אתגר שלהי חורף - עוברים לשלב בי"ת - - -

[Natan Galant]

למעשה, יש לי פיתוי גדול לשפוט את היצירות כפי שהן. מצד שני - הבטחנו שנמשיך לשלב בי"ת, וכך נעשה. (ופה המקום להעיר את תשומת לבכם לעובדה הכאובה על מיעוט המשתתפים. מה זו אווירת הנכאים הזו?)

כן כן, כולכם עסוקים בנקיונות לפסח, ועם זאת - שימו לב ששלב בי"ת ממש לא ידרוש ממכם זמן רב. רק רצון טוב. כמויות של רצון טוב!
איך זה יקרה?
כל אחד מהניקים הרשום מטה יעלה קטע טקסט באורך סביר (לא יפחת ממאתיים מילה!) ובו ינסה לשכנע אותנו מדוע ניק פלוני צריך לזכות. ממש כך. פשוט וקל. קצת פרגון. קצת עבודה על המידות שלנו. עלינו ללמוד לתת מעצמנו לזולת, למצוא מה טוב בכתיבה של השני.

ההסבר המשכנע ביותר - יזכה את כותבו בסטיקר משגע של "חתן/ כלת פרס פרוג לכתיבה אגדתית ומופלאה". וכמובן - הזוכה המאושר/ת יוכל לנעוץ את הסטיקר כתמונת פרופיל חדשה, ולקבל המוןןןן תשומת לב בכל פרוג. מה שכולנו רוצים, נכון?
בנוסף, ככל והזוכה יחפוץ בכך, הוא יוכל לשלוח לי קטע כתוב פרי עטו, ואפרסם אותו בשמחה בפעקל'ע!
שווה, תודו.

את הזוכה יבחרו מנהלי הפורום החדשים (@מ"ם @רותי רפפורט ) ואולי גם אנוכי.
מבטיח לכם שיפוט הוגן ובלתי מוטה. בהתחייבות.

להלן רשימת המשתתפים בשלב ב' של האתגר.

הרבנית -
@MIRIAMK תנסה לשכנע מדוע החומר של @nechamizak צריך לזכות בפרס.

הרבנית -
@ריפקא תנסה לשכנע אותנו מדוע החומר של @גני ילדים צריך לזכות בפרס.

הרבנית -
@nechamizak תנסה לשכנע אותנו מדוע החומר של @MIRIAMK צריך לזכות בפרס.

הרבנית -
@נקודת אמת תנסה לשכנע אותנו מדוע החומר של @ריפקא צריך לזכות בפרס.

הרבנית -
@גני ילדים תנסה לשכנע אותנו מדוע החומר של @נקודת אמת צריך לזכות בפרס.


וכעת לעזרת גברים!
הרב @יאן ינסה לשכנע אותנו במרץ מדוע החומר של @מחשבה אחת צריך לזכות בפרס הנחשק.

הרב @יואב ברק ינסה לשכנע אותנו במרץ מדוע החומר של @יעקב1245 צריך לזכות בפרס הנחשק.

הרב @עבדקן ינסה לשכנע אותנו במרץ מדוע החומר של @יואב ברק צריך לזכות בפרס הנחשק.

הרב @מחשבה אחת ינסה לשכנע אותנו במרץ מדוע החומר של @עבדקן צריך לזכות בפרס הנחשק.

הרב @יעקב1245 ינסה לשכנע אותנו במרץ מדוע החומר של @יאן צריך לזכות בפרס הנחשק.

בהצלחה רבה!
שימו לב - האתגר יינעל רק לאחר קבלת כל הקטעים. ניק שיתחמק מביצוע המטלה, ייענש קשות עד כדי.. אמממ... טוב, נחשוב על משהו.
ועד פה. עכשיו תורכם. קדימהההההה!!!!!

 

[יאן]

נו, שוין.
עבר כבר הרבה זמן. כבר לא זכרתי מה אני כתבתי ומה מחשבה אחת כתב.
זה היה על פורים. פורים היה מתישהו לאחרונה, בחודש חודשיים האחרונים.

אז למי לא זוכר הסיפור היה על איש עסקים יהודי ישראלי שעסקיו במדינת רואנדה או שמא זימבבואה, שהפסיד את הטיסה בערב פורים ונתקע ברואנדה או בזימבבואה למשך החג, ומצא את עצמו עם קהל יהודים רחוקים, ולבסוף זה היה פורים מרומם ובלתי נשכח.

קודם כל הסיפור של מחשבה אחת הוא "אמיתי הפרטים שונו". זה כבר מעמיד אותו בליגה אחרת.
הייתי יכול לסיים פה, אבל יכול להיות שיש כאלו שלא ישתכנעו מזה, ובשביל זה נפגשתי עם משרד יח"ץ קרח לאסקימוסים בע"מ. הבה ונראה מה התרחש שם.

יאן? כנס. שב בבקשה. מה אוכל לעזור.

אה... תראה... קצת בקשה מוזרה, אבל...

בוא נתחיל. אצלנו עושים הכל. ראית את הלקוח שיצא הרגע?

נו, נאמר?

זה איתמר בן-גביר. הוא טוען ששובץ במקום לא ריאלי במפלגה שלו וביקש להכניס אותו לרשימת מרץ בחמישיה הפותחת. ומה אתה חושב? לא לקחנו את התיק? לקחנו גם לקחנו. אז תמשיך בבקשה.

אז יש אחד, אולי אתה מכיר אותו קוראים לו נתן גלנט.

רגע, נשמע לי מוכר. זה ההוא מהפעקלע של געציל?

אה, בערך.

אז... בקיצור לא משנה הפרטים, רק תקרא את הסיפור הזה ותגיד לי למה הוא הכי טוב.

זה הכל?

זה הכל.

כעבור חמש דקות:

סיפור מדהים. מדהים. איזה גאונות. איזה הברקות. שנינות. הומור. מה לא. אני לא מבין למה אתה צריך אותי בכלל. הסיפור הזה לוקח בהליכה כל סיפור מתחרה. כל שורה פנינה. כל מילה מרגלית. כל אות...

בסדר. בסדר. אוקיי. תוכל לפרט יותר?

תראה. מבחינה מקצועית, אני מסתכל על כמה פרמטרים. קודם כל, הסיפור מכניס אותך ישר להתרחשות אינטנסיבית. אתה נכנס לקצב, נהיה במתח, יש תפנית, יש עלילה, יש פאנץ'.

דבר שני, תראה את העושר הלשוני. הכותב שולט היטב בניואנסים הדקים ומשלב ביד אמן ביטויים, ניבים, ואפילו קצת קלישאות. כן? אבל ממש קצת.

שלישית, הכתיבה רהוטה, הניסוח ברור, אין טעויות כתיב או דקדוק מביכות, ממש מושלם. אני חושב ששכנעתי אותך כבר.

אמממ... אפשר לומר.

יפה. אני מדפיס לך את החוו"ד מצורף לסיפור. תסדר את התשלום אצל המזכירה והמשך יום טוב.

תודה.

עם כוס שייק על ספסל בודד אני עובר על הדפים.
אויש רגע ... הבאתי לו בכלל את הסיפור של @....

הוא באמת טוב אבל מה זה עוזר לי? באסה.

 

[Natan Galant]

זה האתגר:
https://www.prog.co.il/threads/אתגר-שלהי-חורף-תשע-ט-קחו-אוויר-הנצחון-ממש-לא-בכיס-שלכם.429512/
וקדימה. לעבודה.
@יאן ברכות על היותך הנחשון.
מחיאות כפיים רועמות.

 

[דיו וקסת]

"ברוכים הבאים לסדנת הכתיבה של עבדקן.
לא 'כתיבה יוצרת', אני שונא את המושג הזה ומעולם לא הבנתי אותו. בטח זה השם שניתן לאיזו סדנת כתיבה של סופרת בינונית כלשהי, והפך לשם הסטנדרטי של סדנאות כתיבה באשר הן. אז פה זה לא 'כתיבה יוצרת', זו סדנת כתיבה.

שיעור ראשון, ניתוח קטע ספרותי.
אבקש מכם כעת לקרוא את סיפורו המרהיב והמונומנטלי של אמן הכתיבה @יואב ברק.
סיימתם? יופי קראו אותו שוב.
עכשיו אפשר להתקדם לניתוח.

הפתיחה:
הפתיחה של הסיפור היא גאונית. 'דלגו לקטע הבא'. הרי ברור שאיש לא ידלג לקטע הבא בעקבות כזו שורת פתיחה. הכותב משתמש באלמנט האוונגרדי המצוי בכל אחד מאתנו, זה הגורם לו לבדוק אם הצבע אכן טרי, זה הגורם לו לקרוא מסמכים שכתוב עליהם 'סודי ביותר', וזה הגורם לו לקרוא בשקיקה קטע שנפתח בשורת המחץ 'עשו טובה, דלגו לקטע הבא'.
שיעורי בית: אין. אי אפשר לשחזר כזו שורה. זה יהיה חיקוי עלוב.

ההגשה:
הגשת הסיפור גם היא שונה, מקורית, והייתי אומר גם 'גאונית', אילולא שאני עתיד ללמד אתכם בשיעור 7 לא לחזור על מילת תיאור אחת יותר מדי פעמים.
המְסַפֵּר מכניס את הקורא לעולמו, ובונה יחד אתו את התמונה שתצטייר לו בראש. 'דמיינו שמיים' וכו', 'תזרקו שם זוג אנשים' וכו', 'אם נצמדתם להוראות'.
שיעורי בית: אין. כנ"ל.

דימויים וביטויים:
אבקשכם למרקר בקטע לפחות עשרה דימויים וביטויים יפהפיים. זו תהיה עבודה קלה למדי, יש שם המון.
הנה כמה מהדימויים והביטויים שאני סימנתי לעצמי:
גופו היה מאובן כמו רחמנא ליצלן סופני.
סחרור חריף כקורנס מחודד.
הכרתי החלה מהבהבת.
ויש עוד הרבה.

נעבור לטוויסט. בשלב מסוים הסיפור עובר מסיפור קרב הרואי, לסיפור פורים ושיכורים קלאסי. הדימוי הכללי הוא מרהיב, כמו גם הדימויים הפרטיים שמשמשים לשני הכיוונים. והמעבר החלק והמושלם מסיפור הקרב לסיפור השיכור הישן - פשוט ללקק את האצבעות.
שלא לדבר על הסיום שמתקשר לפתיחה וסוגר את הקטע המפואר הזה.
ואתם יודעים שאני מבקר קשוח. לא לכל אחד אני מפרגן כך. רק כשאני רואה קטע באמת טוב. או שיש לי אתגר על הראש

שיעורי בית: תשתפרו. תכתבו טוב יותר. להתראות במפגש הבא."

 

[יואב ברק]

לא יודע אם שאלתם את עצמכם מתי שהוא, אבל בין חבטת מזרונים, לצינתוקי בחירות אני מוצא את עצמי שואל בקול, מה היא בעצם פרוזה?

בעודי משוטט אחר נוסחה שתתיישב על הלב אני מתבקש לשכנע אתכם למה @יעקב1245 הוא הוא, ההגדרה הנכונה לפרוזה מיטבית.

אני שומע אתכם מסתקרנים עד כאב, אבל זה עוד כלום אחרי שתקראו את הטור הזה. כי באמת יש לי חיבה יתירה לכתיבה מסתורית שצונחת מהאמצע, וגם זונחת אותך שם לטבוע בדמיונות אין סופיים. אז אני משוחד, אבל אתם, מה איתכם? היודעים מה זה פרוזה?

וכמו שחלקם בודאי זוכרים, הקמתי בשעתו גמ"ח פאנצ'ים להשכרה לפי שעה, חבל באמת שהוא נסגר בגלל אנשים שלא החזירו בזמן, או שהחזירו מקולקל, ורבו איתי על הצ'ק פיקדון... בקיצור, אתם מבינים אותי. אני מתוסכל מטורים נטולי פאנצ'. ושלא תבינו לא נכון, אני לא צריך לשמוע שהאקדוחן תולש את המסכה בסוף הסיפור ומתגלה כרודף צדקה, ונכון שזה מפתיע, אבל נמאס מהמפתיע הזה. תנו לי משהו קצר בשורה האחרונה, שלא רק שיטביע אותך בדמיונות, אלא גם יפזר מעל זה פופקורן חוצפן עם ציפוי של סוכריות קופצות.

טוב אז אתם יותר ממוזמנים להתעמק שוב בטור, לחוות את האין אונים הזה, שכל כך קשה לנו כסופרים לתאר. ויעקבינו, מתמודד פה כמעט כמו שאני מתמודד עם הגלים אליהם אני מושלך בסוף בסוף, איפה שהפאנצ' מרסק לכם את כל המחשבות.

וכמה כיף לנשנש עם מצע בחירות, כי תכלס לא היה כלום כי אין...' יפה! אז גם הכותב כאן בישל לכם טור שלכל אורכו משקף את המוטו הזה, שהכל יכול לקרות, ובסוף שום דבר לא קרה, כי זה בכלל לא היה, ואז אתם שואלים את עצמכם, אז מה בעצם היה? ובעת ובעונה אחת מוסיפים את השאלה לרשימת השאלות שצצות לכם בסוף הטור, שזה אגב סימן, שהוא ממש ממש טוב.

ואם כבר שאלות, אז אמרו בבקשה, מה היא בעצם פרוזה?

 

[מרים קרייטמן]

עם כוס שייק על ספסל בודד אני עובר על הדפים.
אויש רגע ... הבאתי לו בכלל את הסיפור של @...

