכבר, למעלה למטה, לקיים מה שנאמר על גבי חרשו חורשים, מחפש את הזוכה בין האתגרים. אכן, אתגרתם אותי.

החלטתי לסווג:

הכי חי ומוחשי
על המקום השלישי התלבטתי אנושות, (שלא לומר האנשות), בין הספר תורה של @יאן לבין המונולוג המתכתי של @nechama ro לבין סיפור השטרות של @אי פה אי שם

לבסוף החלטתי על סיפורה של נוסטלגיה, שהחליטה לעשות בצ'פר לאנשים שהשתמשו בה
הפעם ההיא, בה מצאה את עצמה נפלטת מפיו של בן שיחו, וכל שהיה לו להגיד היה
'גנבת לי ת'מילה מהפה', בליווי צחקוק זחוח, שינתה לה את כל המבט.
היא תראה לו מה זה. הוא עוד יעריך אותה. ועוד איך.
היא תפסה את עצמה, והחלה להתעמל בלי סוף.

מאת @כנפיים

הכי מקורי
"אוהבים אותך פוגרום".
"אוי לא" גנחה פוגרום.
"מפחדים ממך פוגרום".
"זה כבר נשמע יותר טוב".

מאת @הדוויג . חביב עד מאוד, מקורי ועם טוויטס.


הגניב אותי
@דוכסוסטוס שליהט במקלדתו, שאב אותנו ליקום מקביל וכה קרוב והיטיב לבטא. ועל כן אני מתכבד לזכותו במקום הראשון.

ואם דיברנו על ארגז כלים, אולי בכל זאת תארגן אישור לחדור אליו הביתה דרך אשתו שכל היום מחפשת בחנויות בגדי קיץ לילדים? אני מבטיחה להדביק אותה בעדינות בלי שום סימפטום.
שלילי, שלילי ועוד פעם שלילי, אין הרשאה להדביק אותה וזה לא פתוח למשא ומתן



ההשראה לאתגר:

על לעתיד לבוא כתוב: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". עכשיו שותק הדומם, דורכים עליו והוא שותק. אבל יבוא זמן בגילוי של לעתיד, שהדומם יתחיל לדבר, לספר, והוא ידרוש, באם בעת ההליכה לא חשבו או דיברו דברי תורה, למה דרכו עליו.

האדמה שדורכים עליה, שאלפי שנים, מששת ימי בראשית, דרכו עליה בינתיים כמה ברואים בעלי חיים כו', עד שידרוך עליו יהודי, שני יהודים, וידברו דבר תורה. ובאם לאו - אומרת היא: הרי אתה כמו בהמה!
היום יום ט"ו אדר א'


חזקים, ברוכים ואנושיים תהיו
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
הגניב אותי
@דוכסוסטוס שליהט במקלדתו, שאב אותנו ליקום מקביל וכה קרוב והיטיב לבטא. ועל כן אני מתכבד לזכותו במקום הראשון.
יש שופטים במגדל העמק.
תודה על האתגר הנפלא וגם על שלל התוצאות המשובחות שהוא הוביל.

האתגר הבא יעלה בס"ד לפי מגבלות החוק.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה