זה מאוד מעניין מה שכתבת.
האפיפיור שברח והתגייר - את מתכוונת למשהו עתיק, לא?
בקישור שצירפת לא היה משהו שהיה נראה לי קשור:
חזון גבריאל הוא טקסט
אפוקליפטי ובו כ-87 שורות, הכתוב על
אבן גיר בגובה מטר. הטקסט מתוארך ל
מאה ה-1 לפני הספירה. הכתובת נמצאת ברשות אספן ה
עתיקות דוד יסלזון המתגורר ב
שווייץ.
תוכן עניינים
הכתובת
דוד יסלזון רכש את הכתובת מסוחר עתיקות
ירדני בערך בשנת
2000, ודבר קיומה נודע לחוקרים כמה שנים אחר כך. מקום מוצאה של האבן אינו ברור, אך לדעת החוקרים עדה ירדני ובנימין אליצור ייתכן ומקורה הוא ממזרח
ים המלח. הכתובת צויירה ופוענחה על ידי ד"ר עדה ירדני, שגם נתנה לה את שמה 'חזון גבריאל'. הטקסט מסודר בשני טורים, בדומה ל
מגילת ספר תורה, וכתוב בכתב 'יהודי' של המאה הראשונה לפנה"ס, כפי שהוא מתועד בכתבי
מגילות קומראן, אך תוכן הכתובת וסגנונה שונים מהמצוי בכתבי מגילות אלו.
חלק מן הטקסט שחוק ורובו מקוטע מאוד. יש בו ציטוט מ
ספר חגי, בשינויים קלים, וביטויים מ
ספר ירמיהו, מ
ספר זכריה ומ
ספר דניאל, בצד ביטויים המופיעים במקורות מאוחרים יותר, כגון
ספרות ההיכלות,
פיוטים,
תלמוד ו
מדרשים. כמו כן יש בו ביטויים שאין להם מקבילים בכתובים הקיימים בימינו. התוכן אינו נהיר לחלוטין, אבל הביטוי "כו (=כה) אמר ה' אלהים צבאות אלהי ישראל", המופיע בטקסט פעמים רבות, בשינויים קלים, מזכיר את
ספרות הנבואה. עוד נזכרת בטקסט פעמים אחדות המילה "ירושלם".
הטקסט כתוב בגוף ראשון, בפי מי שמזהה את עצמו "אני גבריאל", ככל הנראה
גבריאל המלאך. כפי העולה מן הטקסט, המחבר היה מתומכי שושלת
בית דוד, וייתכן שפנה אל מתנגדיו. אולם מכיוון שלא נתגלה עד כה טקסט דומה, קשה לקבוע את טיבו בוודאות. נראה כי הטקסט הוא למעשה נבואה המורכבת מאוסף של נבואות קצרות שהוכתבו לסופר. אולם הלשון דומה יותר ל
לשון חז"ל מאשר ל
לשון המקרא. כך למשל אין שימוש באות ו' בתפקיד
ו' ההיפוך. הנבואה כוללת ביטוי המרמז על אירוע היסטורי או עתידי - "דם טבחי ירושלם" - היכול לרמז על אירוע קשה של טבח או לחלופין אירוע של הקרבת קרבנות בבית המקדש.
[1]
הצעת ישראל קנוהל
פרופסור
ישראל קנוהל סבור שהאירוע שאליו מתייחסת האבן הוא מרד שהתרחש בשנת ארבע לפני הספירה. המורדים רצו להשתחרר מעול
בית הורדוס שנתמך על ידי הרומאים. למרד, שפרץ תחילה ב
ירושלים והתפשט ברחבי הארץ, היו מספר מנהיגים. מצירוף המקורות היהודיים והרומיים עולה הרושם כי הבולט בהם היה שמעון שפעל ב
עבר הירדן. שמעון הכריז עצמו ל
מלך, התעטר ב
כתר מלכות ונתפש כמלך בעיני תומכיו. ללא ספק תלו בו תומכיו תקוות משיחיות. קונהל מתייחס לתיאור ההיסטוריון
יוסף בן מתתיהו את הריגתו של שמעון אחר שניגף בשדה המערכה:
"ושמעון אמר להימלט דרך נקרה צרה, אולם גרטוס (=מפקד בצבאו של הורדוס) סגר עליו את הדרך והכה אותו בעת מנוסתו בצווארו מן הצד והמיתו".
[2]
כך לדעתו נראה איפוא כי איזכור "ארובות צרים" בסמוך ל"שר השרין" מרמז להריגתו של שמעון, מנהיג המרד שהוכתר כמלך, בנקרות הצורים בעבר הירדן.
[3]
"לשלושת ימין חאיה"
בעבר הציע קנוהל לשחזר את השורה הקטועה בכתובת האבן "לשלושת ימין .... אני גבריאל גו.. עלי." באופן הבא - "לשלושת ימין חאיה, אני גבריאל, גוזר עליך".
[4] קנוהל סבר כי משורה זאת משתמע כי גבריאל פונה אל דמות כלשהי וגוזר ומצווה עליה לקום אחר שלושה ימים. הוא טען כי המלאך גבריאל פונה למנהיג המכונה בשם "שר השרין" ופוקד עליו לקום לתחייה אחר שלושה ימים. "שר השרין" הוא מנהיגו של עם ישראל והוא יוקם לתחייה בידי המלאך גבריאל לאחר שלושה ימים. מכאן משתמע כי הרעיון של תחיית המשיח אחר שלושה ימים נוצר ביהדות עוד קודם לזמנו של
ישו.
[5]
לעומת זאת, הנדל קורא את הכתוב: "לשלושת ימין האות",
[6] ואלישע קימרון ואלכסיי (אליהו) יודיצקי מסכימים לקריאה זאת. לימים קיבל קנוהל את קריאתם של הנדל ושל קימרון ויודיצקי, וחזר בו מקריאתו "לשלושת ימין חאיה".
[7]
הנושאים החמים
