דרוש מידע אתם אומרים תודה למלמדים ולמורות?

[אני1000]

כולם עובדים קשה וכולם צריכים חופש ותנאים.
אחד עובד במשרד ממוזג 4 שעות ביום, אחד עובד 8 אבל משכורת פי 5, אחד אחר מקבל חופשות פעמיים בשנה בחול, אחד מקבל רכב. וכן להיפך אחת עובדת במקום חשוף לשמש וקרינה ואחת עונה ללקוחות מרגיזים וכו' כיד הדמיון הטובה.
כל אחד עם תנאי העבודה וההעסקה שלו שאותם הוא סגר בחוזה לפני שהתחיל לעבוד.

את החופש המורים לא לקחו מאף אחד זה חלק מתנאי העבודה שלהם
הם לא ביקשו את זה כטובה מהמנהל ובטח שלא מההורים. והחופש זה לא כי רק הם עובדים קשה. זו המתכונת של בתי הספר כבר שנים ואלו תנאי ההעסקה שלהם.

ונושא אחר - האם החופש צריך להתקצר או האם זה חיובי לילדים ולהורים זה ממש נושא אחר ושכזה יהיה נידון גם את תנאי ההעסקה של המורים ידונו מהתחלה.

יש כאן טעות מהותית
תעצרו כאן!
יש את החינוך הכללי והבתי ספר
שלושה וחצי חודשי חופש
קרן השתלמות
יום חופשי בשבוע!
ועוד ועוד כקבוע בחוק...... יש יועצת בית הספר, וכו' וכו'
אבל יש מקצוע שנקרא "מלמדים"
כן! המלמד בחר בעבודה הזאת! וחברים שלו כבר לא בוחרים בה... כי רואים אותו... ומה קורה לו שם....
הוא בחר להיות מלמד...
אבל לא בחר ב:
תנאים חדשים ומתחדשים, של עם אשר לא ידע מה זה חינוך, כי אין לו שום דבר ושום עצה מה לעשות עם הילדים, של הדור החדש.... ההיפר אקטיבים, וכל השמות המפוצצים. פעם אם היה בעיה חינכו את הילד... היום מחנכים את המחנך....
בציבור הכללי יש מעטפת של מורות ויועצות, אבל למלמדים יש להתמודד ולהתמודד עם דרישות של מוסד טיפולי עם כלים של חיידר עץ חיים לפני שנות דור.
כשנכנס לעבודה, לא בחר לבזבז שעות על שיחות עם הורים, כל אחד בן יחיד לו.
לא חשב להישאר במשכורת של קופאי בסופר, מתי שכל עבודה מקבלים ומוסיפים והמלמד מקבל כמו סדרן משאית, ולכבוד פורים שוקולד נמס.... וקערה מסבתא...
לא חשב לעבוד שש ימים בשבוע בלי דקה לנשום, ועוד צריך לתת תשומת לב למאחרים שלא חושבים שיש עוד חיים למלמד.
לא חשב לעבוד עם שרותי מזכירות של שנות השמונים, עם תקציב להוצאות של ת"ת חיי עולם לפני קום המדינה...
ולא חשב לנהל מסיבות ועוד ועוד מחוץ לשעות עבודתו..., ולקבל ביקורות...
הוא לא חשב לצאת לחופש "בבין הזמנים" כשהילדים שלו על הראש... וצריך להתכונן לשנה הבאה.
הוא לא חשב שאם צריך ללכת לרופא... זה עולה לו ממלא מקום, ולמה לא בחר ללכת לרופא אחה"צ....
אם רוצה לנשום קצת לקחת יום חופש, אז ח"ו!!!! "ביטול תורה"

אין כבר מקום לכתוב...
אבל אם תביטו ותראו...
גם עובד בסופר, יש לו תנאים....
למלמד יש חדר קפה מלוכלך עם ז'וקים ותורנות מי מביא חלב.... ומשלם עליו על חשבונו.
הוא יכול להיכנס שם רק עם הוא לא תורן חצר... וששום אבא לא החליט לעשות לו אסיפת הורים, על חשבון ההפסקה שלו....
אגב יש לו נס שהמנהל לא היה היום ככה היה לו חמש דקות לנגוס בפיתה, ועוד חמש דקות להתמודד עם ילד שבוכה....
לסיכום:
למלמדים אין שום תנאים!!!!!!
אין הערכה ואין כבוד!!!!!!
ואין כבר מלמדים...........
אתה שעובד בסופר ובהייטק... נוהג באוטובוס או משיט יכטה... האם אתה מוכן לתנאים הנפלאים של המלמדים..? + ימי חופש יחד עם הילדים....
רגע! מלמד למה צעקת על הילד שלי??????????? אבל האמת מלמד שצעק רק פעם אחת ביום, הוא מלאך ההולך בין אנשים...
האמת לא כתבתי עדיין כלום.....
אבל אתה שכתבת שמלמד בחר בעבודה הזאת... תדע משהו אחד!
הוא עובד בשביל הילד שלך.... הוא צריך ראש נקי ותנאים של מלך.... אתה לא מסוגל לשבת ולהקשיב לעצמך ובטוח לא מסוגל להקשיב לבן שלך... והוא עושה את זה.... אפי' שאת הסידורים שלו הוא עשה אחרי צהריים, ואת התור לרופא הוא עשה בשמונה בערב.... ואת הקניות הוא עשה בלילה....
המלמדים מבקשים תנאים בסיסיים
אם פסיכולוג מרוויח חמש מאות שקל לשעה.. המלמד יותר מפסיכולוג.
אם מורה מתקנת מקבלת 150 לשעה, המלמד הרבה יותר. וכן הלאה....
המלמד בונה את החומר לבד! אין לו חוברות עזר!
המלמד נמצא עם הבן שלך כל היום, אין לו שעת חלון, ואין לו מורים כמו בבית הספר שמתחלפים כל שעה...
תבינו ותתבוננו. ואח"כ תשאלו אפה המלמדים? ולמה מגיע מלמד שלא מסוגל להחזיק כיתה?
המלמד הטוב הלך לנהל סוכנות ביטוח... או חברת נסיעות... או לנהוג בטנדר... או באוטובוס... או לפתוח חנות פיצה.. או להיות חשמלאי... או זמר.... או לנגן בחתונות... או להיות אנסטלטור.... או לערוך עוד עיתון חדשות.... או להיות אחראי בסופר... או לעבוד בלילות בשערי רווחה.... או להיות מטפל ריגשי.... או להיות יועץ משכנתא.... ואפי' הוא הלך לנקות את הכיתה שלו לשעבר.... להיות מנקה יותר שווה!!! זה בערך אותו סכום... בלי הורים על הראש.... ובלי שוקולד נמס בפורים..
כל טוב!

 

[אני1000]

יש משהוא מאוד נאיבי בשיח הזה כולנו אוהבים שמפרגנים לנו וכולנו מאוד אוהבים את מי שמפרגן לנו אז אם הורים מפרגנים לרבה זה גורם לרבה לאהוב את ההורים האלו ולכן האהבה הזו מניעה לפעולה מסוימת שקוראים לה השקעה וההשקעה בסיפור הזה זה הילד ...... פשוט וקל... לא שוחד ןלא קילקול ולא אלף דברים שליליים אחרים וזה נכון ביחס עובד ומעביד זה נכון בזוגיות וזה נכון בחינוך וזה נכון כל החיים ....''שמחתי לעזור''

זה לא נכון.... כבוד החכם הנכבד... צר לי לומר לך שטעית...

 

[MACHAK]

יש כאן טעות מהותית
תעצרו כאן!
יש את החינוך הכללי והבתי ספר
שלושה וחצי חודשי חופש
קרן השתלמות

נכון מאד! כל מילה.
לדעתי שכר המלמדים צריך להיות הכי גבוה בשוק.

ההודעה שנכתבה למעלה היתה תשובה למי שכתב משהו כמו שהמורות לא צריכות לקבל תודות עם כאלו תנאים. (דיברנו על מורות ולא על מלמדים)

 

[-דינה-]

אשכול חשוב
אהבתי את הרעיון לדבר עם האישה של הרבה
אנסה ליישם אותו

 

[פונפונת]

אשכול חשוב
אהבתי את הרעיון לדבר עם האישה של הרבה
אנסה ליישם אותו

אנחנו עשינו כך בעבר והאשה הייתה בעננים, התחילה לספר כמה הוא משקיע, חשוב.
גם אם פוגשים את המנהל או אשתו ומחמיאים להם על המלמד זה עושה המון, במיוחד במלמד חדש.

 

[כתב עט]

תבינו ותתבוננו. ואח"כ תשאלו אפה המלמדים? ולמה מגיע מלמד שלא מסוגל להחזיק כיתה?

שאלה שנשאלת גם בבתי הספר.
הורים התלוננו על מורה שלא יכולה להחזיק כיתה, ולא ידעו שהמורה הקודמת,
חישבה שכרה כגנד הפסדה והעדיפה להוריד 4 שעות מהמערכת ולא להיכנס לכיתה המאתגרת.
זה קורה דבר יום ביומו וזה רק ילך ויתעצם.

 

[חרישאי]

ככל שאני חושב על זה יש סיכוי שגזירת אי תקצוב מוסדות חרדיים גרועה לא פחות מאי תקצוב ישיבות ואף יותר.
בחורים ימשיכו ללמוד ורמים ימשיכו ללמד, בחיידרים זה לא קורה.

 

[חני נדלן]

הרבה פעמים כשאני מכינה עוגה קצת יותר מושקעת לשבת
אני אורזת יפה ובקבוק שוקו ושולחת לגננות להפסקת קפה ביום שישי

 

[gs]

כואב שאשכול כזה עולה בכל פעם מחדש ואנשים שולפים בטן מלאה (סליחה על הביטוי) על כל אנשי החינוך. במיוחד בהתקרב חוצפתם לצאת לחופשה של חודשיים!!!
אני מחנכת שנים!!! העבודה הזו נעשתה מאותגרת ברמה שלא תתואר!, מול עשרות תלמידות (כ-50) להשיג משמעת, להשיג למידה ומוטיבציה, הקשבה ולהצליח לתת יחס או חיוך במעט זמן ותוך כדי הספקים ויצירת אקלים כיתה חיובי וגבולני ועוד, לעמוד בכבוד ובהכלה ובהבנה ועוד כל מיני מילים נוטפות שבינתיים לצערי לא ראיתי שמגדלות תלמידות חזקות המסוגלות לצאת להתמודדות המאתגרת של החיים הרגילים (גם בלי צרות או בעיות).
מדהים! תגבו את ילדיכם לעשות ככל העולה על רוחם או כוחם ביומיום - ותדרשו מאיתנו להסתדר ולהבליג ולעמוד במחוייבות שלנו כלפיכם, כלפי המשכורת כלפי השליחות ועוד בלה בלה של מילים (כאילו כשזה בבית קורה אז אתם לא מעלים אוקטבה או כועסים / מענישים - ולמורה כידוע אסור או לא נכון לעשות את זה)
אם אתם רוצים שילדכם יעמדו בכבוד בשיעור קומה, בפיתוח אישי ועוד - תעזרו למי שעושה את העבודה השחורה הזאת - כן זו עבודה שחורה, יש בה הרבה סיפוק כשהולך ועוד יותר עוגמת נפש של התנהגויות שסוחטות ומעבדות בך כל מה שרק אפשר - מכל תלמידי השכלתי אבל עדיין. לידיעתכם - המשכורת עלובה! והדרישות בשמים, חוזרים סחוטים נפשית כל יום!!!
אז תמשיכו לריב על מתנות או מילים טובות - יכולה להעיד שהבנות שאני משקיעה בהן - המון!!! וזה מקדם אותן (ודרוש ממני ים של כח ומחשבה) ואמא יושבת מולי באספת הורים ואפילו מילה קטנה של הערכה והודאה אין לה בלקסיקון...

 

[אליינה גילברט]

אני מעלה פה מכתב כואב שעובר עכשיו בין המלמדים, ואשמח שתקדישו כמה דקות מזמנכם לקרוא. בכבוד רב:

בכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ - ירושלים, בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד - הולך ומתרקם אחד המשברים הקשים ביותר שידע החינוך החרדי בדור האחרון.

מדובר במשבר חסר תקדים במציאת מלמדים איכותיים לתלמודי התורה. זה לא עוד חוסר זמני - מדובר בקו שבר עמוק, מסוכן, שהולך ומתרחב בקצב מפחיד.

כיתות רבות נותרות בלי מלמד. המוסדות מפרסמים מודעות-ביקוש שוב ושוב - ואין מענה. עשרות תלמודי תורה נאלצים לפתוח את השנה ללא איש צוות מסודר, חלקם מאלתרים פתרונות זמניים, חלקם מצרפים אנשי צוות שלא היו מקבלים תפקיד אפילו כחונך אישי - בטח שלא כמחנך כיתה. מה שלא היה עובר סינון בסיסי לפני כמה שנים - הפך היום לסטנדרט.

התוצאה? תחלופה מסחררת, חוסר יציבות, וילדים שלא מקבלים דמות חינוכית ברורה ואיתנה. בתים שלמים מרגישים את זה - והציבור מתחיל להבין: המערכת קרסה.

בשיחה עם הרב אברהם מנחם אייזנבאך, מייסד ויו"ר מרכז 'מגדלור' - המרכז החרדי הגדול בארץ לטיפול, הכשרה והכוונה חינוכית, הוא מנתח את המשבר הדרמטי שמאיים על עולם הת"תים.

"זה כבר לא מקרה", הוא אומר. "זה תהליך של התרסקות ארוכה. המלמד הפך לדמות שחוקה, בלי מעמד, בלי הכרה, בלי שכר הוגן, בלי גב חינוכי ונפשי. זה לא מקצוע שצעירים שואפים אליו - אלא ברירת מחדל של מי שלא מצא משהו אחר".

המלמדים הטובים? הם עוזבים. נשחקים. לא עומדים בעומס. והמערכת לא משקיעה בלשמר אותם. הצעירים? לא נכנסים מלכתחילה. הם רואים את הקושי, את השחיקה, את הביקורת, את היעדר הגב, ובוחרים בכיוונים אחרים.

ובינתיים? הילדים של כולנו יושבים בכיתות בלי דמות מובילה. בלי לב. בלי חזון. ובמקומם? אנשים שלא היו מקבלים הזדמנות לעמוד מול ילד - מקבלים כיתה שלמה לידיים.

החינוך החרדי נמצא בצומת קריטי. אם לא תתקבל החלטה ברורה, כוללת, לשנות כיוון - אנחנו נאבד דור שלם. כי כשהמלמד במינוס - הילד שלך לא יכול להיות בפלוס.

הרב אייזנבאך מתאר תמונה שכולנו מכירים: מסיבת חומש. הבמה מושקעת, הילדים בלבוש חגיגי, התאורה מקצועית, הבר מלא קינוחים. ומה עם הרב'ה? יושב בצד, על כיסא פלסטיק מהמחסן של השכונה, מחזיק דף דהוי, לוחש 'לחיים' עם כוס מים מהברזייה.

הילדים קיבלו את התורה. ההורים קיבלו מזכרת. הצלם קיבל מזומן. המלמד - קיבל טפיחה על השכם ו'תודה כללית' במיקרופון: "ולרב'ה המסור… תודה".

נגמר. עד האירוע הבא.

בכל בוקר, המלמד נכנס לכיתה. מולו - עשרים ילדים, לפעמים שלושים. הוא מתחיל שיעור, שואל שאלה, מדגים בתנועה - וחוזר על זה מחר. הוא לא רק מלמד את הילד איך להגות "וַיֹּאמֶר ה'" - הוא מלמד איך להגות את החיים. אבל כשאנחנו שולחים מכתב תודה בסוף שנה, אנחנו שוכחים דבר פשוט: המלמד הוא לא מתנדב. הוא עובד. יש לו משפחה. ויש לו חשבון בנק. והבנק, לפעמים, מתקשר לפני שהוא בכלל הספיק לשתות קפה.

חיידר 'חמישה כוכבים', משכורת של 45 ש"ח לשעה

"איך קרה ששכחנו את המלמד?" שואל הרב אייזנבאך. "החברה החרדית יודעת להוקיר 'תורה'. היא מוכנה להשקיע הון על שטיבל חדש, על ספסלים מגולפים ועל מלגות לאברכים. אבל איפשהו בדרך - שכחנו את בעל המקצוע הראשון של המערכת: המלמד. אנחנו רואים בו תחנה. לא יעד. שלב בדרך ל'כובע השחור'. הוא מחזיק את המקום עד שיגיע ה'עיקר'. כמו שומר – חשוב, אבל לא מקבל מילה טובה או העלאה בשכר. ובשתיקה רועמת, הפכו מאות מלמדים לאנשי תחזוקה רגשית. נושאים על כתפיהם את עולמו של הילד - כמו פקידים ומתנדבים בשירות קהילתי".

הרב אייזנבך מחדד: "היום כל תלמוד תורה משקיע בנראות, בציוד, באירועים, ואפילו מחזיק 'אולם מהצד' כהכנסה נוספת. אבל המלמד? ממשיך לקבל תזכורת שכר, לא תלוש. בלי זכויות, בלי פנסיה, בלי יציבות. חי במתח מתמיד: איך לשלם שכר דירה? איך להתמודד עם הארנונה? מה יגיד לילד שרוצה נעליים חדשות? ומי כבר מדבר על נסיעה לסוף שבוע מנוחה".

• מה קורה בכיתה באמת?

"שלושים ילדים. אחד בלי מחברת, אחד בלי קלמר, אחד נרדם, אחד בוכה. המלמד - מכיל, מנהל, מווסת. ובתוך הראש - שאלות קיומיות על כסף, שכר דירה, טיפולי שיניים, חובות. והילדים - מרגישים. הם מרגישים אם המבוגר מולם נוכח - או טרוד.

"נוכחות אמיתית דורשת שקט פנימי שאין - כשאדם תחת לחץ. המלמד בתשפ"ה - זה לא המלמד של פעם, שהיה צריך רק לדעת איך עושים שימוש נכון בסרגל… כיום הוא נדרש להיות גם מלמד, גם מחנך, גם פסיכולוג, גם מטפל רגשי, גם מומחה למוטוריקה עדינה וגסה בהתפתחות הילד, וגם להבנה עמוקה של נושאים דידקטיים ורגשיים. לפעמים, הוא אף משמש כעובד סוציאלי לילד, ומלווה אותו במצבי קושי מהבית או מהסביבה. העול שעל כתפיו כבד פי כמה ממה שהחברה בכלל מבינה".

המוסדות נושאים עול כבד - אבל המלמד הוא הלב

מנהלי המוסדות נושאים על עצמם משא כבד מאוד. הם דואגים לתלמידים, להורים, למורים, לתקציבים, לפיקוח, לרישום, לאירועים ולמשברים. ובהערכה עצומה.

את המאמץ - מריחים אותו היטב בכל מוסד, בפרט תחת הגזרות הקשות והאתגרים הרבים. אבל למרות זאת, אף אחד לא חושב לנתק את המזגנים מהת"תים, לא מפחיתים את השקעתם באולמות ולא מבטלים את הפעלת האירועים.

וכמו שלא מנתקים מזגנים כך גם ברור: אי אפשר לפגוע בזכויות הבסיסיות וההכרחיות של המלמד. בכל זאת, במקום להשקיע מאמץ בלב המלמד - פשוט משלמים לו שכר בלתי הולם, ובכך מפסידים את הלב הפועם של החינוך. כי המלמד הוא לא רק "איש כיתה" – הוא עמוד התווך, הלב והנשמה של המוסד כולו.

רוצים חינוך איכותי? תנו למלמד אפשרות לנשום. אי אפשר לדרוש מהמלמד להיות "כולו עם הילדים", כשהוא עצמו שקוע בחובות, לחוץ מהוצאות, דואג למשפחה שלא מצליחה להתקיים בכבוד. הילד שלך צריך יחס, תשומת לב, סבלנות? המלמד צריך את אותם הדברים בדיוק.

• כולם מתלוננים על משבר באיתור "מלמדים טובים"… אז למה אנשים לא נכנסים לחינוך?

"כי הם לא טיפשים. מקצוע שדורש את הנשמה ונותן אפר בתמורה – לא מושך. פחות מ-1,500 ש"ח לחודש על כל שעת עבודה - זו בדיחה כואבת מידי. זו מציאות. מציאות שנפגשים איתו בסוף התור בסופר. והדור הבא? לא בהכרח יבחר בחינוך מתוך תשוקה, אלא מתוך חוסר ברירה. וזה מסוכן. הוא יקח את התחום במעבר בין הכולל… לנדל"ן.

אם המלמדים יהיו רעבים - החינוך יהיה רעב

• מה הפתרון?

הרב אייזנבאך מציע להניח את הדברים על השולחן - ועל התלוש. ולדבר תכל'ס על פתרון כאן ועכשיו.

1. שכר מכובד - לפחות 1,500 ש"ח לשעה חודשית ובנטו. לא נדבות, לא מענקים. שכר הוגן שמאפשר למחייה בכבוד.
2. תלוש מסודר, הכולל ימי מחלה, הבראה, פנסיה, קרן השתלמות, קביעות, תנאים סוציאליים וזכויות מלאים.
3. יחס אמיתי - המלמד הוא איש חינוך, לא פועל ניקיון רגשי. הוא ראוי לכבוד, להכרה ולתמיכה.

ומה עם המוסדות?

במקום לשקוע בעוד הוצאות תחזוקה, תשקיעו מאמץ בלב של המלמד - פשוט תשלמו לו שכר הוגן. תנו לו את האפשרות לחיות בכבוד, תנו לו להיות חופשי מלחצים כלכליים - ואתם תקבלו מערכת חינוכית משגשגת עם לב גדול ונשמה מלאה. במקום להשקיע מאות שעות בלמצוא את אותם מלמדים טובים - פתאום הם יהיו, ויהיו עם כל האנרגיה והמוטיבציה הנדרשת.

וההורים? כעת לאחריות שלנו. אתם יודעים טוב כמה מלמד טוב שווה. אתם רואים את ההבדל בין ילד שמגיע שמח, לבין ילד כבוי. הילד שלכם צריך מבוגר שרואה אותו באמת. איך המלמד יראה אותו, כשהוא עצמו בקושי רואה את עצמו?

הורה נבון נותן מילה טובה. מתנה לחג. וכן, גם מעטפה עם מאות שקלים תעזור מאוד. אם אתם בעלי השפעה, מותר גם בעדינות לשאול את ההנהלה: "כמה מרוויח המלמד של בני?"

גם זו אחריות.

הרב אייזנבאך: "זו מלחמה על עתיד החינוך החרדי. אם המלמדים יהיו רעבים - החינוך יהיה רעב. אם המלמד יקבל כבוד - הילד שלך יקבל נשמה. כי כשהמלמד יהיה בפלוס - הילד שלך יהיה באקסטרה פלוס.

עצוב כמה שזה נכון.
בעלי עוסק בתחום כבר הרבה שנים והוא באמת מהמלמדים הטובים. כבר עכשיו התחילו טלפונים מכל המוסדות בעיר בתחנונים ששנה הבאה יעבור אליהם...
אבל לצערינו הרב כנראה שהוא יעזוב את התחום. וזה מצער מאד!! כי זה היה חלום שלו מילדות והשקיע בלימודים והשתלמויות וכל כך מצליח ב"ה ואוהב את הילדים אהבת נפש.
אבל עם אהבה והצלחה במקצוע לא קונים לחם וחלב במכולת ולא משלמים שכירות. זהו.
מנסים למשוך את העזיבה כמה שאפשר אבל במצב הכלכלי הנוראי של היום זה לא יצליח לעוד הרבה זמן.

וכבר עכשיו יש וודאות בחיידר שהוא עובד בו שלפחות 5 מלמדים וותיקים ומוערכים מאד עוזבים בשנה הבאה. מחליפים במקומם כמובן אין כרגע.

עצוב. עצוב. עצוב.

 

[וורוד]

הערכה - למג"ש, מלמד, מורה, גננת, מטפלת.
תמיד חשובה - ולו אפי' למען ילדכם...

 

[חני נדלן]

הערכה - למג"ש, מלמד, מורה, גננת, מטפלת.
תמיד חשובה - ולו אפי' למען ילדכם...

בעז"ה השבוע ביום שישי אני הולכת לשלוח משהו למלמדים עם מכתב הערכה
תודה על העלאת המודעות

 

[אליינה גילברט]

הערכה - למג"ש, מלמד, מורה, גננת, מטפלת.
תמיד חשובה - ולו אפי' למען ילדכם...

לגמרי.
בזכות האשכול קניתי בדרך למעון חבילת כריות וחלב והשארתי למטפלות עם פתק יפה.
שיהנו

 

[ברוך ר]

תקראו סיפור הזוי ששמעתי היום
מלמד אחד נולדה לו שבוע שעבר בשועט"מ בת. וכיוצא מזה הוא היה צריך להחסיר מהכיתה מספר פעמים בגלל כל המסביב
ביום שישי התקשר אליו אבא אחד ואמר לו כך: האם גם בשבוע הבא תחסיר מהכיתה ?
אני מבין, נולדה בת ויש טרדות וכו', אבל האם זה יקרה גם שבוע הבא ?

 

[רצוף אהבה]

אני מבינה שאת/ה נמנים על הצוות החינוכי .
אז קודם כל כל הנ"ל נכלל בתפקיד ,ועל זה מקבלים משכורת !!!!
אני צודקת ? או שהם פשוט עושים את זה בהתנדבות ?

קראתי את מה שכתבת, וחשוב לי לשתף אותך, לא כל כך התחברתי לגישה שהצגת.

נדמה לי שלא מדובר כאן בכלל על כסף, אלא על מילה טובה. על הכרת הטוב, שהיא לא דבר חומרי, אלא ערכי.
על אמירת תודה פשוטה וישירה. דיברו כאן על חשיבות ההערכה, לא בצורה חומרית, אלא באמירה עצמה: תודה.

כשאומרים "תודה", זו לא דרישה למתנה, אלא ביטוי להוקרה. מילה אחת שיכולה לחולל שינוי, בבית, בעבודה, מול כל אדם שמשקיע.

גם אני, כאמא וכאישה, עושה דברים רבים מתוך מחויבות ואהבה, ובכל זאת, מילה טובה נותנת כוח.
אני קמה מוקדם כדי להכין סנדוויץ' טרי ויפה, מבשלת, מכבסת, מסדרת, מגהצת, אלה לא רק פעולות טכניות. יש בהן מחשבה, מאמץ, כוונה. והערכה, אפילו מילה אחת, היא כמו דלק.

כמו שאני משתדלת לומר תודה לבעלי על כל מה שהוא עושה,
גם אם אלו תפקידים שעליהם התחייב בכתובה, אני יודעת שהוא מתאמץ, עובד, משקיע, ולכן אני רואה לנכון להודות לו.
ובאותה מידה, גם אני מצפה (ומאמינה שזה לגיטימי) לשמוע מילה טובה על מה שאני עושה באהבה ובאחריות.

וכמו כן, גם הרבה של הילדים שלך משקיע ועובד קשה מאוד.
נכון, הוא מקבל שכר, וזה תפקיד שהוא התחייב אליו, אבל גם לו מגיעה מילה טובה.
הכרת הטוב לא צריכה להיות תלויה בשכר, אלא בהשקעה, בנוכחות, במסירות. מילה אחת יכולה לחזק מאוד, והיא לא עולה כלום.

הכרת הטוב היא ערך. היא לא צריכה להיתקל בביקורת או חשד, אלא להיפך: לעודד אותנו להסתכל בעין טובה זה על זה.

 

[אני1000]

כואב שאשכול כזה עולה בכל פעם מחדש ואנשים שולפים בטן מלאה (סליחה על הביטוי) על כל אנשי החינוך. במיוחד בהתקרב חוצפתם לצאת לחופשה של חודשיים!!!
אני מחנכת שנים!!! העבודה הזו נעשתה מאותגרת ברמה שלא תתואר!, מול עשרות תלמידות (כ-50) להשיג משמעת, להשיג למידה ומוטיבציה, הקשבה ולהצליח לתת יחס או חיוך במעט זמן ותוך כדי הספקים ויצירת אקלים כיתה חיובי וגבולני ועוד, לעמוד בכבוד ובהכלה ובהבנה ועוד כל מיני מילים נוטפות שבינתיים לצערי לא ראיתי שמגדלות תלמידות חזקות המסוגלות לצאת להתמודדות המאתגרת של החיים הרגילים (גם בלי צרות או בעיות).
מדהים! תגבו את ילדיכם לעשות ככל העולה על רוחם או כוחם ביומיום - ותדרשו מאיתנו להסתדר ולהבליג ולעמוד במחוייבות שלנו כלפיכם, כלפי המשכורת כלפי השליחות ועוד בלה בלה של מילים (כאילו כשזה בבית קורה אז אתם לא מעלים אוקטבה או כועסים / מענישים - ולמורה כידוע אסור או לא נכון לעשות את זה)
אם אתם רוצים שילדכם יעמדו בכבוד בשיעור קומה, בפיתוח אישי ועוד - תעזרו למי שעושה את העבודה השחורה הזאת - כן זו עבודה שחורה, יש בה הרבה סיפוק כשהולך ועוד יותר עוגמת נפש של התנהגויות שסוחטות ומעבדות בך כל מה שרק אפשר - מכל תלמידי השכלתי אבל עדיין. לידיעתכם - המשכורת עלובה! והדרישות בשמים, חוזרים סחוטים נפשית כל יום!!!
אז תמשיכו לריב על מתנות או מילים טובות - יכולה להעיד שהבנות שאני משקיעה בהן - המון!!! וזה מקדם אותן (ודרוש ממני ים של כח ומחשבה) ואמא יושבת מולי באספת הורים ואפילו מילה קטנה של הערכה והודאה אין לה בלקסיקון...

כל מילה פנינה

 

[אבקת אפיה]

פסיכולוגי כלשהו שהסבירה לי פעם מטפלת רגשית למה זה כך, אבל חוששת שאם אפרט אז כבר לא תסתפקו באבנים דיגיטליות...)

סיקרנת..

 

[שלג קל]

יש כאן טעות מהותית
תעצרו כאן!
יש את החינוך הכללי והבתי ספר
שלושה וחצי חודשי חופש
קרן השתלמות
יום חופשי בשבוע!
ועוד ועוד כקבוע בחוק...... יש יועצת בית הספר, וכו' וכו'
אבל יש מקצוע שנקרא "מלמדים"
כן! המלמד בחר בעבודה הזאת! וחברים שלו כבר לא בוחרים בה... כי רואים אותו... ומה קורה לו שם....
הוא בחר להיות מלמד...
אבל לא בחר ב:
תנאים חדשים ומתחדשים, של עם אשר לא ידע מה זה חינוך, כי אין לו שום דבר ושום עצה מה לעשות עם הילדים, של הדור החדש.... ההיפר אקטיבים, וכל השמות המפוצצים. פעם אם היה בעיה חינכו את הילד... היום מחנכים את המחנך....
בציבור הכללי יש מעטפת של מורות ויועצות, אבל למלמדים יש להתמודד ולהתמודד עם דרישות של מוסד טיפולי עם כלים של חיידר עץ חיים לפני שנות דור.
כשנכנס לעבודה, לא בחר לבזבז שעות על שיחות עם הורים, כל אחד בן יחיד לו.
לא חשב להישאר במשכורת של קופאי בסופר, מתי שכל עבודה מקבלים ומוסיפים והמלמד מקבל כמו סדרן משאית, ולכבוד פורים שוקולד נמס.... וקערה מסבתא...
לא חשב לעבוד שש ימים בשבוע בלי דקה לנשום, ועוד צריך לתת תשומת לב למאחרים שלא חושבים שיש עוד חיים למלמד.
לא חשב לעבוד עם שרותי מזכירות של שנות השמונים, עם תקציב להוצאות של ת"ת חיי עולם לפני קום המדינה...
ולא חשב לנהל מסיבות ועוד ועוד מחוץ לשעות עבודתו..., ולקבל ביקורות...
הוא לא חשב לצאת לחופש "בבין הזמנים" כשהילדים שלו על הראש... וצריך להתכונן לשנה הבאה.
הוא לא חשב שאם צריך ללכת לרופא... זה עולה לו ממלא מקום, ולמה לא בחר ללכת לרופא אחה"צ....
אם רוצה לנשום קצת לקחת יום חופש, אז ח"ו!!!! "ביטול תורה"

אין כבר מקום לכתוב...
אבל אם תביטו ותראו...
גם עובד בסופר, יש לו תנאים....
למלמד יש חדר קפה מלוכלך עם ז'וקים ותורנות מי מביא חלב.... ומשלם עליו על חשבונו.
הוא יכול להיכנס שם רק עם הוא לא תורן חצר... וששום אבא לא החליט לעשות לו אסיפת הורים, על חשבון ההפסקה שלו....
אגב יש לו נס שהמנהל לא היה היום ככה היה לו חמש דקות לנגוס בפיתה, ועוד חמש דקות להתמודד עם ילד שבוכה....
לסיכום:
למלמדים אין שום תנאים!!!!!!
אין הערכה ואין כבוד!!!!!!
ואין כבר מלמדים...........
אתה שעובד בסופר ובהייטק... נוהג באוטובוס או משיט יכטה... האם אתה מוכן לתנאים הנפלאים של המלמדים..? + ימי חופש יחד עם הילדים....
רגע! מלמד למה צעקת על הילד שלי??????????? אבל האמת מלמד שצעק רק פעם אחת ביום, הוא מלאך ההולך בין אנשים...
האמת לא כתבתי עדיין כלום.....
אבל אתה שכתבת שמלמד בחר בעבודה הזאת... תדע משהו אחד!
הוא עובד בשביל הילד שלך.... הוא צריך ראש נקי ותנאים של מלך.... אתה לא מסוגל לשבת ולהקשיב לעצמך ובטוח לא מסוגל להקשיב לבן שלך... והוא עושה את זה.... אפי' שאת הסידורים שלו הוא עשה אחרי צהריים, ואת התור לרופא הוא עשה בשמונה בערב.... ואת הקניות הוא עשה בלילה....
המלמדים מבקשים תנאים בסיסיים
אם פסיכולוג מרוויח חמש מאות שקל לשעה.. המלמד יותר מפסיכולוג.
אם מורה מתקנת מקבלת 150 לשעה, המלמד הרבה יותר. וכן הלאה....
המלמד בונה את החומר לבד! אין לו חוברות עזר!
המלמד נמצא עם הבן שלך כל היום, אין לו שעת חלון, ואין לו מורים כמו בבית הספר שמתחלפים כל שעה...
תבינו ותתבוננו. ואח"כ תשאלו אפה המלמדים? ולמה מגיע מלמד שלא מסוגל להחזיק כיתה?
המלמד הטוב הלך לנהל סוכנות ביטוח... או חברת נסיעות... או לנהוג בטנדר... או באוטובוס... או לפתוח חנות פיצה.. או להיות חשמלאי... או זמר.... או לנגן בחתונות... או להיות אנסטלטור.... או לערוך עוד עיתון חדשות.... או להיות אחראי בסופר... או לעבוד בלילות בשערי רווחה.... או להיות מטפל ריגשי.... או להיות יועץ משכנתא.... ואפי' הוא הלך לנקות את הכיתה שלו לשעבר.... להיות מנקה יותר שווה!!! זה בערך אותו סכום... בלי הורים על הראש.... ובלי שוקולד נמס בפורים..
כל טוב!

וואו!
כתבת מדהים!

 

[טולדנו]

זה לא נכון.... כבוד החכם הנכבד... צר לי לומר לך שטעית...

זה לא נכון צר לי לומר לך שאתה טעית...... מאוד אנטלגנטי מצדך כשרון פנומנלי

 

[תחשבי טוב]

יש כאן טעות מהותית
תעצרו כאן!
יש את החינוך הכללי והבתי ספר
שלושה וחצי חודשי חופש
קרן השתלמות
יום חופשי בשבוע!
ועוד ועוד כקבוע בחוק...... יש יועצת בית הספר, וכו' וכו'

מסכימה עם מה שכתבת-
אבל רוצה להדגיש, שגם מורות למרות כל התנאים שכתבת וכו'..
לא בדיוק מלקקות דבש..
זאת עבודה מלאת שליחות מצד אחד ומצד שני אחראיות (כבדה מאוד!!!!)