- הוסף לסימניות
- #41
לא מסכימה איתך.ראיתי את זה לפני הרבה זמן, כמעט עד הסוף.
ולא, לא התרגשתי.
פשוט ישבתי ובכיתי.
כי הלוואי והייתי כפי מה שהם מתארים בסרטון. ואני לא כזו!
לא יודעת אם אצליח להסביר את עצמי, אבל, הבעיה בעיני בסרטון הזה, שיש פה איזושהי הנחת יסוד (לדעתי מוטעית) שזה מה שאמא, ואז, מה קורה כשאמא לא כל מה שמתואר פה בסרטון?
בערב הורים מסויים הקרינו את הסרט הזה ושמתי לב שפשוט ישנן 2 סוגי אמהות:
אלה שצריכות את ההכרה והכבוד על כל הטירחה שלהן (ובצדק גמור), הסרט הזה ממש מנחם ומעודד (בכו מהתרגשות)
אבל יש סוגי אמהות שמרגישות לא מושלמות חרף כל מה שהן עושות (בכו מתסכול והן מועטות)
זה מרגש כי זה התפקיד שקיבלנו על עצמינו.
לא חושבת שיש דבר כזה אמא שעומדת בו במלואו.
אבל עצם התפקיד!
גודל התפקיד!
וואו איזה אלופות אנחנו.
ובקשר ליסורי המצפון בכללי - ה' נתן אותי לילדים האלה ואני הדבר המדויק ביותר עבורם, ומנסה כל הזמן ללמוד, להשתנות, לשפר. בסופו של דבר אנחנו בני אדם.
הנושאים החמים


Reactions: יועץ. סופר. מרצה., לאה לנדא., נאווהלה ועוד 4 משתמשים7 //