כללי באילוסטרייטור

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לי קו ישר המורכב מעיגולים
אני רוצה להחיל את אותו קו על צורה בצורת העיגולים
הבעיה שהצורה גדולה יותר ואז העיגולים גדלים גם
איך אני מסדרת שהעיגולים יהיו באותו גודל כמו הקו
מקווה שהבנתם למה התכוונתי
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אולי לנסות לחיצה כפולה על כלי הדוגם ולשחק בהגדרות, אולי יעבוד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני חושבת שהפוסט הזה הכי איתגר אותי עד כה 🥵
מרוב תחקיר כבר איבדתי כיוון והייתי צריכה לאסוף
את עצמי ואת התוכן לכדי יחידה אחת
אחידה ומדוייקת.

מקווה שעמדתי באתגר, את זה תספרו לי בתגובות
למטה אחרי שתקראו, מחכה לזה :).

אז,
בפוסט הקודם למדנו איך לדמיין את הראש כקובייה –
דרך פשוטה שמאפשרת להבין זוויות ופרספקטיבה
ונותנת לנו בסיס יציב.

אבל... הראש הוא לא באמת קובייה, נכון?
אז איך מתקדמים משם? - אל תהיו מרובעים ;)

בדיוק בשביל זה יש את שיטת לומיס –
שיטה מהממת של האמן אנדרו לומיס [Andrew Loomis],
שמציע דרך מינימליסטית ומדויקת לצייר ראש במהירות ובקלות,
תוך שמירה על פרופורציות נכונות.
(ובהמשך נראה גם איך שתי השיטות משתלבות יחד)

כמו שראינו גם בפוסט הקודם,
בכל שלב הבנייה ככל שנפשט את האיור לצורות גאומטריות-
כך יקל לנו, וכך נצליח לבנות בצורה טובה יותר איור משכנע.

והפעם נשתמש בצורת עיגול וכדור:
היות ובשיטת לומיס משתמשים בעיקר בכדור וקווים לציון חלקי פנים וכיוון –
לכן תתאפשר בנייה תלת-ממדית של מבנה הראש מכל זווית.

בשלב הראשון נתחיל מציור עיגול שנתייחס אליו ככדור.
1764846281017.png


בשלב השני נוסיף קווים שמנחים אותנו- קווי אמצע- אופקי ואנכי,
קווי האמצע עוזרים לנו לפרספקטיבה ומציינים את הגובה והעומק.

1764846443137.png

כעת בשלב השלישי- נמצא את "קווי השלישים".
מהם קווי השלישים? - אלו הקווים המחלקים לנו
את הפנים לשליש, שליש,שליש.
השליש הראשון מתחיל מקו המצח עד הגבות,
השליש השני הוא מהגבה לסיומת האף,
השליש השלישי מסיומת האף לסנטר.
ואיך נמצא אותם?
התחילו מסימון במרכז הצירים שציירינו בשלב הקודם,
קו המצח וקו הסנטר יהיו במרחק מה משפת העיגול.
1764846779301.png


בשלב הרביעי, נסמן בצידי הכדור שלנו עיגול בכל צד- בגודל עד 2/3 מגובה הכדור.
וכאילו נחתוך ממנו, מהכדור, את הצדדים- כדי לקבל בסיס לצורת הגולגולת.
1764847311727.png

העיגולים האלו הם בעצם "הכוונת" של הראש-
לפיהם נזהה את זווית הראש.
ולכן נסמן בתוך העיגולים גם קו אנכי ואופקי בזוויות השונות.

אחרי שסימנו את כדור הגולגולת וקווי העזר,
מגיע שלב חיבור הלסת — שלב מפתח בהבנת מבנה הראש.
בשלב הזה אנחנו "מלבישים" את הלסת על הכדור, כמעט כמו שמניחים מסכה.
הקווים שמגדירים את צידי הלסת יוצאים ממרכז עיגולי צדי הראש, ונמשכים כלפי מטה — עד לקצוות קו הסנטר, בשלב "קווי השלישים".
1764849095940.png
הקווים האלו מתעקלים בעדינות בהתאם לצורת הכדור, כדי לשמור על תחושת עומק ותלת-ממד.
את הסנטר ניצור בזווית מחודדת ולא מעוגלת כמו מסיכה.

טיפ נחמד:
דמיינו שהלסת היא חצי התחתון של לב
1764849690154.png


וכל שנותר לנו כעת, זה להוסיף את האוזניים
והצוואר.
1764849744877.png



וכך זה נראה גם בזוית 3/4 ובפרופיל.
שיטת לומיס- פרופיל.jpg שיטת לומיס- שלושת רבעי.jpg

⚠️ שימו לב לעיקולים שיש ליצור בלסת ליצירת הלחיים והסנטר שבזווית 3/4 👆.

____
נסו לצייר את הראש בשיטת לומיס בכמה זוויות שונות ומגוונות,
ושתפו אותי איך היה לכם ואם זה עזר לכם ☺️
וניפגש בפוסט הבא- בו נראה איך הקובייה משתלבת לנו עם לומיס
אז אל תלכו לשומקום 😎

מצרפת לכם פה רפרנס לזוויות ככלי עזר
1764850666436.png
[התמונה מאתר פינטרסט ומיועדת לשימוש אישי בלבד.]

____

💡 ובפינת הידעת?
1764851601824.png
[התמונה לקוחה מהאתר illustrationhistory.org]
אנדרו לומיס, פיתח את השיטה המוכרת בשמו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, לקראת סוף ימיו.
הוא היה מאייר אמריקאי שהעביר את הידע שלו בספרים מפורסמים שנלמדים עד היום!

השיטה לא רק עוזרת לבנות ראש נכון – אלא משפרת מאוד
את ההבנה של פרופורציות ופרספקטיבה באופן כללי.
היתרון הגדול של שיטת לומיס הוא בפשטות שלה,
שמאפשרת גם לאמנים מתחילים להבין את הפרספקטיבה
ולהרגיש ביטחון בציור הראש, מבלי להיסחף בפרטים מורכבים.
שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
"היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
"אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
"אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
"הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?




התינוק שלי נולד עם פיגור.
בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
חסר לו כוריזום!!!!
העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
"אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
"אמא... מוישי ראה אותו!"
ו—ויפחות חנקו את גרוני.
אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
"ומה?"
"העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
"אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
"הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
אמא קינחה את אפה ואמרה:
"לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...




(6 שנים אחרי)

"אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
"את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
"נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
"מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
"אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."




"שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
"קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
"אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

וזהו.
נגמר הזמן.

את כל השכנים הוא לא אמר!
גם את כל החברים הוא לא אמר!
ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
"רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

"תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
"זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
"אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
"אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

אפרופו השוואת...
חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...




רפאל

"אין לי כמעט חברים!
טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
אני חושב מה המספר שאחרי 999.
כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

אוף, התבלבלתי.
ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
"אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

שמחתי.
אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

טוב.
אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה