שיתוף - לביקורת באלי לשלוט בי. די.

[תילה.]

אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁפִּתְאוֹם,

תִּגְעִי בִּי,
פּוֹחֶדֶת שֶׁתַּצְלִיחִי לַחְדֹּר אֵלַי,
בִּפְנִים.
הֲכִי עָמֹק,
הֲכִי.
אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ,
לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁ

נִכְנָסִים אֵלַי.

אֶל
מְקוֹמוֹת שֶׁנְּתוּנִים בְּשַׁלִּיטָתִי.

פַּעַם נָתַתִּי לָךְ אִשּׁוּר כְּנִיסָה,
דֶּרֶךְ לִפְגֹּשׁ בִּי.
שָׁבַרְתְּ בִּי הַכֹּל,
הָרַסְתְּ.

אֲזִקִּים,
סוֹרְגֵי רִבּוֹנוּת שֶׁאֲמוּרִים הָיוּ
לְהָגֵן עָלַי.

לֹא רוֹצָה שׁוּב,
לֹא רוֹצָה.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁאֲאַבֵּד מָה שֶׁכֵּן נוֹתַר אֶצְלִי.
חַיִּים שֶׁשָּׁמַרְתִּי;

שְׁלִיטָה.

צְרִיכָה אֶת עַצְמִי
לְעַצְמִי.
מָה יִהְיֶה אִם אֶתֵּן לָךְ,
מִי יִדְאַג שֶׁיִּהְיֶה לִי אוֹתִי,
מִי יִדְאַג

לִשְׁמֹר עֲלַי.
שֶׁלֹּא אֶתְפַּקֵּעַ, אֶחְיֶה אָנַרְכִיּוֹת;
אֶהֱפֹךְ לַצֵּל עוֹבֵר.

שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד הַכֹּל.
שֶׁלֹּא.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁתִּקְּחִי אוֹתִי.
שֶׁלֹּא אֵדַע מִי אֲנִי,
אָז אַל תָּבוֹאִי,
כִּי מִי
יִשְׁמֹר עָלַי,
מִי

לֹא אֲנִי.






רוצה ביקורת.

 

[פיקולו]

שיר מדהים, מבטא מבטא---
כתוב בכישרון וביופי מיוחד, למרות התוכן הכואב והנוגע.
ממחיש ומדגיש סערת רגשות גדולה, פחד לאבד שליטה, לתת למישהו את האפשרות להכנס אלי, ומבין השיתין- רצון וכמיהה להיעזר נכון.

דילמה כל כך קשה.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁתִּקְּחִי אוֹתִי.
שֶׁלֹּא אֵדַע מִי אֲנִי,
אָז אַל תָּבוֹאִי,
כִּי מִי
יִשְׁמֹר עָלַי,
מִי

הבלבול הזה.

לֹא אֲנִי.

וההרגשה החלשה הזו- אני לא יכולה להגן על עצמי,


קשה לכתוב "מדהים" על שיר כל כך כואב.
אבל זה היופי שבו, מדהים.


בלי להתערב מדי--- יש אנשים שיכולים לעזור, בלי לקחת ממך את השליטה... חפשי אותם, הם קיימים

 

[צביה ר.]

וואו.
הצורך הקיומי הזה, הבסיסי, הנואש, להיות בשליטה. הפחד למסור אותה בידיים של מישהו אחר.
כמה השיר המדהים הזה צועק אותם. נוגע כל כך. פוגש כל אחד איפה שפוגש.
תילה, הכתיבה שלך כל כך מביעה. כל כך יפה!!


בקטנה: המרווחים בין השורות לפעמים טיפה מפריעים לרצף.

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

חזק וכואב.

 

[תילה.]

שיר מדהים, מבטא מבטא---
כתוב בכישרון וביופי מיוחד, למרות התוכן הכואב והנוגע.
ממחיש ומדגיש סערת רגשות גדולה, פחד לאבד שליטה, לתת למישהו את האפשרות להכנס אלי, ומבין השיתין- רצון וכמיהה להיעזר נכון.

דילמה כל כך קשה.

טוב כל כך לשמוע. תודה.
זה פשוט עוזר לי.

וואו.
הצורך הקיומי הזה, הבסיסי, הנואש, להיות בשליטה. הפחד למסור אותה בידיים של מישהו אחר.
כמה השיר המדהים הזה צועק אותם. נוגע כל כך. פוגש כל אחד איפה שפוגש.
תילה, הכתיבה שלך כל כך מביעה. כל כך יפה!!

תודה תודה ושוב. תודה.

בקטנה: המרווחים בין השורות לפעמים טיפה מפריעים לרצף.

וואי תודה שאת אומרת
כי אני תמיד מסתבכת עם זה, מתלבטת איך לעבור שורה והאם
זה משמעותי
שבירות של שורות יוצרות קצב, הן משנות את כל השיר.
ולפעמים כל בית בפני עצמו נראה כלא מתאים להיות ארוך, או עם שורה ככה שורה ככה
לכן אני מנסה כ"כ הרבה להוריד, להעלות.
פשוט איך שהשיר נראה,
לעין.
מבינה על מה אני מדברת.
אשמח שתציעי חלוקה שנראית לך. אשמח מאוד.

 

[tmr]

היכולת והמודעות לשלוט על הרצון הזה
היא כשלעצמה שווה הרבה

וכמה המרחב הזה חשוב ומבהיל

יפה מאד

 

[צביה ר.]

אשמח שתציעי חלוקה שנראית לך. אשמח מאוד.

אני אציע חלוקה שנראית לי, אבל זו באמת רק הצעה.
בסוף שבירת שורות היא גם עניין של תחושה אישית של המשורר. איך שזה מתחלק לו בלב. את בטח מבינה למה אני מתכוונת.


אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁפִּתְאוֹם
תִּגְעִי בִּי,
פּוֹחֶדֶת שֶׁתַּצְלִיחִי לַחְדֹּר אֵלַי,
בִּפְנִים.
הֲכִי עָמֹק,
הֲכִי.

אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ,
לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁ
נִכְנָסִים אֵלַי.
אֶל
מְקוֹמוֹת שֶׁנְּתוּנִים בְּשַׁלִּיטָתִי.

פַּעַם נָתַתִּי לָךְ אִשּׁוּר כְּנִיסָה,
דֶּרֶךְ לִפְגֹּשׁ בִּי.
שָׁבַרְתְּ בִּי הַכֹּל,
הָרַסְתְּ.
אֲזִקִּים,
סוֹרְגֵי רִבּוֹנוּת שֶׁאֲמוּרִים הָיוּ
לְהָגֵן עָלַי.

לֹא רוֹצָה שׁוּב,
לֹא רוֹצָה.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁאֲאַבֵּד מָה שֶׁכֵּן נוֹתַר אֶצְלִי.
חַיִּים שֶׁשָּׁמַרְתִּי;
שְׁלִיטָה.

צְרִיכָה אֶת עַצְמִי
לְעַצְמִי.
מָה יִהְיֶה אִם אֶתֵּן לָךְ,
מִי יִדְאַג שֶׁיִּהְיֶה לִי אוֹתִי,
מִי יִדְאַג
לִשְׁמֹר עֲלַי.
שֶׁלֹּא אֶתְפַּקֵּעַ, אֶחְיֶה אָנַרְכִיּוֹת;
אֶהֱפֹךְ לַצֵּל עוֹבֵר.

שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד הַכֹּל.
שֶׁלֹּא.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁתִּקְּחִי אוֹתִי.
שֶׁלֹּא אֵדַע מִי אֲנִי,
אָז אַל תָּבוֹאִי,
כִּי מִי
יִשְׁמֹר עָלַי,
מִי

לֹא אֲנִי.

 

[חוה אייזן]

אני ממש אוהבת ומתחברת לסגנון הזה
איזה קטע מיוחד!
הצורך הבסיסי כל כך שמקבל ביטוי ומשמעות
יפהפה!