בבוקשה במשלוח

[גוגלית]

הכתיבה הבלאגניסטית הזו צריכה קצת יישור. /QUOTE]

דווקא את הבלאגן הזה הכי אהבתי.
כתיבה מהוקצעת יותר - תפחית מהחינניות של הקטע, לטעמי.
וע"ע אין ישר כסולם עקום וזה.

(לא התכוונתי לצטט את עצמי..לא יודעת למה יצא ככה )

 

[מ"ם]

(לא התכוונתי לצטט את עצמי..לא יודעת למה יצא ככה )

פשוט לערוך ולהוציא את טקסט התגובה מתוך הסוגריים.

כך:

הכתיבה הבלאגניסטית הזו צריכה קצת יישור.

דווקא את הבלאגן הזה הכי אהבתי.
כתיבה מהוקצעת יותר - תפחית מהחינניות של הקטע, לטעמי.
וע"ע אין ישר כסולם עקום וזה.

 

[מרחבית]

מעניין, זורם, נוגע ללב כתמיד!
חושבת שיש צורך לשאול רב פוסק לגבי כניסה לבית שיש בו צלבים. וכן לשאול לגבי נתינת כתבי קודש כגון מגילת אסתר ופרקי תהילים - לאנשים שברור שלא מודעים לשמירה על קדושתם, ומי יודע מה יעשו איתם.

 

[נקודה אחת]

ושבת שיש צורך לשאול רב פוסק לגבי כניסה לבית שיש בו צלבים. וכן לשאול לגבי נתינת כתבי קודש כגון מגילת אסתר ופרקי תהילים - לאנשים שברור שלא מודעים לשמירה על קדושתם, ומי יודע מה יעשו איתם.

נכון מאוד.. מסכימה ממש. ה' יעזור הלאה. יש לי שאיפה להיות חינוכית ולעשות את הישר והטוב (זה מה שאני מנסה לעשות בשעות הבוקר למשל. בבית יעקב. כן! לא להלשין עלי למנהלת) ושהכל יהיה בסדר, לא תמיד זה מצליח.. שנזכה לעשות טוב.

 

[מרחבית]

נכון מאוד.. מסכימה ממש. ה' יעזור הלאה. יש לי שאיפה להיות חינוכית ולעשות את הישר והטוב (זה מה שאני מנסה לעשות בשעות הבוקר למשל. בבית יעקב. כן! לא להלשין עלי למנהלת) ושהכל יהיה בסדר, לא תמיד זה מצליח.. שנזכה לעשות טוב.

את מקסימה במיוחד. אי אפשר לא לחבב אותך... רוצה להדגיש, שלא כתבתי שאסור, כי אני לא יודעת. וגם מאוד תלוי בפרטים של כל מקרה ומקרה...
כן חושבת, שצריך לשאול... ואולי בעיקר חשוב שרבקה תהיה בעניין, שהלב הגדול והחם שלה הוא משהו מיוחד במינו ומעורר התפעלות של ממש, והוא חייב להיעצר כשיש דברים לא ברורים הלכתית (כנראה לה כן היה ברור... לא יודעת), ופשוט לשאול פוסק מוסמך...
ואני מסוקרנת עד הגג האם ההיא היתה באמת יהודיה...
המון המון הצלחה!

 

[אשר שרבר]

לא תמיד זה מצליח..

בעזרת ה' נעשה ונצליח, כן נצליח! וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
מצליח מצליח.

 

[נקודה אחת]

אני יכולה לשמח אותך שטמנו את קלרה בבית העלמין היהודי. היא יהודיה. יהודיה. כמו שטענה תמיד רבקה, כך היה, יש עדויות..

ודבר נוסף, דווקא משפחת עציון הם ליטאים. (נכון לא נשמע כך?) וצמודים לרב מובהק עד עצם היום הזה. יש סיכוי שהיא שאלה. אני לא שאלתי, נגררתי יותר כמתואר.
אני הולכת בעז"ה לתת לה את שני הסיפורים האלו, אפילו שאולי תגיד שהגזמתי ותזדעזע חליפות. לא נורא. ואולי יתגלו עוד פרטים. מי יודע.
וכשאני חושבת על זה, מהאישה הזו אפשר להוציא עוד המון סיפורים אמיתיים ומחזקים. רק מה, את רובם לא חוויתי איתה ביחד, ואצטרך להשלים בעצמי פרטים, זו תהיה עבודה קשה ולא זורמת ואין לי כוח. אבל אולי בחופש הגדול

תודה לניק @אשר שרבר על הכל.

 

[מרחבית]

אני יכולה לשמח אותך שטמנו את קלרה בבית העלמין היהודי. היא יהודיה. יהודיה. כמו שטענה תמיד רבקה, כך היה, יש עדויות..

מצמרר...
לאיזה מרחק עצום שולח ד' לפעמים נשמות יהודיות... ורק הוא יודע איזה תפקיד חשוב היה לנשמה הזו למלא - עבור עצמה ועבור תכלית העולם - דווקא במדבר הצחיח עד אימה שם היא היתה...
ואיזו זכות שזכתה להיקבר בבית עלמין יהודי!
עולם נעלם עבורינו... מושגח ומדויק.

 

[palm]

בפלח

פלך
כתיבה זורמת שמכניסה לאווירה

 

[אשר שרבר]

קראתי בעיתון, ואני אומר לעצמי, רגע זה פורסם לפני שבוע שבועיים, לא?
ואז נזכרתי איפה קראתי לראשונה...
ראשית מברוק, ושנית הניסוחים, והסיומת היו מעולים.

 

[RACHELIZ]

באיזה עיתון פורסם ?

 

[אמא ומתכנתת]

באיזה עיתון פורסם ?

לבית של המבשר.

 

[אמא ומתכנתת]

@נקודת אמת ברכות על הפרסום.

מנצלת את הבמה הזו להעלות שאלה שמנקרת בי כבר מזמן, והתחזקה עכשיו: האם עיתון באמת יכול להרשות לעצמו לפרסם חומרים שהתפרסמו כאן בפורום? הוא הרי פתוח לקריאה, ויתכן שאלפי אנשים כבר קראו אותו. והנה הם רואים אותו בעיתון ומרגישים שהחומר ממוחזר, לא?

 

[מרחבית]

זו הסיבה שיש את הפורומים הסגורים של הסופרות ושל הסופרות שבדרך.

 

[אשר שרבר]

לא חושב שאלפי אנשים קוראים את מה שכאן. אולי מאות. אולי. בדרך כלל גם אלו שכן קוראים אם הם לא פעילים מציצים מרפרפים. וזהו. לא חושב שזה אפילו מאות.
הנה, קחי לדוגמא את הסיפור הזה. כתוב עליו כמדומני 1190 ומשהו. ואל תשכחי שכולנו נכנסנו פעמיים גם לחלק השני. וזה כולל כל מיני כאלו שרק רצו לראות תגובות, ו/או לראות אם מעניין אותם בכלל הסיפור. ואם יש להם עצבים ואם זה קצר או ארוך.
כך שזה לא נראה לי יותר משלוש מאות ארבע מאו קוראים. במקרה הטוב.

 

[אמא ומתכנתת]

לא חושב שאלפי אנשים קוראים את מה שכאן. אולי מאות. אולי. בדרך כלל גם אלו שכן קוראים אם הם לא פעילים מציצים מרפרפים. וזהו. לא חושב שזה אפילו מאות.
הנה, קחי לדוגמא את הסיפור הזה. כתוב עליו כמדומני 1190 ומשהו. ואל תשכחי שכולנו נכנסנו פעמיים גם לחלק השני. וזה כולל כל מיני כאלו שרק רצו לראות תגובות, ו/או לראות אם מעניין אותם בכלל הסיפור. ואם יש להם עצבים ואם זה קצר או ארוך.
כך שזה לא נראה לי יותר משלוש מאות ארבע מאו קוראים. במקרה הטוב.

יש צדק בדברים.

התהיה עלתה לי בעקבות הסיפור הזה שכתבתי ופרסמתי בפורום חכמת נשים, ואחר כך כאן. כמה וכמה פנו אלי ואמרו שכדאי לפרסם בעיתונות, אבל היה נראה לי לא הגיוני להציע לפרסום דבר שכבר התפרסם.

 

[אשר שרבר]

יש צדק בדברים.

התהיה עלתה לי בעקבות הסיפור הזה שכתבתי ופרסמתי בפורום חכמת נשים, ואחר כך כאן. כמה וכמה פנו אלי ואמרו שכדאי לפרסם בעיתונות, אבל היה נראה לי לא הגיוני להציע לפרסום דבר שכבר התפרסם.

אני חושב שרוב הקוראים של העיתונות לא קוראים בדרך כלל כאן.
אגב, במגזר הכללי זה מאוד מקובל לפרסם במקביל.
זה שונה קצת אבל דומה. אנחנו לא נותנים כאן ספויילרים לסיום של סיפור מתח בהמשכים בבלעדיות לעיתון. אנחנו מפרסמים מאמר סיפור פרי עיטנו ואנחנו רוצים למקסם את ההפצה שלו. כאן ובעיתון.
אני חושב שגם העיתונות שלנו יכולה לצאת מקופסת הבלעדיות ולהיפך להרחיב את החשיפה לתכנים.

 

[נקודה אחת]

תודה על האיחולים.

האם באמת יש כאן אלפי אנשים?? וכל האלפים האלו קראו את בבושקה? אה הצילו לגמרי.

אני לא חושבת שאני מסוגלת לכתוב בלי לשתף עדיין. זה קשה וכבד לי לבד. ופשוט לא אכתוב.
לא טיפוס של מגרות. בחיים לא כתבתי לאף מגרה. רק לצורך אמיתי כתבתי.
הייתי צריכה הצגה- כתבתי לי. הכיתה הייתה צריכה סיפור- כתבתי.
ועכשיו הפורום עוזר לי לכתוב. בלי זה- מפסיקה.
הנה עם "כארז בלבנון ישגה" החדש. עזרתם לי המון.
לכתוב לבד כזה סיפור כבד?? לא מסוגלת. מקסימום שלא יפרסמו אותו.
את הבבושקה במשלוח כתבתי בכלל מהשראה שנחתה בזכות הפורום הנכבד הזה.
וגם פירסמו את "נעלים שנותנות מענה" ב"אשת" של מלכלי. נו מה אעשה?

היתה תקופה שניסיתי לגייס כאלו שיבקרו אותי דרך המייל- לא הלך. וגם למה? האם חייבים לי משהו? בפורום עונה מי שמתאים לו בלי מחויבות.
ובני משפחה שמגיבים- זה לא עוזר. אני צריכה מביני כתיבה. מה לעשות.

אתם מוזמנים לעשות הפגנה מול הפורום הסגור של הבדרך, הואיל והעסק יוצא מכלל שליטה, שנה שלמה להמתין שמא אהיה מספיק טובה להתקבל? ובינתיים נכתבים סיפורי חיים אמיתיים ויקרים- אני רוצה שיהיה להם מקום בעולם. אחרת למה נבראו? ולא! אין לי שום סבלנות. ושנה זה מלא זמן בשבילי. כמה זמן אני כאן? מבחינתי עברו שנים רבות. נו יש מקרים חריגים, חסרי סבלנות במיוחד, אולי אפשר להקל לפעמיים, וכך תבוא רווחה ליהודים.

טוב עד כאן.

שנזכה לעשות את הישר והטוב.
בכל אופן אני הולכת לבשר למבשר הזה על הפורום, שידעו. שלא יהיה גזל חלילה. ולא נורא.
התפללתי על הבבושקות שיפוצו, כי אני מאמינה בכוח של הסיפור הזה, וחוץ מזה בטוח יש עוד כמה יהודיות יקרות שלא קראו ועכשיו קראו.

 

[מרחבית]

@נקודת אמת קודם כל, תמשיכי לכתוב עוד ועוד. ואם ההשתתפות בפורום כאן - זה מה שעוזר לך - תמשיכי! על הדרך אנחנו נהנים ומקבלים המון מהסיפורים המקסימים.
חוץ מזה, אנחנו ממש לא רוצים שתעברי לפורום הסגור, כי אז כל מי שלא רשום שם (כמוני למשל) יפסיד את הסיפורים המקסימים שלך.
כאן גם יש לכאורה חשיפה הרבה יותר גדולה מהפורום הסגור, כי הפורום כאן פתוח לכל עם ישראל, רשום או לא. ואת הרי מעוניינת בהפצת הסיפורים.

דבר שלישי, בפורום הסגור כתבו שמחכים שנה, אך מי שפעילה - פחות. וייתכן שכן יקבלו אותך בעוד זמן לא רב. והעניין שלהם זה לא לחכות שתכתבי מספיק טוב לטעמם. אלא לוודא שמדובר באישה קודם כל (יש לצערינו מתחזים, שלא תדעי מצרות), וכזו שכותבת ולא סתם נרשמת, ורצינית מספיק. הרי הם לא מכירים אותך או אותי משום צומת, רק מהכתיבה כאן. ואולי אם היית שומעת כמה סיפורי טרולים, היית יותר מבינה אותם, שהעניין שלהם הוא לא להגיע לרמת כתיבה כזו או אחרת. אלא בטיחות.
ורק בקשה קריטית: אם יקבלו אותך - אל תשכחי אותנו! לפחות אחרי שהסיפורים יתפרסמו - פרסמי גם כאן! (אלא אם כן יש לך הסכם אחר עם העיתונים והמפרסמים האחרים. אינני בקיאה בדברים האלה - לא הלכתית, ולא מה מקובל. צריך פשוט לדבר איתם), והשתתפי גם כאן.
המון הצלחה!

עריכה: אין לי שום עניין לדחוף אותך לעבר הפורום הסגור. רק כיוון שהתעוררה השאלה האם זה מפריע לפרסם כאן ואחר כך בעיתונות - כתבתי זאת. ואם אין בעיה לפרסם כאן ובעיתונים - אז אין בעיה, והכל בסדר.

 

[מרחבית]

יש צדק בדברים.

התהיה עלתה לי בעקבות הסיפור הזה שכתבתי ופרסמתי בפורום חכמת נשים, ואחר כך כאן. כמה וכמה פנו אלי ואמרו שכדאי לפרסם בעיתונות, אבל היה נראה לי לא הגיוני להציע לפרסום דבר שכבר התפרסם.

סיפור כל-כך נוגע ללב ומלמד.
אולי את יכולה לנסות להציע אותו לפרסום בעיתונות, ולומר שהוא כבר התפרסם כאן, אבל יש הרבה שקוראים רק בעיתונים, ובטוח שלא ראו את זה. ושהם יחליטו. באמת מעניין מה תהיה תגובתם.