אם זה אכן היה באמת..
מה יקרה אם תגלו של מי היה הקטע שזכה בטעות לכזו ביקורת חיובית??? עוד קצת פרגון בחני חינם..?

 

[מרים קרייטמן]

ברלה ברלה צא החוצה!

דיאלוג מדהים, מינימליסטי, בקווים נקיים ומשפטים מנוסחים היטב ונוגעים ללב.

ובעצם אולי נקרא לזה כמעט מונולוג- אם נתחשב באי התגובה של בן השיח העקשן,

החד שיח הזה חי, מסקרן, מעורר רחמים, הופך אותך בעל כורחך לשותף ל"שיחה" מן הצד, מושך אותך באף, עד שתיפול בפח אל הפאנץ' ליין המיטבי.

ולמי שבכל אופן לא הבין את הפאנץ' ליין המעולה (ממיטב סדנת הכתיבה של @עבדקן?), מצורפת תמונת תקריב בררר... אמתית וחלקלקה, עם באמת?? זה תות, שם? מול המחושיםםם של היצור הזה??

טוב, @nechamizak , הקטע שלך מעולה וההוכחה הטובה ביותר היא... שקראתי אותו! אני לא מחבבת בעלי חיים, משום סוג, גם לא כאלו שמצויידים בשריון צבעוני ועור מחוספס וריר דביק שמשאיר על המדרכה פסים פסים שקפקפים, וזה באמת לא יאומן איך הצלחת להשאיר אותי כאן ליד היצור הנכבד הזה ומחושיו הרוטטים. ואפילו - לרצות- שהוא – יצא – ממחבואו!!!

זה באמת גדול. אף אחד אחר לא עשה זאת עד היום. הגביע הוא שלך.

 

[nechamizak]

בגובה מטר ועשרה המבוגרים נראים קפדנים יותר, השמש - רחוקה יותר והמשחקים - רציניים יותר. אחרת אין סיבה לעובדה שהקדשתי אביב שלם בחיי להחלפת מפיונים באדיקות עם חברות. סך הכל היתה לי נקודת פתיחה טובה בדמותו של האוסף המטופח שאמא הורישה לי. למפיונים היה ריח נוסטלגי עם סיפורי שכונה עליזים ותוססים, וכל מפיון באוסף היה מרגש. הזהב עם דוגמת התחרה - יוקרתי ואצילי, ההוא עם הפרחים הסגלגלים והוורדרדים – ענוג, המשובץ – סקוטי, ה... טוב, נסחפתי.

פה ושם העשרתי את האוסף שלי בקצב אטי מאחר וכישורי המיקוח שלי היו בינוניים ומטה. החברות ליקטו מפיונים בשקדנות מי יותר ומי פחות, אבל תמי, הו, תמי, הייתה מלכת המפיונים. האוסף שלה גדל בהתמדה וכלל כאלה יקרים, נדירים, מאמריקה, זוהרים, עם תבליטים. הכי שווים.

"איך יש לך כל כך הרבה שווים?", העזתי פעם לשאול אותה. היא הרביצה בי את תורת המסחר על רגל אחת כי עם הרגל השנייה היא העיפה אבן טועה בחצר: "את צריכה להגיד שהמפיון שלך ממש יקר, אבל יש לך שניים כאלו ולכן את מסכימה להחליף אותו אפילו בפושט יותר". "ואם אין לי שניים?", תהיתי. "אוי, אל תהיי טיפשה. זה לא באמת משנה". הבטתי בה באי הבנה: "ואם המפיון שלי סתם פושט?". "אוף", היא איבדה את הסבלנות, "את משכנעת ששלך הכי שווה, מחליפה מהר מהר, אומרת 'בלי חרטות' וזהו".

כשרבקי באה עם מפיון נדיר ממש בריח ורדים אזרתי אומץ והתקרבתי אליה כדי להציע את המפיון הכי יקר באוסף שלי, עם ציור של ילדה חובשת כובע קש טובלת בצמחיה ירוקה. רציתי לומר לה כמו שתמי לימדה אותי, ששלי יותר יקר משלה, ושיש לי שניים ממנו, ואחד מיותר, אבל המילים נתקעו לי בגרון. בסוף התגמגמתי: "אולי את מסכימה להחליף אתי מפיון אפילו ששלי לא כזה שווה כמו שלך?". רבקי סירבה, וזו הייתה נקודת המפנה בה החלטתי לנטוש את עסקי המפיונים.

את הקיץ ביליתי בקריאת ספרים. ברחתי מהמנזר, הסתתרתי עם הפרטיזנים, מצאתי אוצרות, והשתתפתי בחבורות סודיות שהצילו את העולם מעצמו. בסתיו חזרו החברות לשחק בקלאס וגומי, וזה היה זמן לתולעת הספרים שבי לצאת מהגולם ולהפוך שוב לפרפר.

-------

אני לא סוחרת טובה,

אבל גם אין צורך בכישורי שיווק ופרסום כדי להוכיח שהקטע של @MIRIAMK הוא קטע מנצח.

העובדות מדברות בעד עצמן.

לקטע שלה יש ריח מלוח של ים,

קורן ממנו אור חיוור של ירח מלא,

הוא משמיע הדים סוערים מתקופה כואבת,

מטלטל את הקורא במנעד רגשות פראי מפחד מצמית ועד עבותות אהבה ותקווה בועטת,

התיאורים חדים, עשירים וחיים,

ללא ספק, סיפור מרתק, מותח ואמוציונלי, כתיבה מלוטשת, וסוף טוב כלבבי.

והרעיון עצמו.... לא, לא, אני עוד עלולה להרוס. מוטב שאשתוק.

חוץ מזה, לא כדאי להתחיל עם רומנים.

 

[יעקב1245]

אז איך אמר פה מישהו: מה, היה כבר פורים?

ממרחק כזה קשה כבר לראות את החלטתו האמיצה של מוישי מתקיימת, אנחנו כבר יותר לפני פורים הבא מאשר אחרי הפורים הקודם מה שמוריד משמעותית את סיכוייה של רבקי לפורים רגוע יותר, אך מה שבטוח הוא, שהסיפור משקף בחדות את הפער שכל כך מצוי במחוזותינו בין האיש לעזרתו ביחס לפורים.

כולם כאן גם טובים, מוישי רוצה לשמח את אבא ואמא, רבקי מקבלת את דבריו של מוישי, ודרך הטוּב הזה, נופלת עליו ההבנה כמאליה לקבלה טובה מיום פורים זה עד יום הפורים הבא עלינו לטובה.

האירועים מדברים בעד עצמם בלי הסברים מאולצים, אנחנו מתעוררים ביחד עם מוישי על הספה והופכים מהלומי יין להלומי קולה של אמא היקרה.

הקטע כתוב בסגנון ריאליסטי, חי, ברור ונושם.
הסצנות מתרחשות עם אירועונים קטנים שנותנים את התחושה של הייתי שם, אני מכיר את זה.

טוב, נסחפתי כבר עם הטור הנפלא הזה, ועכשיו נערוך סיכום קצר מה היה לנו פה.

אז ב541 מילים (ספור! כלומר word) היה לנו כאן תיאור נפלא של ארבע מערכות יחסים מורכבות שבאו לידי ביטוי במשיכות מכחול כמעט אגביות, כמו המשפט המקסים שמבטא את הפער בין מוישי להוריה של רבקי, ' לעומת הבית היקה של הוריה שהאלכוהול היחיד שאפשר למצוא בו נמצא בארון אמבטיה'. מחליק כמו ויסקי לבטן של שיכור.

רבקי וחמותה שזכו לשלש מילים שהבהירו לנו את כל התמונה.

משמעותי יותר זה הכאב המבייש העומד בין מוישי לאמו שאיתו התעוררנו כזכור מחמשת בקבוקי היין, ועל הכל, הרפרוף העדין לכל האורך בין מוישי לרבקי.
מושלם.
אין מילים.


חלק, כיף לקרוא, כיף לבקר.

וכמובן עוד יותר כיף לזכות.

כפיים ל @יאן

 

[גני ילדים]

@נקודת אמת היא מה שכולנו מחפשים בסופו של דבר, ומוצאים או שלא... והיא הרי תמיד תנצח בסוף,
האמת.

אבל לענייננו:

הקטע ז' באדר כתוב ממש נפלא השורות רודפות אחת את השניה וזורמות להפליא, ממש תענוג צרוף.

התוכן שלו ערכי ונותן יותר מנקודה למחשבה ומשהו לקחת הביתה, מה גם שהוא נותן את הדבר המתוק ביותר שכולנו צמאים לו, מילים טובות ומלטפות, אמונה וחיבור רוחני ועושר פנימי.

הקטע רצוף בתיאורים חיים שסוחפים את הקורא היישר אל הסיטואציה. אפשר להריח באויר את השעוה הנמסה ולשמוע צלילי קלירנט וערבוביית מחיאות כפיים בלי קצב...

וזה חוץ מהמבנה של הקטע שעובר בהדרגה מתהליך חיצוני לפנימי ומדילמה לפתרון ולמסר חזק ביותר.

אין ספק שעם מסר כזה כל אחד מתרומם טפח מעל ומקבל הסתכלות חדשה על המציאות.

@נקודת אמת, עם העומק המדהים הזה וההתבטאות הנפלאה יש לה כוחות לשנות את כל העם!

 

[Natan Galant]

מעולה!
@ריפקא @נקודת אמת @מנוחה נכונה (-מחשבה אחת לשעבר. חייב לומר לך ששינוי השם מלחיץ אותנו מאוד. איך הבריאות שלך, אדוני?)
ערב פסח, ועם זאת - אנו ממתינים רק לכם.

 

[חושב מחדש]

תודה לך @נתן גלנט
כמה כייף לכתוב ביקורת על סיפור של @עבדקן , [אישיות מורמת מעם, מידיעה!] ועוד יותר מזה -טיימינג מושלם, בדיוק אני יוצא מהרמת כוסית לכבוד חג הפסח [יש כאלה שיוצאים לחופש בחו''ל בראשון ] ולשבת לקרוא סיפור על ימי הפורים.

אז בואו נתחיל מזה שאת מקצוע הכתיבה כמעט שכחתי, פעם עוד ישבתי מצד המראיין, אבל מעדיף את הצד שממולו... [הגיל עושה משהו]

מצד שני - זה קצת אמממ לא ראוי, מי אני ממקומי יתן ביקורת על הכתיבה המושלמת של @עבדקן , קצת מרגיש לי חוסר כבוד, ויסלח לי כבודו...

אך כדי שהאיש המקסים הזה לא יפסיד,-

תפקידו של הסופר מעבר לסיפור הוא ליתן לאדם את ההרגשת אווירה שמסביב, תחושת אדי היין העולים מן הכתיבה,רגשות הבחורים מקבלים פרצוף וצורה אל מול שיחת הטלפון מהאמא.
ובעיקר - העלו פלשבק ישן נושן על אותם מדרגות שבורות בכניסה לישיבה, ובחור שמתחנן שנאמין לו שעדיין לא שתה.
כתיבה מעולה, אווירה נפלאה, הרגשת פורים במיטבה.
ומול המתחרים השארת להם ריח של יין, ולפחות של יין משובח מחבית צרפתית עתיקה. Bon vin

אז איך פורים נופל בפסח? כשאתה צריך לקרוא על אדי היין עם כוסית יין של פסח ביד

ולגבי החלפת השם - עבודה ניקיון של פסח

 

[Natan Galant]

@נקודת אמת כותבת:

"הילד האחרון במעון" סיפורה של @ריפקא , היוצרת ברוכת הכישרון, הוא הסיפור שכבש את ליבותיהן של עשרות אימהות נרגשות וחולל מהפך של ממש בחייהן.

הסיפור כתוב במשלב לשוני כובש של ילדון צעיר , ונותן הצצה אותנטית ללב של שייקו הקטן, ילדון מתוק בעל אינטלגנציה רגשית מפותחת, המנתח מצבים, מהלכים ומאורעות, באופן מעורר השתאות.

"כשקראתי את הסיפור, פתאום נפקחו לי העיניים" מספרת צ. פרוטובסקי, אם לשלושה ילדים צעירים בגילאי גן "חשבתי על חני שלי בת השנתיים וחצי, מה היא חושבת לעצמה כשאני מגיעה מדי יום טרוטת נשימה ורואה אותה סוגרת עם הגננת שולה את שערי המעון או במקרה המביך מחכה בציפייה ליד השער? באותו רגע החלטתי- לא עוד! מהיום אני מגיעה הראשונה! ב"ה מאז אין מחדלים"

אמא נוספת החליטה להפחית במספר שעות העבודה למען שהייה משותפת עם ילדה. "לא יכולתי לסבול את המחשבה כמה מחכה שלומי שלי לאמא, פתאום הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות" סיפרה למערכת בהתרגשות גלויה.

הפאנץ של הסיפור הוא שהופך אותו מסתם יצירה, לחוויה של ממש,

אמו של שייקה, היא לא פחות ממנהלת המעון בעצמה! גאוני.

יישר כוח @ריפקא , המשיכי לחולל נפלאות.

 

[ריפקא]

את ספר המתח הראשון שקראתי למבוגרים אחרי "ילדי שי בתיאלנד" (שבעקרון הוא לילדים אבל ראיתי המון מבוגרים שקראו בו) אני לא יכולה לשכוח.
זה היה בכיתה ג', אמא שלי הביאה לי אישור בשביל הספרנית שאני יכולה לקחת ספרים עם תוית "למבוגרים בלבד" ובחרתי את הספר הכי עבה עם העטיפה הכי מפחידה: "השידוך".
הכי מתאים לכיתה ג'.

עד הבית הגעתי כבר לעמוד 30.
מדלת הכניסה לדלת החדר האחרון גמעתי עוד עמוד.
בשעתיים עד שירדנו לשחק בחבל, 150 עמודים נסרקו תחת עיני הבולשות, הדומעות, המפוחדות.
כמובן שתוך יום גמרתי אותו, בכלל, לגמור ספרים באותו יום שהתחלתי אותם זו קבלה שקיבלתי על עצמי מגיל צעיר והיא מחזיקה עד היום, אבל ממש חזק, שהכלים יכולים להערם, האבק להצטבר, כמות השיחות שלא נענו להתעצם אבל אני יזכה לראות את ה "תם ונשלם שבח לבורא עולם" עוד באותו היום שקראתי את "שלמי התודה לאבי שהביאני עד הלום".

ומאז, בדרך מהספריה הביתה , על מרצפות המדרכה האדום אפור אדום , נקראו עוד עשרות ספרים עם תוית "למבוגרים בלבד":
מ. ארבל, קורי עכביש, מעבר חציה,הצוואה, תיק מקסיקו, דבורה רוזן ועוד.

באיזשהוא שלב, כשהגעתי לגיל האמיתי של המבוגרים בלבד, הפסיק לעניין אותי הז'אנר הזה. כמה אפשר לזייף דרכונים?!
במקומם נכנסו עיתוני משפחה, הנורמלי האחרון ומידי פעם איזה מותחן אמיתי סטייל "בן החמאס" ומשת"פיו.
אבל הכל השתנה.
ה-כל.

הכל חזר לי שקראתי את הקטע של @גני ילדים ,
היא פשוט טובה הגיברת שכתבה את זה.
אבל היא לא רק טובה
היא יותר טובה מהמקור ואקטואלית פי אלף.

על הפסקה הראשונה הרגשתי את זה, את המתח הזה, האדרנלין, התשוקה הזו לדפדף עד הסוף הסוף כדי לראות מה קרה ומי מת ומי חי ואז אנחנו מחזיקים חזק את עצמינו וממשיכים לקרוא מילה במילה, בדביקות.
וזה מה שעשיתי.
קראתי מילה במילה ושוב.
ולאט לאט קלטתי שזה לא מה שחשבתי, זה משהו אחר. אחר לגמרי.
זה לא המותחן הקלאסי, זה מותחן טיפולי גאוני מאי כמוהו.

באומנות יוצאת דופן, ברגישות, ביצירתיות, הובילה אותנו @גני ילדים במבוכי ליבו של הכפייתי האומלל.
התחלה של סיפור שנראית כסיפור מתח מרתק מתגלית בסוף כפ'אנצ' אמיתי בול ללב.
אבל פה, אתה לא רק קורא בעיניים אלא כל חמשת החושים מצטרפים לחגיגה הדרמתית הזו.
אתה מריח את הריח של החומר חיטוי, אתה מדמיין את החושך בבית של המטופל, אתה שומע את רעש כפפות הגומי הנלבשות שוב ושוב, אתה מרגיש את הרעד שלו , רעד שאפשר ממש לממש כמו החושך במכת במצרים, את הטעם של הירקות שנשטפו בפעם המי-יודע-מה בחומר האורגני ההוא מהבקבוק בפלסטיק.

גמרתי לקרוא את הסיפור הזה עם אדרנלין בעיניים
ועם החלטה דרמתית-
אל- הז'אנר- ההוא- אני- חוזרת.

למישהו יש את הספר החדש של יונה ספיר???

 

[Natan Galant]

וואו. נראה שכולכם עמדתם ביעד וכתבתם דברי שבח והילולים זה על זה.
האתגר ננעל, מקווה להתפנות בקרוב ולכתוב את השיפוט.
ולבינתיים - שבת שלום. ברוכים תהיו.

 

[יואב ברק]

"ברוכים הבאים לסדנת הכתיבה של עבדקן.
לא 'כתיבה יוצרת', אני שונא את המושג הזה ומעולם לא הבנתי אותו. בטח זה השם שניתן לאיזו סדנת כתיבה של סופרת בינונית כלשהי, והפך לשם הסטנדרטי של סדנאות כתיבה באשר הן. אז פה זה לא 'כתיבה יוצרת', זו סדנת כתיבה.

שיעור ראשון, ניתוח קטע ספרותי.
אבקש מכם כעת לקרוא את סיפורו המרהיב והמונומנטלי של אמן הכתיבה @יואב ברק.
סיימתם? יופי קראו אותו שוב.
עכשיו אפשר להתקדם לניתוח.

הפתיחה:
הפתיחה של הסיפור היא גאונית. 'דלגו לקטע הבא'. הרי ברור שאיש לא ידלג לקטע הבא בעקבות כזו שורת פתיחה. הכותב משתמש באלמנט האוונגרדי המצוי בכל אחד מאתנו, זה הגורם לו לבדוק אם הצבע אכן טרי, זה הגורם לו לקרוא מסמכים שכתוב עליהם 'סודי ביותר', וזה הגורם לו לקרוא בשקיקה קטע שנפתח בשורת המחץ 'עשו טובה, דלגו לקטע הבא'.
שיעורי בית: אין. אי אפשר לשחזר כזו שורה. זה יהיה חיקוי עלוב.

ההגשה:
הגשת הסיפור גם היא שונה, מקורית, והייתי אומר גם 'גאונית', אילולא שאני עתיד ללמד אתכם בשיעור 7 לא לחזור על מילת תיאור אחת יותר מדי פעמים.
המְסַפֵּר מכניס את הקורא לעולמו, ובונה יחד אתו את התמונה שתצטייר לו בראש. 'דמיינו שמיים' וכו', 'תזרקו שם זוג אנשים' וכו', 'אם נצמדתם להוראות'.
שיעורי בית: אין. כנ"ל.

דימויים וביטויים:
אבקשכם למרקר בקטע לפחות עשרה דימויים וביטויים יפהפיים. זו תהיה עבודה קלה למדי, יש שם המון.
הנה כמה מהדימויים והביטויים שאני סימנתי לעצמי:
גופו היה מאובן כמו רחמנא ליצלן סופני.
סחרור חריף כקורנס מחודד.
הכרתי החלה מהבהבת.
ויש עוד הרבה.

נעבור לטוויסט. בשלב מסוים הסיפור עובר מסיפור קרב הרואי, לסיפור פורים ושיכורים קלאסי. הדימוי הכללי הוא מרהיב, כמו גם הדימויים הפרטיים שמשמשים לשני הכיוונים. והמעבר החלק והמושלם מסיפור הקרב לסיפור השיכור הישן - פשוט ללקק את האצבעות.
שלא לדבר על הסיום שמתקשר לפתיחה וסוגר את הקטע המפואר הזה.
ואתם יודעים שאני מבקר קשוח. לא לכל אחד אני מפרגן כך. רק כשאני רואה קטע באמת טוב. או שיש לי אתגר על הראש

שיעורי בית: תשתפרו. תכתבו טוב יותר. להתראות במפגש הבא."

@עבדקן קורא - ובוכה!
@נתן גלנט איזה רעיון מוזר, פשוט כיףףףף.

 

[Natan Galant]

@עבדקן קורא - ובוכה!
@נתן גלנט איזה רעיון מוזר, פשוט כיףףףף.

בכיף, יואבק'ה.
מקוו לכתוב שיפוט בהמשך. לא מתחייב שאגיע לזה לפני הפסח.
אגב, אם בא לך ראיון חמים ומפנק בפעקל'ע - צור קשר.
@מנוחה נכונה כתב לי באישי שהוא רוצה לראיין מישהו. אולי נעשה פה שידוך?

 

[חושב מחדש]

@מנוחה נכונה כתב לי באישי שהוא רוצה לראיין מישהו. אולי נעשה פה שידוך?

כל אחד שומע את מה שהוא רוצה לשמוע .....
אהבתי נתן...
התגמול יהיה בהתאם

 

[יואב ברק]

אגב, אם בא לך ראיון חמים ומפנק בפעקל'ע

האמת, זה מופיע לי ברשימת, '32 הדברים לעשות לפני גיל 32'.
זה יקרה יום אחד. נדבר על זה
כעת ספר לי, סיימתם כבר את המטבח?
אז זהו שאצלי עדיין משפריצים חמץ בקור רוח, ממש.
לא מבין איך יש לך זמן עוד להיות פעיל בפורום, לא מבין.

 

[Natan Galant]

האמת, זה מופיע לי ברשימת, '32 הדברים לעשות לפני גיל 32'.
זה יקרה יום אחד. נדבר על זה
כעת ספר לי, סיימתם כבר את המטבח?
אז זהו שאצלי עדיין משפריצים חמץ בקור רוח, ממש.
לא מבין איך יש לך זמן עוד להיות פעיל בפורום, לא מבין.

מישהו צריך להשפריץ את החמץ, לא?
מישהו צריך לטעום את הפרנקל'ס לפסח ולהעוות את פניו בסלידה, לא?
מישהו צריך ל...