אתגר סוף מרחשוון - סיפורי צדיקים בלי סופרלטיבים.

[שרלוט]

הקדמה: חשבתי לעצמי האם בדור שלנו חסרים סיפורי צדיקים?
למה שלא נחפש אותם ונחקה את התנהגותם, נלמד ממעשיהם ונעלה את פועלם לאתגר?
מדוע עלינו לחפור בנבכי העבר ולהעלות ממרתפי ההיסטוריה סיפורים נוטפי אבק?


הצטננתי.
במשך היום הצינון עדיין נסבל אך בלילה הוא קשה שבעתיים.
וכך בלילה אני מוצאת עצמי מתעוררת משני דברים:
הראשון- הנחירות של עצמי מעירות אותי [תנסו לנשום עם אף חצי סתום. מצודדת או לא?]
שני- מקול גרירת שמיכת פוך על הרצפה וטפיפות רגליים מהירות
''לאן?'' אני שואלת את המטופף.
''לספה בסלון''.
''וזאת, אפצי'- מדוע?'' אני מקשה.
''לא נעים, אבל הנחירות שלך מסוגלות להעיר גם גם דוב מסורבל משנת החורף''.
אני קצת נעלבת, נוטלת את ידי ורצה לשידה כדי לקחת כמו טישו'ס.
''שלא תחשוב שהנחירות שלי לא מפריעות לי'' אני מייבבת לתוך הטישו.''מה אתה חושב, שאותי הן לא מעירות?''
אני מסיימת ב'תקיעה גדולה' וחוזרת לישון.
בבוקר שנינו צועדים לעבר המרפאה של דוקטור גוטפרוינד.
הרחוב הקריר קידם אותנו שקט מתמיד, אנשים עמלי היום כבר נמצאים ספונים בחדר עבודתם, פה ושם חולפות להן מכוניות, אין נפש חיה בסביבה.
אני מרשה לעצמי לעשות אפצ'י כמו שאני רגילה לעשות בבית.
אנחנו חולפים ליד חלון ראווה ב'בלגליי', זוג די נחמד משתקף לי בחזרה דרך החלון ואז אני נזכרת שבהיסטוריה של עם ישראל כבר היו דברים בגו.
''אתה יודע במה נזכרתי עכשיו?'' אני שואלת את בעלי
''לא'' הוא עונה תשובה ארוכה.
''בסיפור המופלא על הצדיק הירושלמי רבי אריה לווין'' אני עונה לו
''אה, זה הסיפור עם הרגל?'' הוא מתחיל להבין עניין.
אנחנו מסתובבים לכיוון ה'לאנגע לעעם' הרחוב הארוך הזה שלא נגמר.
''זה פשוט סיפור מופלא'' אני אומרת ''ככה להיכנס לרופא ולומר לו ''ד''ר הרגל של אשתי כואבת לנו''.
אני מפסיקה לרגע ומיד ממשיכה ''איפה מוצאים כזה דבר היום? איפה?''
הוא לא נשאר פראייר
''איפה מוצאים? כאן לצידך'' הוא עונה לי
''לא הבנתי'' אני מנסה לרדת לסוף דעתו.
''כשנכנס לרופא תביני'' הוא עונה.
הגענו למרפאה.
את זו שהתעטשת ככה בקולי קולות?'' שאלה אותי המזכירה ''כל הרחוב רעד מזה'' הוסיפה.
אני מתעלמת בגבורה מהערה ורק עונה לה בעיטוש משבר גרם.
רק נכנסנו לחדר של הרופא וכבר בעלי אומר לו:
''דוקטור- הנחירות של אשתי מפריעות לנו''.

התרגשתי...

 

[cv]

עוד טיפה מזרזפת בעצלתיים, מרטיבה את ההרס השחור, ונמוגה אל תוך האפר.

ריח עשן כבד עומד באוויר, כמו מסרב לפוג.

עכשיו שקט כאן כבר. אחרי הרעש, הבריחה של כל שוכני הבניין , הכבאים, המים, והאש. זו שכילתה הרבה כל כך מה שהיה לו. והוא, עומד. בוחן מה נותר ממה שהיה פעם הבית שלו.

תלמידו מלווה אותו. לביקור הראשון בבית,אחרי שהכל נגמר.

"הרב" קולו של התלמיד עולה ונשימותיו קצרות "הרבה מהכתבים נשמרו"

"ברוך השם" עונה הרב אברהם גניחובסקי והד קולו חוזר מהקירות המפויחים, החשופים.

לא נחסם מהרהיטים שאינם עוד "אבל נא, הנמך את קולך, כדי לא לצער עוד את השכנים, שביתם כולו נשרף..."




...

 

[אפשוטער איד]

במקום הקדמה:
70 פנים לתורה ו70 פנים לסיפורי צדיקים.
ישנם סיפורי על פועל הצדיקים, ישנם סיפורים על צדקותם, ישנם סיפורים על גדלותם, וישנם סיפורים על גדילתם...

