***אתגר- דמות***

  • הוסף לסימניות
  • #1
פעם חלמתי לעשות סרט.

לגעת במצלמה, לשחק עם התאורה, לביים את השחקנים, ולהבין מה עושים הצלמים בהפסקת הצהריים.

היום אני יודעת שלא הכל טכני בחיים וסרט לא כולל רק כבלים ועדשות. למדתי שהעבודה על סרט לא מתחילה ומסתיימת על סט הצילומים, היא מתחילה בכלל בבית, על יד המחשב, עם כוס קפוצ'ינו עסיסי ומזגן..קפוא! שיחמם את הרעיונות ויתן להם לזרום החוצה- אל המקלדת, אל הדיאלוגים אל הילדה ש- "איך מתנהגת ילדה חסרת בטחון עצמי שצריכה להקריא חיבור למען השם.."

תסריט לא יכול להכתב ללא קונפליקט וקונפליקט (לרב, לא תמיד) חייב להלוות לדמות (ויותר).
<O:p
כדי להבין מדוע הקונפליקט של הדמות שלי חזק ואמיתי חייבים להכיר את הדמות, לדעת איך קוראים לה, בת כמה היא, תכונות אופי, מה היא אוהבת/שונאת וכו'.
<O:p

אחרי שאנחנו מכירים את הדמות ו 'יש לנו אותה' אפשר להתחיל את הפאן האמיתי- לכתוב סרט..!!
<O:p
<O:p

זו היתה רק הקדמה

ועכשיו-לאתגר.

---------------------------------<O:p

<O:p
הכירו את מנחם בן ה-17

בחור טוב, לא שקט מידי וגם לא סוער. <O:p

בחור שנון מאד ומעט ציני אבל לא על הגב של חבריו. יש בו משהו מאד אצילי ובוגר מכפי גילו.<O:p

למנחם בעיה גדולה הוא חולה נקיון מושבע אך למרות החולי והרצון שלו לסביבה סטרילית ומחוטאת, לעולם לא יצעק וירים את הקול על מישהו שלא התחשב ולכלך-נגע-הטיף בסביבתו.<O:p
<O:p

האתגר -- לכתוב סצנה עד 280 מילים שתתאר לי את מנחם האיסטניסט שפוגעים לו בנקיון, לאו דווקה פגיעה רצינית, והוא עוצר את עצמו, לא צועק, ואיך הוא מגיב בעצם על הדבר הזה.

<O:pכמה שפחות דיאלוגים!- זה סרט.. ואפשר להראות.. לא חייבים כל דבר לאמר.

תסריט בתבניתו נראה שונה מסיפור - הקפידו על המראה.

<O:p
תהיו יצירתיים, תחשבו מעבר, תפתחו לו את האופי, תבחרו איזה לוקיישן שתמחשק לכם שיביא לי עוד רובד לדמות, תעשו מה שבא לכם ותביאו לנו סצנה יפה ומביעה.

האתגר יסגר בעוד שבועיים ביום חמישי.


מחכה לסצנות יפות!
<O:p

בהצלחה לכותבים/ות ובהנאה לצופים/ות.<O:p
יהיה מרתק!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
פנים. מרפאת שיניים. יום

מנחם נכנס אל חדר הקבלה במרפאה, סוקר את הכסא הראשון בשורת כסאות ההמתנה בעיניים מצומצמות ומתיישב עליו. אחר כך מעביר קלות את ידו על שולחן הקפה הקטן הסמוך לכסא, מסלק שכבה דקה של אבק, ואז מניח בזהירות את מגבעתו על השולחן כששולי הכובע נושקים לשולחן. שנייה מאוחר יותר נכנס לחדר בתנועות סוערות ונמרצות מוישי (16), חבר לשעבר מהחיידר, במראה מרושל ומפוזר ומתיישב ליד מנחם בכסא הסמוך.

מוישי
(למנחם)
אז מה, גם אתה אצל ד"ר קלונטר?
מנחם
(מתרחק מעט ממוישי בתנועה כמעט בלתי נראה ומחייך בנחמדות)
כן. באתי לביקורת. יש לי קוביות כבר חצי שנה, ומה אתך?
מוישי
(מוציא פלטה שקופה מפיו ומקרב אותה למנחם)
אני עם פלטה. סיוט. אבל עוד מעט מסיים.
מנחם
(פניו מתעוותות בסלידה, אך מיד הוא מתעשת, לוקח שאיפה ארוכה עוטה פני פוקר ומלמל בשקט)
אף אתה הקהה את שיניו.
מוישי
(מקשת את גבותיו)
אמרת משהו?
מנחם
(בפנים יותר מאוששות)
לא, סתם, אני שמח בשבילך.
המזכירה
(נכנסת לחדר הקבלה ופונה למנחם בקול סמכותי)
מנחם? הכנס בבקשה לד"ר קלונטר. לאחר שתצא ממנו תיאלץ להמתין כרבע שעה עד שאתפנה לסכם את הביקור ואת ההמלצות של הרופא.
מנחם
(לרגע מנסה לקום אך מייד מתיישב כששומע שייאלץ להמתין, ופונה למוישי)
אני לא ממהר לאף מקום, אתה יכול להיכנס לפניי.
מוישי (קם במבט מרוצה, מגרד את אפו בידו, פונה למנחם ומתקרב אליו)
א גרויסע שכוייח! תראי לי רק את הצבע של הקוביות שלך!
מנחם פותח את פיו בהיסוס.
מוישי (שולח אצבע ונוגע בשיניו של מנחם)
אה זה שקוף. לא רציני... הצלוחה רבה!​


מוישי נכנס לחדר הרופא. מנחם מתעלף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שלי.

***


מדבר יהודה, שעת דמדומים.

חבורת נערים עייפים ומאובקים יושבים במעגל לא מסודר, מראם מרושל, מלוכלך, על פניהם ארשת שביעות רצון.

מנחם לפקוביץ (17) יושב על מגבת מקופלת, יושב ישיבה מזרחית, על רגליו מונחת חבילה גדולה של תפוציפס סגול.

מנחם יושב באמצע בין שני בחורים חייכנים, מלוכלכים היטב מעפר, פאות מופרעות, שרים למלוא גרונם, שמים יד על הכתף של מנחם.

נראה שהוא סובל, מתנועע כבובת משחק ימין ושמאל, ברקע שירה זייפנית, לא אחידה. מנחם מאופק, עינו מתרוצצות לימין ושמאל.

מחליפים שיר, מריבה קצרה על השיר הנבחר הבא, מישהו דופק על כתף מנחם.

מנחם מסתובב, שמוליק (17) עומד מאחוריו, פאותיו מפורקות מתבדרות ברוח, חולצה מכופתרת חלקית, מגבת דהויה תלויה על כתפו. ידו מאובקת, מונחת על כתף מנחם.

מנחם:
מה קורה?
‫סאבטקסט: תוריד את היד ממני...

שמוליק:
היה כיף, נכון?​

שמוליק מוריד את היד, מנחם מישר את הגב, שמוליק מתיישב לידו.

שמוליק:
אז מה אתה אומר,
נעשה שוב, נכון?
שמוליק דוחף את ידו לתוך שקית התפוציפס, ושואל אחרי שמברך וטועם:

שמוליק:
אפשר, נכון?!​

מנחם:
"בטח"
סאבטקסט: בטח שלא..​
..

מנחם מגיש את החבילה לשמוליק.

מנחם:
"קח את החבילה, התמלאתי"​


שמוליק:
בטוח?

מנחם:
סאבטקסט: לא ממש..​

שמוליק לוקח בטבעיות את החבילה, ומרוקן את השאריות.

מנחם מקפל את רגליו תחת ידיו השלובות.

מנחם:
פעם הבאה נחל, זה טוב לימים חמים​

שמוליק מכווץ את האריזה הסגולה הריקה, וזורק לאופק.


שמוליק:
כן, פאוזה, נחל זה טוב.
שמוליק נשען ביד ימין שומנית על הכתף של מנחם כשהוא מתרומם ומנגב ידיו במגבת.

מנחם עוצם עיניים חזק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מיקום: חדר אוכל ישיבה גדולה
זמן: דמדומי ארוחת צהריים
לוקיישן: שולחנות עמוסים שאריות לעייפה

מנחם נכנס לחדר האוכל המתרוקן בצעדים מהוסים, אופייניים לבחור די חדש בישיבה. מביט לימינו ורואה בחור חינני מדושן מלקק את אצבעותיו, פניו מתכרכמות בהעוויית גועל (בהצנע כמובן).
משה (אחד ממבוגרי הישיבה): אה מנחם, שטייגען מה ?!? בוא בוא צדיק נארגן לך מנה.
מנחם (מביט על השולחנות): נראה לי...מתי כאן ארוחת ערב?
משה: ארוחת ערב מאוחרת. חבל שתמות לי עד אז... בא נבזוז לך משהו מהמטבח.
(משה מוציא מפתחות של המטבח וקורץ למנחם בשובבות. כניסה אלגנטית למטבח משה מסתחבק עם העובדים)
מנחם: ממ...מותר לנו להסתובב כאן??
משה: תגיד תודה שנכנסת דרך הדלת. בגילך היינו נכנסים בלילות שבת דרך החלון בשביל ה"טועמיה" ת'יודע, צ'ולנט של ליל שבת .
מנחם (לחוץ) : עזוב נו.. בא נצא...נגמר האוכל
משה: לא מה פתאום לא ראית כמה נשאר על השולחנות, עכשיו איציק גמר לאסוף.
מנחם: לאסוף???
משה: כן מה נראה לך שיזרקו לפח?, מקפיאים את השאריות ובמשך השבוע משלבים את זה בתור מילוי לבורקס, קציצות וכדוימה. איציק,(משה צועק) פנק לי פה את הבחור.
מנחם (פרצוף מיוסר) : הוא אוסף רק מהצלחת המרכזית, נכון???
משה(צוחק) : נראה לך? אחד המשחקים כשהיינו צעירים (מניח יד על כתפו של מנחם) היה לעשות סימן זיהוי על הפולקע ולזהות אותו אח"כ בכל גילגוליו.
מנחם (מבט המום): מה??
משה: סתם סתם צוחק איתך...
מנחם (נושף ונרגע)
משה : אין באמת אפשרות לזהות את הפולקע כשהוא קציצה...
מנחם (יושב בחדר אוכל בוטנים אמריקאים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם לי מותר?!?!
---------------


פנים. חדר בפנימיה. יום.

חדר קטן, די מוזנח אבל נקי. בחדר ארבע מיטות, שלוש מתוכן בעלות מצעים סתורים, מיטה אחת מסודרת להפליא.


מנחם אילני (17) בחור ישיבה נאה, לבוש במכנסיים שחורות וחולצת טי שירט, עומד ליד מיטתו המסודרת מגהץ לעצמו חולצה לבנה. אוזניות תחובות באוזניו והוא שומע מוסיקה חסידית בווילום גבוה.

הדלת נפתחת, יואל ומויש (17), שני חברי החדר של מנחם, נכנסים. לבושם מרושל מעט והם מדברים ביניהם בטון צעקני.

מנחם ממשיך לגהץ בנחת, לא שם לב לשינוי.

יואל ניגש למיטתו, נובר בערימת הכביסה הנקיה שעליה, שולף חולצה לבנה מקומטת ומחזיק אותה גבוה בשתי ידיו.
מויש מביט בחולצה המקומטת במבט ספקני.

מויש:

יואל, עדיף לך שהוא יגהץ.


מויש נותן ליואל דחיפה במרפק, יואל, עדיין אוחז את החולצה בידיו, מסובב את ראשו אחורה, מויש אחריו.

מנחם רוכן על הקרש, מסדר בדייקנות את פס השרוול.

יואל מחזיר את מבטו לחולצה שבידיו, משתהה שני רגעים, מרים גבה, ומניח את החולצה על שכמו.
.
בחבטה, מתיישב יואל על מיטתו המתוחה של מנחם.

מנחם הרכון על הקרש, מסתובב אחורה בבעתה כשהמגהץ בידיו.

תקע המגהץ מתנתק מהשקע. מנחם מביט ביואל בעינים קרועות, נושם בכבדות.

יואל ממשיך לשבת על המיטה, מביט על מנחם.

יואל: (בטון מתגרה)

ברוך מקיץ חרשים, אילני.


מנחם צוחק במבוכה, מכבה את המגהץ בהיסח הדעת, מניע את רגליו בחוסר נוחות, פרצופו משדר מתח ולחץ.

יואל הישוב עדיין על המיטה, מושך את החולצה מעל שכמו ומגיש אותה למנחם.

יואל:

תעשה טובה, היא מה זה מקומטת.


יואל קם מהמיטה, ניגש אל החוט המנותק ומחזיר אותו חזרה לשקע.
מנחם עוצם את עיניו ונושם נשימת רווחה.

יואל: (בטון מתנצל)

אתה לא שמעת כלום, מה היה עדיף, בוקס?!


מנחם מסיר את חולצתו שלו מהקרש, מניח במקומה את חולצתו של יואל, ומתחיל לגהץ אותה בשקט.


מנחם מחזיר ליואל את החולצה מגוהצת בקפידה, מביט בו במבט עייף.


מנחם:
כן יואל, היה עדיף בוקס.

 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בחרתי בסצנה עם מעט מלל, כמעט ללא דיאלוג.

לוקיישן: שעת בוקר מאוחרת באתר בנייה של בניין מגורים בשכונה חרדית, צעקות פועלים, רעש פטישים, צפצופי משאיות.

בחור חסידי כבן 17 בלבוש מוקפד יוצא מבית כנסת סמוך, בידו אוחז שקית תפילין אשר נראית כחדשה ממש, פאותיו נעות מעט בקצב הילוכו, מסודרות מאוד, אין שערה אחת שלא במקומה, חליפה ישרה ללא קמט, נעליים מבריקות, שיערו מסופר בקפידה, פיו ממלמל שאריות תפילה, המדרכה על יד האתר בנייה מלאה בחול וחצץ, הוא מתרחק מעט מעווה את פיו, בוחן את נעליו שוב ושוב.

לפתע נעצר, מבטו נח על חצי ככר לחם שזרוק על הריצפה על יד הגדר, נראה שיד ערבית זדונית קרעה אותו באכזריות, חתולה מלקקת שאריות לא מזוהות מעל הכיכר, עובר אורח מבריח מבלי משים את החתולה, הוא מתקרב מעט, פניו מביעות התלבטות, חצי ככר לחם על הרצפה זה לא דבר שקל לראותו, אולם חתולה ליקקה את זה, הוא מתכופף מעט, מתחרט, עיניו בוחנות את הסביבה, מחפש דבר מה, מצוקה נראית על פניו.

מנהל עבודה עם כובע קש גדול ושפם מודגש יוצא מאתר הבנייה, נעצר, מביט בבחור.

מנהל עבודה: "היי, בחור, מחפש פה משהו?"

בחור (מעט מגמגם): "ש... שקית... להרים את הלחם..." עיניו ממשיכות לבחון את הסביבה.

צפצוף רוורס של משאית נשמע ברקע, מנהל העבודה מתרחק, צועק דבר מה למשאית, הבחור נרתע לאחור מעט, המשאית נכנסת לסצנה מהצד באיטיות, הלחם על הריצפה נראה מיועד לדריסה, הבחור בוחן את המצב, מבין מה הולך להיות, נעליו כבר מלוכלכות מאבק בנייה, ידיו מעיפות בעצבנות גרגירים לא נראים מהחליפה.

מנהל עבודה: "היי בחור, תזהר, תעוף משם, ת'לא רואה משאית, מה מטריד אותך שם?"

הבחור בהחלטה של רגע מתכופף, אוחז בשתי אצבעות בקצה ככר הלחם, פניו מביעות גועל אינסופי, מניח את הלחם על גבי ארון חשמל סמוך ומתרחק במהירות מהמקום, אצבעותיו נשארות פתוחות רחוקות ממגע בבגדיו.

סצנה משלימה: הבחור עומד על יד כיור עם סקוצ' לכלים ומסביבו תערוכה של חומרי ניקיון מסוגים שונים, ברקע נשמע פיזום של שיר, (נעליו עומדות בסמוך מבריקות שוב עד אימה), והוא משפשף את האצבעות חזק חזק, רק לאחר מכן פניו נראות במצלמה, הוא נראה עם סיפוק רב ואומר ספק לעצמו ספק למצלמה, ניצחתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה פעם ראשונה שלי לכתוב תסריט ..
****

בחזית הישיבה. יום שישי סתווי 2:00 בצהרים.

לוקיישן - ברחוב סמוך ממש לפתח הישיבה עומד טנדר של 10 מקומות מלא ברובו.
המנוע מותנע והרכב בעמדת זינוק,
משה מיודעינו מהאלתערס שמנחם הספיק להתחבב עליו נותן דחיפה אחרונה למזוודה העקשנית בבגז', טורק את הדלת מאחור ומעיף את עצמו להיכנס אל הרכב,
בפסיעות גדולות וזריזות הוא נכנס. ביד אחת תופס בידית הדלת ובעיניו סורק במבט מהיר את הנמצאים, אומד את ההכנסות .. והפער .. נותן שוב מבט וזורק לכיוונו של מנחם

משה :
בקריאה חדה- "יצאנו ?"

מנחם מרים את עיניו לעברו , מאותת לו בעיניו ובשניונת זו הדלת מנסה להיפתח ,


יואל!


משה פותח את הדלת ונאנח קולנית. מנחם בולע חיוכון שאי אפשר להכיר אם זה נעשה כרגע או נח קודם על פיו.

משה:
"עלה , בר מזל שכמותך , נשאר עוד מקום פנוי."


יואל מתמהמה פניו פני תם .


יואל:
"החבילות שלי ?! ככה להעלות אותם , נראה לי שלאוטו יש בגז'."


יואל מראה סימן לקחת את גופו לסיבוב סביב הרכב עד לתא הנהג לברר אצלו הענין אך משה מקדימו

משה:
"אתה רציני? עלה עם כל צרורותיך , יהיה בסדר. אין זמן גם לזה."


יואל עולה, נדחף בין הכסאות תר אחר מקום פנוי. ידיו עמוסות שקיות.
מנחם שמעדיף את השקט בנסיעה בחר לו מקום בסוף בתקווה שהוא ישאר ריק,
מנחם חש את הסכנה , פניו מביעות אי נוחות ולחץ.


יואל:
מדבר לכולם בחלל - "אוי , אתם תסלחו לי , נכון ? המזוודה שלי נעלמה ולא מצאתי אותה וגם אחר כך הריץ רץ נתקע"---
( במילים אילו הוא מנסה להדגים עם ידיו את הריץ רץ אך לרוע מזלו השקיות נתקלות באחד המושבים והן נופלות מידיו, מתפזרות )


מויש שישב ממש קרוב ושקית אחת נוחתת על ברכיו נחלץ לעזרתו


מויש:
בלחישה שכולם שומעים - "אמרתי לך זריז היום! יש'ך מזל שהסכמת לשמוע בקולי לקחת את השקיות. אחרת היית נשאר תקוע בישיבה בשבת."


יואל שמח על העידוד מיישר מבט וקולט את המקום הפנוי ליד מנחם מעלה חיוך ומפטיר לחלל -


יואל :
"מנחם , תפוס."


לפני שמנחם קולט , שקית צונחת על ברכיו -הכביסה ה-מ-ל-ו-כ-ל-כ-ת..

מנחם עוצם את עיניו מסובב את ראשו בחדות ומוציא מכיסו את האוזניות.

תוחבן לאוזניו ודב הלר החזן העולמי מסלסל -"עזרת אבותינו אתה הוא מעולם..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הדמויות המוכרות בסצנה משותפת--

כפילות ----
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י שיילה;2210826:

את האמת אני אומרת--

די קשה לי לכתוב תוצאות, וזה למה-
שלאחר כל יצירה שהועלתה אני כתבתי את מה שהרגשתי וחשבתי ו--די לא נשאר לי מה לאמר.
והמנצח- כולם כתבו כל כך יפה, כל אחד מהמקום שלו ועם הדמות שלו
וקשה לי לאמר מי הכי יפה.
אין לי בעיה להכריז על המנצח ע"פ כמות הצילצולים אבל לא נראה לי שזה פייר.

מה אתם אומרים??

לאן להמשיך עם האתגר הזה??

אשמח לחוות דעתכם!
המשך בינזמנים שמייח:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י ריפקא;2212686:
אין לי בעיה להכריז על המנצח ע"פ כמות הצילצולים אבל לא נראה לי שזה פייר.

ברור שכן! :D;)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הנספח זה כאן >>

כולנו כסופרים אוהבים לכתוב על רגש כרגש.
סיפורים סוחטי דמעות כמו אלה שהיו באתגר שעבר (תודה, @צלולה !), לדוגמא - שלי, זכו משום מה לתשומת לב מיידית ולהרבה הזדהות והבנה והתפעלות וסמיילים עצובים.

ובכן, באתגר הנוכחי אנחנו בהחלט נכתוב על רגש, זה לא שאפשר בלעדיו, אבל - סגנון הכתיבה של הטקסט יהיה קפוא כאנטארקטיקה בקיץ הישראלי.
איך זה יתכן?
[בבקשה לקרוא את הכללים בקפידה, זה קצת מורכב].
המשימה שלנו בקצרה היא לכתוב סוג של 'עלון לצרכן' או 'מדריך למשתמש' לסצנות מסוימות שיכולות לבוא על אדם בחייו. זה יכול להיות משהו יומיומי כמו איך להתמודד עם צרחן בלתי-נלאה שמסרב ללכת לישון, או על נושאים מורכבים יותר כמו איך להתמודד עם פיטורים מהעבודה, מה שתרצו.
המדריך למשתמש צריך להיות כתוב בסגנון טכני וקר להפליא עם הוראות למקרי 'תקלות' הזהרות 'בטיחות' וכל המאפיינים הרגילים של מדריכים מהסוג הזה - מסודר לפי רשימת סעיפים או שלבים ממוספרים וכו'.
מתוך כל הדבר הטכני, הקר והיבש הזה, צריך להגיע סיפור עם הרבה רגש טוב, עם עלילה מסוימת אך עם סגנון כתיבה טכני בלבד של מדריך למשתמש.
שימו לב - מילים כמו: 'הוא הרגיש ש...' לא יתקבלו, זה צריך להיות 'במקרה של עומס רגשי כבד המערכת תבצע הפעלה מחדש' או משהו כזה.

בניגוד לאתגרים אחרים שמאפשרים לכם לבחור סגנון כתיבה כרצונכם כאן סגנון הכתיבה הוא ברור ומוגדר מראש. זה יכול להוציא אותכם קצת מאיזור הנוחות שלכם וזה בדיוק המטרה.

איך כותבים רגש בסגנון קפוא? זה האתגר שלכם.

מילה על הומור - לאחר האתגר הקודם שדיכא אותי במעט, הפעם הפורמט של האתגר שלנו נותן הרבה-הרבה מקום להומור טוב ומעלה חיוך.
נקודות ינתנו בהחלט על פי מידת הצלחתכם להצחיק אותנו. מדריכים למשתמש דיכאוניים, או גרוע מכך - משעממים, מורידים באופן דרסטי את סיכויי הזכייה.
עם זאת חשוב להדגיש - גם להומור יש גבולות מקובלים. אנא, אל תעברו עליהם.

אורך קביל: 1000 - 200 מילים.

האתגר ינעל בעוד 336 שעות אבל לכתוב מחר זה לגמרי בסדר, יש מספיק אנשי-הרגע-האחרון.

פטפטת, דיונים ותגובות על קטעים בנספח בלבד.


שיהיה לכם בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה