פנאי בארץ לה-לה - שיתוף

[Y]

למרות שאף פעם לא שתפתי פה, הפעם הייתי חייבת לשתף.
אז גם אני קראתי את בארץ לה-לה (כמו עוד בסביבה שלי, לא יכולתי לעמוד מול הבריף הזה על אבישג המתחרה עם הגיסות שלה על המתנה הכי שווה לשוויגער... והכריכה ההזויה הזאת!). ידעתי שיש למה לצפות אחרי "צומת ניו יורק-קרית ספר", אבל ת'אמת? זה כל כך שונה, שאין אפילו מה להשוות. למרות שבעיניי צומת ניו יורק-קרית ספר היא יצירת מופת, אבל מכיוון אחר לגמרי.
החלטתי שאני יוצאת מהרגלי וכותבת. אולי כי זה כל כך אחר, שהרגשתי שאני צריכה לשתף את החוויה שלי.
קודם כל, מאיפה רינה יגר הביאה את השמות שלה? אבישג בורנשטיין... בואו נאמר שהצירוף של השם הפרטי ושם המשפחה זה לא הכי קלאסה. אחר כך קראתי איך האמריקאים קראו לה אבישג במלעיל. הבנתי שהיא חיפשה שם שיישמע מצחיק אצל דוברי האנגלית. קצת מאולץ, לטעמי, אבל זה מוסיף הרבה צבעוניות לסיפור אז סלחתי.
מה הכי מאפיין בעיניי את הספר? במילה אחת: קלילות. זה ספר קל, עף, זורם. הכי לא פסיכולוגיה בגרוש ומהלכים ענפים שדורשים ממך ריכוז מקסימלי. את יכולה לקרוא את הספר הזה גם בשתיים בלילה אחרי שחזרת מחתונה של אח ועדיין להנות ולהבין כל פיפס.
ספר צבעוני מאוד ומרענן על רקע הספרים האובר-דרמטיים והטראגיים שנפוצים במגזר שלנו.
מישהי שקראה את הספר אמרה לי שהיא מאוד אהבה את עקיבא. את התום, היושר והאמת שלו. וזה נכון. הוא באמת נדיר בחתירה שלו לאמת, בזה שנראות לא מעניינת אותו והוא פועל רק על פי אמות המידה שלו ובשום אופן לא מרצה את החברה ואפילו לא את המשפחה שלו. הוא ללא ספק בעל טוב ואדם מדהים.
בכל זאת, זה שהוא אמריקאי גרם לי לפעמים להרגיש שהוא לא הכוס תה שלי. אבישג היא ישראלית משופשפת ואמרה לו דברים בציניות המוכרת שלנו, והוא... וואו, עד שהוא תופס את העוקץ את יכולה להשתגע...
אהבתי מאוד את הפשטות של אבישג. אם יש מסר עקיף שעובר בין השורות זה לגמרי זה. אל תחשבו שכסף ומצעים בשלושת אלפים דולר מסעודיה יעשו לכם את זה. אבישג בזה לכסף ולגינונים בבית חמיה וחמותה. איך צחקתי כשניסתה להבין למה מיועדת כל כוס על שולחן השבת של השוויגער. עכשיו גם אני יודעת איזה כוס מיועדת ליין כבד ואיזו ליין קינוח...
ריחמתי על חמותה כשהכלה שעקיבא הביא לה הייתה כל כך שונה ממנה. שלא לדבר על הקומדיה ביום ההולדת... איך שהיא מנסה בכוח לקבל את אישור הסביבה... וואלה, יש באמת בעולם אנשים שחוגגים ככה יום הולדת? שיזמינו אותי פעם, נשמע דווקא שווה!!! איזה אירוע היא הרימה שם עם בשרים ונגניות ותוכניה הזויה לגמרי. הכי אהבתי את העוגה הכי גדולה בניו יורק. ואיך שאריאלה נפלה לתוך העוגה. אני, אגב, הייתי בוחרת בה למתנה המנצחת. המתנה של אבישג לדעתי פחות מוצלחת משלה.
לדעתי, הסופרת יכלה לעשות את השוויגער הזו אפילו יותר קלאפטע, אבל במשפחה שלי יש כאלה שטענו שהיא יותר מדי קלאפטע, אז כנראה זה עניין של טעם אישי...
לסיכום: ספר קליל, מרתק, צבעוני, דמויות שאת כמעט נוגעת בהן מרוב שהן אמיתיות, והכי לא צפוי בעולם.