דרוש מידע אתם מאלה שלוקחים מהקידוש בבית כנסת "קוגל" הביתה?

מצב
הנושא נעול.
שעשיתי ברית לבן שלי מאוד הצטערתי לגלות שבסוף הארוע לא נשאר לי כלום
לא אוכל ולא עוגות תכננתי להקפיא מהמנות שנשארו חלק גם שמתי בצד וגם את זה לקחו
אני יולדת למה לא חשבו שהכי מתאים שהיולדת תיקח לעצמה?
הייתי גם בברית של אחת מגיסותי שככה היה
ולא הבנתי איך גיסה לוקחת מאוכל שהזמינה גיסתה לברית של הבן שלה?
היא הרשתה לך לקחת ארוחת צהרים לילדים??.
בקישת רשות??
מה זה הברבריות הזאת?
ועוד מנות בשריות שאפשר להקפיא ולהנות בשבועות הקרובים

כשניסיתי להגיד משהו כולן הסתכלו עלי כאילו מאיפה הגעתי
מה יש לה לעשות עם כל השאריות,
לא הספקתי להכין צהרים,
הבן שלי מאוד אוהב בלינצעס איזה כיף שנשאר

פשוט הסמקתי בשבילן!!
 
ואווו חזק רצח
אני חושב שכל הנושא הזה תלוי במלא פרמטרים באמת הקירבה ובקהילה וכו
כולם פה צודקים זה נושא די עדין
{אבל באמת שאין לי מוסג איך נכנס התרבות הזאת וחוסר הבושה לציבור שלנו}
בכל אופן טוב שדנים על זה פה
אם פעם הבאה משהו יחשוב כמה לקחת
דיינו
לדעתי הנושא לקחת קיגעלך, וכן דברים משלום זכו,ר זה בעיקר בציבור הלטאי בציבור החסידי כמעט זה לא מצוי
 
השיחה נשמע של בני ברקים או ליטאים
כי בתי כנסת של חסידים כמעט כל שבוע יש קידוש ויודעים כמויות
ויודעים שאנשים לוקחים הביתה אז משאירים אוכל לאנ"ש שמתפללים חצות
וגם כל בית כנסת/קהילה התרבות שונה
יש בתי כנסת שכולם חוטפים ועוד לפני שעשו קידוש לא נשאר כלום בצלחות
וזה נובע מתרבות לא שחסר
אתה מגזים זה בכלל לא מקובל כמעט אצל חסידים לקחת הביתה אולי בקידוש של בית כנסת קטן
 
לדעתי הנושא לקחת קיגעלך, וכן דברים משלום זכו,ר זה בעיקר בציבור הלטאי בציבור החסידי כמעט זה לא מצוי
אני הייתי בטוחה שמדובר רק על חסידים, או על קהילות רחוקות רחוקות....
לא פגשתי בכל שנותיי אברך ליטאי שחוזר עם טלית וצלחת...
 
אני גרה בשכונה ליטאית מובהקת. וזה פשוט לא משהו שרואים.
שאלתי את בעלי עכשיו הוא אומר - קוגל וודאי שלא, אולי חתיכת עוגה - וגם זה סוג מסוים של אנשים...
 
מי שזוכר פעם בחתונות או בשמחות
היתה מריבה על כל כוס או בקבוק שתיה
והיה מקובל מאוד לצעוק קח מהשולחן שלך או תחזיר מיד
היתה תופעה שאנשים החזיקו בקבוקי שתיה על הרצפה ליד רגליהם ונתנו לכל דורש רק כוס אחת
היום זה נשכח לגמרי
מתי ישכח גם נושא הקוגעלים?
 
לדעתי השאלה הוא?
כמה מנות קוגלים מותר לאכול בקידוש, האם דעת בעל השמחה להשביע אותך? אכול ושתה בשפע בלי להשאיר לאחרים
לפעמים רואים ....... לוקחים ולוקחים ממלאים צלחת בצורת הר סיני מתכופפים ואוכלים כאילו שלא קנה אוכל לשבת??? בפרט כשיש ערינג במרכז השולחן זה נלקח כאילו מנה אישית מוזמנת
אם צורת ההשתתפות בקידוש נומרטיבי לדעתי מותר לקחת אך לא לגרום לפרסום הנס כי הולכים לפעמים לפי הריח
 
גם בבית צריך להתחשב באחרים
(כל שכן לא לקחת יותר מהצורך)
ומי מדבר על דחיפות כשיש אוכל "משובח" במושגים ישיבתיים
אכן גם בבית צריך להתחשב בכל הסועדים, המשפחה וכו'.
אבל הבית גם דואג לצרכים של הילדים.
כך שאם הילדים צריכים אוכל באמצע הלילה, אנחנו נדאג שיהיה להם.
והבחורים - מה יעשו, אם באמצע הלילה, ובפרט אחרי לימודים שאחרי הסעודה רוצים משהו חם וטעים כמו שרק אמא יודעת לעשות?
אמא תעשה להם סיר נוסף.
ובישיבה, צריך להתחשב בבחורים האחרים, וגם בעצמם למחר, אבל בחורים עושים גם שטויות, ואולי מאלצים את הישיבה לדאוג להם ליותר.
לא כמו בארוע או בבית כנסת. ששם זה גם בגדר אסור, וגם בגדר חוסר טאקט וכו', ודיברו על זה פה מספיק.
 
