שיר בְּפַעַם הַשְּׁלוֹשִׁים אֶלֶף חָמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

[I.Q]

ב''ה.

עוֹדֶנִּי עוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם בְּפַעַם הַשְּׁלוֹשִׁים אֶלֶף
חָמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנָה-עָשָׂר בְּרָכוֹת.
וָשׁוּב אָמְרוּ שְׂפָתַי;
רוֹפֵא חוֹלִים
וּבִרְכַּת הַשָּׁנִים
וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם.
וְלֹא הִגַּעְתִּי אֲפִלּוּ עַד חֶצְיוֹ
מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְהַרְגִּישׁ
מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לִכְאֹב
מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְבַקֵּשׁ
עַל הַחוֹלֶה שֶׁיָּבוֹא מָזוֹר לִכְאֵבָיו
עַל הַשָּׁנָה שֶׁתִּתְבָּרֵךְ.

וְעַל מָה שֶׁהָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם.
שֶׁהָיָה הָעוֹלָם זַךְ יוֹתֵר.
שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם עוֹמֵד בָּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדָּהּ
כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁיֵּשׁ מקוֹם
אֱמֶת. הָיָה נוֹהֵג בַּעֲנָוָה. הָיָה נוֹהֵג בְּיֹשֶׁר.

כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם כֹּהֵן הָרוֹאֶה נְגָעִים
וְהָאָרוֹן יוֹצֵא מִן הַמִּדָּה וְשָׁב אֵלֶיהָ.
הָיָה הָעוֹלָם זָע, הָיָה הָעוֹלָם נַעֲשָׂה עָדִין יוֹתֵר.

וְהָיוּ נוֹסְעִים אֶל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ וּמִמֶּנּוּ,
וְהָיְתָה הָאֱמֶת הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת.

זֶה לִי הַפַּעַם הַשְּׁלוֹשִׁים אֶלֶף
חָמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם
עוֹדֶנִּי עוֹמֵד לִפְנֵי הַשֵּׁם,
וְחוֹכֵךְ בְּדַעְתִּי אִם פָּסַעְתִּי וְלוּ תְּפִלָּה אַחַת אֶל מָה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל,
שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ.

 

[הנף מקלדת]

אין ספק שזהו אחד השירים הנוגעים
אמת.
ודאי יצאו מן הלב
אל הלב פילסו להם דרך
פרצו ויעבורו

 

[נודד]

יפהפה.
מילים של פעם
על הרגש של נועם
כשהלב עוד פעם
בתפילה של טעם