בחור פשוט היה שרוליק גואלמן, סתם בחור, לא מידי כישרוני גם לא מידי למדן, אתגרי זמזומים ומחקרי ניגונים תפסו אותו קצת יותר מהוייות אביי ורבא,

ולא.. אל תחשדו באותו בחור צעיר ורך לימים שאינו חפץ בתורה. אך מה לעשות ישנם אנשים שנועדו להיות גדולי תורה וישנם אנשים שנועדו להיות צדיקים וישנם גם כאלו שנועדו.. לכלום. כך לפחות היתה הרגשתו של הבחור האלמוני מצידי הישיבה נו.. נו.. איך קוראים לו.. אה גואלמן.

היו ימים שהיה שרוליק יושב וחושב על מצבו ועל תכליתו, ומתעצב על ליבו, רואה את חבריו לספסל לומדים כאילו נולדו עם הסברא בפה ועם ההבנה במוח והוא.. רק פותח את הגמ' מנסה להבין מילה או שניים, ונשמתו שמחה שסוף סוף התחיל ללמוד ורצה לבשר זאת לבורא עולם הנה שרוליקל שלך פתח ספר.. התוצאה שרוליק ישן.... ליצני הישיבה היו אומרים שמסתמא שרוליק יושב ולומד כל הלילה כי סימני חוט של סטנדר משוך על מצחו כל היום (רק מי שטעם טעם שינה על סטנדר יכול להבין מליצת הליצנים)

באחד הימים בהם הישיבה סערה על קושיא שהקשה ראש הישיבה וכשאגודלים מתנופפים לפה ולשם, צווחותיהם של בחורים סמוקי פנים נשמעות היטב בחלל ההיכל, יושב שרוליק ומנסה להבין מדוע רק לי קשה? מדוע מוישי ויענקי טוחנין הרים ומפרקים בסברא ואני אפילו גבעת חול איני מצליח לערום?

הרגיש שרוליק בנפשו הרגישה כי גבול סף הסבל הפנימי עבר...ופרץ בבכי בלתי נשלט. בכה בכה בכה ונרדם.

בחלומו אפוף הרעש והבלאגן רואה הוא את עצמו ואת כל חבריו לספסל הלימודים בלב ים על ספינה מיטלטלת הגלים מאיימים לשבור את הספינה... ומצליחים.. צרחות, זעקות, כל אחד מנסה להיתפס על שבר ספינה, קרש הצלה, שרוליק נתפס על קרש כלשהוא שנשבר מהספינה בכוחות לא לו נאחז כמעט נופל, בין גל לגל הוא מצליח להבחין בעוד כמה מחבריו שוכבים על גזרי קרשים שלווים. לא נראה שמתאמצים יתר על המידה. למה. למה תמיד רק אני צריך להתאמץ על כל דבר? למה אני תמיד שצריך להתאמץ להישאר עם ראש מעל המים?

בעודו אפוף מחשבות והנה גל מגיע סוחף אותו לכיוון אחד הקרשים שעליהם שוכב בשלווה אחד מחביריו. נוגע בו.. מרפרף קלות..טופח על ידידו השלו.. ומיד קולט כי הוא אינו בין החיים...

שרוליק מתעורר שטוף זיעה, את המסר הוא קלט..

היום קוראים לו הרב הגאון ר' ישראל גואלמן שליט"א


(הסיפור אמיתי, המקור שסיפר לי לא ידע לומר בוודאות האם זה באמת הרב ישראל גואלמן המוכר מרמות או שמא מסופר על גדול אחר אבל אותי באופן אישי הסיפור תפס)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אין מזרזים אלא למזורזים
האתגר ינעל מחר בחצות

 

[Natan Galant]

מעולה.
יואל- המשתתפים באתגר ישמחו לראות פירוט סיבת הזכיה של שלושת הקטעים הטובים ביותר.
(כבר כתבתי לך, אבל אכתוב שוב- האתגר מעולה!)

 

[ציפה דריפה]

מחכים לתוצאות!!

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

סליחה מכל המשתתפים על האיחור, באמת לא היה לי זמן לגשת לזה בכובד ראש הראוי, וגם ככה לא ממש הצלחתי.
אז הסיכום שלי לאתגר:
מקום שלישי: @שריונה
עם סיפור מעניין והיסטורי, אחד המוזרים והמצחיקים שקראתי, כתוב טוב מאוד וממחיש את הסיטואציה במיטבה.
במקום השני: @nechamizak
הסיפור באמת נקי מסופרלטיבים, אבל הייתי נותן לו 10 אם הוא היה מונגש יותר מבחינת שפה.
סיפור יפה ויסודי בעיני.
במקום הראשון:
לא אחר מאשר הגבאי הכפוף שלנו, עם שני סיפורים מצויינים, אבל רק אחד מנצח.
הסיפור על ר' שלמה זלמן.
@פנס בערפל ברכותי
תרים לנו אתגר ותשפוט את ישראל במרץ רב...
שאר הדירוגים בטבלה המצורפת, סליחה שוב על האיחור והשיפוט הירוד...

 

[עדיאל]

הריעו לגבאי כל הארץ, פצחו ורננו וזמרו.
ויען כל העם יחדיו: אין על הגבאי שלנו בעולם כלל, אין, אין, פשוט אין.
וישמחו כל העם בשמחת אמרי נועם וכו'.

תודה, הרב יואל

 

[תפנית בעלילה]

יפה מאוד! התייחסות אישית לכל אחד, אפשר להבין למה זה לקח כל כך הרבה זמן.
שפיטה זה דבר באמת מורכב.
פנס, ברכות על הזכייה! מבחינתי שני הסיפורים זוכים!

 

[מטאלי]

וואי וואי וואי!
נשארתי במתח, לא גמרת לי את הניתוח.
"סגנון דיבור סטריאוטיפי מידי לדמויות, חבל כי..."
מהר מהר, ההרדמה עומדת להתפוגג!

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

וואי וואי וואי!
נשארתי במתח, לא גמרת לי את הניתוח.
"סגנון דיבור סטריאוטיפי מידי לדמויות, חבל כי..."
מהר מהר, ההרדמה עומדת להתפוגג!

מגיע לסיפור ציון גבוה יותר.

 

[ש. צ. וינמן]

עבודה יסודית ויפה!
מחכים להמשך

- ובאמת לא הבנת את סיפורי? הטבלה נראית מידי רצינית לבדיחות?

 

[Natan Galant]

@יואל ארלנגר האמת שלא נעים לי, בכלל. יש יותר מידי ממני בפורום לאחרונה. ומתחיל להימאס עליי ההילולא סביבי בפורום. יש בפורום (פה, ובאא"ר, וכו') עוד כל כך הרבה ניקים ששווים יחס.

מה עוד שהיו חומרים טובים ממני.
יש לי רעיון מעניין, אעדכן בהמשך.

לעת עתה- יישר כוח על הבחירה המרגשת (מבטיח שלא שיחדתי את יואל, חברים, מבטיח. רק עשיתי לו את המוות שיכריז כבר על זוכים. שקלתי כבר לפתוח קו בימות המשיח שיצנטק ליואל כל שעה עגולה...), תודה רבה!
האתגר היה מעולה, רעיון נחמד שהוציא מהגולשים את המיטב.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

עבודה יסודית ויפה!
מחכים להמשך

- ובאמת לא הבנת את סיפורי? הטבלה נראית מידי רצינית לבדיחות?

באמת שלא.

 

[Natan Galant]

@יואל ארלנגר
כתבתי 2 טורים ברצף על הרב אוירבך זצ"ל. תוכל לכוון אותנו לאיזה מהם התכוונת?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

@יואל ארלנגר
כתבתי 2 טורים ברצף על הרב אוירבך זצ"ל. תוכל לכוון אותנו לאיזה מהם התכוונת?

הסיפור השני חמק מעיני...
הוא בסדר גמור, אבל אני לא רואה סיבה לכתוב אותו כסיפור נוסף.

 

[Natan Galant]

הסיפור השני חמק מעיני...
הוא בסדר גמור, אבל אני לא רואה סיבה לכתוב אותו כסיפור נוסף.

מעניין.
אספר:
כתבתי את הראשון במאמץ, לא בצורה זורמת.
ואז עמלתי לקצר אותו, ולהשמיט כל סופרלטיב. לכן גם הסיפור מוצג מהצד של הראביי, כי לראביי מותר להשמיט סופרלטיבים.
אחרי הכתיבה שלחתי אותו לניק שניים להתייעצות.
שניהם כתבו:
לא מוצלח בכלל. חסר חיות. חסר מעוף. חסר טעם. חסר תיבול. חסר חסר חסר.
נו, אז כתבתי אותו שוב. מחדש, לגמרי.

דרך אגב, הטבלת ניקוד שלך מדהימה, ומושקעת מאוד.

 

[שרלוט]

וואלה, איזו השקעה! טבלה עם פירוט אישי
אבל,
העיקר חסר מן הספר!!!
הציבור הרחב שואל: מה עם פרסים?!!!!
אולי אם לא אכפת לכבודו:
-סט צילום יוקרתי חינם
או
- חופשה משפחתית במושב
או
-רכיבה טיפולית לניק הזוכה

משו מכל הנ''ל, אפשר?
תודה מראש ולא הייתם צריכים, לא נעים. תודה!!

 

[מרשמלו]

וואוו!! מדהים!!
טבלת הערכה מושקעת במיוחד.
הצלחת לסתום לנו את הפה....

 

[נריה מגן]

סוף סוף! חולק עליך ביחס לאי אילו מהדירוגים, אבל בסך הכללי אני חותם כמעט על הכל...