לפני כמה שנים היה מבצע של פפסי (היו צריכים לאסוף פקקים וככל שהיה יותר קיבלת מתנות או משהו כזה).
באותה תקופה הייתי בישיבת בין הזמנים והביאו ללומדים שתי שישיות של קולה פפסי ראיתי אברך מגיע פותח את כל הבקבוקים ומכניס את כל הפקקים לכיס... כמובן הבקבוקים נשארו פתוחים ונותרו בלי גזים בכלל....
 
נערך לאחרונה ב:
אחי עשה קידוש בבית כנסת לרגל שמחה , כבר אחרי כמה דק לא נשאר כלום מרוב שהילדים ומבוגרים לקחו איתם הביתה. בינתיים עוד מכרים שלו מבתי כנסת ליד ממשיכים להגיע , אז הוא שלח את הילדים להביא מהבית קוגלים ועוגות שהיו אמורים להיות של הסעודה המשפחתית לבית כנסת.
 
1R5A3133.jpg
 
תרשו לי להציג צד קצת שונה?
ערכתי כמה קידושים בשנים האחרונות והחלק הכי קשה בכל הארגון הטכני זה לארוז את השאריות...
אז בבקשה אורחים יקרים, התכבדו וקחו גם קצת הביתה. אני לא אקפיא מחדש עוגות שכבר היו מן הסתם במקפיא (מישהו פה אופה ביום שישי את העוגות לקידוש?) ויש כל כך הרבה עבודת נקיון וסדר אחרי שמחה שממש לא חסר לי להתעסק באריזה של אוכל שנשאר (לזו שכעסה על הגיסה שלקחה שאריות מהברית)
מקסימום מוספים עוד סיר אחד של קוגל וזה כבר מספיק לכלללל עמ"י ושיהנו כולם, זה הרי המהות של צורת השמחה הזו (אכל זול יחסית שיספק את ההמונים).
 
תרשו לי להציג צד קצת שונה?
ערכתי כמה קידושים בשנים האחרונות והחלק הכי קשה בכל הארגון הטכני זה לארוז את השאריות...
אז בבקשה אורחים יקרים, התכבדו וקחו גם קצת הביתה. אני לא אקפיא מחדש עוגות שכבר היו מן הסתם במקפיא (מישהו פה אופה ביום שישי את העוגות לקידוש?) ויש כל כך הרבה עבודת נקיון וסדר אחרי שמחה שממש לא חסר לי להתעסק באריזה של אוכל שנשאר (לזו שכעסה על הגיסה שלקחה שאריות מהברית)
מקסימום מוספים עוד סיר אחד של קוגל וזה כבר מספיק לכלללל עמ"י ושיהנו כולם, זה הרי המהות של צורת השמחה הזו (אכל זול יחסית שיספק את ההמונים).
אהבתי מאוד את הגישה
אני יודע שעושים קידוש על מנת שהרבה אנשים יאחלו 'מזל טוב' לבעל השמחה
כשאתה מגיע הביתה עם קוגל/עוגות מהקידוש שואלים בבית 'של מי השמחה'
כשאתה עונה 'למשה ורוחלה נולדה בת'
בני הבית אומרים רגע לפני שהם טועמים 'נו שיהיה במזל טוב...'
ואתה רק מרוויח :)
 
לאלה שכתבו להקל מצד ענין של להביא לכולם מסעודת מצוה

עדיין כל זה צריך להיות בגדר הסביר, ולא שנעמיס בשם הסעודת מצוה
צלחת מכל טוב + פטיפורים וכו'.

קחו למשל את פדיון הבן, חשבתם למה מחלקים סוכר ושום לכולם?
הגם שהמקור למנהג הזה לא ברור, מקובל שזה בגלל שפדיון הבן נחשב לפ"ד תעניות
ומי לא רוצה שיחשב לו כמו פ"ד תעניות?
ומכאן נפוץ הענין שלוקחים גם לכל המשפחה והחברים, [למה סוכר ושום? יש אומרים שזה נגד עין הרע, יש אומרים ששום מבריח החיצוניים [אולי בגלל הריח? ;)]
אבל מה לוקחים? שום וסוכר, זהו, לא מעמיסים את כל הבר.
ומכיר גם אדם שרוצה להשתתף כל בוקר בברית,
בלי זה הוא לא מתחיל את היום, חק ולא יעבור
אז הוא מחכה שיבצעו את החלה הגדולה ולוקח מהחלה הגדולה כזית. זה הגיוני. אבל לקחת אוכל בשביל המצוה שלך?
אם לא קיבלנו רשות מפורשת, נראה לי שמצוה זה לא, מקסימום סגולה של לא להיות רעב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה