התייעצות אתם מגיבים לכל מייל אישי ושיחה שלא נענתה?

[DvoraVidman]

ולא מדובר על מישהי שקוראת לך ברחוב ולא ענית... כי הכמות של האנשים "שקוראים לך" בטלפון היא עצומה...
מותר שיהיה מצב של עומס, מותר לא לענות אם לא מתאים ולא להוסיף לחיים שלנו גם רשימה וירטואלית למי צריך לחזור

תלוי אצל מי.
אני יכולה לאבד את הטלפון לשבוע ולמצוא אותו חזרה עם עשר שיחות שלא נענו...

 

[DvoraVidman]

קשור בעיקר לרמת העומס ביומיום
בין במגיבים כאן יש
נשים עסוקות שאין להן זמן לנשוםםםם (ואם יש זמן לדבר עם משהו זה יהיה עם אמא/אחות חברה וכו')
בחורות עסוקות בלימודים (אבל עדיין פנויות (קצת) לחברה
נשים -עובדות עצמאיות שמחוייבות ללקוחות- רוצות להגדיל את מעגל הלקוחות הקבועים
לא מדברת כל מי שיש לו המון זמן פנוי (יש כזה דבר??) וגם קצת ממשעמם לו.

כמעט ואין אצלי שיחות פטפוט באופציה.
יוצא דופן אמא שלי וחלק מהאחיות שלי. זהו.
אולי לכן אני חוזרת לאנשים - אם מישהו התקשר כנראה שהוא צריך ממני משהו קונקרטי.

 

[jump]

אני מגיבה למיילים. ולמספרים מזוהים בדר"כ ,לפעמים אני גם חוזרת לאילו שלא.
אני לא חושבת שזה קשור לאינטלגנציה רגשית כמו שזה קשור לסקרנות ולרמת העומס שיש לבן אדם.
וגם אולי קשור לטיפוס יותר חברותי או פחות.

 

[גמ"ח רק בס"ד]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

 

[אבי חיל]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

יפה מאוד, ממש נהניתי לקרוא!!!

 

[*רות]

אני מנהלת עסק
בד''כ חוזרת למי שהתקשר
אם לא יוצא לי - יודעת שמי שדחוף לו יתקשר שוב
אבל כן חשוב לתת שירות, לכן משתדלת לחזור
(כמה צלצולים, מי שחיפש ראה שהתקשרתי ובמקרה הצורך יחזור שוב)
אם שחכתי את הפלאפון או שהוא התנתק
אני לא יוצאת מדעתי - מי שדחוף לו ממש יודע איך להשיג אותי בדרכים אחרות

במיילים מגיבה וחוזרת אפילו יותר מהפון
כי במייל מי ששלח יודע שלא תעני מייד אלא מחכה לתגובה ממך
כמו שכתבת - גם אם אני עסוקה כותבת: קראתי, עמוסה עכשיו רושמת לי להתייחס בעוד X יום

 

[leshemroni2@]

חובה לחזור!
אנחנו קודם כל בני אדם...
בין אם נרוויח מזה בין אם לא....

 

[*רות]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

פרקת את זה מדהים ובטוב טעם

לגבי מודעות רגשית- לא הצלחתי להבין את הקשר במדויק
ברור שלא חייבים לענות מייד וגם לא להיות בלחץ לחזור לכווולם
רגישות לחזור לאנשים? אממ לא יודעת,
לא חושבת שאם אני לא חוזרת זה מראה סימן של זלזול
ההשואה לאדם ברחוב מעלה נקודה למחשבה ושימת לב
אך לדעתי קצת שונה
כי אם אדם קרא לי ברחוב ושמתי לב לזה כעבור צעדה של 2 דק'
לא בכל סיטואציה וזמן אני אחזור לאותה נקודה כדי לשמוע מה רצה ממני
(אולי זאת השואה מדיוקת יותר לסינון שיחה בזמן אמת)

חשבתי שכתבת על מודעות רגשית מהבחינה ההפוכה
לא תמיד נכון לי לחשוב כמה לא נעים וכמה מסכן ההוא מעבר לקו שניסה להתקשר אלי
והשארתי אותו ללא מענה
כן אפשר גם להיות לא זמינה והעולם יתמודד בלעדי בצורה טובה
באישהו מקום לדעתי- קצת להוריד אחריות

ברור שאם זה איש קשר מזוה- הסיפור קצת שונה וכן אנושי לחזור אליו
וגם אם אין זמן , לפחות לעדכן ששמתי לב
(מה שכתבתי היה בעיקר על שיחות לא מזוהות)

זה בפאן האישי
לגבי עסק זה קצת שונה
כי אני יודעת שאם יש לי עסק אני צריכה לתפעל אותו
וזה חלק מהשירות והאנושיות שאני מביאה בעסק

 

[אסתי11]

דיון באמת מסקרן.
אני חושבת שאין כבר מה להוסיף, לא נראה לי שיש גוון של התנהגות שלא נכתב כאן.
תועלת נוספת שאני חושבת שמופקת מכזה דיון היא להבין את ההתנהגות של אחרים כלפינו, לא להיפגע/לכעוס מאנשים שמתפקדים שונה מאיתנו, לא למהר לשפוט. כל אדם וגוון ההתנהגות שלו, בין אם כגישה, בין אם כחולשה, כך או כך - לכולנו יש חולשות.... לא לצפות מאחרים להתנהג איך שאנחנו חושבים שנכון.
מקווה שהסברתי את עצמי ברור

 

[אסתי11]

אם יורשה לי להשתמש בבמה מעניינת זו, להעלות נקודה דומה לדיון אפשרי.
אתם באמצע שיחה עם מישהו, שיחה סתמית. הפלאפון מצלצל, האם תעצרו את השיחה איתו כדי לענות לפלאפון? מה נכון יותר, מי קודם?
כנ"ל גם לגבי אדם אחר שפתאום עובר לידכם, האם לעצור כדי להתייחס ולשאול וכד' את השני? או אם זה לברר אצלו משהו?

 

[אסתי11]

@גמ"ח רק בס"ד, מקווה שזה בסדר שהעליתי שאלה אחרת, לא יודעת איך שואלים בפרטי, אז לא שאלתי קודם...

 

[אליהו פ]

אם יורשה לי להשתמש בבמה מעניינת זו, להעלות נקודה דומה לדיון אפשרי.
אתם באמצע שיחה עם מישהו, שיחה סתמית. הפלאפון מצלצל, האם תעצרו את השיחה איתו כדי לענות לפלאפון? מה נכון יותר, מי קודם?
כנ"ל גם לגבי אדם אחר שפתאום עובר לידכם, האם לעצור כדי להתייחס ולשאול וכד' את השני? או אם זה לברר אצלו משהו?

כשאני באמצע שיחה עם מישהו, אין שום סיבה שאני אענה למישהו אחר דרך הפלאפון.
אני לא נהנה מזה כמישהו אחר עושה לי את זה. ואם מישהו שאני מדבר איתו מתחיל לענות לשיחת טלפון - בדרך כלל אני פשוט אומר לו שלום והולך, כי אני מקבל ממנו תחושה שאני לא מספיק חשוב לו ואפילו משעמם אותו, אלא אם כן הוא מסביר לי לפני שהוא עונה שזה שיחה דחופה, והוא עונה לרגע וכו’ וכך גם אני משתדל לעשות.

 

[מ.לוינגר]

גם אני חושב ככה, למה הבן אדם בטלפון יותר חשוב ממני, אני לפעמים אומר לבנ"א אז אולי אני יתקשר אליך ואז נדברר...
לא ברור איך השתרש הדבר המגעיל הזה כאילו זה נורמלי.

 

[אנטוריום]

אתם באמצע שיחה עם מישהו, שיחה סתמית. הפלאפון מצלצל, האם תעצרו את השיחה איתו כדי לענות לפלאפון? מה נכון יותר, מי קודם?
כנ"ל גם לגבי אדם אחר שפתאום עובר לידכם, האם לעצור כדי להתייחס ולשאול וכד' את השני? או אם זה לברר אצלו משהו?

וואו
נהנתי מהסגנון שכאילו התשובה כבר נמצאת בתוך השאלה..
ואם המטרה היא להעלות את הנושא לדיון,
זה בטוח מודעות רגשית ואנושיות בסיסית, מישהו באמצע לדבר איתך...
אמנם, ישנם מצבים שכן נכון להפסיק שיחה בגלל מישהו אחר שבאמת נצרך לי מאד, אבל גם אז זה מוכרח להיות בצורה שמראה לזה שמולך שזה בגלל החשיות של האדם /הנושא השני, וכמה שבעקרון לעזוב באמצע שיחה זה בעקרון לא התנהגות תקינה [להתנצל ולהסביר וכו'].

 

[למדן וידען]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

תחזרו לבדוק את שכתבתם עוד 5 שנים.
יהיה מצחיק כנראה. אההה גם מביך.

 

[החמשיה הפותחת]

סקרנות וגם חשש לפספוס אם האדם התקשר כנראה שרצה משהו

 

[M:D]

אני חושבת שאין כבר מה להוסיף, לא נראה לי שיש גוון של התנהגות שלא נכתב כאן.

אני חושבת שיש.
כולם כתבו שהם חוזרים מאנושיות/ סקרנות.
אני בתוספת לזה, מרגישה סוג של משימה פתוחה שאני צריכה לסגור.
מישהו שאל אותך שאלה. את אמורה לענות. וכל עוד המייל פתוח או לא החזרתי שיחה לקרוב משפחה/מכרה או מישהו שרשום לי בנייד בשמו, אני לא אהיה רגועה.

 

[אין דברים כאלה]

שלא תגידו שאני לא חוזרת לאנשים
אז כותבת לכם את דעתי האישית

רק מעדכנת מראש:

1. אני לא מושלמת- אני שואפת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי
בשאיפה...

2. לא באתי לחנך אף אחד!!
אני לא יותר טובה כאן מאף אחד, אבל אני עובדת המון על מודעות עצמית
ומתפללת המון לפני בקשות אישיות
שיתאהב שם שמיים על ידי
ושלא תצא תקלה תחת ידי...

ומבחינתי עצם זה שהנושא עלה לשיח- אוטומטית עלה למודעות
ובתפילה לערנות לכל אחד במקומו שלו
==================================

עמוסים? כולנו
בדור שלנו גם הבחורות הסמינריסטיות עמוסות

ככה שלא משנה מה הגיל/סטטוס/ עיסוק וכד'

משנה צורת ההסתכלות שאוטומטית יוצרת סדר עדיפות!

לא מדברת על חולים/ קשישים/ קשיי יום במצב...

וברשותכם שוב אדגיש בפעם המי יודע כמה, לא התכוונתי שעל כל צלצול טלפון תעצרו הכל ותרוצו לנייד
לא, ממש לא

גם אצלי 90% מהיום הנייד על שקט

אני לא יכולה להיות צמודה לנייד
ואני מנהלת את הלו"ז שלי, נכון
לא יכולה שהנייד והמייל ישתלטו על חיי, אני מנהלת אותם
אבל ברגע שיש לי זמן פנוי אני חוזרת- לכולם

- בראש הסולם זו המשפחה... מהקרוב לרחוק...
- אח"כ אנשים שבאנשי קשר
- מי שחיפש אותי כמה פעמים, לפי העניין הוא יענה בראשונה
- ואם יש לי מצבור שיחות שלא נענו, אני מצנתקת לכל אחד 2 צלצולים, ככה שהכדור אצלו
אם עדיין רלוונטי יחזור, אם לא- לא, אבל העיקר שאני מראה לו ראיתי, עכשיו אני זמינה...
- אם זו מישהי שבטוח לי שהתקשרה בשביל לפטפט ואני לא יכולה... אענה/אחזור אליה ואשאל אותה עניינית "אני לא יכולה עכשיו, זה דחוף?"

הרי אף אחד מהשורה לא התקשר אלי כי סתם משעמם לו בחיים,
ואם גיליתי שאכן התקשר אלי בגלל שבאותה נקודת זמן היה משעמם לו, אז אענה לו בהתאם למה שרלוונטי באותו הרגע

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שהמספר היה נייעס ולבסוף זה היה מספר של אדם אנושי שהיה צריך את עזרתי

עדיף לי לחזור לטלפון שאולי זה נייעס, מאשר לגרום לאדם סתם עוגמת נפש
ואם זה התרמה ולא רלוונטי לי לתרום, מיד אני פותחת בברכות לצד השני ויישר כח על פועלכם וכו', אבל אין לי אפשרות (ולא מנתקת לה בפנים בחוסר סבלנות...)

לענייננו, אל תשכחו שיש אנשים שגם לא מנסים להתקשר יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים לנדנד מדי ומבחינתם זה לא דרך ארץ למרות שמאוד חשוב להם..

ואם הנייד לידי, וראיתי שמישהו מתקשר, ואני פנויה, אין לי בעיה לענות מיד
ולא אני ממש לא סקרנית... ולא יאכנע...

יש ימים/שעות שאני עמוסה יותר
יש פחות ויש מצב שבטעות פספסתי ושאני נזכרת אני מתקשרת להתנצל

והיום בעידן המייל, אם פחות מתאים לי לדבר טלפונית ולאותה אחת יש מייל
אני כותבת לה במייל שראיתי שהיא חיפשה אותי, פחות יכולה כרגע בנייד ואם רלוונטי למייל

אדם טרח להתקשר אלי, יש לו צורך, למה לתת תחושה של זלזול? מבחינתי זה מינימום בין אדם לחברו

זה כמו שאדם פונה אליך ברחוב ואתה מחליט להתעלם כי אין לך זמן...
אפשר להגיד בנעימות: "סליחה אבל אני ממהר" משהו אנושי

כנ"ל במייל

לפחות הרווחנו בעידן במייל את האמוג'ים שזה סופר תגובה שמביעה וחוסכת הרבה מלל
אבל מביעה... מכבדת... מתייחסת

אם אני לא יכולה לענות באותו זמן מסמנת כלא נקרא, או טיפול במועד מאוחר יותר
ולפי העניין יכול להיות שעונה" "ראיתי אעדכן מחר"..

ולעניות דעתי...
ההתנהלות יכולה כן להיות מדד לרמת אינטליגנציה רגשית

כי מה זה בעצם? חלק ממרכיבי האנ' רגשית היא היכולת להיכנס לנעליים של האחר... לראות את האחר...

אינטליגנציה רגשית היא לאו דווקא מולדת, היא גם נרכשת
אפשר לפתח אותה...
אכפתיות, אמפתיה, בין אדם לחברו, מידות טובות, כבוד הזולת וכד'
כולם על אותה נגזרת

תירוצים ואילוצים יש לכולנו
אבל בסה"כ כל הדיון הזה מבחינתי עלה
כדי שטיפה נחשוב מחוץ לקופסא שכל אחד מאיתנו יצר לעצמו

כנ"ל- אני...

והלוואי ונהיה רק טובים יותר

בתפילה

במחילה, אבל אני רוצה לחלוק על הדברים.
ולפני כן בא ננתח שניה את הטלפון.
יושבים להם קבוצת אנשים בחתונה/שבע ברכות/אירוסין ומפטפטים ביניהם, ופתאום....... הטלפון מצלצל!!!!! בן אדם באמצע משפט עוצר הכל, ועונה לטלפון כאילו זה אראלה ממפעל הפיס.
למה????
התקשתי למישהו לשאול אותו אם יש לו את הטלפון של חיים, הוא חוזר אליי אחרי שעתיים, אני לא עונה כי זה כבר לא רלוונטי, אחרי 10 דק' הוא מנסה עוד פעם.
למה?
אנחנו עומדים אחרי הכולל ומנהלים שיחה של "פטפטין דאורייתא" ואז...... עובר רמקול שמכריז על הלוויתו של הרב פלוני, כולנו משתתקים ומחכים במתח לשם הנפטר למרות ש 95% שאנחנו לא מכירים אותו, ואם היינו מכירים היינו יודעים גם בלי זה, אז למה?
בגלל סיבה פשוטה, אנחנו מפחדים לפספס משהו, כשאנחנו הולכים ברחוב ורואים קבוצת אנשים קוראים מודעה, אנחנו נעצור ולרוב גם נקרא את המודעה עד המילה האחרונה כדי לדעת מה כולם קראו כדי לא לפספס.
זה גם הסיבה להתמכרות לקבוצות וואטספ, לקווי נייעס ולאתרי חדשות, הבדיקה המתמידה האם הגיע משהו חדש, האם פספסתי משהו?
ומי שעדיין לא השתכנע, מכירים את זה שאוחזים באמצע "אשרי" והחזן התחיל "ישתבח" ומנסים לגמור את הפרק לפני הקדיש? מה קורה? אנחנו מתחילים לגמגם ולהתבלבל במילים, אשרי! מי שלא יודע בעל פה מתוך שינה שיקום! אבל החשש לפספס מעלה את הלחץ לרמה שאנחנו יכולים לגמגם באמצע אשרי!
בעלי החנויות יודעים לנצל את זה כמו שצריך, המבצע "רק ל 72 שעות" נועד בדיוק בשביל התחושה שאנחנו נפספס אם לא נקנה.
(יש בדוגמאות עוד כמה דברים אבל עיקר הרעיון מובן)
נחזור חזרה לפלאפון, שמישהו מתקשר אלי, יש לחץ לענות, גם אם אני עסוק, גם אם אני באמצע משהו, יש דחף מטורף לענות, והמעניין שאם המספר לא מוכר בד"כ הלחץ גדול יותר.
ולכן, יש לנו נטייה לעצור שיחת רעים עם חבר ולענות לטלפון, לפעמים אפי' בלי לשים לב שעצרנו את השני באמצע משפט (כי אולי מישהו צריך מאיתנו משהו??!!)
כשקלטתי את זה, הרגלתי את עצמי לא להתייחס לצלצול ולהמשיך בשיחה כרגיל, ותאמינו או לא, אבל התגובות מדהימות, לא פעם קרה לי שדיברתי עם מישהו, המשכתי הלאה גם כשהטלפון צלצל, והשני התבלבל ולא היה מסוגל להיות מרוכז בשיחה, כי למה המוזר הזה לא עונה לטלפון.

נדמה לי שכל הדיבורים סביב ה"אולי מישהו צריך את העזרה שלי" זה נכון בין 10% לתירוץ למה יש לנו דחף להתקשר.
יודגש, אני לא מדבר על אנים שלא עונים כדי להרגיש חשובים (אולי בסמינר זה יותר מצוי) אבל כן, אם אני עסוק באמצע משהו, וזה יכול להיות גם עיסוק של אכילת פופקורן וקריאת ספר, אני מרשה לעצמי לא לענות לטלפון כשמתקשרים.

 

[אין מצב!]

נדמה לי שכל הדיבורים סביב ה"אולי מישהו צריך את העזרה שלי" זה נכון בין 10% לתירוץ למה יש לנו דחף להתקשר.
יודגש, אני לא מדבר על אנים שלא עונים כדי להרגיש חשובים (אולי בסמינר זה יותר מצוי) אבל כן, אם אני עסוק באמצע משהו, וזה יכול להיות גם עיסוק של אכילת פופקורן וקריאת ספר, אני מרשה לעצמי לא לענות לטלפון כשמתקשרים.

כבר ידועה האמרה שאנשים הכי עסוקים, יש להם הכי הרבה זמן!
השאלה אם אחרי שגומרים להיות עסוקים חוזרים למטלפן? או ש"ממשיכים" להיות עסוקים??

 

[בינה מלכותית]

אחרי תקופה ארוכה שאני עובדת עם תלמידות מכל מיני סמינרים
אני מסכימה שיש קשר לאינטלגנציה אישית וסגנון שימוש בפלאפון

מאחד הסמינרים התלמידות תמיד מתקשרות עשר פעמים
אם לא עניתי בפעם הראשונה, תנסי לחכות שעה שעתיים ואם לא חזרתי תנסי שוב.
יש ממתינה ופשוט מתקשרות עשרות פעמים שארים הרגע,
ובסוף רצו שאלה קטנה ולא דחופה!!

לעומת סמינרים אחרים שראיתי את ההבדל ובגדול.